פראנויה רומנטית בארץ זרה

 

 

שער הספר

 

 

 

 

 

המשפחה שנכחתי אצלה בליל הסדר השנה  נזכרה בנוסטלגיה בשנים הארוכות בהם הציבו ליד שולחן הסדר כיסא מיוחד למען יהודי ברית המועצות ( "יהדות הדממה", כפי שכינה אותה אלי ויזל). בתור אחד שמתארח אצלם לליל הסדר כבר שנים ארוכות, הערתי על כך שהכיסא התמלא מזה זמן רב. החלום של שנות השבעים הפך למציאות של שנות האלפיים.

החלום הזה התגשם לא עבור משפחה אחת, אלא עבור כל מדינת ישראל. אחרי שנים של מחאה נמרצת ועצרות מרגשות תחת הסיסמה "שלח את עמי"- העלייה הרוסית הגיעה ארצה והיא מונה כיום כמיליון ישראלים. ההרכב של ה"אנחנו" הישראלי עבר תוך שנים מעטות יחסית תוספת  מאד משמעותית של כ- 20% מהאוכלוסייה. וככל שהזמן חלף ושירה "הבאנו שלום עליכם" שככה, החל לבלוט ההבדל בין החזון למציאות. התברר ששבעים שנות השלטון הסובייטי הטביעו את חותמן על קהילה של יהודי רוסיה ורובם המוחלט – לפחות בין אלו יוצאי החלק האירופאי- מנותקים לגמרי מיהדותם. רבים מהם אף אינם יהודים מבחינה הלכתית (יהודים מצד אב בלבד) או נשואים ללא יהודים. אך התובנה העיקרית שבולטת לאורך השנים של קליטת העלייה הגדולה היא שמדובר בציבור גדול שאינו שש להתערות בחברה הישראלית, אלא נוטה להסתייג ממנה ולא פעם אף לבוז לה. מדובר במגזר מאד פעיל שהשתלב היטב בחברה ובכלכלה הישראלית והשאיר את "קשיי הקליטה" השגרתיים מאחוריו. אך המגזר הזה מפרסם לעצמו עיתונים שעולים על העיתונים העבריים בכמות ( אם כי לא בהכרח באיכות), צורך ספרים בשפה הרוסית  בכמויות,  צופה בערוצי התקשורת הרוסיים וחי את חייו כקהילה שלא מתערה בסביבה מבחינה תרבותית. כך נוצרה המציאות של "אנחנו ואתם" שבאה לידי ביטוי, בין השאר, גם בבחירות האחרונות לכנסת, כאשר מפלגה שהלכה על ההזדהות המגזרית ברמה של סיסמאות "נייט- דה" גרפה כמות גדולה של מנדטים.

במציאות הזו מבקש לדון ספרה החדש של אילנה גומל ששמו "אנחנו ואתם" מעיד במידה רבה על התוכן שלו. גומל ( ילידת קייב שבבואה לישראל נישאה ליוצא תורכיה- מכאן שם המשפחה המזרחי) היא מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב ובתה של מאיה קגנסקיה , מבקרת תרבות ודמות אינטלקטואלית בולטת ביותר בקרב עולי רוסיה. גומל אינה חוקרת את המגמות הסוציולוגיות או התרבותיות בקרב עולי חבר העמים לשעבר ( תשתית של הנתונים הסוציולוגיים והתרבותיים על העלייה מובאת רק בנספח בסוף הספר). המחברת  עורכת מעין מסע אישי שמטרתו היא להעמיק בשורשים של הזהות הרוסית בישראל ושמתמקד בסיפור האישי שלה כבבואה המשקפת את המפגש המורכב של הזהויות.

גומל בעצמה מייצגת מפגש זהויות וסיפור שאינו אופייני לרוב עולי רוסיה החיים בארץ. היא נישאה לישראלי והתגוררה בתקופות חייה השונות באירופה, הונג קונג וניו יורק. גומל היא אזרחית העולם במידה רבה ואף הספר הנוכחי התפרסם באנגלית ותורגם ביד אמן על ידי יעל ענבר. יחד עם זאת, גומל אנטי פוסט מודרנית בגישתה ומאמינה שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו או במקרה הזה- תבנית הנוף התרבותי בו הוא צמח. לכן לא ניתן להבין את השורשים של הבעיות ביחסי ישראלים- יוצאי רוסיה ללא הבנה של ההקשר ההיסטורי הרוסי שיצר סוג מסוים של מנטאליות.

גומל מונה מאפיינים אחדים של מה שהיא מכנה "המנטאליות היהודית הרוסית". ביניהם הייתי רוצה להתעכב על שניים: רומנטיקה וחשדנות. מדובר בשני צדדים מאד שונים ואולי הפוכים של אותו המטבע. הרומנטיקה הרוסית נוגעת לתחומים רבים, כאשר אחד החשובים שבהם הוא המיניות והאינטימיות הגופנית. סלידה רבה מהשיח הפתוח על אודות שני אלו מאפיין את התרבות הרוסית עד עצם היום הזה. לעומת זאת, כל הספרות הרוסית ספוגה ברומנטיקה, שפעמים רבות נוסף לה הפן הבלתי ממומש והטראגי ( כמו ב"אנה קרינינה"). את האופי הטראגי הזה מכירים בדרך כלל במערב כשמדברים על ה"אהבה הרוסית המסתורית". הרומנטיקה הזו משפיעה, לדעת גומל, גם על דימויה של האישה בתרבות הרוסית שהופכת בו זמנית לסמל של הצניעות, הביתיות והטוהר שאסור "לחלל" את קדושתו על ידי עירוב של היבטים פיזיים גסים. אך ברקע של כל הרומנטיקה הזו קיימת גם התנהגות כפן המשלים. והתנהגות זו היא לרוב או אינפאנטילית ועצורה, או פרועה וחסרת מעצורים. אלימות כלפי האישה בתרבות הרוסית אינה רק נסבלת ונפוצה מאד, אלא נחשבת לא פעם לביטוי של אינטימיות עמוקה ( הוא מכה- סימן שהוא אוהב). מרכיב נוסף שמשחק כאן תפקיד משמעותי היא שרוסים נוהגים פעמים רבות לעודד את מצב התודעה הרומנטי עם צריכת אלכוהול גדולה, פרועה ובלתי מתורבתת. שני אלו- אלכוהול ורומנטיקה- מובילים לתנודות חדות שמאפיינות את המנטאליות הרוסית. באופן פרדוקסאלי, הדבר הרוסי הופך לסביל ואינפאנטילי ודווקא האישה- לפעילה ודעתנית.

היבט שני ומאד משמעותי במנטאליות הרוסית הוא החשדנות המתמדת. החששות המתמידים כלפי כל יוזמה חדשה של השלטון היו חלק דומיננטי מאד בהוואי התרבותי הסובייטי וסינון כבד של התקשורת על ידי המכונה האידיאולוגית של בריה"מ יצר תעשיה כבדה של שמועות מפה לאוזן שאמורה הייתה להשלים את מה שהצנזורה החסירה. הנטייה הזו קיימת גם אצל רבים מעולי רוסיה כשהם מגיעים לארץ ולכן תיאוריות קונספירטיביות שונות , למשל כמו זו של העיתונאי ברי חמיש בספרו "מי רצח את יצחק רבין?" זוכות לפופולאריות גדולה בקרב העולים. כל מערך הסברה אידיאולוגי חשוד מייד כ"שטיפת מוח" וכל אדם שעסוק  במסגרת של פעילות חברתית עובר תחקיר יסודי "מה הוא מקבל בשביל זה". ייתכן שכתוצאה מזה עולי רוסיה לא שימשו כ"מנוף למהפכה החילונית בארץ" , כפי שקיוו תומכי שינוי ומרץ, וגם לא כ"חיל חלוץ של ההתיישבות" כפי שקיוו רבים בימין. רובם של עולי רוסיה מנהלים אורח חיים חילוני מוצהר שכולל בין השאר צריכה פומבית של מאכלים לא כשרים ומעוררים בכך את שאט הנפש של דתיים רבים. רבים מהעולים ( למעשה רובם) אף תומכים בימין המדיני- אך כל זה נעשה ללא התגייסות רעיונית מסיבית.

ספרה של גומל כתוב בשפה רהוטה וקולחת ומשופע באנקדוטות אישיות והן בידיעות היסטוריות וספרותיות רבות. הספר הנו באמת מסע מאד אישי ופרטי ולכן המחברת עושה שימוש בכל חומר שנמצא ראוי- מהוויכוחים שלה עם אימה הדגולה והחדה כתער ( לה מוקדש הספר), דרך הטיולים המשפחתיים שלה ועד החלומות בהקיץ. הסובייקטיביות הרבה של הספר היא זו שמעוררת תחושה של כנות והזדהות. יחד עם זאת, גם לסובייקטיביות יש את המחיר שלה. כך למשל, המחברת שקועה מאד בעולמה שלה- עולמם של העולים היהודים משנות השבעים ואולי התשעים. היא מכירה פחות ומתעניינת פחות בעולים שעלו לאחר הפירוק של ברית המועצות, ובמיוחד בנוער שהחל את צמיחתו על התשתית הערכית הריקה של העידן הפוסט סובייטי. הוריו של הנוער הזה יכולים למלא את עולמם התרבותי בספרות ובסרטים הרוסיים של שנות השבעים והשמונים. הם לא יהיו ישראלים ולא יתערו בארץ- אך לפחות יוכלו להתנהל ביציבות יחסית בתוך קהילתם המוכרת. לעומת זאת, דור ה- X הצעיר שנולד וגדל  לאחר התפרקותה של האימפריה הסובייטית עומד נבוך על פרשת הדרכים. את עולמם של הוריו אינו מכיר, לתרבות של הישראלים אינו מתחבר, מטען תרבותי משלו אין לו או שהוא אבד במעבר ממדינה למדינה. סניפים של המחלקות לקידום נוער בארץ מתמלאות בנערים הללו שמהווים אחוז ניכר ביותר ולא פעם אף רוב בקרב צורכי הסמים והעבריינים הצעירים. תופעה זו נעלמת מספרה של גומל, אל החברה הישראלית חייבת להתחיל להתמודד איתה.

בולטת מאד גם התנגדותה של גומל לדת ( חשדנות כבר אמרנו?). גומל רואה בדת ניסיון של אדם לברוח למציאות אוטופית שמבטיחה גן עדן בשמיים, כאשר המחיר הוא גהינם עלי אדמות. גומל אף מכריזה על עצמה כאתיאיסטית- עמדה לא אופנתית בקרב עולי רוסיה. לאור זאת היא גם תופסת את החזרה בתשובה של רבים מהם כבריחה או ניסיון לחזור ולמצוא דמות הערצה שתחליף את סטאלין. גומל מתעלמת מכך שחזרה בתשובה, שיכולה להיות כמובן בריחה נוירוטית מן העולם, יכולה להיות גם תהליך של גילוי רוחני עמוק, שלא מבטל לא את התודעה הרציונאלית ולא את התובנה המוסרית של האדם,אלא משתית את שתיהן על מקור טראנסנדנטי ובכך מעשיר אותן.

באחת, ספרה של גומל אינו מחקר מקיף ואף לא התיימר להיות כזה. אך הוא עדות אישית מאד חשובה שמצליחה לחרוג מד' אמותיה וללמד לא רק על עצמה, אלא על הכלל שממנו יצאה. כל מי שיש לו עניין בהבנת עולמה התרבותי של חמישית מהאוכלוסייה הישראלית, יתעשר מאד מהתובנות של הספר.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי פז  On מרץ 10, 2007 at 10:02 pm

    והנה פרק מתוך ספרה של ד"ר גומל העוסק ביחסם של העולים כלפי הדת ועל אמונותיהם הרליגיוזיות:

    http://www.notes.co.il/uripaz/29670.asp

  • יונתן  On אפריל 20, 2009 at 9:21 am

    שלום זאב,

    אני מסכים שכוחו וחולשתו של הספר טמונים בנקודת המבט הסובייקטיבית שלו. בתור צופה מן הצד, שאמנם גר בתל אביב ולא באשקלון למשל, אני מתרשם שהגטו הרוסי לאט-לאט מתמוסס ומתחלף בזהות היברידית בדומה לרוב העדות, הציבורים והמגזרים בישראל. תמיד יהיו אלו שייפלו בין הכיסאות, אבל אני מכיר גם בנים לדור ה-X שקראו יותר עמוס עוז ממני (הישג לא גדול, אני חייב להודות).

    כל טוב ושוב מז"ט,

    יונתן.

  • זאב שביידל  On אפריל 21, 2009 at 10:15 am

    הערותיך חשובות ומחכימות כרגיל
    זאב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: