כיצד מועילה ההיסטוריה לתלמוד?

 

 

מתן תורה

 

 

אם מישהו היה נותן לי את המשימה לחזור על מעשהו של הלל הזקן ולנסות לתת הגדרה של כל היהדות כולה על רגל אחת, או לנסח את "שאלת השאלות" של היהדות, הייתי אומר שהשאלה הזו איננה שאלת היחסים בין תורה ומדע, גם לא שאלת חופש הבחירה מול הגזרה הקדומה, ואף לא השאלה של "צדיק ורע לו", אלא שאלת היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. מי שהבין אותה, הבין את כל היהדות כולה. ומי שלא – הרי שכל יהדותו היא בבחינת טלאי על טלאי.

תובנה זו התחזקה אצלי כשעיינתי בספרו החדש של ד"ר אפרים יצחקי (סגל) מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, שעוסק ב"סוגיית העל" הזו בדיוק. למרות שמו הארוך והכבד כביכול של הספר, הוא לא נועד בהכרח לבקיאים בחקר התלמוד האקדמי. הספר אף אינו מציג גישה מהפכנית או רוויזיה משמעותית ביחס למחקר התלמודי. הוא מציע לקורא וללומד תובנות חשובות ובסיסיות, שאולי משום היותן בסיסיות כל כך, רבים מאתנו נוטים לשוכחן או לא לחשוב עליהן מלכתחילה.

הספר מבאר מדוע יש בכלל צורך בתורה שבעל פה, ומגדיר את היחס בינה ובין התורה שבכתב. פרדוקס שרובנו חדלנו לשים לב אליו הוא שאת השם "תורה שבעל פה" אנו נותנים לסדרה של ספרים כתובים. לכן כל לימוד של מקורות התורה שבעל פה צריך קודם כל להסביר את הצורך במעבר הזה מהמסורת שבעל פה למסורת הכתובה, שהוא אולי מן המעברים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה היהודית. הספר מבאר את הסיבות למעבר ואת תחילתו.
נושא חשוב נוסף בספר הוא תיאור רצף המסורת של התורה שבעל פה, תוך הצגת הרקע ההיסטורי לשינויים כמו גיבוש המשנה וחתימת התלמודים ומדרשי ההלכה, והצגת הדמויות מאחורי התהליכים והנסיבות שבהן פעלו.

 

הרגלי הלימוד הישיבתי גורמים לרבים לפתח תחושה א-היסטורית ביחס ללימוד התורה שבעל פה. כשלומדים ברצף את הדעות השונות של התנאים והאמוראים על דף אחד, נוצרת תחושה שכל האנשים הללו חולקים זה על זה בו זמנית ובמקביל. כל גישה אחרת נראית כפוגעת ברציפות ובאורגניות של התורה שבעל פה, ומכאן החשדנות הרבה, ואפילו העוינות, של רבנים לשיטת "רבדים" במחקר התלמודי. כאן עושה הספר עבודה חשובה, בהציגו את המפעל של התנאים והאמוראים בצורה היסטורית, אך משולבת ורציפה, המאפשרת לשים לב להתפתחות ולתהליכים מצד אחד ולא לאבד את תחושת המחויבות לטקסט התלמודי מן הצד השני. לשם כך נזקק הספר לציטוטים ארוכים מן התלמודים (שלצדם תרגום עברי במקרה הצורך).

תרומה חשובה תורם הספר גם בהצגתם של מדרשי ההלכה והדרך שבה הם מפרשים את התורה שבכתב. הבנה של דרכי הפרשנות הללו, שהיתה נהירה לרוב ה"ראשונים", פחות מובנת לרבים מאיתנו, עקב המגמות שרווחו בקרב פרשני התורה מתקופת ההשלכה ואילך (כגון רש"ר הירש, המלבי"ם ובעל 'הכתב והקבלה') לפרש את התורה שבעל פה כפשט מילולי של התורה שבכתב. אופיים של מדרשי ההלכה נשאר כתוצאה מכך סתום ולא מוכר לרבים, והספר עשוי לשנות זאת.

ואם כבר הזכרנו את הנושא של המקורות, חשוב לציין שהמחבר נזקק לאורך הספר למלוא האוצר של התורה שבעל פה, כולל התלמוד הירושלמי והתרגומים. זה נעשה לא לשם הפגנת הידע, אלא מתוך שכנוע עמוק שכל חלקי התורה שבעל פה קשורים זה לזה, וקושי בגמרא מסוימת בתלמוד הבבלי יכול להיפתר בעיון בגרסה המקבילה בירושלמי או בתרגום. ייתכן שהספר ידרבן את הלומדים בו לעיון השוואתי, מורחב ועשיר יותר במקורות, ואף יעמיק את הבנתם בעושר הבלתי נדלה של התורה שבעל פה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נלהב  On מרץ 12, 2007 at 11:40 pm

    תודה רבה! נשמע מעניין ביותר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: