הלוח חלק?

 

שער התרגום העברי

לעיתים רחוקות יחסית ניתן להגיד על הספר שהוא לא רק מעמיק את ההבנה שלנו בתחום מסוים, אלא עושה מהפך כללי בתמונת העולמנו הרגילה. הספר שלפנינו מתיימר לעשות את זה וגם די מצליח.

סטיבן פינקר הנו חוקר היכולות הלשוניות של המוח באוניברסיטת הארוורד וגם ספריו הקודמים "האינסטינקט הלשוני" ו"כיצד פועל המוח" (יצא בעברית בהוצאת "מטר" 1999) היו לרבי מכר. הספר הנוכחי, שהוא מעין סיום הטרילוגיה.

נושא הספר הוא- לא פחות ולא יותר- הטבע האנושי. או ליתר דיוק- המהפך שחל בהבנתו בעשורים האחרונים וההשלכות השונות של המהפך הזה. הוגי דעות רבים במהלך ההיסטוריה נהגו לתאר את האדם הנולד כ"לוח חלק"- טאבולה ראסה בלאטינית, כלומר ייצור שחף מכל נטייה או תכונה מולדת ולכן, למעשה, אפשר לגבש ממנו כל דבר שנרצה. שני מושגים נוספים שנלווים למושג של הלוח החלק הם: הפרא האציל והרוח בתוך המכונה. הפרא האציל הוא תרגום של תפיסה רומאנטית, שעל פיה היה האדם הראשון, לפני הופעת הציויליזציה, ייצור צמחוני, שליו ומפויס, עד שהתרבות והניתוק מן הטבע שמתלווה אליו, לא השחיתו אותו כליל. תפיסה זו מתקשרת באופן טבעי לגישת הלוח החלק, כי ברור שאם האדם הנו לוח חלק, הרי שתכונות שליליות יכולות להופיע אצלו רק כתוצאה מהחינוך הלקוי או ההתרחקות מן הטבע המקורי. התפיסה של ה"רוח במכונה"(הדואליזם) מדברת על הנפש כישות הנפרדת מן הגוף הפיזי ומנהלת אותו. אף גישה זו נובעת באופן טבעי מגישת הלוח החלק, כיוון שישות סטרילית =  חלקה לגמרי לא יכולה, כמובן, לנהל ולארגן את עצמה.

עד כאן ההצגה של התפיסות הפילוסופיות הידועות. בהמשך עובר פינקר להסבר של ההשלכות המודרניות של תפיסת הלוח החלק. תפיסה זו השתרשה, לדעתו של פינקר, בפילוסופיה ובמדעי החברה והן בגישות פוליטיות רבות. כיוון שבאופן טבעי תפיסתנו על אודות הטבע האנושי משפיעה על גיבוש של מדיניות חברתית מתאימה ועל היחס שלנו כלפי התנהגויות מסוימות, תפיסה של לוח חלק גררה בעקבותיה שינויים מפליגים שהרבה תחומים מעשיים שכללו מדיניות, כלכלה, חינוך, אמנות, השכלה, מחקר ועוד תחומים רבים. כל זאת, מבלי שיש לגישה של לוח חלק בסיס מדעי כלשהו. יתרה מזאת, כל ניסיון מחקרי לבסס טענה שמנוגדת לתפיסה של הלוח החלק זוכה להשתקה אקדמית במקרה הטוב ולמתקפות אלימות במקרה הגרוע, שכוללות נידוי מהקהילה המחקרית, התנכלות אישית, השמצות וטקסי התכחשות פומביים לדעות שאינן מקובלות.  

אך בזה לא נגמרות התוצאות ההרסניות של הלוח החלק. פינקר ממשיך פרק אחרי פרק ומראה כיצד גישה זו משחיתה כל חלקה טובה בפוליטיקה, במדיניות ציבורית, ביחסים בין המינים, בחינוך ובאמנות. התמונות האידיאליות כביכול של הטבע האנושי שצריך "רק" לשחרר אותו מכמה מצבורים של החינוך הלקוי, התפתחו בסופו של דבר למרחץ הדמים הנוראי של המדינות הקומוניסטיות. ההתנכרות של האמנות המודרנית למשיכתו של הטבע האנושי להרמוניה וניסיון לשבור באופן מתמיד את הכלים ואת הכללים שברה בסופו של דבר את האמנות עצמה והשאירה ממנה או יצירות חיוורות ואנמיות שלא מעוררות שום השראה אצל איש , או ניסיונות של בוטות פרובוקטיבית שחוץ מיומרות  החוזרות על עצמן לשבור את הקאנון ולזעזע את הצופה הבורגני, אין בהן כשלעצמן ולא כלום.

את היחסים בין המינים הפך ה"לוח החלק" למרדף פראנואידי אחרי "שיח של דיכוי" הגברי הפטריארכאלי וניסיונות חוזרים ונשנים להסביר כל הבדל ריאלי בין המינים בעוד דיכוי ועוד התנכלות גברית. המתקפה האחרונה (3 שנים לאחר צאת ספרו של פינקר) על נשיא הררוורד פרופ" לארי סומרס שהעז להעיר שייתכן שהבדלים בין המינים אינם רק תולדה של ההבניה החברתית, מעידה שהמגמות שפינקר מתאר, עדיין משפיעות חזק מאד באקדמיה, עד כדי אפשרות ממשית לאיים על מעמדם של הבכירים בה (סומרס נאלץ להתנצל בסופו של דבר). תפיסת "הלוח החלק" ביחס לאלימות האנושית והאמונה האידיאליסטית ב"פרא האציל" הובילה למדיניות משטרתית ובינלאומית חסרת האחריות, שנתנה לשבטים שלמים לעסוק בהכחדה הדדית ולעבריינים אלימים להשתחרר מן המעצר ולהמשיך לבצע את הפשעים שלהם, מתוך הבטחה שהם קיבלו "חינוך מחדש" והשתחררו מתכונותיהם הרעות. לאור כל הנ"ל קצת קשה לתאר את תפיסת הלוח החלק כהומאנית ונאורה, על אף שכזו היא מתיימרת להיות.
פינקר כמובן לא עוצר רק בביקורת שלילית. בנוסף למה שאמרנו, הוא מתאר (שוב באריכות, בבהירות, בהומור ובהפניה לכל מקור מחקרי ופילוסופי בנושא) את התמונה הנאמנה יותר של הטבע האנושי. וזוהי תמונה מורכבת, שעולה ממנה שאנחנו ממש לא "לוח חלק" וכבר בשעת הלידה שלנו הגנים, ההורמונים והנוירונים במוח כתבו על הלוח הזה הרבה מאד דברים. המכלול של הדברים הללו, יחד עם הדרך בה אנחנו מפתחים אותם בפעילות גומלין מורכבת עם הסביבה, הוא זה שנקרא "הטבע שלנו". חלק מן התכונות בטבע הזה ניתנות לשינוי ניכר, חלק- רק לשינוי מצומצם וחלק- בכלל לא. עם חלק מן הדברים פשוט נצטרך ללמוד איך לחיות. מספר פרקים בספר מוקדשים גם להפגת החשש שדחיית הגישה של הלוח החלק תביא להתפתחות של ניהיליזם, לדטרמיניזם, לפיחות בערכו של האדם ולהתנכרות לטבעו העליון. פינקר מפריך בצורה מסודרת ומנומקת את החשדות הללו ומסביר שהתנהלות יעילה בחיים מושגת על ידי הבנת טבעה האמיתית של המציאות ולא על ידי אשליה עצמית.
כל הספר הוא מופת של ממש לכתיבה של ספר עיון פופולארי. הסגנון בהיר, המבנה מסודר, קו המחשבה עובר מדבר לדבר ולא משאיר אף  טענה ללא הנמקה ראויה. הספר מתובל למכביר לא רק במובאות מחקריות, אלא גם בדוגמאות של פילוסופיה, ספרות, אנקדוטות ובדיחות אישיות- בקיצור  על ידי כל דבר שהמחבר יכול לחשוב עליו בכדי לנמק את עמדתו. ראוי לציין בנפרד את עבודת התרגום הנהדרת של עמנואל לוטם שמשאירה על כנה את הסגנון החיוני של המקור וגם את  העריכה המדעית הקפדנית, שהותירה בספר  את כל ההפניות ומראי המקומות, ההולכים לעיתים קרובות לאיבוד בתרגום העברי.

אין ספק שספרו של פינקר יעורר מחלוקות והתנגדויות אצל רבים, שמאלניים כימניים (אם כי לדעתי בשמאל פינקר "נוגס" קצת יותר), דתיים כחילוניים. אבל עבור כל אדם בעל מחשבה, ללא קשר להשתייכותו המגזרית או הפוליטית, יהווה הספר תרומה ייחודית וחשובה להבנת אחת השאלות העתיקות והמרתקות ביותר בהיסטוריה, שממשיכה לעורר פולמוסים חדים גם במאה ה- 21- שאלת הטבע האנושי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רייסטלין  On מרץ 15, 2007 at 9:58 pm

    הערה : גם אני מצאתי את הספר מעניין, חוץ מהדיונים המטא-פיזיים שלו: המוסר וכיו"ב שהיו לא משכנעים בעיניי.

    שאלה : האם אתה רואה קונפליקט בין מחקר המוח לבין הכרה דתית בנפש וכו'? האם המטריאליזם של פינקר אינו מאיים על המסגרת הדתית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: