חברון משמאל ומימין

כך נראית חברון בכתבה של בני ציפר בבלוג שלו

וכך היא נראית בכתבה של הודיה כריש- חזוני ב"מקור ראשון"

שני מבטים מאזנים?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אייל גרוס  On מרץ 21, 2007 at 5:30 pm

    אין סימטריה בין כובש לנכבש. אין סימטריה בין מי שהצבא והמשטרה לצידו ומי שלא. מי שביקר בחברון רואה זאת היטב. כפי שתיאר בני ציפר. המצב הוא לא כזה שהשלטון מונע מיהודים להגיע עם רכב לבית שלהם עד כדי כך שאישה שצריכה ללדת לא יכולה לצאת מביתה למכונית. הסימטריה מזויפת.

  • זאב שביידל  On מרץ 21, 2007 at 10:34 pm

    אני חושב שאתה צודק אייל. באמת אין סימטריה. אין סימטריה בין רוצח לקורבן. אין סימטריה בין תוקף- גם אם הוא קטן ורזה- ומותקף- גם אם הוא שרירי וגדול. ובמיוחד אם הוא לא יודע מה לעשות עם הגודל של עצמו. הכתבה של בני ציפר ממשיכה לעשות דמוניזציה למתנחלי חברון ומתקבל ממנה רושם שהם אשמים איכשהו בכך שרוצחים אותם. בכך שבמסגדים נישאים כל שני וחמישי דרשות שקוראות לשחרר את פלשתין בדם ובאש. האם לאדם שאומר שהוא חלש ונכבש מותר בגלל זה הכול? האם זה מסיר ממנו את האחריות למעשיו? או שהכיבוש יענה את הכול?
    השאלה היא לא האם צריך להמשיך או להפסיק את הנוכחות הצבאית שלנו בחברון, אלא איך אנחנו נחיה שם. גיליון ה- 32 של כתב העת "ארץ אחרת" יש דיון מצוין שמציג את עמדות כל הצדדים. בינתיים אני רק ניסיתי להגיד ששי יות רמצד אחד צודק בחברון ושמילת הקסם כיבוש- בדיוק כמו מילת הקדם "נחלת אבותינו"- לא תענה את הכול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: