הבחינה הפנימית

השער של הספר

בדיחה יהודית ידועה מספרת על יהודי שכאשר נשאל על ידי ידידו מתי יחזיר לו את החוב השיב "וכי נביא השם אנוכי לדעת מתי יוחזר לך החוב"? מעבר לאירוניה חושפת הבדיחה את ההבנה הנפוצה של מושג הנבואה. נבואה כפי שהיא נתפסת בציבור הרחב היא מעין דרך לניבוי העתידות, משהו בסגנון של נוסטראדאמוס. הנביא הוא "מתקשר" עם השם ומגלה עתידות. בסמינריונים של חזרה בתשובה נהוגה מזה זמן האופנה של חשיפת "הנבואות שהתגשמו" שבתורה ובנביאים על מנת להוכיח בכך את מוצאה האלוקי. לעיתים הדבר נעשה על ידי קריאה בטקסט עצמו ולעיתים על ידי סריקתו הממוחשבת ומעקב אחרי דילוגי האותיות המופיעים בו. איך שלא יהיה- התפיסה של הנבואה כאן היא כשל מגלה עתידות. וכשמעיינים בספרי הנביאים לכאורה יש לתפיסה הזו על מה לסמוך, שכן רבות מן הנבואות עוסקות בחורבן המקדש העלול לפקוד את בני ישראל על חטאיהם –  אירוע שאכן מתרחש בסופו של דבר. נבואות רבות אחרות עוסקות בחזון אחרית הימים- וגם כאן רבים מנסים לחשב מתי בדיוק תהיה מלחמת גוג ומגוג ושאר הדברים המתוארים בספרי הנביאים.

דרך נפוצה אחרת לראות את ספרי הנביאים היא תפיסה של "מוסר הנביאים" כמנוגד ל"מוסר הכוהנים הפולחני". לפי התפיסה הזו משקפים ספרי הנביאים התנגדות לתפיסות ה"פולחניות" של הכוהנים כפי שאלו באות לידי ביטוי בעיקר בספר "ויקרא". בשעה שהכוהנים מעמידים במרכז את המעשה ה"דתי" של הקרבת הקורבנות, זועק הנביא "למה לי רוב זבחיכם". הנביא, לפי השיטה הזו, מעמיד במרכז את השאיפה לצדק, את ההגנה על החלש- הגר, היתום והאלמנה, העבד ודל. זהו כמעט צעד לכיוון הנצרות שמוחקת כליל את הצורך המצוות שבין אדם למקום- אך בכל זאת משאיר על תילו את הדברים שבין אדם לחברו.

ספרו החדש של הרב יובל שרלו, מרבני "צוהר" וראש ישיבת ההסדר פ"ת, מוקדש לבירור המהות הפנימית של המושג "נבואה". בכל שנות פעילותו הניב הרב שרלו יבול ספרותי רב הכמות, האיכות והמקוריות – הן בתחום הפובליציסטי והן בתחום התורני ( ועוד לא הזכרנו את אלפי התשובות שלו באתר מורשת שכבר קובצו אף הן לשלה כרכים- ועליהן נרחיב מעט בהמשך). גם בספר הנוכחי עושה המחבר עבודה חשובה ומקורית- ניסיון להבין את מושג הנבואה כפי שהוא משתקף בספרי הנבואה עצמן.
 
הדבר הראשון שמאפיין את גישת המחבר הוא ההתבססות שלו בעיקר על פשוטו של מקרא. בכך הולך הרב שרלו אחרי מוריו, הרבנים יואל בן נון ויעקב מדן. הספר "ייראה ללבב" ממשיך את המגמה שנוצרה בישיבת הגוש, התפשטה אל מכוני ההוראה השונים, האולפנות והישיבות ואף הייתה בעינו של וויכוח חינוכי- השקפתי סוער לפני כמה שנים. שיטה זו רואה את מטרתה בהחזרת התנ"ך כמקצוע עיון ישיבתי השווה ערך לזה של הגמרא והתורה שבעל פה. לשם כך התנ"ך נלמד עם פירושי חז"ל והראשונים, תוך דגש על השימוש במילים המנחות, סיפורים מקבילים בתנ"ך עצמו, לעיתים אף מתוך שילוב של הריאליה מתקופת התנ"ך . אם כן, מטרתו של הרב שרלו היא להבין את המשמעות של מושג הנבואה מתוך התנ"ך.

מסקנתו שעליה מבוסס הספר כולו היא שגם הגדת העתידות וגם "מוסר הנביאים" בצורה שמקובל לראותם אינם אלא תופעות שוליות או לגמרי לא קיימות בנבואה התנ"כית ( להבנה של הפרקים בתנ"ך המדברים על העתיד או על המצוות בין אדם לחברו מתייחס המחבר בהמשך). תכליתה העיקרית של הנבואה, לדעת המחבר, היא להביא את דבר השם לבני ישראל. לאור דבר השם העובר דרך נביאיו רואה התורה את כל ההתפתחויות- השינויים המדיניים והמלחמות, השינויים הדתיים ומהפכות בתחום של עבודת השם, המעשים השונים של הפרט ושל האומה והערכת מפעלן של הדמויות השונות בתנ"ך. הדבר הזה הוא חיוני מאד, שכן האירועים נראים לנו פעמים רבות מאד שונים לגמרי מהפרספקטיבה האלוקית עליהם. כיוון שאין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות, הוא קרוב פעמים רבות לראות את המציאות בצורה ההפוכה מרצון השם. כך למשל בתקופתו של ירבעם בן יואש נראית מלכות שומרון משגשגת והמציאות כאילו "מסכימה" עם דרכו של המלך. בגלל זה הנביא עמוס מאד מתקשה להסביר לשומעי לקחו שרצון השם הוא בכיוון אחר לגמרי. בתור אנטי- תזה למושג המקראי של הנבואה מביא המחבר את גישתם של נעמן ושל אמציה כהן כוהן בית אל הרואים בנבואה מעין דרך של הפעלה מאגית- ובתור שכזו מושגת גם תמורת תשלום. הנביא אינו מקבל שכר על נבואתו כיוון שהוא משמש בסך הכול צינור להעברת המסר האלוקי לבני האדם.

כפי שראינו, המסר יכול להיות בענייני "חוץ ובטחון". אבל הוא יכול להיות גם בתחום ה"דתי"- למשל היחס לחידוש עבודת המקדש. חידוש כזה, שסימל בוודאי "תחייה דתית" בעיני העם, נתפס כשלילי על ידי הנביאים, מכיוון שאינו קורה בחברה הצודקת שדואגת לחלשים. כאן הוא היסוד האמיתי של מה שמכונה על ידי אנשי ההשכלה "מוסר הנביאים". אין כאן, לדעתו של המחבר, הנגדה בין שמירת המצוות שבין אדם לחברו לאלו שבין אדם למקום ובטח שלא חתירה לביטולן של הראשונות, אלא תפיסה עקרונית לפיה אי אפשר לעלות בהר השם ולבנות את המקדש מבלי שקיים בסיס חברתי איתן בתחום שבין אדם לחברו. הבסיס לסדר הזה  מופיע כבר בתורה עצמה, בה לא מצאנו הקרבת הקורבנות בתוך עשרת הדברות, וגם הדינים הרבים של פרשת "משפטים" מקדימים בה את הפרשיות המתארות את המשכן. הסדר הזה בדברי התורה מבטא סדר העדפות מהותי שבתוכו בניין יציב של היחסים בין אדם לחברו הוא התשתית לקדושת החברה וכן ההפך- העדר התשתית היציבה בתחום שבין אדם לחברו הופכת את מקדש השם למקום שאין בו חפץ. כתוצאה מזה עם ישר
אל לא יכול לבנות יותר על זה שעצם מציאותו של המקדש "תגן עליו" מפני אויביו.

הנבואה התנכית מביאה את הבנת המציאות הפנימית הזו גם אל תוך היחס כלפי מעשיו הדתיים של האדם. החידוש הנבואי הוא שהדברים אינם נשפטים רק על פי התוכן החיצוני שלהם, אלא על פי כוונת הדברים הפנימית. כמובן שרק הנביא הוא זה שיכול להביא דברים כאלה שכן הוא זה שמביא את דבר השם "כי האדם ייראה לעיניים והשם ייראה ללבב" בדבר השם אל שמואל, שמשמש כותרת לספר. דוגמה אחת לראייה הפנימית הזו עומדת, בין השאר, בבסיס של התפיסה המקראית כלפי סדום ועמורה. בלשון ההמונית "תועבת סדום ועמורה" היא שם נרדף לפריצות מינית. אך כשמסתכלים על פשוטו של מקרא, רואים שמוקד הביקורת הנבואית על סדום הוא ברובד אחר לגמרי. מדובר במקום יפה ומשופע מבחינה כלכלית והתושבים המקומיים עושים הכול כדי לשמור על האוצרות שלהם מפני עוברי האורח הזרים. נראה בעליל כי אנשי סדום עצמם רואים בהתנהגותם דרך לגיטימית לשמור על רכושם. אלא שמה שנראה להם כלגיטימי נראה להשם- וכתוצאה מזה לנביאים ולחז"ל- כתועבה שאין כדוגמתה ובגלל הדברים האלה מחמיר השם בדינה של סדום. הפרשנות הנבואית הפנימית יכולה לשנות את הבנת הנושא בשני הכיוונים- גם לשלילה, כמו במקרה של אנשי סדום וגם לחיוב- כמו במקרה של מעשה יעל בספר שופטים. הנבואה גם מפרשת את הכוונה הפנימית יותר של קיום המצוות ולכן משמשת מעין תורה שבעל פה הראשונה. וכמובן ההערכה הפנימית של הדמויות השונות בתורה- עלי הכהן, דוד המלך, בעלת האוב בעין דור- נערכת בנבואה תוך כדי ההתייחסות לממד הפנימי בהתנהגותן של הדמויות. גם כאן קיים שיפוט לשני הכיוונים- שיפוט מחמיר של דמות שנראית צדיקה כלפי חוץ ( כפי שקורה למשל עם דוד המלך) או שיפוט אמפתי של הדמות השלילית לכאורה- כמו בעלת האוב בסיפור של שאול.

אם אנו עוברים לנבואות של אחרית הימים, אנו מגלים כי הנבואות הללו אינן מגלות לנו את העתיד להיות, אלא עוסקות בהתנהגותו של עם ישראל בממד של כאן ועכשיו. הנבואה מתארת- תמיד באופן מותנה- את העתיד במידה ועם ישראל יעשה את רצונו של מקום. וגם את העתיד במידה ועם ישראל יסור מדרך השם. הבחירה היא תמיד בידי העם- בדומה לדוד ורעיה של שיר השירים. הדוד- מקבילו של הקב"ה מספק את ההזדמנויות והרעיה בוחרת כל פעם האם להיענות לקריאתו או לא. אם לא תיענה- הדוד יחמוק לו והיא תצטרך להמתין להזדמנות אחרת. לאחר הביאור תפקידה של נבואת אחרית הימים המחבר מדגים את הבנתו של הנבואה בניתוח של מספר פרשיות בספר בראשית והן בניתוח הבנת היחס המקראי כלפי השתתפותו של אהרן בחטא העגל.

כשמגיעים לסיכום, המסר הבולט הראשון הוא ענווה גדולה- שבאה בהסתייגות בולטת מהמושג "דעת תורה" כפי שהוא קיים בדורנו ולא רק בחוגים החרדיים. בהעדר נביאים אין אנו יכולים לדעת לעולם את רצון השם לאישורו. אין לנו עסק בנסתרות ואיש אינו יכול להתיימר להיות בוחן כליות ולב של הזולת. הדבר אינו אמור לשתק את פעילותנו ההלכתית והחברתית, שכן אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ועליו לקבל את החלטה גם במצבים של ספק ( התמודדות שלה הקדיש המחבר מאמר נרחב בקובץ "הישן יתחדש", הוצאת מעלות תשנ"ט). אלא שההכרעה הזו מן הראוי שתיעשה מתוך ענווה גדולה ומודעות מתמדת הן למוגבלות של כלי ההבנה שלנו ויהיו משוכללים ככל שיהיו והן מתוך הבנה שתיתכן- גם במסגרת התורה- ראיה ותפיסה אחרת ושונה של העניינים. השינוי שקרה עם הסתלקות הנבואה הוא שינוי חד מאד ותובע כלי התמודדות והבנה אחרים לגמרי מאלו שהיו קיימים עד עכשיו. וודאות מוחלטת אינה נחלתנו עוד ולכן יש להיזהר אף בקביעות הלכתיות, קל וחומר בקביעות הנוגעות בעניינים שאינם בתחום ההלכתי המובהק וקשורים להערכות של הצדדים השונים של המציאות.

כשמנסים להעריך את הספר "יראה ללבב" חשוב להיות מודעים לכך שמדובר לא בספר קריאה ואף לא בספר עיון קליל. העובדה שהוצאה לאור שאינה מתמחה בספרות תורנית מוציאה את הספר אינה אמורה להטעות אף אחד. מדובר בספר שמקיימים בו מצוות לימוד תורה ממש. המחבר מעגן את כל הקביעות שלו- ובאופן מאד מרשים- הן בניתוח פשטי של הפרשיות השונות בתורה על ידי מציאת מקבילות וכו' והן על ידי השימוש בפירושי חז"ל והראשונים כאשר הם יוצאים לדעתו מתוך הפשט המקראי. הוא אף מרבה להפנות לדבריו במקומות שונים בהם כבר פותחו חלק מן הרעיונות הנמצאים בספר והדבר מחזק את התחושה שמדובר במשנה הגותית דתית סדורה ומעוגנת היטב במקורות. ניסיון להעמיד תפיסה כל כך כוללת ומרשימה של הבנת התורה ודרכה בחברה בת זמננו אינו מחזה נפוץ וקשה להגזים בחשיבותו. הספר בנוי לא על "ווארטים" מקריים שאמורים לקלוע אל המטרה שצוינה מראש, אלא כרצף רעיוני שמוביל קו ישיר מפשוטו של מקרא אל חז"ל, משם- אל הראשונים ומשם- אל הבנות של ימינו. מעבר לחיזוק הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, הספר מחזק ומעצים את עולמו של התנ"ך כמעצב התודעה הדתית והחברתית בזמננו.

רק מתבקש הוא לראות את הספר "ייראה ללבב" בתוך ההקשר של חיבוריו הקודמים של הרב שרלו. ההבנה הפנימית והחיצונית של המעשה הדתי עומדים גם ביסוד של ספרו "בין משכן לעגל" שמראה את הקושי בהכרעה בין הכוונה האמיתית לכוונה זרה בעבודת השם. ספריו על הרב קוק- כמו פירושו המקיף על שיר השירים- נראים כחלק מן המגמה לחידוש של החיים הדתיים המקיפים את הפנים ואת החוץ וכוללים את המעשה הדתי יחד עם עומק הכוונה הפנימית והתיקון החברתי. בהקשר הזה משתלבים היטב גם שלו
ת חלקי השו"ת האינטרנטי שפורסמו ( רשו"ת הרבים, רשו"ת היחיד ורשו"ת הציבור) שמקיפים את הרובד הפרטי, הכללי והציבורי של החיים. ניתן לראות במוטיב הכפול הזה את תמצית עולמו של המחבר- ואולי של האדם הדתי החי בזמננו בכלל. הזהירות וחוסר הוודאות המובילים לענווה גדולה מן הצד האחד- והכמיהה המתמדת כלפי הוודאות הגדולה וגם כלפי ההכלה של וודאות זו על כל שטחי החיים. הרב שרלו מראה בספרו שהדבר לא היה קל אז ולבטח לא יהיה קל גם היום. לכפוף את עצמך להבנה האלוקית של המציאות, השונה כל כך מההנהגה הנראית לעיני אדם היא משימה קשה מאד. אך הקושי הזה כבר אינו מרתיע את המחפשים ואת התרים אחרי חזון הנבואה. אולי האתגר הגדול של החזון הזה הוא בהיותו מעמיד את החיים כולם במבחן הקשה ביותר- המבחן של הכוונה הפנימית. זהו הקושי העצום וזהו האתגר הגדול. הספר "ייראה ללבב" הוא קריאה חזקה ומשמעותית להיענות לאתגר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: