מישוע עד אושו

 

 

אושו- הגורו המושחת

תופעת ה"עידן החדש", או הרוחניות החדשה, ממלאת היום מדפים רבים בסניפי "סטימצקי". מגוון הספרים גדול כל כך, שלעתים לא ברור מה המכנה המשותף להם: מסיפורים על מפגשים עם חוצנים ועד קובצי מאמרים בפסיכולוגיה יונגיאנית. באנגלית, נוסף לספרות הרחבה למדי של הניו אייג' עצמו, קיימת אף ספרות רחבה על הניו אייג': מהצגה אוהדת, דרך ניתוח מדעי מרוחק רגשית ועד שלילה ומתקפה על התופעה. לכן אפשר היה לשמוח על ספרו של אורי לוטן, שמנסה – לראשונה בעברית – לעשות סדר במושגי העידן החדש. אורי לוטן (שמת לפני כשנתיים) היה שדרן רדיו שעבר בחייו חוויות רוחניות רבות ומגוונות. אולי משום כך הטיל עליו ערוץ העידן החדש של nrg-"מעריב" לכתוב מעין טור שבועי על מושגי היסוד של העידן החדש. הטורים הופיעו במהלך 2004 ולאחר מותו של לוטן קובצו בספר.

נתחיל בתוכן. גם לאחר שקוראים את הספר קשה להגדיר לאיזה ז'אנר הוא שייך. מבוא לעידן החדש ניתן לכתוב בכמה צורות. אפשר לנתח את רצף הזמן שבו הופיע המושג ואת הסיבות העיקריות להופעתו, ולהעיר על תחנות הדרך הבסיסיות. אפשר למנות אישים ודמויות מפתח בכל התפתחות. אפשר לנתח את העידן החדש בהקשריו הפסיכולוגיים והסוציולוגיים. אפשר לבדוק את היחס שלו לדתות המסורתיות, ואפשר גם לכתוב מעין יומן מסע אישי. ספרו של לוטן אינו עושה אף אחד מן הדברים הללו.

זה אוסף של מאמרים אקראי לחלוטין, על דמויות אקראיות ורעיונות אקראיים, שכל ניסיון למצוא להם מכנה משותף עולה בתוהו. חמישה פרקים בספר מוקדשים לדמותו של אושו ולהרפתקאות של המחבר בצל דמותו של הגורו המושחת. לעומת זאת, ז'ידו קרישנמורטי ובאבא ראם דאס, שהמחבר מפליג בדברי הערכה כלפיהם, מקבלים פרק קצר בלבד שאינו מכיל מידע רב מזה שיש בוויקיפדיה. אם הספר עוסק במורים הרוחניים, מה עושים שם ויליאם ג'יימס וקארל יונג? ואם הוא דן בתופעת העידן החדש של המאה העשרים, איך הגיעו לשם ישוע ובודהה? ומה עושה בתוך כל החבורה הזאת איש ושמו בוריס ליסינוביץ', שעסק בציד נמרים והיה מעורב בכמה התפתחויות מדיניות בנפאל? איך דרים בכפיפה אחת המטיפים הנלהבים לשחרור התודעה דרך הסמים, כמו האקסלי אלברט הופמן והמתנגד התקיף שלה, כמו קרישנמורטי?

קשה להבין מה הוא אותו "עידן חדש": מה החידוש שבו ולעומת מה הוא חידוש? מה צריך כדי להיחשב ל"איש העידן החדש"? לעזוב את המערב כדי להפוך למורה רוחני במזרח (באבא ראם דאס)? להמציא סיפור על דמות רוחנית שלא היתה ולא נבראה (קרלוס קסטנדה)? להטיף לחופש מיני (יעקב פרנק)? לשימוש חופשי בסמים (אושו)? לתקשר עם חוצנים? להיות בעד השלום בעולם (כמו גנדי), או דווקא נגד (כמו אליס ביילי, הכוהנת הרוחנית של היטלר)? או אולי מספיק להסתובב יחף ולדבר על אהבה (ג'ון לנון)?

מובן שכאשר מתקשים להציג סדר הגיוני כלשהו לדברים, מתקשים עוד יותר לנתח ולהעריך אותם. בתחילת הספר קובע המחבר בפסקנות כי "עד עכשיו הביא העידן החדש יותר תועלת מנזק", אך בהמשך הוא חושף את השחיתויות הנוראיות ביותר שנעשו בדיוק בשם אותה "הארה" של העידן החדש. ההשראות המיסטיות של היטלר, השחיתות של המהארישי, ההתעללות הנפשית והפיסית של אושו והשקרים של קרלוס קסטנדה מצביעים בבירור על הסכנה המרכזית של העידן החדש: הטוטליטריות החדשה שבאה בשם השחרור התודעתי של האדם. לא ברור כיצד לוטן מציע להתמודד עם סכנת הטוטליטריות, במיוחד לאור הוויתור הניו-אייג'י הצפוי על התובנה הרציונלית ה"מגבילה" וה"חונקת".

השאלה של הסכנה אינה שאלת תם, מפני שהפרקים שלוטן מתאר בהם את שהותו בחצרו של אושו עלולים לעורר מחשבה עגומה. בן אדם רודה בעריצות בקהל מאמיניו (שהם אנשים מבוגרים, ושלא נכפה על איש מהם לסור למרותו), ובתוך כך סוחר בסמים, מרוויח מעסקי הזנות, מחסל את אלו העומדים בדרכו במיתות שונות ומשונות, מתכנן מהפכים מדיניים ופיגועי טרור, מטיף לשחרור מהחומר שעה שהוא מחזיק באוסף פרטי של רולס רויסים – וקהל מאמיניו אינו שם לב לכל הדברים הללו ומוכן לעבוד בפרך כדי לזכות בדקות היקרות של ההארה הרוחנית. לוטן מנסה להבין בעצמו כיצד ייתכן שדבר כזה קרה, אך אין בפיו תשובה של ממש.

קל להבין מן הספר שהמורים הרוחניים של הניו אייג' נחלקים לדעתו של לוטן לטובים מאוד ולרעים מאוד. הבעיה היא שהמחבר לא מציע כל דרך להבחין בין הטובים והרעים. לוטן אף הסתייג בבירור מהצורות הבוטות במיוחד של השחיתות, בפרט אלו המלוות בצבירת רכוש חומרי על חשבון קהל המאמינים. אבל מה לגבי הצורה המתוחכמת יותר של אותה שחיתות, מה לגבי אדם שנהנה מהשליטה הנפשית בבני האדם האחרים?

גם צורת הספר אינה מקלה על הקריאה בו. הפרקים נראים בלתי ערוכים וכתוצאה מזה חוזרים על הדברים שכבר נאמרו (דבר חיוני בטור שמתפרסם ברשת, אך לגמרי לא נחוץ בספר), וכוללים התנגחויות של לוטן עם הטוקבוקיסטים המגיבים, שכנראה הם חשובים כל כך עד שראוי להנציחם בספר. ספרו של לוטן הוא הבטחה שלא מומשה. אוהדי העידן החדש לא זכו עד עכשיו לספר מקיף בעברית על הנושא. לפי שעה, הם עדיין לא זכו לו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On אפריל 29, 2007 at 8:26 pm

    אם יותר לי, הספר אינו מתיימר להבטיח את מה שאתה מייחס לו. זה אינו ספר שאמור להסביר את תופעת הניו-אייג', גם לא מדריך לבחירת דרך רוחנית או להבדלה בין מורים טובים לרעים, אלא בסך הכל אסופת מאמרים שהתפרסמו בערוץ הניו-אייג' של NRG. המאמרים לדעתי כתובים היטב ומאוד מבדרים, אבל הם ממש לא תוצאה של מחקר אמפירי או אקדמי כלשהו, אלא של התנסות אישית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: