וכל מאמינים

חג הפסחא הנוצרי יצא השנה בחודש אפריל וחפף לפסח שלנו. המועד הזה זימן לכתבי עת רבים בעולם, היוצאים החודש, עיסוק בסוגיות השונות שבין דת, חברה ותרבות בעולמנו.

אפיפייור בנדיקטוס החמישי- הרוטווילר של האל

הרוטויילר של א-להים
אחת הדמויות המזוהות ביותר בעולם עם האמונה הדתית הממוסדת, היא ללא ספק דמותו של האפיפיור, בנדיקטוס ה-16, שציין החודש הן את יום הולדתו השמונים והן שנתיים לכהונתו על הכס ברומא. לאירוע הזה מוקדש מאמר נרחב ב- New York Times מאת ראסל שורטו.

המאמר מתאר את דרכו של האפיפיור (ששמו ה'אזרחי' הוא יוזף רטזינגר). ילדותו כנער קתולי בכפר פסטורלי בבוואריה, נקטעה על ידי מלחמת העולם השנייה. את הסיבה לטירוף הנאצי ראה רטזינגר בחילון המודרני ובתחושה של "חברה ללא א-ל". לאחר המלחמה למד רטזינגר בסמינר הקתולי, שם פיתח  את השקפתו הנוכחית, שאמורה לסייע לו בגיבוש של עדת מאמיניו בעולם שאחרי אסון התאומים.
כל המומחים בעניין מסכימים שרטזינגר הוא אינטלקטואל יוצא מן הכלל ביחס לרוב האפיפיורים שקדמו לו, ובתור שכזה הוא עסוק רבות בפיתוח העמדות התיאולוגיות הקתוליות והגנה עליהן. מבחינה אינטלקטואלית, מאמין האפיפיור בכל מאודו בשילוב הנחוץ בין דת (האמונה הקתולית) למדע (הרציונליות המדעית). אמונה בלתי רציונלית מובילה לדעתו לפונדמנטליזם, בשעה שרציונליות ללא אמונה עלולה להאיץ את היהירות האנושית ולגרום בכך לאסונות כבדים.

רטזינגר ידוע בהתנגדותו הבלתי מתפשרת לכל חדשנות עקרונית בעמדות הכנסייה והתבטא באופן שלילי בנושאים כגון הפלות, הסמכת נשים לכמורה, אפשרות נישואין לכמרים או הכרה בנישואין חד מיניים (בשל תפיסותיו הבלתי מתפשרות, היו שהדביקו לו את הכינוי "הרוטוויילר של הא-ל"). נאומו באוניברסיטת רגנסבורג, שבו העביר ביקורת על חוסר הרציונליות באיסלאם זכה למתקפות רבות, על אף ניסיונו של האפיפיור להבהיר שהביקורת לא הופנתה כלפי העולם המוסלמי במיוחד, אלא כלפי אירופה המודרנית, המשתחררת ממורשתה הנוצרית. בדבריו, קשר רטזינגר יותר מפעם אחת בין הנאורות לבין הקתוליות וטען שכל רעיון הנאורות יכול היה להיווצר רק בסביבה הנוצרית.

טאג' מאהאל- סממנים מוסלמיים בסמל ההודי

איסלאם ידידותי לסביבה

לא רק הנצרות מחפשת נתיבים לעולם המודרני. בכתב העת לענייני הדתות Cross Currents, הופיע מאמר נרחב מאת ד"ר עומר פארוק עבד-אללה, הדן בהסתגלות אפשרית של האיסלאם לחברה המודרנית. לדעתו של פארוק, הפונדמנטליזם האסלאמי אינו יליד החזרה לערכי האיסלאם, אלא להפך – הוא תוצר של חוסר ההיכרות עם התרבות המוסלמית לדורותיה.

פארוק מייחס את אותה אי-היכרות למתאסלמים החדשים – שרבים מהם שחורים, המחפשים מוקד של זהות מגבושת בעולם המודרני. הקיצוניות הפונדמנטליסטית אכן מעניקה להם זהות שכזו, אלא שכל קשר בינה לבין האיסלאם ההיסטורי הוא מקרי בהחלט.

פארוק מצטט ארוכות את הסונות מהקוראן שבהן קורא מוחמד להתחשב בתרבות של התושבים המקומיים ולא לכפות עליה את הנוהגים של דתו. בנוסף, מביא פארוק את שני העקרונות החשובים של פרשנות החוק האסלאמית: המנהג והיישום. לפי כללים אלה יש לבדוק כל תרבות מוגדרת לאור הנורמות האסלאמיות ולברר ממנה את היסודות החיוביים והניטראליים שלה, לצד ההתנגדות ליסודותיה השליליים (בתור דוגמה לאחרונים מביא פארוק את נושא הרצח על רקע "כבוד המשפחה"). פעמים רבות מקבל נוהג המקום תוקף של חוק בתרבות המוסלמית. הדבר לא נשאר כך באופן תיאורטי בלבד, אלא יושם בתרבויות הרבות בהן נפגשו המוסלמים עם האוכלוסייה המקומית.

מגלה הארצות המוסלמי אבן- באטוטה (בן תקופתו של מרקו פולו) תאר ביומניו את השיתוף התרבותי ברחבי העולם המוסלמי. הארכיטקטורה של טאג' מאהאל בהודו שילבה בתוכה אלמנטים מוסלמיים והפכה לסמל הארכיטקטוני של הודו דווקא. המוסלמים הסיניים פיתחו בתוך האיסלאם את אמנות הכתיבה הסינית ומוסלמים תושבי מזרח אפריקה פיתחו תרבות שלמה דוברת סווהילי. בדרך זו, מציע פארוק לאיסלאם המודרני להכיל בתוכו את האלמנטים החיוביים הרבים של התרבות האמריקאית ולהפסיק את המצב בו המושגים "איסלאם" ו"תרבות" נתפסים כעוינים לתרבות המערב.

לאהוב גזען לבן

 

מרטין לותר קינג. לא הטיף לשנוא את הלבנים

מאמר אחר באותו גיליון, מאת גוליוס לסטר, דן בעוד "צמד מושגים בלתי אפשרי" – הדת וזכויות האדם. לסטר, פעיל ותיק למען זכויות השחורים בארה"ב, מגלה שכאשר התנדב בשנות ה-60 בארגון סטודנטים למען זכויות אדם, גילה להפתעתו שרבים מאד מן הפעילים בתחום הם בנים להורים המשמשים כלי-קודש של הדתות השונות. הייצוג המשמעותי הזה הוביל את לסטר למחשבות על הקשר האפשרי בין המחויבות הדתית לבין המאבק על זכויות האדם.

המחבר מאמין, שההשקפה הדתית שאותה קנה בבית הספר הציבורי האמריקאי ולאחר מכן במכללה (בהתבסס, בין השאר, על פאוך טיליך הנוצרי, מרטין בובר היהודי ומהטמה גנדי ההינדי) הטביעו בו ובבני דורו את התפיסה שכל בני אדם הנם שווים ונבראו בצלם הא-ל. כשכל בוקר בכיתה התחיל בהקראת הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", קשה היה שלא לקלוט את המסר.

הפעילים השחורים של אז (ובראשם מרטין לותר קינג) מעולם לא הטיפו לשנוא את הלבנים על היותם בצד המדכא. הם חינכו את צאן מרעיתם לראות בגזען הלבן אדם מסכן ומורעל שנאה ולבוא אליו במסרים של חמלה ואהבה נוצרית. לסטר מציין, במידה רבה של צער, שהמטיפים השחורים של היום עסוקים פעמים רבות בהצגת האדם הלבן כ"אחר המאיים" ובדמוניזציה שלו. רבים מאד מהמטיפים הדתיים, הוא מציין, עסוקים במאבק נגד ההפלות והמתות החסד, במקום להיות עסוקים בחסד עצמו.

לסטר מאמין שניתן להחיות את הרוח שהביאה לשינוי החברתי של שנות השישים לא על ידי ההתפזרות הרב תרבותית לנישות צרות, אלא דווקא על ידי גיבוש ערכי סביב מסרים של אהבה, כפי שילדי המטיפים הדתיים של שנות החמישים קלטו אותם.

'ירוק' מתוך אמונה

גם בסוגיות חברתיות אחרות יש לדתות מה להגיד. בגיליון של Christianity Today מופיעה ביקורת של אנדי קרוץ' על ספרו של התיאולוג הליברלי רוג'ר גוטליב, "האמונה בירוק". הספר מתאר באריכות את ההתעוררות הקיימת בקבוצות דתיות שונות בעולם בנושא איכות הסביבה, ואת הפעילות המגוונת שהקבוצות הללו נוקטות לשימור כדור הארץ.

אין זה סוד שהממסדים הדתיים הם לרוב חשדניים ביותר כלפי יוזמות מן הסוג הזה. הסיבה העיקרית לכך היא שהתפיסה השלטת בעולמם של פעילי איכות הסביבה היא תפיסה מעין פאנתאיסטית, שמזהה את הא-ל עם הטבע וכופרת באל הטרנסצנדנטי – דבר שכמובן לא מקובל על רוב הדתות המסורתיות. בנוסף, המחשבה ה"ירוקה" החדשה נוטה לרוב לראות את בני האדם כחלק מהמכלול האקולוגי של כדור הארץ ולא כגורם שעומד מעל המכלול הזה, בשל צלם האלוקים שבו. המחשבה שמאחורי התפיסה הזו היא שה"התנשאות" של צלם אלוקים היא זו שגורמת לאדם להשחית את אוצרות כדור הארץ.

ספרו של גוטליב עוקב אחרי ההתפתחויות שמטרתן לערער את הגישה ה"אנתרופוצנטרית" של איכות הסביבה. לדעתו של קרוץ' (בעצמו פעיל נוצרי למען איכות הסביבה), מדובר בתפיסה שאינה יכולה להתאים לאף אדם שמזדהה עם השקפה דתית מסורתית- אורתודוקסית. השקפה זו מבוססת בהגדרה על תפיסת האדם כנברא בצלם אלוקים ועל מה שמכונה "שערוריית הפרטיקולריות", כלומר האמונה שהתגלות הא-ל התקיימה במקום ובזמן ספציפיים. אמונה כזו מוציאה את האדם ממקומו כמרכיב סתמי במערך האקולוגי הגדול ומציבה אותו כאחראי השימור והפיתוח במערך הזה. קרוץ' מאמין שדווקא התפיסה ה"פטרנליסטית" הזו כלפי איכות הסביבה, תיצור מעורבות של ממש בנושא מצדן של הדתות המסורתיות.

דיקינסון כמבקשת ה'

הפן האישי בחוויה הדתית גם הוא לא נשכח. מאמר נוסף ב-Cross Currents מאת המרצה לספרות אנגלית ג'יי לאדין, מוקדש לניתוח יוצא דופן של שיריה של המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון.
לאדין לימדה את שיריה של דיקינסון, המוקדשים ללבטיה הדתיים, במסגרת ה'ישיבה-יוניברס

יטי' – המוסד היהודי האורתודוקסי הותיק בארה"ב. החוויה יוצאת הדופן של מרצה חילונית שמלמדת תלמידות יהודיות אורתודוקסיות על משוררת שבאה מהעולם התרבותי הנוצרי, הכינה את לאדין להתמודדות מול צרות האופקים וחרדות תרבותיות.

לאדין הופתעה מאוד לגלות עד כמה רגישות תלמידותיה האורתודוקסיות לניואנסים של הטקסט, כמה הן מתחברות ללבטי האמונה של דיקינסון, ועד כמה הרגישות שלהן לטקסט מסייעת להן לפענח אותו לעומק, אף יותר ממורתן החילונית. חוקריה הרבים של דיקינסון לא מצליחים להגיע למסקנה סמכותית כלשהי לגבי אמונתה הדתית על סמך כתביה, ולכן נוטים לראות בה אגנוסטיקאית. תלמידותיה של לאדין הראו לה, על סמך עיון מדוקדק בשירים, שדיקינסון איננה מתלבטת בשאלת קיום הא-ל, אלא בשאלת היכולת האנושית להיות בקשר עם הא-ל ולשמוע את קולו. ההתלבטות הדתית של דיקינסון הופכת אפוא מערפול אגנוסטי, המאפשר להכיל דבר והיפוכו, לתהליך ששנותיו כשנות חיי האדם, בחיפוש אחר שמיעת קולו של הא-ל ובמודעות למגבלות האנושיות בתוך החיפוש עצמו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: