מכתב לאח

שלום לך אח יקר

צר לי שאפילו את שמך איני יודע. הדבר היחיד שאני יודע עליך הוא מה שקראתי במכתב שלך שפורסם באתר של ארגון ההמרה "עצת נפש"

ובכל זאת, מהכתב שלך העלה אצלי כל כך הרבה דברים שהחלטתי לכתוב לך. מתוך תקווה שהדברים היוצאים מן הלב ימצאו את המען שלהם. לכן אני מאד מבקש ממך- ומכל מי שיקרא את המכתב הזה. גם אם ברור לך לגמרי מה אתה תראה בהמשך וגם אם לא מתחשק לך לקרוא את ההמשך- אני מאד מבקש ממך לקרוא את הדברים עד סופם. ורק לאחר שתקרא את כל המכתב מתחילתו ועד סופו תחליט אם אתה רוצה או מעוניין להגיב עליו.

אך בטרם אגיד לך את אשר בליבי אומר מילים מספר על עצמי, על מנת שאתה וכל מי שיקרא את המכתב הזה יבין את הרקע. אף אני- כמוך- אדם דתי. למרות שאיני בא מבית דתי, החלטתי לפני שנים רבות לנהל את חיי לפי תורה ומצוות. את ההחלטה קיבלתי באמצע התיכון בערך והיום אני בן 31. מצאתי לי קהילה דתית מקסימה והייתי בה לחבר אהוב ומוערך. סיימתי את הצבא, הלכתי לאוניברסיטה, במקביל למדתי בכולל- הכול נפלא לכאורה.
אלא שבפנים כרסמה אצלי המודעות שיש משהו שמקלקל את כל ה"הצגה הנפלאה" הזו- המשיכה שלי לגברים. המון זמן לא רציתי לדבר עליה ובטח שלא לקבל אותה. האמנתי- כמוך- שעליי לעמוד מולה ולהילחם. פיתחתי- כמוך- התמכרות לרשת, לצ'אטים של מין ושלל תופעות לא בריאות אחרות. סבלתי- כמוך- מדימוי עצמי נמוך מאד וסבלתי בכלל. החלטתי- כמוך- לטפל בעניין ולפנות לעזרה המקצועית.

אלא שכאן הדמיון בינינו הסתיים.ומתחיל השוני.

המטפלים שלי היו אנשים טובים. שאמרו לי דברים חשובים וחכמים. ומעניינים. ויכולתי להסכים עם הרבה מהדברים. והייתי פעיל מאד ועשיתי את כל מה שהם אמרו לי. כי האמנתי מאד שאני יכול וצריך וחייב ומוכרח לצאת מזה ולהפסיק לפנטז על הגברים ולהימשך אליהם. אלא שכאן בדיוק הייתה הבעיה. הבעיות והמצוקות שהיו לי לא עברו. אדרבא הם החמירו. החמירו מאד. עד כדי כך שבאמצע של התואר השני, בגיל 26, שקלתי ברצינות אשפוז פסיכיאטרי.

וכאן באה נקודת השבירה. הרגשתי שזהו. כאן אני שם נקודה ומפסיק להילחם בעצמי. מפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמי. מפסיק עם התובנות ועם הניסיונות לברוח מעצמי. ומקבל את עצמי כפי שאני. עם הנטייה שלי ועם הכול.

נורא פחדתי מן הרגע הזה. כי זה נגד באופן עקרוני ( או חשבתי שזה נוגד)  את כל הדברים בהם האמנתי עד עכשיו. את זה שיש בחירה חופשית ואת זה שחייבים משפחה וילדים וכו וכו. פחדתי נורא מהרגע הזה ולכן דחיתי אותו למצב שכבר לא יכולתי יותר.

ומהמצב הזה החיים שלי התחיל ולהתפתח לכיוון מאד לא צפוי. לכיוון שבו אני לא מוותר על אף אחד מהחלקים שלי. הגעתי למצב שאותו לא יכולתי אפילו לדמיין מקודם- להיות בו זמנית יהודי שומר מצוות והומוסקסואל מוצהר ושלם עם עצמו. לא חשבתי ולא האמנתי שזה יקרה אי פעם. והנה זה קרה.

ברגע שזה קרה וההחלטה שלי לקבל את עצמי התקבלה כל ההתמכרויות והאובססיות סביב מין ודברים אחרים נעלמו להן כלא היו. הן נעלמו לא כי נלחמתי בהן. ולא כי קיבלתי "תובנה" כלשהי. אלא כי פשוט הפסקתי להילחם בעצמי ולהזיק לעצמי.

זה לא שנפתרו לי כל הבעיות. בשביל להתמודד ולדון עם הבעיות שיש לי עכשיו הכרתי אנשים אחרים שיש להם התמודדות דומה לזו שלי- הומואים ולסביות דתיים. אנו מדברים עם רבנים ועם אנשי הטיפול הדתיים. אנו מעוררים מודעות בחברה הדתית לעניין.  וזה פחות או יותר מה שאני עושה כרגע.

כיוון שאני גם חוקר ומטפל ( בוגר של תואר שני לקרימינולוגיה) למדתי וחקרתי לעומק את כל החומר המחקרי שהיה נגיש לי בנושא. התחלתי מאמונה מוחלטת שהנטייה המינית אינה מולדת ובוודאי שניתן לשנותה. ופניתי למחקר בעיקר כדי לדעת כיצד לעשות זאת. עם הזמן וגם עם ההתפתחות האישית שלי הבנתי שהאמירה שכל אחד יכול להשתנות לחלוטין לא נכונה ואין לה אחיזה במציאות. דעה זו הלכה והתגבשה. אך מהצד השני, ככל שהכרתי יותר גם את החומר המחקרי וגם את הסיפורים האישיים של האנשים ראיתי שהתמונה היא מורכבת עוד יותר. שנטייה מינית אנושית היא משוואה עם הרבה מאד נעלמים. המדע יודע עליה היום הרבה מאד- אבל ממש לא הכול. זה אמנם נכון שהנטייה היא יציבה לגמרי אצל הרבה מאד אנשים- כמוני למשל. אבל אצל אחרים היא יציבה פחות ויכולה להשתנות בשלבים שונים של חייהם לכיוונים שונים בגלל כל מיני סיבות ונסיבות. אין למחקר כרגע מספיק כלים להבין למה זה קורה ולמה זה קורה לאנשים אלה ולא לאחרים- אבל אי אפשר להכחיש שזו עובדה. ההבנה הזו לא ערערה את ההבנה העצמית שלי ולא את הביטחון שלי בדרכי. אך היא כן עשתה אותי הרבה יותר צנוע ביחס להבנות בחייהם של האנשים האחרים. וצניעות וענווה הן בעיניי מעלות החיוניות לכל אדם ובמיוחד לחוקר ולמטפל.

אני כתבתי את ההקדמה הארוכה הזו כדי לבסס את מה שאומר בהמשך. ואומר קודם כל שאיני מטיל ולו שמץ של ספק בכל הדברים שאתה מתאר. כשקראתי את מכתבך התרגשתי נורא מכל הכאב והתסכול הכול כך מוכרים שהיו אף מנת חלקי לפני זמן לא רב. דרכי להיחלץ מהם הייתה בסוף שונה לגמרי מזו שלך, אבל אי אפשר לקחת מהמכתב שלך את הכנות ואת האומץ הגדול. עברת דרך מדהימה ואני שמח מאד שהיא הקלה על כאבך ועל מצוקתך. ואני מאחל ומתפלל בשבילך, אחי היקר, שתגשים את כל משאלות ליבך. שכל הדברים אותם אתה ביקשת ומבקש מהשם יהיו לרצון לפניו.

ודווקא בגלל זה אני כותב את הדברים. כי אחרי שקראתי את מכת
ך בהתרגשות רבה- סופו העציב אותי מאד והכאיב לי. הוא הכאיב לי בעיקר כי הרגשתי ממנו הרבה שנאה. רציתי להאמין שגילית בליבך אהבה נפלאה. אהבה שתעזור לך להקים בית בישראל. ומצאתי בסוף דבריך שנאה. שנאה נוראה. שנאה בוערת כאש ומכלה.

על מי אתה כועס בדיוק, אחי היקר? בפיהם של מי אתה מציע לשים עפר ולמי בדיוק אתה פוסק את גזר דין המוות? לשידורי הטלוויזיה שאתה היית זה בחרת לצפות בהם ויתירה מזאת- חיפשת אותם כאוות נפשך? לאתרים באינטרנט שאתה היית זה שבחרת לגלוש בהם וגם להסתיר זאת מהסביבה שלך? למי אתה קורא במילים הנוראות "שליחי שטן"? האם באופן כזה תרבה שמחה ואהבה וקדושה בעולם? האם זה מה שרבותיך לימדו אותך? האם זה מה שהמטפל שלך המליץ לך עליו? האם זו דרכה של תורה?

על מי אתה כועס כל כך אחי היקר? האם ייתכן שהכעס שלך אינו על אנשים אחרים? אלא על אותו חלק שלך קיים בך על כורחך ועל כורחך הוא משותף לך לי ולהם? האם אתה חושב שבכך שתילחם בו יותר ותשנא אותו יותר הוא ייעלם? האם מזה שתציף את עצמך בשנאה אהבתך תתעצם? או שמא היא תיפגע ותתכער?

ולא רק דברים של שנאה עמוקה מצאתי במכתבך, אחי היקר. מצאתי בו גם דברי שקר ובלע נוראיים. אני מקווה שלא כתבת את הדברים מתוך מודעות כי אחרת יש בהם חטא קשה שבין אדם לחברו שדורש מחילה. כתבת שלהיות הומוסקסואל פירושו להיות נתון לחסדיו של בחור שיעזוב אותך מקסימום אחרי שנתיים. אחי, מה גרם לך להוציא דבר נוראי כזה מפיך? שתדע שלא נעלבתי אישית מהדברים. נעלבתי מהם בשביל כל אותם האנשים שאני מכיר וחיים בזוגיות נפלאה עם בני זוגם. החברה לא מעודדת אותם פעמים רבות. זכויותיהם אינם מוכרות. הוריהם מנדים אותם. מקומות העבודה שלהם עלולים להיות בסכנה. ובכל זאת- אנשים רבים מאד, מאות ואלפים, ביניהם חבריי הקרובים, ביניהם ידועים וביניהם אנונימיים- חיים להם בזוגיות נפלאה ואוהבת עם בני מינם שנים ארוכות- עשר ועשרים ושלושים וארבעים וחמישים שנה. הדבר לא בא להם בחינם. הם עבדו קשה עבור הזוגיות הזו. חלקם היו צריכים לאכול לחם צר ומים לחץ בשל העדר התמיכה של ההורים. חלקם סעדו את בני זוגם החולים באיידס במסירות ובנאמנות וחיממו אותם בגופם כשהם קדחו מחום. חלקם וויתרו על קריירה והערכה חברתית רבה שהייתה להם. אהבתם יכולה להיות כן או לא מקובלת מבחינה הלכתית. אבל למה להכחיש שהיא קיימת? האם יהיה לך יותר אהבה אם תשלול אותה מאדם אחר?

אחד הדברים שלמדתי אני שאסור בשום פנים ואופן להיות צר עין באהבה. אני מכיר ומעריך ותמכתי ותומך בהומוסקסואלים ולסביות, דתיים ושאינם דתיים שבחרו בחיים של משפחה הטרוסקסואלית- כל אחד ואחת מסיבותיו הוא. אני מכיר אותם ומקבל את דרכם. והם מכירים בי ומקבלים את דרכי. עיני אינה צרה בהם ועיניהם אינה צרה בי. וזה קורה כי אני באמת שלם עם דרכי ועם כל מה שיש לי ואין לי והם שלמים עם דרכם ועם כל מה שיש להם ואין להם. רק בדרך הזו ניתן לתת ולקבל אהבה. גם לגבר וגם לאישה וגם לכל דבר אחר.

כשאני כותב את השורות הללו, מונח על שולחני ספר "לב השמיים" של אחד מאוהבי ישראל הגדולים בדורנו, הרב שלמה קרליבך זצ"ל. הוא מדבר הרבה מאד על לקבל כל אחד ואחד מישראל. את הספר קיבלתי מאחד מתלמידיו הקרובים ביותר של הרב קרליבך- אדם מאד מדהים ומיוחד. הוא מכיר אותי ויודע על נטייתי המינית וגם על מה שהחלטתי לעשות איתה. אולי הוא קצת מצטער על זה. הוא בוודאי היה שמח אם הייתי מתחתן עם אישה ומקים בית כשר ונאמן כדת משה וישראל. כשאמרתי לו שהבנתי שלא אקים בית כזה ושהתאבלתי על זה של יהיה לי בית כשר בישראל כפי שחלמתי- הוא ממש בכה. אבל אחרי הבכי הזה הוא אוהב אותי מאד, מקבל אותי לחלוטין ואני בטוח שגם אם וכאשר יהיה לי בן זוג או בן זוג וילדים- גם אז אשאר אהוב ומקובל ואורח רצוי בביתו.

סיפרת על חברך שאתה מצטער עליו. גם אני מצטער מאד לשמוע על מה שקרה לו, אך מסיבה הפוכה כנראה מזו שלך. אתה מצטער על כך שחברך השלים עם נטייתו המינית בצבא. ואני מצטער על כך שלאחר שהוא השלים עם נטייתו המינית הוא אינו יכול להיות דתי יותר. הסביבה החילונית שהוא לא גדל בה ולא התחנך בה מקבלת אותו בזרועות פתוחות. והסביבה הדתית בה הוא גדל ועמד על דעתו וחווה את רגעי חייו המרגשים ביותר- מפנה לו עכשיו עורף ולא מאפשרת לו להיות חלק ממנה. והיא עושה את זה לא בגלל שהוא עשה משהו- אלא בגלל שהוא מרגיש משהו שהוא לא בחר להרגיש.  נורא עצוב לי בגלל זה.

ואני וחבריי פועלים בכדי שדברים כאלה לא יקרו יותר. כדי שאף אדם דתי שמגלה כי נטייתו לבני מינו לא יצטרך חלילה לבחור בינה לבין שמירת המצוות והאמונה. כבר אמרתי ואני חוזר- עיני לא צרה חלילה בבית בישראל שתקים אי"ה. רק הייתי רוצה שעינך לא תהיה צרה באנשים שבחרו אחרת ממך, שלא תשנא אותנו ושלא תשמיץ אותנו ולא תציג אותנו כמפלצות ושליחי השטן.

נדמה לי שגם לך יש עניין בכך שאני וחבריי נצליח. כרגע לשנינו ברור מה יהיה העתיד שלנו. או שאנחנו צודקים או שלא. אם אנחנו צודקים- כנראה שלא ניפגש אף פעם. אבל אם לא- הרי זה אומר שאחד משנינו יגיע לכיוון של השני. וכאן בדיוק ההבדל. אם אחליט יום אחד שאני הולך בדרכך ומקים בית בישראל עם האישה- החברה הדתית תקבל את זה. קשה לי מאד להאמין שמישהו בעולם יבוא ויגיד לי- לא, יצאת מהארון, אסור לך להתחתן! יקבלו אותי בזרועות פתוחות ויציאתי מהארון תישכח כלא הייתה.

לעומת זאת אם יום אחד אתה תחליט ללכת בדרכי זה יהיה אחרת. ( ואיני מאחל ולא מייחל לכך, אלא מציין שזה ייתכן. והרי אתה בעצמך מודה במכתבך הנפלא והכנה שהמשיכה לבנים לא לגמרי עברה לך ושאתה ממשיך להתמודד איתה באופן קבוע. כך שהסיכוי שפעם ניפגש קרוב יותר אלי מאשר אליך קיים, גם אם הוא מזערי לפי שעה). אתה תעמוד במצב הדומה לזה של חברך
צבא. תצטרך לבחור האם אתה רוצה להיות יהודי שומר תורה ומצוות- שאתה אוהב אותן ואין לך שליטה על זה- או הומוסקסואל מוצא אהבה עם בן מינו. בעיני זו בחירה קשה ואכזרית. אני אעשה את כל מה שאני יכול כדי למנוע ממך ומאחרים בחירה קשה כזו.

אחי היקר, כל הדברים שנכתבו נכתבו מתוך אהבה בלבד. אנשים אחרים שראו את מכתבך נעלבו ממנו מאד ואמרו שהוא מסית לרצח וחשבו שצריך לתבוע את האתר שמפרסם את זה וכדומה. אני לא חושב את זה. כי עבדתי קשה מאד לא רק כדי לקבל את  הנטייה שלי , אלא גם  כדי להסיר שנאה מליבי. להסיר צרות עין. לאהוב את הזולת ולשמוח בשמחתו. לחוש את כאבו. כשקראתי את מכתבך חשתי את הכאב. ואת הצער. ואת הקושי. ואת האמונה. ואת התקווה. וגם את הניצנים של האהבה. אהבה שלך לעצמך. ולזולת. ולאחר. בבקשה, אחי היקר, אל תיתן לניצנים האלה לנבול! אל תיתן לשנאה ולצרות העין להרעיל אותך! אל תדחה את האהבה שהקב"ה שולח לך ומשדר לך מכל פינה. תזכור בבקשה את כל מה שאמרו רבותינו על אהבת ישראל. כי אהבה כזו תזין אותך ותחזק אותך ותביא אותך אל המקום הנכון עבורך. איני יודע מהו אותו מקום. אבל אני כן יודע ובטוח שתגיע לשם רק מתוך אהבה. שהשנאה לאנשים אחרים שאתה חושב ש"מסיתים" אותך היא בעצם השנאה שלך לעצמך. זהו שוב אותו רעל שעמלת כל כך קשה כדי לנקז מעצמך.

אני מקווה ומאחל לך מכל הלב תצעד לכל מקום בחייך מתוך אהבה.

מחבק אותך בחיבוק של אח ומאחל לך רק את הטוב

זאב                           

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On מאי 27, 2007 at 7:41 pm

    לבי איתך.

  • רוני  On מאי 27, 2007 at 8:05 pm

    וכמה יופי. כאישה דתייה אני אסירת תודה שמתהלכים בתוכנו אנשים כמוך, שיש להם יכולת ורצון לעזור לאחר.
    אכן מרגש.

  • אסף  On מאי 28, 2007 at 9:52 am

    כדי להגיב למכתב הנ"ל התאמצתי לקרוא את שני המכתבים בשלמותם, הן את האחד שנכתב בעצת נפש והן את של זאב.
    תחילה, בקשר לתהליך שעבר זאב עצמו רב הנסתר על הגלוי. לא ידוע לנו על התהליך שעבר, על משך הזמן, על הצורה, על המטפל, על הרגשות שהתחוללו בקירבו ועל האישיות הפרטית שלו. אני כותב את הדברים כדי לומר שאי אפשר ללמוד מכך על יעילותו של הטיפול מאחר והוא תלוי בהרבה גורמים ותלוי גם בתחושותיו של האדם ובתקופות שונות של חייו.
    הטענה בתחילת המכתב כנגד אותו בחור בעצת נפש בנוגע לכך שהוא בחר לראות בטלויזיה ולהכנס לאינטרנט היא שגויה ולא נכונה. כולנו יכולים להעיד על עצמנו שיש דברים שברמה הקוגניטיבית היינו מעדיפים שלא לעשות ואילו יצרינו החזקים מושכים אותנו לבצע אותם. טענתו של אותו בחור הוא כנגד כל אותם הגורמים שמזינים את הטלויזיה האינטרנט והפרסום ומערימים כל כך הרבה קשיים על הבחור התמודד והמתבגר. קל לדבר על כך שפשוט היה צריך להימנע אבל קשה מאוד לבצע זאת. מעטים מצליחים בכך והדרך להצלחה נמצאת לא אחת במניעה טכנית מאותם הגורמים.
    על אף שאני אדם שמתרחק משנאה, קשה לי שלא להזדהות עם הטינה שאותו בחור מרגיש כלפי אותם הגורמים שמעודדים את המשיכה המינית ובעיקר כאלה שמפרנסים את היצרים. כל אותם האנשים שדואגים לכך שיהיה בחור בתחתונים כאשר כל שריריו חשופים בראש כל חוצות ומטרתם אחת לעורר גירויים אצל אותם הבחורים המועדים לכך. איזה אהבה הוא צריך לחוש כלפי אלה שזוממים להפיל אותו במצודות היצר?
    לגבי הפעילים של זכויות ההומוסקסואלים שמטפחים את התפישה שלא ניתן לשנות את המשיכה ניתן לטעון בעיקר שהם מסתירים מהרבה אנשים את האפשרות שאולי ניתן להשתנות כפי שטוענים אנשים רציניים ולא מבוטלים. הרבה מאוד מהנוער הצעיר המתלבט בצורה טבעית עם נטייתו מתפתה לחשוב שהוא הומוסקסואל כאשר למעשה הוא בכלל לא כזה והוא רק מתלבט בקשר לזהותו המינית שזהו דבר טבעי ביותר בגיל זה כפי שהודה זאב עצמו. מי אכן ישלם את המחיר של אותו בחירה של אותו נער? מי יפרע את מחיר הפגיעה במשפחה שלו, את אובדן המשפחה והילדים שיהיו לו, את העצב והבדידות שהיא מנת חלקם של רבים רבים שהלכו בכיוון הזה ועצם העובדה שיש לטענתו של זאב זוגות מאושרים לא משנה את העובדה שלרבים אחרים המצב שונה. איזו אהבה צריך לחוש כנגד אותם אנשים שהוליכו שולל את כל הבחורים התמימים והצעירים האלו.
    היהדות אכן מעריכה את האהבה לאחר אבל זאת בתנאי שאותו אחר פועל בצורה חיובית ולא מטעה אחרים בדרכים לא דרכים. ראה איך הגיבה היהדות בענין מסית לעבודה זרה (להבדיל, ואני לא טוען להשוואה ביניהם). יש שם אפס סובלנות כלפי מי שבסה"כ מציע אלטרנטיבה רוחנית שונה.
    יתכן מאוד שישנם בחורים שונים ניסו לשנות את נטייתם וכשלו בכך. לדעתי, אין הצדקה לתת לגיטימציה חברתית לתופעה הזו. עדיף לה לחברה הדתית לסבול את המחיר האישי הכבד של אותם הבחורים ובלבד שכחברה וברמת הכלל הדברים האלה יחשבו כשגויים. הן מטעמים של השפעה על מתלבטים והן מטעמים אחרים של קדושת המחנה.
    הגישה לאותם פרטים צריכה להיות לדעתי תומכת ומעודדת אבל לא ברמה של הכרה ציבורית בכך.
    מעבר לכך, על אף החשיבות של תמיכה חברתית, אמונה בסופו של דבר היא דבר פרטי ואישי של כל אדם. מי שמאמין בקב"ה יכול לצעוד במסלול הזה גם אם הוא בודד בין מליונים אחרים. גם בלא ההכרה הציבורית ניתן לבסס אמונה גדולה וכל זאת במסגרת השמירה על כללי ההלכה שכידוע, קשה מאוד לשמור עליהם בקשרים מיניים שכאלו

  • מאיר  On מאי 28, 2007 at 11:37 am

    אסף היקר שחושב אחרת,
    תעשה טובה, מי "מתפתה לחשוב שהוא הומוסקסואל"? מה כל כך מפתה בזה..? אני בטוח לגמרי שאם יש בחורים שרק מתלבטים בקשר לזהות המינית שלהם והם לא באמת הומואים – אז הם כבר יגלו את זה. ולא משנה מה הם רואים, ובאיזה אתרים… ואם לא היו אתרים שנועדו להומואים, הרי הפרסום בארץ ובכלל – משתמש בסקס. ואם זה לא מיועד להומואים אז תמצא שזה מיועד לנשים. מי שיש לו איזה רצון – במודע או שלא, לראות דברים לא צנועים, הוא יראה אותם. באמת שאין מה להאשים אחרים בבחירות שלך. וכל אותם הארגונים שטוענים שאי אפשר להשתנות, אז זו הדעה שלהם, והם דואגים שהיא תישמע כי זה מה שהם מאמינים בו ואף אחד לא ישנה את זה. ומבחינתם הם עושים חסד עם הרבה אנשים שינסו בכח לשנות את עצמם, ורק יזיקו לעצמם.
    כל אחד זכאי לדעה שלו, כל עוד לא הוכח אחרת…

  • אסף  On מאי 28, 2007 at 2:01 pm

    שלום מאיר,
    אתה מוזמן להכנס לפורומים בענין התמיכה המינית בנושא גאווה (יש כמה כאלה) ותראה שכמעט שבכל יום נכנסים אנשים מבולבלים לשם ושוטחים את בעיותיהם ותוכל גם לראות את ההמלצות של האנשים שם לאותם מתלבטים לזרום ולהתנסות. שהרי אם אתה חושב שהתופעה היא חיובית לא יקרה שום דבר אם הבחור יתנסה והרי ידוע לכל בר דעת שאחרי שנכנסים לכך קשה יותר לצאת.
    גם הטענה שלך בענין הפרסום שהוא פונה גם למין הנשי לא מוריד מחומר הטענה בשימוש במראות שמטרתם לעבוד על היצרים החזקים שלנו להטריד את האנשים הצופים בהם כמעט מאונס.
    אף זאב הודה שיש אנשים שטיפול עשוי לסייע להם. משום מה, אנשים רבים רבים לא שמעו מעולם על קיומה של האפשרות הזו. למה למנוע מאנשים את המידע החיוני הזה שאף אם יתכן שיש בו רק אחוז אחד של הצלחה ראוי שישמע ויאמר. לצערי, המצב הוא יותר מהפוך שכל מי שטוען שניתן להשתנות חוטף קיתונות של רותחין דבר שמצביע על הסובלנות של אנשים רבים מבין הקהילה לדיעות אחרות.

  • אפרת  On מאי 31, 2007 at 3:50 pm

    מינימום גילוי נאות לא?!

  • זאב שביידל  On יוני 1, 2007 at 5:58 pm

    אתייחס לפי נקודות
    1. קודם כל תודה שהשקעת זמן, כתבת את הדברים ואפילו הגבת גם בבלוג שלי
    2. זה קצת מוזר שכשהטיפול מצליח אתה רואה בזה הוכחה שזה אפשרי וכשהוא נכשל- את המתחיל להגיד ש"זה תלוי בהרבה דברים".
    3. כל אדם שפוי אחראי למעשיו. הוא בוחר לגלוש או לא לגלוש ברשת ולצפות או לא לצפות בתכנית תקשורת. בכל אופן, עצם העובדה שהוא שם לב לתמונות של הדוגמנים ולא של הדוגמניות אומרת משהו על נטייתו המינית.
    4. אני עדיין לא מבין מי הם האנשים ש"מטפחים תפיסה שלא ניתן לשנות נטייה מינית" ומדוע אסור להם להגיד את זה כשאין מחקרים שמוכיחים את ההיפך?
    5. אני לא מבין מדוע אתה נוטל לעצמך זכות להחליט בשם החברה הדתית להרחיק אנשים ממנה- דבר שבהכרח יגרום גם לנטישת הדת? ומדוע אתה חושב את עצמך לדתי יותר ממני או מכל הומוסקסואל דתי אחר?
    6. ומדוע לאור כל הדברים שאמרת אתה נעלב כשאומרים לך שהמטרה הגלויה של טיפולי ההמרה היא קידום של אג'נדה הומופובית?

  • אסף  On יוני 3, 2007 at 12:39 pm

    אני דווקא ממש לא בעל האתר שאת מתכוונת אליו. כדאי לבדוק טוב יותר לפני שמאשימים בהאשמות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: