א(ח)רים בתוכנו- הבסיס לדיון

ביום של מצעד- הגאווה ( שלא התקיים)  הירושלמי הלפני אחרון העיתון "מקור ראשון" פרסם את מאמרי "זעקת האחים שאינם צועדים" תחת שם העת יאיר דרור, שנתבקשתי לחתום בו משיקולים שונים. מטרת המאמר הייתה להביא את  הקול האותנטי של אדם דתי הומוסקסואלי שנוקט לגבי התמודדותו האישית בצעד שנחשב כיום יוצא דופן- מנסה לקחת את זהותו הדתית ואת נטייתו המינית במידה שווה של רצינות. מדובר בהתמודדות לא קלה ובמקום אחר פרטתי את מכלול ההתייחסויות לנושא ומתווה אפשרי להתמודדות ברובד החברתי ( שביידל, 2005). לצד מאמרי הופיע תרגום עברי למאמרו של דוד בנקוף– פעיל גאה לשעבר שחזר בתשובה וכיום בדרכו להינשא לאישה ולהקים בית בישראל. מאוחר יותר פורסם באותו המוסף גם מאמרו של אורי פזשמביע עמדה הדומה לזו של בנקוף, רק מזווית של הטרוסקסואל דתי שמרני. לא הצלחתי אז לתת את ההתייחסות המפורטת והראויה לשני הדברים ולכן רצוני לעשות זאת עכשיו, גם מתוך הצורך להעמיד את הדברים על דיוקם וגם מתוך האמונה שכל דיון מן הראוי שיהיה מושתת על הבנה ברורה של מכלול העובדות הידועות. הדברים אמורים על כל דיון ובכל נושא, קל וחומר בדיון קשה ומורכב כמקומם של הדתיים ההומולסביים בחברה הדתית, על מכלול האתגרים ההלכתיים, ההשקפתיים והחברתיים שבנושא.

אם נבחן את המאמרים של פז ושל בנקוף נדמה כי הטענה המרכזית שלהם היא שתפיסה של הנטייה המינית כזהות הנה בעצם תופעה חדשה שלא הייתה קיימת ומסיקים מכך שאף הנטייה המינית ההומולסבית לא הייתה קיימת במהלך ההיסטוריה כפי שהיא קיימת כיום.  בכך בנקוף ופז נוקטים צד במחלוקת מאד בסיסית, פילוסופית ומדעית כאחד- לגבי טבעה של הנטייה המינית האנושית. שניהם מציגים את גישתם באופן נחרץ למדי ויכול להיווצר רושם כאילו שהיא היחידה והמקובלת ביותר. למעשה העניין מורכב הרבה יותר מכך. לגבי התפיסה של הנטייה המינית קיימת מחלוקת יסודית. זהו וויכוח על אופן הבנתה הראוי של נטייה המינית ואת מכלול העובדות הקשורות אליה. תפיסה אחת- הנקראת התפיסה המהותנית- טוענת שהנטייה המינית היא חלק מובנה בתוך הזהות האנושית. נטייה מינית הומוסקסואלית, שפירושה משיכה פיזית ורגשית לגמרי או בעיקר למין שלך ולא למין השני היא נתון חוצה תרבויות והקשרים וקיים בכל הקשר חברתי- היסטורי. התפיסה המהותנית כשלעצמה אינה מצריכה הנחה מסוימת לגבי טבעה המדויק של הנטייה המינית או את מציאת הקשר בינה לבין רצפים גנטיים או שינויים נוירופסיכולוגיים מסוימים ( Boswell, 1980). יחד עם זאת, היא כמובן לא סותרת את ההנחה שהנטייה המינית מוטבעת באישיותו של האדם גם באופן גנטי או נוירופסיכולוגי ולכן אין זה מפתיע שרבים מן החוקרים בתחום הנטייה המינית דוגלים בהשקפה המהותנית, זאת ללא קשר לנטייתם המינית האישית ( Bailey, 2003; LeVay, 1996). כמו כן, התפיסה המהותנית של הנטייה המינית אופיינית לרוב האנשים שחקרו אותה בהקשר של היסטוריה ( Crompton, 2003), חקר התרבויות ההשוואתי ( Murray, 2000; Norton, 1998), הפילוסופיה ( Ruse, 1988)  ומחקר בפסיכולוגיה של האישיות (Rahman & Wilson , 2005). יש לציין שההנחה המהותנית היא זו שעמדה בבסיס של התנועה ההומולסבית המודרנית ( LeVay, 1996).

ההשקפה האחרת על הנטייה המינית היא התפיסה של ההבניה התרבותית. הבסיס שלה הוא בתפיסותיו של מישל פוקו ( Halwani, 1998). לפי תפיסותיו של פוקו ( והבאים אחריו) כל נטייה מינית הנה תוצאה של הבניה תרבותית ושום מציאות אינה קיימת ללא הקשר תרבותי מסוים. באופן כללי, תפיסותיו של פוקו הנן תמצית של התפיסה הפוסט ממודרנית, המהווה קרע רדיקאלי עם כל התפיסות של מדעי החברה והטבע. לפי תפיסה זו המונח "הומוסקסואליות" נוצר ב- 1870 ולמעשה התפיסה של הנטייה המינית לא הייתה קיימת קודם לכן ( Halperin, 1990). תפיסה זו זכתה לביקורת חריפה מצד הדוגלים בהשקפה המהותנית שבחנו את הנחותיה ומצאו אותן כבלתי מספקות מבחינה היסטורית ופילוסופית ( Norton, 1998; LeVay, 1996). אני מדגיש את העניין כמענה לטיעונים של פז ובנקוף כאילו שהתפיסה של הנטייה המינית כהבניה ולא כזהות היא המקובלת במחקר. למעשה זו תפיסה תיאורטית לגמרי ומעט הראיות שהיא אספה מן השטח הצליחו אנשי התפיסה המהותנית לקעקע במידה רבה. נכון הדבר כי לא מעטים מהדוגלים במה שמכונה "התיאוריה הקווירית" מחזיקים גם כיום בתפיסה של הנטייה המינית כהבניה מודרנית בלבד, אלא שאין בידיהם טיעונים המחזקים את תפיסתם מעבר לפנייה לטקסטים הסמכותיים של פוקו , הלפרין וג'ודית באטלר.

גם פז וגם בנקוף מנסים לטעון כי בחברה היהודית הומוסקסואליות לא הייתה קיימת ( פז מוסיף שהטענה של ירון בן נאה עם קיומם של היחסים ההומוסקסואלים באימפריה האות'מענית אינו בגדר ראיה מספקת). ניתן להשיב לטענתם בשני אופנים: הראשון הוא שקיומה של הומוסקסואליות ושל קשרים הומוסקסואליים היו מסכנים את אלו שהיו מעורבים בכך בגזר דין מוות ובנידוי חברתי. סביר להניח גם כי אזכורים של חריגות כזו הוצאו מתוך המקורות הרלוונטיים ( כפי שהדבר קרה גם במאה ה- 20 בספרו של הפעיל החרדי יהודה משי זהב על בעל התשובה יעקב דה האן שהיה פעיל חשוב בחוגים החרדיים. עובדת היותו של דה האן הומוסקסואל אינה מוזכרת בספרו של משי זהב). נכון להיום אין מחקר מקיף על תולדות ההומוסקסואליות היהודית ( בשונה ממחקרים כאלה על הומוסקסואליות בתרבות הנוצרית והמוסלמית). אך גם מעט מפירורי הידע העומדים לרשותנו כדי להגיד שהתקיימה בתרבות היהודית התייחסות לאנשים הומוסקסואלים, במיוחד בשירה ההומוארוטית של ימי הביניים ובספרי השו"ת)( Greenberg, 2004). בנוסף, אם אנו תופסים את הטבע האנושי כאוניברסאלי ( וגם המסורת היהודית כידוע טוענת כי "סדנא דארעה חד הוא" )  אין לנו סיבה לחשוב שתופעה שנכונה לגבי כל חברה נתונה וכל מציאות היסטורית אינה חלה ביחס לעם היהודי.

אם מתייחסים לטבעה הספציפי של הנטייה המינית האנושית, כיום יש בידינו בסיס מוצק לטענה כי הנטייה המינית הנה מולדת ואינה ניתנת לבחירה או לשינוי מודע אצל רובם המוחלט של בני האדם ( Rahman & Wilson, 2005). נכון שגם במציאות הזו, כמו בכל מציאות אחרת קיימים שטחים אפורים וגוני הביניים ( למשל לבטים של גיל ההתבגרות או תופעת הביסקסואליות). את התופעות הללו חשוב לחקור ולהבין, על מנת להגיע להבנה ראויה של המציאות האנושית ואכן הדבר נעשה ( Diamond, 2003; Rieger, Chivers & Bailey, 2005; Rosario et. Al., 2006) אך אין הוא סותר את התפיסה המהותנית של הנטייה ההומולסבית ומהווה השלמה לה.

יחד עם זאת, ההבנה של המכניזם הספציפי האחראי להיווצרותה של הנטייה המינית נראית לי שולית לעומת הטענה המרכזית של התפיסה המהותנית. וכך כותב החוקר סיימון ליוואי בסיום ספרו "המדע העליז" המוקדש לנושא של הבנת הנטייה המינית וההשלכות החברתיות של הבנה זו:" הטיעון העיקרי המשתמע מהמחקרים על הנטייה המינית אומר כך- אם רוצה מאן דהו להחזיק בתפיסה שלילית של הנטייה המינית ההומוסקסואלית מסיבות של דת, פילוסופיה או טעם אישי- שיבושם לו. אך אל נא ישלה את עצמו שניתן להפריד את נטייתו המינית של האדם משאר חלקי אישיותו, לבודד אותה בפינה נידחת כלשהי בתודעה או להוציא אותה משם על ידי התערבות רפואית, פלילית או דתית. הביולוגיה מחזקת את אשר ידענו תמיד על עצמנו- הנטייה המינית שלנו היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו והפגיעה בה אינה פגיעה רק בזכויות שלנו, בגאווה שלנו או בהתנהגות שלנו, אלא בנו ממש". זוהי התפיסה המהותנית של הנטייה המינית על רגל אחת. קשה להתעלם מכך שהיא מעוררת שאלות תיאולוגיות והלכתיות מן המדרגה הראשונה לגבי היחס של ההלכה כלפי האנשים ההומולסביים. אחדים מבעלי ההלכה כבר הודו בזאת לאחרונה ( שביידל, 2005) ומנסים להתמודד עם האתגר. אך נראה כי עמדתם של בנקוף ופז מנסה להקהות את האתגר הניצב בפנינו בניסיון לטעון שהבעיה אינה קיימת ושהיא פרי של "הבניה" תרבותית ולכן אין לה חשיבות בתרבות שאינה מקבלת את הנטייה ההומוסקסואלית. תפיסה זו רחוקה בעיניי מן האמת כי למיטב ידיעתי אין חריגות מספרית בין האנשים בעלי הנטייה ההומולסבית בחברה הדתית לבין שאר האוכלוסייה. קשה גם לחשוב על הסיבה שפעם זה היה אחרת אך בכל אופן אין זה רלוונטי לדילמות שהיהדות הדתית מתמודדת איתן היום ביחס לדתיים ההומולסביים. כפי שנאמר כבר, בטרם ניגשים להערכה וגיבוש דרכי ההתמודדות עם התופעה, חשוב להבין אותה. בנוסף לתפיסה המהותנית של הנטייה המינית, הייתי רוצה להתעכב על עוד מספר נקודות בדבריהם של בנקוף ופז.

הנטייה ההומולסבית נתפסת בדבריהם של בנקוף ופז כסוג של דחף ליבידיאני שיש להתנגד לו באמצעות הכלים שניתנים לנו לדחיית הסיפוקים העצמיים. כמובן ישנה חשיבות רבה לחינוך לדחיית הסיפוקים בכל הקשר, גם בלי קשר לשמירת המצוות. מובן גם  שהתפיסה היהודית הדתית מעודדת ריסון הדחפים, בבחינת "בכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה". ברם, גדרות וקדושה אינם אותו דבר לגמרי ולא כל גדר היא קדושה בהגדרה. אצל כל אדם באשר הוא הצורך באהבה נמנה עם שלשת הצרכים הנפשיים הבסיסיים שלו- שני האחרים הם ההשתייכות ותחושת השליטה בחייו. אצל האדם ההומולסבי הצורך באהבה מופנה לבני אותו המין, אך חוץ מזה מדובר באותו צורך שמתבטא באופנים מאד דומים ובכל הרמות- מהרמה הנוירופסיכולוגית ( Fisher, 2004) ועד הרמה של הדפוסים הזוגיים ( Gottman et. al., 2003). לכן ההצגה כאילו שמדובר בבחירה בין הכניעה לדחפים מול החיים הערכיים נראית לי מזויפת. עבור האדם ההומולסבי נטייתו המינית והיכולת להגשים אותה עם האדם שאוהב אותו שהוא בן מינו יכולה להיות המרכיב החשוב ביותר בזהותו ושאיפה מרכזית מאד בחייו והאמת היא שאף צפוי שכך יהיו הדברים.

מכאן אנו עוברים לדיון בדפוסי הזוגיות. שניהם מתייחסים לאפשרות התנהלותו של האדם ההומוסקסואלי במערכת היחסים ההטרוסקסואלית . לאחר שבנקוף מודה שטיפולים שונים שנועדו לשנות את הנטייה המינית הנם שנויים במחלוקת ויעילים לכל היותר  באופן חלקי מאד, הוא מפתח את הטיעון טיעון כאילו שהאינטימיות אינה חלק חשוב ביחסים של בני הזוג ביהדות ושאלו שחושבים כך ניזונים מתמונות מציאות "הוליוודיות". זוהי אמירה מתמיהה בלשון המעטה. דיונים ארוכים בנושא גם מצדם של הרבנים ( Rapoport, 2004) וגם מצדם של אנשי המקצוע הדתיים( Ribner & Rosenbaum, 2004) מדגישים את החשיבות העליונה של הקרבה האינטימית והמותרת במסגרת הזוגית ואף מציינים את הבעיות הקשות שנוצרות כשמנסים לזלזל בעניין. הקרבה האינטימית אינה התנאי היחיד והממצה לזוגיות הטובה, אך לרוב הדעות וודאי הנה תנאי הכרחי. התפיסה הזו היא גם הסיבה לכך שרבנים רבים מדגישים שאין זה ראוי לאדם ההומוסקסואלי להיכנס למסגרת של נישואין הטרוסקסואליים ובמקרה שהוא עושה זאת מבלי לגלות את העניין לבת הזוג, נישואיו אינם תקפים ( מיקח טעות). מובן שגם במקרה זה חשוב לזכור שמדובר במציאות אנושית שהיא מורכבת ורב ממדית וייתכנו מקרים שבהם קיימת אפשרות להתנהל במסגרת ההטרוסקסואלית ( Gochros, 1989) ובפרט הדברים אמורים במסגרת שכבר הוקמה ופירוקה עלול לפגוע בבני הזוג או בילדים. אך האפשרות הזו מותנית לעולם בהבנה המלאה של הבעייתיות הכרוכה בעניין. אמירתם של בנקוף ופז כאילו שמבחינה הלכתית אין חשיבות לנטייה המינית של בני הזוג כמרכיב משמעותי בחיי הנישואים קרובה להיות חסרת אחריות ואף אכזרית כלפי בן הזוג ההטרוסקסואלי.

מכאן אנו עוברים לשאלה מה היהדות  הדתית האורתודוקסית אמורה לעשות עם כל זה ועד כמה היא כן או לא יכולה או מוכנה או מסוגלת לקבל אל קרבה את  האנשים שהשלימו עם כך שזהותם ההומולסבית היא נתון שאינו עומד להשתנות ( שביידל, 2006). בנקוף ופז מתאמצים מאד על מנת שהיהדות לא תוכתם בכתם של "הומופוביה". מבלי להיכנס כאן למשמעות המדויקת של המונח הזה שמכסה על קשת רחבה של התייחסויות שונות שלא בטוח שיש להן מכנה משותף של ממש ( Herek, 2004), נדמה לי שהטענה הזו מסיטה את הדיון הצידה. כפי שציינתי, היהדות הדתית רק לאחרונה מתחילה לדון בכובד ראש בסוגיה של הדתיים ההומולסביים החיים בקרבה. עד לא מזמן לא היה שיח כזה כי כולם היו צריכים להתחבא בארון מתוך חשש לתגובה חברתית קשה מצדה של הקהילה ועבור רובם המוחלט של הדתיים ההומולסביים זהו המצב גם היום ( קורן, 2003). בנקוף אומר אמנם כי לדעתו אין כל בעיה כי יהודי שהוא הומוסקסואל מוצהר יהיה חבר מקובל ורצוי בקהילה, בדומה לכל חוטא אחר, אך זה אינו המצב בשטח וקובלנות על כך נשמעות גם מפיהם של הרבנים ( Rapoport, 2004; Greenberg, 2004). המחאה החרדית האלימה נגד מצעד הגאווה הירושלמי– העלתה בעצמה רבה את שאלת נוכחותם של האנשים ההומולסביים בציבור הזה. מכאן בא גם קושי מסוים בארגון המחאה, עקב הצורך להסביר את מטרת המחאה מבלי לנקוט במפורש בשמה של התופעה שנגדה מוחים. נראה בעליל שהחשש הזה מגיע מהמקום של ניסיון לטעון "אצלנו דבר כזה לא קיים", כאשר נראה בעליל שזה לא המצב. החרדים ההומולסביים אמנם אינם יוצאים מהארון, אך לא מפאת הצניעות, אלא מחשש של ההתנכלות להם ולמשפחותיהם וכל מי שרוצה להכיר את עולמם יכול לעשות זאת כיום על ידי גלישה בפורומים הוירטואליים. הקבלה החברתית כלפי ההומולסביים בחברה הדתית היא כרגע יותר בגדר משאלת לב מאשר מציאות. קל וחומר שאין טעם לדבר על התמודדות השקפתית והלכתית מקיפה עם התופעה ש"אינה קיימת". נכון שישנם ניסיונות של גישה נקודתית וראוי לברך עליהם מכל הלב כיוון שהם לפחות מנסים לתת מענה למצוקה של רבים. אך אין הקומץ משביע את הארי ובעיה חברתית מן הראוי שתידון בכלים החברתיים- מערכתיים.

לסיום- אין המאמר הנוכחי מציע כלים לפתרון השאלה של הדתיים ההומולסביים. זאת בין השאר כיוון שהמחבר אינו רואה את עצמו כפוסק ההלכות ומורה הדינים. אך הוא בהחלט רואה את עצמו כאדם הראוי להציע את הבעיה ולהניח אותה על שולחנם של הנוגעים בדבר. ולשם הנחת הבעיה ראוי להבהיר את המתווה המדויק שלה, את טבעה והיקפה. מדובר במשימה שהיא לא מן הקלות ומכלול הבעיות שהיא מעוררת הוא עצום. אך בגלל זה ודווקא בגלל זה יש לגשת אל הבעיה במרב היושר האינטלקטואלי והאמפתיה האישית. ניסיונות "למרוח" את הבעיה לא יעזרו כאן. הגישה האמפתית- שהיא הקיום העמוק של הציווי "ואהבת לרעך כמוך" דווקא היא זו שעשויה לקדם את ההתמודדות עם הבעיה על הצד הטוב ביותר.

 
קורן, ע. ( 2003). ארון בתוך ארון. ידיעות אחרונות: תל אביב.
שביידל, ז. (2006). אח(ר)ים בתוכינו: מקומם של הדתיים ההומולסביים בחברה הדתית. אקדמות, י"ז,
    עמ' 85- 115.  

Bailey,  J. M.  (2003). Man Who Would be Queen. Washington DC : Joseph Henry
    Press.
Boswell, J. (1980). Christianity, Social Tolerance and Homosexuality : Gay People in
    the Western Europe from the Beginninng of the Christian Era to the Fourteenth
    Century. Chicago : University of Chicago Press.
Crompton, L. ( 2003). Homosexuality and Civilization. Belknap Press.
Diamond, L. M. (2003 ). What does sexual orientation orient? A biobehavioral
    model distinguishing romantic love and sexual desire. Psychological Review, 110 ,
    173- 192.
Fisher, H. ( 2004). Why We Love:The Nature And Chemistry Of Romantic Love.  Owl
    Books.
Gochros, J.S. (1989). When husbands come out of the closet. Harrington Press: New
    York
Gottman, J.M., Levenson,  R.W., Gross, J., Fredrickson, B.L., McCoy, K., Rosenthal,
    L., Ruef, A., & Yoshimoto, D. (2003). Correlates of gay and lesbian couples’
     relationship satisfaction and relationship dissolution. Journal of Homosexuality, 45
    ( 1), 23- 43.
Greenberg,S. (2004).  Wrestling with god and men. Homosexuality in Jewish
    Tradition.Wisconsin: University of Wisconsin Press.
Halperin, D.M.,(  1990 ) One hundred years of homosexuality and other essays on
    Greek love.  New York, Routledge
Halwani, R. (1998). Essentialism, social constructionism and the history of
    homosexuality. Journal of Homosexuality, 35, 25- 51.
Herek, G.M. (2004). Beyond "homophobia": Thinking about sexual stigma and
    prejudice in the twenty-first century. Sexuality Research and Social Policy, 1(2), 6-
    24.
LeVay, S. (1996). Queer Science : The Use and Abuse of Research in Homosexuality.
    The MIT Press, Cambridge, Massachussets : London.
Murray, S. O. (2000). Homosexualities. Chicago: University of Chicago Press.
Norton, R. (1998). The Myth of the Modern Homosexual. London : Cassel Academic.
Rahman, Q & Wilson, G (2005). Born gay: The psychobiology of sexual orientation.
    Peter Owen Books : London.
Rapoport, C. ( 2004). Judaism and Homosexuality: an Authentic Orthodox View.
     Valentine Mitchell : London.
Ribner, D.S. & Rosenbaum, T.Y. (2004). Evaluation and treatment of
     unconsummated marriages among Orthodox Jewish couples.
     Journal of Sex and Marital Therapy,31 (4) , 341- 353.
Rieger, G., Chivers, M. L., & Bailey, J. M. (2005). Sexual arousal patterns of bisexual
    men. Psychological Science, 16, 579-584.
Rosario, M.,  . Schrimshaw, E. W.,  Hunter, J.,  and Braun, L. (2006). Sexual Identity
    Development Among Gay, Lesbian, and Bisexual Youths: Consistency and Change
    Over  Time. Journal of Sex Research,43 (1) ,46- 58.
Ruse, M. (1988). Homosexuality : a Philosophical Inquiry. Basil Blackwell : Oxford.
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אייל גרוס  On יולי 22, 2007 at 2:22 am

    מבלי שקראתי את כל המאמרים והדיון שאתה מתייחס אליו, התיאוריה הקווירית וגישת ההבניה החברתית כלל לא תומכים בעמדה השמרנית של פז. ההפך.. כפי שעולה מהויכוחים הרבים שהיו לי כבר איתו. ההבניה החברתית ותיאוריה קווירית לא אומרים כלל שגברים לא נמשכו וקיימו יחסים עם גברים לאורך ההיסטוריה, אלא רק אומרת שהתשוקה והאקטים האלו לא קיבלו את המשמעות של הומוסקסואליות שיש להם היום. מכאן שגישת ההבניה החברתית מערערת דווקא על התפיסה השמרנית כי היא מסבירה שהעוינות הדתית להומוסקסואליות נסמכת על התפיסה המודרנית של זהות, ולא על עמדה הלכתית לגבי הומוסקסואליות – עמדה שלא יכלה כלל להתפתח במסורת התורתית/תלמודית שכן בזמן התפתחותם של אלה לא היתה תפיסה של הומוסקסואליות כזהות. לכן להלכה יש משהו לומר רק על אקט מסוים מאוד ולא על הומוסקסואליות מעבר לזה.

    ועוד דבר, גישת ההבניה החברתית לא אומרת שאין בעולם שלנו כיום אנשים שחווים את עצמם, ואחרים מפרשים אותם, כהומואים ולסביות! יש בעולם הומואים ולסביות. הבניה חברתית אין פירושו שזה לא אמיתי או לא קיים וגם זה לא אומר שזה בחירה. זה אומר משהו על הארגון של המיניות כעניין חברתי, לא על החוויה הפרטית של אינדיבודאלים.

    כך שאם זה השימוש שהם עושים בתיאורית הבניה חברתית/קווירית הרי זה עיוות שלה, ודווקא בעיני כאמור היא פותחת יותר, ולא פחות, פתח לביקורת על העמדה הדתית-שמרנית-מודרנית מאשר גישת המהותנות.

    עמליה זיו ואני כתבנו על מה אומרת תיאוריה של הבניה חברתיות/קווירית ומה לא במאמרנו שפותח את האסופה מעבר למיניות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: