על מועדים וגאווה

 

המאמר הזה הוא הקדמה לסדרה של מאמרים שתיכתב אי"ה על הקשר בין מועדי לוח השנה העברי לבין הזהות ההומולסבית. ההקדמה הזו באה לענות על השאלה הפשוטה- למה בעצם?

למה שיהודי יוציא את עצמו מן הכלל ועוד עלפי סממן שהיהדות הדתית עדיין לא החליטה איך היא מתייחסת אליו, אבל כל ההתייחסויות נוטות לקוטב השלילי? למה לקשר בין הדברים?

נתחיל אולי מהסיבה האישית וממנה נעבור לסיבות הנרחבות יותר. כאדם דתי שהוא גם הומוסקסואל זמן רב לא האמנתי כי שני הדברים ילכו יחדיו. ולכן רק אחרי שהתייאשתי מהאפשרות שהנטייה המינית שלי תחלוף לה באופן כלשהו וגם היה לי ברור שיהדותי עדיין חשובה מאד עבורי, התחלתי לגבש לעצמי דרך שתאפשר לי ולשכמותי חיים של שילוב. הכוונה ב"דרך" היא קודם כל החוויה שהחיים הדתיים והחיים ההומוסקסואליים אינם חוויות נפרדות, אלא שני חלקים של השלם. כיום אני לא רואה את עצמי כאדם חצוי או קרוע, אלא כאדם שלם המתמודד עם קשיים מסוימים. פירושה של ההתמודדות הזו, בין היתר, הוא שבירת ה"מחיצה" בין החוויות והכנסת הדתיות אל העולם ההומוסקסואלי ושל ההומוסקסואליות- אל העולם הדתי. זאת כדי שהחוויה שלנו- הדתיים ההומולסביים- תהפוך לחוויה המשותפת לחברה הרחבה יותר. שקיומנו יהיה ריאלי ומוחשי.

בנוסף, כל אדם חווה את מקומו ביחס למסורת הדתית באופן המיוחד לו. אדם שהשתחרר ממחנה עבודה או כפייה מרגיש ומתכוון אחרת כשהוא מדבר בפסח על "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אדם שביתו או בית הכנסת שלו נחרב במוצאי תשעה באב במהלך ה"התנתקות" מרגיש אחרת כשהוא מדבר על "חורבן הבית". אדם שזיכרונות מחבר או קרוב משפחה שנספה המלחמה או בפיגוע חש אחרת ב"יום הזיכרון לחללי צה"ל. המועדים הם של כלל ישראל- אך היחס אליהם שונה מאדם לאדם.

הסיבה הנוספת שבגללה חשוב לי לכתוב את הדברים היא הנתק המצער שאני מגלה פעם אחר פעם אצל האנשים ההומולסביים מהמסורת היהודית. לעיתים קרובות הדבר היחיד שאדם הומולסבי יודע על היהדות זה שהיא "מצווה לסקול אותו באבנים, שהוא נקרא תועבה ודינו כרת" ואין הוא רוצה לדעת או להכיר דברים מעבר לכך. ורק טבעי שכך אדם יתייחס למי שיכנה אותו "תועבה". אבל מי שילמד את הדברים- ייתכן שיגלה גם פן שונה במסורת. הוא יגלה ש"תועבה" נאמר לא עליו, אלא על מעשה מסוים ומוגדר. שלסקול אותו באבנים למעשה בלתי אפשרי לגמרי מבחינה הלכתית. ומעבר לכול- הוא יגלה מסורת גדולה, חיה ודינאמית,  שהציווי הבסיסי ביותר שלה הוא "ואהבת לרעך כמוך". מסורת שהיא שלו בדיוק כפי שהיא של ה"דתיים". מסורת שהיא פתוחה בפניו ומחכה שהוא יגלה את מקומו ודרכו בתוכה.

לכן אני פותח את הסדרה על מועדים וזהות גאה. בה אנסה להתוות את הקשרים שאני אורג מתוך החוויה האישית שלי. לא מדובר כאן ב"מדרש קווירי" ולא ב"דקונסטרוקציה". איני בא לפרק או לקעקע, אלא להוסיף נדבך קטן להבנה של מועדי ישראל. אם נדבך קטן זה יתרום לכך שמישהו ירגיש מחובר יותר ליהדותו- יהיה זה שכרי

ער"ח מנחם אב תשס"ז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: