יהלומים נוצצים על רקע אפור

 

אוסטפ בנדר מהסרט הרוסי "12 כיסאות"

 את הספרות הסאטירית של התקופה הסובייטית ברוסיה אפשר לחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא הסאטירה הרשמית, השמה לה למטרה ללעוג ל"חסרונות הבודדים ומשקעי העבר" שמעכבים את העתיד הקומוניסטי המיוחל. החלק השני הוא סאטירה שיש בה ביקורת ישירה על המשטר הסובייטי. עם נציגי הז'אנר נמנים ספריו הסאטיריים של מיכאיל בולגקוב, "לב של כלב" ו"הביצים הגורליות", או מחזהו של ארדמן "המאבד עצמו לדעת". מחברי הספרים מן הסוג הראשון זכו להוקרה, ואילו הספרים מהסוג השני נגנזו – ולא פעם מחבריהם אתם.

אך היה גם חלק שלישי: ספרים שברובד הגלוי שלהם לא ניסו לאתגר את האידיאליזם הסובייטי ואף שמרו לו אמונים, אך מתחת לפני השטח נשמר בהם מבט ביקורתי "מבחוץ". כאלה היו סיפוריו של הסטיריקן הרוסי זושצ'נקו, וכזה הוא ספרם של אילף ופטרוב "שנים-עשר כיסאות" הרואה עתה אור בתרגום חדש של דינה מרקון. נוסף לתרגום המעולה (ואין זה דבר של מה בכך בספר כזה, המצטיין בלשון ציורית ומטאפורית), יש לציין את הקדמתו המצוינת של מרק אמוסין .

בתרבות הרוסית נחשב "שנים-עשר כיסאות" לקלאסיקה, לספר יסוד. כמו ספר ההמשך שלו, "עגל הזהב", זכה הספר להוצאות חדשות רבות ולעיבודים קולנועיים גם ברוסיה וגם מחוצה לה (אחת הידועות שבהן היא סרטו של מל ברוקס). תמצית העלילה היא התרחשות בפרובינציה הרוסית הרדומה של אמצע שנות העשרים של המאה העשרים. איש אצולה לשעבר ושמו איפוליט וורוביינינוב, המשמש בהווה פקיד סובייטי אפור, חי לו חיי שיגרה משעממים. יום אחד מגלה לו חמותו, השוכבת על ערש דווי, שהסתירה בריפוד של אחד הכיסאות שעמדו בביתם את כל יהלומיה היקרים. וורוביינינוב רץ לחפש אחר הכיסאות במרחבי רוסיה, ובמהרה מצטרף אליו נוכל מבריק והגיבור האמיתי של הספר: אוסטפ בנדר. הגיבורים עוברים חוויות והרפתקאות, הכתובות במיטב הז'אנר של רומאן הנוכלים, ובתוך כך נפרשת תמונה פנוראמית של טיפוסים חברתיים שונים ברוסיה של אותה עת.

אמירות שנונות ומצבים קומיים פזורים בספר לרוב, אבל קשה לומר שהוא תוקף את המשטר הסובייטי. המסר הגלוי שלו אפילו הפוך; הספר מציג את שלל הטיפוסים הזעיר-בורגנים כ"אנשי האתמול" היושבים ומצפים בנאיוויות לנפילת המשטר הבולשוויקי, אך לא נוקפים אצבע לשם כך. בסופו של דבר, מסכם הספר, השלטון הסובייטי נצחי ופניו לעתיד. מדוע אפוא ראו ורואים בו הקוראים הרוסיים, וביניהם גם מי שבזו לסאטירה הסובייטית המגויסת, מקור השראה סאטירי?

ייתכן שהתשובה נעוצה בדרך הכתיבה של המחברים. אילף ופטרוב (שמותיהם האמיתיים היו פיינזילברג וקטייב) כתבו את הספר מתוך התבוננות בפרטים הקטנים של ההווי הסובייטי. הפער בין הרטוריקה המפוארת של ה"חברה החדשה" לבין ההווי העגום והאפור של האנשים שנותרו בעולם הישן בולט מכל שורה בספר. הנאומים על המצב הבינלאומי ופיתוח התעשייה מצוטטים על רקע הקשיים בפתיחת קו החשמלית המקומי או המחסור הבסיסי במוצרי הצריכה וכך נוצר האפקט הקומי. המבט הסקפטי של המחברים מצליח לערער את עולם המושגים הסובייטי "מלמטה", אולי אפילו מבלי שהם עצמם יהיו מודעים לכך.

דמותו של הגיבור הראשי, אוסטפ בנדר, בולטת מאוד בנוף הספרותי הסובייטי, וגם בין גיבורי הספר. בנדר (שרמזים רבים הפזורים בטקסט מצביעים על היותו אסיר משוחרר שריצה את עונשו על עבירות הונאה) הוא בן חורג של הריאליזם הסוציאליסטי. הוא לא מתכוון לקחת חלק בבניית החברה החדשה, אך יחד עם זאת אינו גיבור שלילי. הוא בעל קסם אישי רב, שנון ומקורי, כובש בקלות רבה את לב הנשים ותופש מיד ולעומק את הטיפשות, הרדידות והבנאליות של הדמויות סביבו. בנדר מוכשר לא רק בהתמצאות בשלל מצבי החיים המסובכים, אלא ב"מבט מעל" החיים הללו. המבט הזה – רומנטי, ציני וביקורתי בעת ובעונה אחת – הוא אולי המכנה המשותף בין הגיבור למחברים.

דמותו של בנדר בסיפור משוחררת מכל זיקה ברורה למשהו: הוא אדם ללא כתובת, ללא מוצא ברור, ללא משפחה וללא מקום עבודה. והנוכל הנודד הזה נהפך לגיבור הראשי דווקא בשל סגולתו ויכולתו להחליף בקלות את התלבושת, את הסיטואציה ואת התדמית. המחברים מכנים אותו "הקומבינטור הגדול". דמותו מאפשרת להזדהות אתו מבלי לשאת בנטל המחויבות האידיאולוגית או החברתית, כפי שהיה מקובל בספרות הסובייטית, שבה נבחנה כל דמות על פי קריטריון אחד: האם היא משמשת לקידום המסר של המפלגה.

מעניין כיצד יראה הקורא הישראלי: כרומאן נוכלים? כסיפור אלגורי על רדיפה אחר חלום האושר הבלתי מושג? כסיפור סאטירי על חברה שנשארת שקועה בתוך רדידות ובנאליות אפורה של החיים? כך או אחרת, לקורא העברי מחכה הנאה גדולה של היכרות עם אחת הקלאסיקות הסאטיריות הגדולות של המאה העשרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: