נפלאות היד הנעלמה

לכלכלה השפעה מכרעת על התחומים השונים ביותר של חיינו. על הקשר בין מתנות חג המולד, האלכוהול ,  האופנה וחוש הצדק שלנו.

אוהב מתנות יחיה.

המשבר הכלכלי שפוקד החודש את ארה"ב ובעקבותיה את העולם כולו, מעלה את השאלות הקשורות לכלכלה לראש סדר היום הציבורי. מאמרו של הרווי מנספילד ב- Weekly Standard דן בתופעה הכלכלית הבולטת של החודש- מתנות לג המולד. הכלכלנים בארה"ב יודעים כי בתחילת השנה מגלים תושביה שיאים אדירים של צריכה- עקב המסורת המושרשת של מתנות לג המולד. אפילו המשבר הכלכלי הפוקד את ארה"ב הוריד את אחוזי הקניות ערב החג רק במקצת. עם זאת, כלכלנים רבים מבכים את ההשקעה הבלתי רציונלית של הכסף במתנות החג. מה הטעם, הם אומרים, לרכוש מתנות שבכלל לא בטוח שמישהו אחר זקוק להם? היכן הרציונליות הכלכלית ? מנספילד, מרצה לממשל בהרווארד, עונה על טענותיהם. ראשית, אומר מנספילד, הרכישה של מתנות החג מחמכת אותנו לערך של נדיבות. אנו לומדים לצאת מהחוג הצר של האנוכיות ולשתף את הקרובים לנו בהצלחה הכלכלית שלנו. אך יש במתנות החג גם דבר מה משמעותי יותר לדעתו. הקפיטליזם תמיד התלבט בין שני ערכים חשובים- הערך של הרציונליות והערך של החופש. במילים אחרות, במערכת הצרכנית כולם יכולים להסביר לך למה כדאי לך מבחינה כלכלית לרכוש את המוצר הזה ולא את האחר, אבל איש אינו יכול לכפות עליך שלא לרכוש את המוצר הבלתי משתלם, אם נשפך חשקה בכך. כך, החופש שלנו לרכוש את המתנות הלא תמיד משתלמות ובעלות ערך מוחלט מבחינה כלכלית הוא זה שהופך אותנו לבני חורין אמיתיים בעולם הצרכנות.

קפיטליזם טוב לנפש

גם מאמרו של פיטר סונדרס ב- Policy דן בשאלת החופש של הפרט בחברה הקפיטליסטית. סונדרס האוסטראלי מתפלמס עם אחד המנהיגים הרוחניים של השמאל במדינה זו, קליב המילטון. האחרון מטיף בספריו להתנתקות מהחברה הקפילטיסטית, שמרוששת את נפש האדם, לדבריו, על ידי הצריכה הבלתי פוסקת.

למעשה, כפי שסונדרס מראה, הביקורת של הקפיטליזם התפתחה בשני שלבים. בשלב הראשון, הביקורת המרקסיסטית טענה כי מעמד הפועלים מנוצל עד תום על ידי בעלי ההון ואינו זוכה אף לטובות ההנאה הבסיסיות, בשעה שבעלי ההון נהנים מכל טוב. לכן, לדעתו של מרקס, על הפרולטריון להתמרד נגד המנצלים ולחלק את אמצעי הייצור בין כולם שווה בשווה. הטענה הזו כמובן אינה מחזיקה מים בחברות המתועשות המודרניות, בהם מעמד הפועלים זוכה לנתח רחב ביותר של טובות הנאה, עד כדי כך שהוא שכח לגמרי את חובתו להתמרד נגד הקפיטליזם. לכן בשנות השישים התיאוריה המרקסיסטית עברה גלגול מחודש בהגותו של הרברט מרקוזה. עכשיו הטענה הייתה שדווקא חברת השפע היא זו שמרוששת את האדם, הפעם לא על ידי כך שהוא מונעת ממנו את צרכיו הבסיסיים, אלא דווקא בכך שהיא מייצרת את תופעת הצרכנות לשמה, על מנת ליצור "תודעה מזויפת" אצל האדם ולהסיח את דעתו מבעיות הקיום האמיתיות ובכך משחית את נפשו של האדם המודרני.  סונדרס מציין כי דווקא החברה הקפיטליסטית היא זו שפיתחה את התעשייה המודרנית וגרמה לכך שלבן זמננו יש הרבה יותר שעות פנאי בחייו. יתרה מזאת, איש אינו כופה עליו את הצריכה היתרה- ואכן מחקר אוסטרלי מגלה כי כ- 23% מכלל העובדים העדיפו לצמצם את שעות העבודה שלהם וכתוצאה מכך את הרווחים , על מנת להקדיש יותר זמן למשפחה ולרסן את הצריכה של עצמם.

כשסונדרס מנסה להבין, מדוע בעצם הקפיטליזם זוכה לקיתונות של רותחין כה קשים מצדו של השמאל החדש, הוא מקשר זאת דווקא לתפיסות האוטופיות. לדעתו, השמאל אוהב להתנהל על פי שיטות רעיוניות מסודרות , בשעה שה"יד הנעלמה" של השוק החופשי מנהלת את הדברים בצורה שאיש למעשה אינו מבין עד הסוף. היא מערכת בלתי מתוכננת ואף על פי כן מתפקדת היטב.

באותו הגיליון, ג'ייסון פוטס דן במשמעותה הכלכלית של האופנה. גם פה, כלכלנים רבים נוטים לראות באופנה דפוס צריכה אי רציונלי, בזבזני ומיותר. אך בשעה שמסתכלים על האופנה מנקודת המבט של השוק החופשי, יכולים לגלות מספר יתרונות. למשל, עצם העובדה שהאופנה דורשת המצאה בלתי פוסקת של דגמים חדשים היא מעודדת יצירתיות מצדם של המעצבים. ניתן לראות באופנה גם אמצעי עזר שמסייע לתקם את הטעיות בתחום של הצריכה רחבה. שינויי האופנה מעודדים גם למידה, ניסוי וטעיה ותחרות של רעיונות- ובו זמנית עוזרים לדגמים הישנים להיכחד מן השוק. כך שגם האופנה היא דרך שבאמצעותו החברה שלנו מעדכנת את עצמה עם הזמן.

לחיי הדלק

 

מאמרו של רוברט זוברין ב- New Atlantis עוסק בנושא המוכר – משבר האנרגיה העולמי. גם הוא מטיף ליצירתיות כלכלית ביחס לנושא. בתחילת מאמרו מפרט זוברים את העצמה הכלכלית של "בעלי הנפט"- סעודיה ורוסיה- ואת הסכנות הפוטנציאליות בהמשך השליטה שלהם על כלל המאגרים העולמיים. זוברים ממשיך ומתאר את המדיניות של של ארגון יצאני הנפט ( אופ"ק) ואת מדיניותו הקונספירטיבית – בגלוי- במטרה לשמר את מחירי הנפט הגבוהים ובכך ליצור את התלות האנרגטית של המערב בהם. לדבריו, השאיפה לצמצם את צריכת הנפט לא תישא פירות והוןא מציע "גמילה" מהתלות בנפט על בסיס החומרים אטנול ומטנול ( הראשון הוא אחד מסוגי האלכוהול שאנו צורכים). למעשה, מדובר במקורות האנרגיה הוותיקים בהיסטוריה, שכן האורגניזמים הראשונים על פני כדור הארץ השתמשו באטנול על מנת לייצר סוכר. מאוחר יותר, כל התהליך ההתססה במטרה לקבל אלכוהול מבוסס היה מבוסס על הפקת האנרגיה. באמצעותהליך כימי מוכר ולא מסובך ניתן להפוך את סוגי הדלק הנמצאים ברשותנו לאלכוהול ולהפיק ממנו את האנרגיה הנדרשת. הקושי היחיד בעניין הוא העדר התפוצה היחסי של תחנות הדלק מבוססות אטנול. בגלל זה זוברין מציע לאכוף את העניין באמצעות חקיקה, שתדרוש כי במהלך כמה שנים כל רכב על הכביש יהיה מצויד במנוע המסוגל לצרוך את שני סוגי הדלק –  זה הרגיל וזה המבוסס על אטנול.

עובדה מעניינת נוספת שזוברין מציין היא המפתחת העיקרית בנושא של מקורות האנרגיה החלופיים הייתה אישה בשם רוברטה ניקולס. בתו של מהנדס , היא עבדה עם אביה בתקופה שלא שמעו על נשים בבתי הספר להנדסה. העובדה ש"לא מצפים מנשים" לעסוק בהנדסה פשוט לא הגיעה לתודעה שלה.  העבודה מאד שאבה אותה ( חוץ מאשר בתקופת ההורות) והיא עסקה בפיתוח של רכבים המופעלים באנרגיה חלופית בחברת "פורד". שינה אולי אירוניה מסוימת שאיסלם קיצוני, הממומן במידה רבה מכספי הנפט של הסעודים, עלול לספוג תבוסה דווקא משני אויביו הגדולים ביותר –  נשים ואלכוהול.

המוסר הטבעי

 

 

סטיבן פינקר

מאמרו של סטיבן פינקר ב- New York Times עוסק במקורות המחויבות האנושית להתנהגות מוסרית ונאותה כלפי הזולת. פינקר, הנאמן לגישתו כפסיכולוג אבולוציוני, מתאר את המוח שלנו כבעל מבנה בסיסי המאפשר לנו התייחסות מוסרית כלפי הזולת. החלקים המסומים שאחראים על היחס המוסרי פגועים בקרב האנשים המכונים פסיכופטים- האנשים שלא מסוגלים ליחס אמפתי. פינקר מדגיש כי דברים רבים נחשבים כבלתי מוסריים בכל התרבויות- איסור האלימות והערכה של הנדיבות הם דברים אוניברסליים. עם זאת, שיקולים מוסריים אחרים משתנים מחברה לחברה בצורה די בולטת. פינקר מצטט את החוקר החשוב ג'ונתן היידט המונה את חמשת הסוגיות המרכזיות שעומדות במרכז של כל הכרעה מוסרית שלנו : נזק, הגינות, מחויבות קבוצתית, סמכות וטוהר ( צניעות ). סביב חמשת השיקולים האלו נסבה כל החשיבה המוסרית שלנו- ובנוסף יש להם בסיס אבולוציוני ברור.
רבים חוששים מההסברים האבולוציוניים של ההתנהגות המוסרית, מתוך אמונה כי הסבר כזה ישמוט בעצם את הקרקע מתחת לשיקולים הנעלים ביותר שלנו ויציג אותם כדאגה – אמנם מתוחכמת מעט- לעצמנו בלבד. פינקר מדגיש כי הדאגה לעצמי יכולה לעמוד בבסיס של ההתנהגות המוסרית ומביא לראיה את הדומיננטיות ההולכת והגוברת של הפתרונות נוסח " רווח משותף " ( win- win game) – שבאים במקום הפתרונות של "משחק סכום אפס". התנהלות כזו מאפשרת לכל צד להרוויח יותר וגם לאפשר לשני את הרווחה. המוטיבציה של הדאגה לעצמי אינה סותרת בכך את הסברת הפנים לזולת ווויתור על הדחפים האישיים. המודל של "הרווח המשותף" הופך לדומיננטי בכלכלה ובניהול. ובשעה שרבים במחנה השמרני מנסים לייחס את שיקוליו המוסריים של האדם לכוח העליון ולדון בהם ביראת כבוד, פינקר מנסה להגן על ההבנה המדעית של שיקולי המוסר האנושי, כשהוא נעזר בדבריו של צ'כוב: " אנשים הופכים לטובים יותר כשמראים להם את עצמם כפי שהם".
 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט  On ינואר 29, 2008 at 10:00 pm

    " סונדרס מציין כי דווקא החברה הקפיטליסטית היא זו שפיתחה את התעשייה המודרנית וגרמה לכך שלבן זמננו יש הרבה יותר שעות פנאי בחייו"

    למי יש יותר פנאי מלמי? האם לבני דורנו יש יותר פנאי מלהוריהם, בממוצע? אני לא בטוח. נראה לי שאני וחבריי עובדים לא פחות משעבדו הוריי.

    ובטווחים ארוכים יותר, כלל לא בטוח שהעובדים בעידן התעשייתי עבדו פחות מאבותיהם בעידן הטרום-תעשייתי ואף מאבות-אבותיהם הציידים-לקטים.

  • אזרח.  On ינואר 30, 2008 at 7:27 am

    זה קצת כמו להשתין במורד הרגל שלך. בשבילך זה מרגיש חם, אבל אף-פעם לא בשביל מישהו אחר.

    לינדון ג'ונסון

    http://www.guardian.co.uk/comment/story/0,3604,863426,00.html

    There is no invisible hand

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/798179.html

    מחקר: 2% מאוכלוסיית העולם מחזיקים במחצית מעושרו.
    המחצית הענייה של האוכלוסייה מחזיקה ב-1% מהעושר העולמי, לפי מחקר של האו"ם.

    ביל גייטס .

    http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp
    ?did=1000302021

    CONSUMED .

    http://www.panim.org.il/info/articles/f3.rtf

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: