האידיאל והמציאות

לצערי, לא יכולתי להגיב לרשימתו של אורי פז "הומוסקסואליות בעיני העם שכמעט הושמד" במועד סמוך לפרסומה. אך מדובר בדברים שערכם, לדעתי, חורג מההתייחסות המיידית. נראה כי אורי כתב את הדברים כדי להשמיע תפיסה חלופית שפחות נשמעת בתקשורת. זוהי בהחלט תפיסה לגיטימית וראויה להתייחסות. אני אישית מתנגד מאד לצנזור של הדעות שאינן עובורת את המסך של התקינות הפוליטית, מכיוון שדעות אלו ממילא קיימות ואין טעם של ממש לנסות לסנן אותן בעידן האינטרנט. אך בהחלט ניתן ורצוי להתווכח עליהן. הרשימה הזו אינה רשימה פולמוסית במובן שאינה מתכוונת לסתור את רשימתו של פז, אלא לתהות על מספר הנחות היסוד שלו ולהציג כמה תובנות נוספות.
 
ההתיחסות הראשונה של פז היא  לאמירתו  של ח"כ שלמה בניזרי שניסה לכרוך את רעידת האדמה האחרונה לנושא של משכב זכר, על בסיס הגמרא בירושלמי. כבר נאמרו  ונכתבו דברים שמראים עד כמה בניזרי תלש את הציטוט שלו מההקשר הרחב של אותה הגמרא בירושלמי. אני רק הייתי רוצה להדגיש קודם כל את עצם העובדה שבניזרי בחר להתייחס דווקא לגמרא הספציפית הזאת, בשעה שיש מקורות אחרים למכביר. ושנית, לדעתי אורי פז קובל שלא בצדק על ההתקוממות כלפי אמירתו של בניזרי, כאילו שהיה מדובר בציטוט תמים מן המקורות- כי אם זה היה כך, באמת אין טעם להתייחס. ברם, דבריו של בניזרי נאמרו בדיון בכנסת שעסק בטיפול אופרטיבי בנושא של סכנת רעידת האדמה בישראל. בהקשר הזה דבריו נתפסים- ובצדק- כניסיון להאשים ישירות קבוצה ספציפית באוכלוסייה באירוע גיאולוגי ספציפי שהתרחש. בהמשך רשימתו של פז מופיע עוד ניסיון כזה- ניסיון של הרב ניסים מזוז לכרוך את ההכרה החלקית בזוגיות ההומולסבית עם החזרת עזה ויריחו ( מעניין שהרב מזוז ואורי פז בוחרים שלא להיזכר בעובדה שש"ס ישבה אז בממשלה ותמכה באופן פסיבי- נמנע בהחזרה ).  איש מאיתנו – כולל שלמה בניזרי והרב מזוז- אינו מכיר את החשבונות של הקב"ה ואם רוצים לצטט מן המקורות, כדאי אולי להיזכר בפסוק "כי אלוקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים".
 
בהמשך פז עובר לדיון בשתי פרשיות נוספות הקשורות בצורה מסוימת אחת לשניה- אמירתו הבוטה של ח"כ ניסים זאב שהאנשים ההומולסביים גורמים "להשמדה העצמית של ישראל" ( !!! ). ובהמשך פז עובר לדיון בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לאפשר אימוץ לזוגות בני אותו מין, אף כאשר הילד אינו בנם הביולוגי. פז טוען כי מדובר בפגיעה בזהות היהודית, במשפחה וילדים.
 
לפני שאדון בכל אחת מהטענות בנפרד, מן הראוי להאיר ששילובן נראה קשה ביותר. שכן מה בדיוק מצפים מההומוסקסואל לעשות ? או שהוא לא יביא ילדים לעולם ואז יואשם בשותפות ל"השמדה העצמית של העם היהודי" או שהוא יביא ילדים לעולם ואז יואשם ב"הרס המשפחה והזהות היהודית" . כנראה שהדבר היחיד שהומוסקסואל אמור לעשות זה להיות הטרוסקסואל ולהקים בית כשר ונאמן בישראל. ההתייחסות המעשית לעובדה ש"בתים" כאלה כרוכים לרוב בבגידות מכוערות ותמיד במצוקה הקשה של בני הזוג ההטרוסקסואליים שהאינטימיות התקנית נשללת מהם, אינה עומדת לנגד עיניהם של הטוענים. הם גם משתדלים שלא לחשוב על המצוקות האפשריות של הילדים במסגרות כאלה- ילדים שרואים מולם דגם של הורות ללא קרבה אינטימית. דבר זה עלול לגרום לטראומה קשה אצל הילד, אבל הוא לא מעניין את חסידי המשפחה היהודית כעיקרון מופשט. לטיעון של טובת הילד נזדקק עוד בהמשך.
 
ובכן, אם מדברים על טובת הילד, הרי מספר נתונים יבשים. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים על הנושא ההורות ההומולסבית. כתוצאה מהמחקרים האלו רוב ארגוני הבריאות הנפש בעולם פרסמו המלצות שטוענות באופן חד משמעי ומוסמך שהורות הומולסבית אינה מסכנת את הילדים ואינה פוגעת בהם בשום פנים, אופן וצורה. ילדים שגדלו עם שני אבות או עם שתי האימהות אינם שונים בשום דבר מהותי מהילדים שגדלו בבית עם אבא ואימא. בין הארגונים התומכים בהורות ההומולסבית נמנים :
 
האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי

האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי

איגוד העובדים הסוציאליים של ארה"ב

האקדמיה האמריקאית לפדיאטריה

 

האיגוד הפסיכואנאליטי של ארה"ב

 

איגוד רופאי המשפחה של ארה"ב
 
כאן ניתן לראות מאמר סיכום מקיף על נושא ההורות ההומולסבית שנכתב על ידי ראש החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת מישיגן ויליאם מיזן וחוקר המדיניות הציבורית ג'ונתן ראוך. המאמר התפרסם בפורום שעסוק במחקר של סוגיות רבות הקשורות לטובת הילד.
 
אתייחס כאן בקצרה למחקר החריג ויוצא הדופן שפז הציג- מחקרם של סטייסי וביבלרז. אך לפני שאעשה זאת, חשוב לי לציין מה לא עולה מהמחקר הזה.  לא עולה ממנו שילדים שגדלו אצל ההורים מאותו מין סובלים מטראומות או חסכים. לא עולה ממנו שההורות ההומולסבית פוגעת בילדים או גורמת להם מצוקה או חסך- בדיוק ההפך. סטייסי וביבלרץ טוענים משהו אחר- שהאג'נדה של החוקרים בנושא דוחקת אותם לעמדה אפולוגטית שטוענת כי אין כל הבדל בין הילדים שגדלו עם הורים משני המינים ובין הילדים שגדלו עם ההורים מאותו המין. לדעתם של ביבלרץ וסטייסי, קיימת בקרב הילדים שגדלו אצל הורים מאותו המין נטייה גדולה יותר להתנסות עם המין שלהם ולהתנהגות חריגה למגדר ואין בכך כל פסול. החוקרות הבכירות האחרות בתחום- גולומבוק, טסקר ופטרסון- חולקות על הטענה של סטייסי וביבלרץ וטוענות כי הם בעצמם מוטים  ושואפים להדגיש את האג'נדה שלהם.
 
כאן המקום לאמירת אגב בנושא ההורות הגאה שפעמים רבות מטושטש בוויכוחים מסביב. לדעתי, אם היה מתברר שההורות הגאה פוגעת בילדים, או שהילדים להורים הגאים סובלים מהזנחה, התעללות או פוסט טראומה, לא היה מנוס אלא למנוע מההורים מאותו המין לגדל את הילדים. אלא שאף מחקר לא מצא שום נתון שאפילו מתקרב לזה. מעבר לזה, איני מכיר כל סיבה לאסור על ההורות ההומולסבית מבחינת החוק ושיקולים של טובת הילד. ואומר זאת במפורש- גם אם ההורות ההומולסבית הייתה מגדילה את הסיכוי לכך שהילד ייצא הומוסקסואל בסופו של דבר וגם אם היא הייתה משווה את הסיכוי הזה למאה אחוז- לא הייתה בזה כל מניעה להכרה בחוק של ההורות הגאה. הטענה שיש כביכול פסול בכך שהילדים יתפתחו כהומוסקסואלים היא כשלעצמה פסולה ואף מוזרה. הרי איש אינו אוסר על ההורים ההטרוסקסואלים לגדל ילדים שהם הטרוסקסואלים ואיש אף אינו אוסר על הורים הטרוסקסואלים לגדל ילדים הומוסקסואלים ( והאמת היא, כמובן, שרוב ההומוסקסואלים בעולם גדלו בבתים ההטרוסקסואלים )- אז מדוע דווקא האפשרות שזוג הומוסקסואלי יגדל ילד הומוסקסואלי היא בעייתית ? אלא שמדובר באפשרות תיאורטית בלבד וחסרת חשיבות מעשית, שכן רובם המוחלט של הילדים שגדלו אצל הזוגות מאותו מין הם הטרוסקסואלים, מכיוון שהנטייה המינית לא נקבעת על ידי ההורים ( אחרת במשפחות הטרוסקסואליות לא היו נולדים הומוסקסואלים ).
 
אבל נחזור לטיעון השני של פז. אם הטיעון של טובת הילד הוא טיעון שניתן להשיב עליו באמצעות הידע המחקרי הנגיש, הרי שהטיעון של המשפחה היהודית הוא טיעון חסין לטענות מהסוג הזה. לאורך הדורות לא הכיר העם היהודי משפחות של שני הורים מאותו מין. זאת האמת. ולכן ההצבה של דגמים שונים ממה שהיה קודם היא סותרת, בהגדרה, את המסורת. ולכן גם אם כל הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים של העולם יגידו לנו שהמסגרת של הורות חד מינית יכולה להיות נהדרת עבור הילד, נוכל בתור יהודים שומרי המצוות להתנגד לעניין ולהגיד שכל ילד זקוק לאבא ואימא. נקודה.
 
אלא שהמציאות שמה פסיק גדול ועבה אחרי הנקודה הזו. וכאן המקום לשאול את השאלה, היכן היו במשך הדורות האנשים שהיום טוענים לזכותם להורות הגאה, כלומר הומואים ולסביות ?  התשובה היא פשוטה- הם היו בארון, מחשש לפגיעה החברתית. הם כפו על עצמם להקים משפחות הטרוסקסואליות כדי לא לאתגר את החברה. זה מה שקורה גם היום להומואים ולסביות במגזר החרדי.

אך יש כאן תפיסה עמוקה יותר ונדמה לי שהיא זו שעומדת מאחורי הטיעונים של פז. מדובר בתפיסות שונות של מוסד המשפחה. כפי שכבר ציינתי, טענתו של פז לכאורה לא משאירה להומוסקסואל שום סיכוי. אך הטענה המובלעת בין השורות היא שמן הראוי שהחברה תדחוק את ההומוסקסואלים למסגרות ההטרוסקסואליות, כפי שהדבר היה מדורי דורות.

נדמה לי שכאן נמצא שורש השוני של הגישה כלפי הנושא ההומולסבי בציבור הדתי לאומי ובציבור החרדי. האחרון שם לעצמו למטרה האידיאולוגית העליונה את השימור של מסגרות העם היהודי כפי שהן היו מימים ימימה. השימור הזה הוא מטרה כשלעצמה, ללא צורך בהצדקה נוספת. אם אבות אבותנו עשו משהו- ממילא זה יהיה טוב גם לנו ולא נתחיל לחדש חידושים שמי יודע מה יהיה בסופם. זהו שימור של המסגרות גם במקרה שהן איבדו את המשמעות והתוכן, בדומה לשימור הלבוש המזרח אירופי באקלים המזרח תיכוני.
 
לעומת זאת, הציבור הדתי לאומי עוסק מזה שנים בפרוייקט השאפתני שמחפש את הדרך למזג את המסגרות ואת התכנים. מסורת לבד אינה מספיקה לו. הוא מחפש מסורת משמעותית עבורו. לכן בציבור הזה צוברות תאוצה בשנים האחרונות יוזמות שונות הקשורות להעצמת האינטימיות הזוגית והמשפחתית. שיחות על זוגיות, על בנייתה, על המין והאינטימיות- כל אלו הפסיקו בשנים האחרונות להיות טאבו בציבור הדתי לאומי והפכו מושא לשיח- צנוע, מכובד, מאופק, אך קונקרטי ומאתגר. ואחת העובדות שהתבררו במהלך השיח הזה הוא שמודל של המשפחה נוסח בעל- אישה- ילדים הוא נפלא ונהדר ומקודש מדורי דורות , אך אינו מתאים לכחמישה אחוז מהאוכלוסייה שנטייתם לבני מינם. המסגרת הזו לא תוכננה עבורם וכניסתם הכפויה אליה צפויה להסתיים במפח נפש גדול. אמנם הציבור הדתי לאומי מתלבט עדיין בשאלה מה לעשות עם הדתיים ההומולסביים , אך לרבים כבר ברור שהפתרונות הישנים הפסיקו לעבוד. כתוצאה מזה, בקהילות שונות של הציבור הזה הולכת ומתקבלת תופעה של זוגות מאותו מין שאף מביאים ילדים לעולם. אצל חלקם מדובר בילדים שבאו איתם ממערכת היחסים ההטרוסקסואלית הכושלת, אצל האחרים נולדו לתוך הזוגית הגאה. כך או אחרת, נראה כי התופעה תצבור לה תאוצה. זוגות מאותו מין הולכים להפוך- יחד עם האימהות החד הוריות- לחלק מהנוף הציוני דתי בקהילות רבות, אם לא לכתחילה, אז בדיעבד. קשה לצפות להתלהבות יתרה בקהילה נוכח הופעת המשפחות הלא שגרתיות, אך גם האופציה של הנידוי האקטיבי נראית פחות ופחות אטרקטיבית עבור אנשים שונים. האידיאל המשפחתי אבא- אימא- ילדים הוא נפלא, אך ישנם אנשים שלא עומדים בו שלא באשמתם, ששואפים עדיין לאינטימיות ולהורות ובעיקר- שלא מעוניינים לבחור בין זהותם המינית שהם לא בחרו בה לבין השתייכותם לקהילה הדתית.
 
תהליך דומה לא צפוי לקרות בציבור החרדי. ההומואים והלסביות החרדים ימשיכו לעמוד בפני הברירה הקשה : או להכניס את עצמם לארון לכל ימי חייהם ולהתייסר בעולם של סודות ושקרים- או להיפלט החוצה מהמערכת, על כל המחיר הנפשי הכרוך בשתי האפשרויות. יצטרכו, אפוא, כל הומוסקסואל וכל לסבית דתית וחרדית לשקול את שיקוליהם ולבחור את בחירתם.  מאמרו של פז הוא אינדיקציה נוספת לכך שהמצב אינו עומד להשתנות בקרוב.

הדיון הקודם עם אורי פז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On מרץ 11, 2008 at 9:19 am

    המקרה של אורי פז מעניין. מצד אחד הוא מציג את עצמו באתר שלו כאוהב אדם דגול וראוי להערצה, ומן הצד השני הטקסטים והתגובות שלו, בעיקר בנושא הזה, מלאים בשנאה ובזעם לאנשים שבסופו של דבר לא עוללו לא כל רע. כמובן שהוא אינו היחיד, בוודאי שלא בציבור שהוא משתייך אליו, שמצד אחד מדבר במתק שפתיים ומצד שני משתמש בטיעונים הומופוביים או גזעניים או אנטישמיים שבחלק מהמדינות היו מזכות אותו במאסר.
    בנוגע לתשובות ענייניות בנושא – כבר נכתב כל כך הרבה, על ידך ועל אחרים, ובכל זאת אנו שומעים כל פעם התבטאויות מהסוג הזה על ידי חרדים (בשני המובנים) כאורי פז, שאינם מסוגלים להתמודד עם תופעה שמאיימת על תפיסת עולמם. את הפתרון שלי הצעתי במקום אחר – לבצע קריאות חדשות ואמיצות של התלמוד (בהקשר הזה אי אפשר שלא לדבר על הספר של בויארין והקריאה שלו, בין השאר, את הסיפור בין ריש לקיש לרבי יוחנן) ולהשאיר את הקריאה העבדותית, העיוורת, החשוכה והרעה לאנשים מסוגו של בניזרי ואורי פז.

  • מ.  On מרץ 11, 2008 at 10:45 am

    לא ממש מעניין. מדובר בעוד אדם חשוך תודעתית ומפגר מוסרית. הוא לא יודע על מה שהוא מדבר, ומשתמש בתורה כקרדום לחפור בו הצדקה להשקפת עולמו הלא-מאוד-מתוחכמת. דיבוריו הגבוהים על אחדות ישראל באים תוך דחיקת רגליהם של רבים מכלל ישראל, שלא לדבר על גזענותו כלפי כל מי שאינו יהודי. העובדה שהוא לא מאפשר להגיב על מאמריו מראה עד כמה הוא חושש שהשערה עליה תלוי הגוף ההלכתי שהוא מאמין בו ברגשנות עיוורת תיקרע, והוא עצמו יבהל מהמציאות שבפעם הראשונה תחשף בפניו.

  • זאב שביידל  On מרץ 12, 2008 at 3:05 pm

    אני חייב להגיד שהתגובות לרשימתי- – בפרט של מ.- מחמיצות לדעתי את כל המסר שלה. הן מוצאות לנכון להשתלח באורי פז הבן אדם במקום להתמקד במסרים שלו. אנו מכירים אישית ויש בינינו יחסי ידידות שהייתי מגדיר אותם קורקטיים. אורי עצמו אינו שונא אדם ולא גזען. הביקורת שלי אינה עליו, אלא על החברה שאת המסרים שלה הוא מייצג. לכן גם הסברתי שבמידה רבה אין לחברה החרדית מסר אחר להציג ביחס לנושא ההומולסבי. לא מדובר בתפיסה עצמאית שתשתנה כתוצאה מחשיפה לנתון זה או אחר ואורי פז יהיה הראשון שיודה בכך. לכן ראיתי לנכון לחשוף ברשימה את תשתית טיעוניו ואת הדרך האפשרית לפרשנות שונה של המקורות כל אחד ישפוט באיזו דרך הוא בוחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: