פוסט פוסט קולוניאליזם

בלב האפלה

בחודש מרץ היבשת האפריקאית ממשיכה להזדעזע הן מסכסוכי הדמים בקניה ובדרפור והן מבעיות העוני הקבועות שלה. מאמרו של מייקל בראן ב- City Journal  עוסק במאמצים ההוניטריים של המערב לסייע ליבשת השחורה. בראן מתאר את הקמפיינים המתוקשרים למען המצוקה האפריקאית שמעורבים בהם שלל סלבריטאים של מערב- טוני בלייר, אנג'לינה ג'ולי והזמר בונו. אלא  שבראן בוחר דווקא לראות את המאמצים האלו בעין ביקורתית וטוען כי הם נובעים מהפטרנליזם המערבי הישן והרע כלפי הילידים הפרימיטיביים. לדעתו של בראן, מבנה השלטון הנוכחי ברוב מדינות אפריקה הופך אותן לבור ללא תחתית  שיבלע כל היקף של סיוע הומניטרי מבלי שזה יביא תועלת של ממש לאלו הזקוקים לו. מדובר במשטרים מושחתים המונהגים בצורה שבטית, שההנהגה שלהם מחלקת את השלל בינה לבין עצמה ואחר כך פונה למערב בדרישה נואשת לסיוע נוסף. למשטרים אלו נוח להחזיק את רוב האוכלוסייה ברעב ומצוקה, כדי שזו לא תתפנה לטפל בעצמה. הם מפיצים בכל העולם את תמונות הזוועה של ילדים- שלד הלבושים בסמרטוטים ומכוסים בזבובים שהופכים ל"כרטיס ביקור" של אפריקה בעולם כולו. המסר הסמוי של התמונות האלו היא שעמי אפריקה הם חסרי מסוגלות ויכולת התנהלות עצמית וכתוצאה מזה זקוקים לסיוע בלתי מוגבל ואינסופי מהמערב כדי לשרוד. בראן משווה את המסר הזה לתפיסות אותן מתאר ג'וזף קונרד בקלסיקה האנטי קולוניאלית "בלב האפלה", לפיהם "אנחנו הלבנים" חייבים להשפיע מההתפתחות העליונה שלנו על השחורים הפרימיטיביים". המגלומניה שמאחורי התפיסה הזו גורמת היום לסייענים מקצועים ( בראן מכנה אותם "אפריקרטים") להרים מבצעים לוגיסטיים משוכללים , על מנת להרגיש את עצמם מצילי האנושות. במקום זאת מציע בראן עבודה הרבה יותר פרוזאית ושחורה של פירוק משטרי השחיתות  וכינון העצמאות הכלכלית שתאפשר לאפריקאים לעזור לעצמם.  
 
לא דובי קואלה
 
סוגיית הפטרנליזם מעסיקה גם את אדם קרייגטון במאמרו ב- American. המאמר עוסק בהתפתחויות האחרונות באחת המדינות העשירות בעולם- אוסטרליה. מדובר בארץ אדירת ממדים  עם רמת חיים הגבוהה מזו של ארה"ב ובריטניה ואחוז אבטלה מזערי. אך הרווחה הזו בוששת כבר שנים רבות להגיע למיעוט של כחצי מיליון הילידים ( האבוריג'ינים) שמתגוררים היום ביבשת. לאחרונה זכה מיעוט זה למחווה חסרת תקדים- הנשיא הנבחר קווין רוד התנצל רשמית בשם ממשלות אוסטרליה לדורותיהם על הקיפוח הנמשך של הילידים. מדובר בראש ובראשונה על הטרגדיה של "הדור האבוד" שהיא תוצאת המדיניות האוסטרלית כלפי הילידים במשך רוב המאה שעברה, עד שנות השבעים. במסגרת של מדיניות זו נמסרו תינוקות של הילידים לאימוץ במוסדות, כנסיות  ומשפחות אמנות ללא הסכמת הורים. לפני כעשר שנים החל המבצע של "החברת הבנים למשפחות", מתוך טענה שהאימוצים הבלתי חוקיים נועדו למעשה להכחיד את התרבות הילידית ובתור שכאלה יכולים להחשב כמעשה של רצח עם.
 
אך קרייגטון ( אוסטרלי ממוצא ילידי בעצמו ) מפנה את תשומת הלב לעובדה שרק תושב ילידי אחד תבע עד עכשיו את ממשלת אוסטרליה. הוא מדגיש שהממסד האוסטרלי ממשיך להזניח את הילידים, הפעם בשם הרב תרבותיות המזויפת והניסיון "לשמר את תרבותם האותנטית" ו" להציל אותה מההתבוללות". בתור דוגמה מעוותת לרצון כזה קרייגטון מציע דוגמה של אבוריג'ין בן חמישים שנידון ליום אחד בלבד של מאסר בעקבות אונס של ילדה בת 15, "מכיוון שמדובר בפרקטיקה מקובלת בקרב השבט שלו". קרייגטון מצטט מהמכתב ששלחו שני פעילים ילידים לממשלת אוסטרליה ב- 1938. " אנו רוצים להתמזג ולהשתלב בחברה האוסטרלית" –  הם כתבו. " אנו לא רוצים להיות שקועים בעוני ונבערות, שיחקרו אותנו כמו מוצר אנתרופולוגי וישמרו אותנו כמו שמשמרים את דובי קואלה. אנחנו רוצים ללמוד להיות חלק מהחברה האוסטרלית. מדוע הממשלה מונעת זאת מאיתנו"? לדעתו של קרייגטון בקשת המחילה של רוד על העבר אינה פוטרת את ממשלת אוסטרלי המלקיחת האחריות על חייהם של האוסטרלים בהווה.
 
השרת מתנתק

לא רק אוסטרלים מחפשים דרך להשתלב. שני מאמרים   ב- Atlantic  מדברים על ההתמודדות של הסינים עם נושא האינטרנט. סין מושכת את תשומת הלב של הפרשנים הכלכליים בכל העולם ולא בכדי. מדובר במדינה שמצד אחד מנסה להשתלב בכלכלה המערבית החופשית ומצד שני מקיימת משטר קומוניסטי. ההשתלבות הבינלאומית מביאה לסין תיירים רבים וגם האולימפיאדה בביג'ין בדרך. מאמרים של ג'יימס פולוס ואביגיל קוטלר מנסים לפענח את היחסים המורכבים בין חופש המידע להגבלתו. ובכן, בתיאוריה אין בסין כל הגבלות על הגלישה באינטרנט והגורמים הרשמיים מכחישים מכל וכל את קיומם של אלו. למעשה, כל הרשת האינטרנט נמצאת תחת ההגנה של מערך סינון ופיקוח מורכב הנקרא "מגן הזהב, שמטרתו הרשמית היא למנוע מהאקרים ויתר תופעות הביש של הרשת לפגוע בגולשים הסינים. למעשה, מדובר במעכב מורכב אחרי כל התכנים של הגלישה במדינה. כל התכנים של הגלישה בסין עוברים דרך שלש תחנות מעבר עם סיבי גלישה אופטיים ( דבר שמאט את הגלישה באופן משמעותי ). שם הם צריכים לקבל אישור. אם מדובר באתר בעל תוכן בלתי מאושר, השרת פשוט יתנתק, מבלי שהגולש יידע האם מדובר בבעיה בשרת, באתר או במחשב האישי שלו ( זאת בניגוד לבקרת הרשת הקיימת, למשל, באמירטים, שם הכתובת על המסך מבשרת לגולש
חתרן שהוא הגיע לאתר " שהתוכן שלו נוגד את האיסלאם"). מערך הסינון הזה הוא די שרירותי לעיתים מבלי שאפשר להבין בצורה ברורה מדוע אתר מסוים נחסם והאחר לא. בנוסף, קיימים מספר דרכים לא מסובכותלעקוף את כל מגבלות הסינון , ביניהם התקנת רשת גלישה פרטית ( VPN ). נראה כי בתחילת המאה ה- 21 הממשלה הסינית החליטה לאפשר לאזרחים חופש גדול יותר של קבלת המידע, אולי דווקא בשל ההנחה שאנשים המוצפים בים של מידע וירטואלי יגלו פחות עניין בניסיונות לערער את המערכת ולמחות נגד המשטר, בשעה שהממשלה ממשיכה שלא לאפשר לסוגיות הבוערות שעל סדר היום לערער את היציבות הכללית. פולוס מסכם כי אין דרך לדעת האם הבקיעים ההולכים ומתרבים בחומה הוירטואלית הסינית יביאו לערעור השלטון או דווקא להתחזקות שלו.
 
 
דתיים חדשים?

 

השילוב של המסורת הדתית והמודרניות ממשיך לעניין את תורכיה- אומה שהרימה בזמנו את דגל החילוניות המיליטנטית בעולם הערבי. בשנה שעברה עלתה שם לשלטון המפלגה המוסלמית המתונה של רה"מ טאיפ ארדוגן, מפלגה המשלבת בצורה מעניינת את השאיפה להוריד את המחיצות הנוקשות שבין הדת והמדינה בארץ זו לבין שימור האינטרסים הכלכליים של המעמד הבינוני ושאיפה להשתלבות באיחוד האירופי. מאמרו  של מוסטפה אקיול ב- Open Democracy  מתאר התפתחות תיאולוגית מעניינת בתורכיה שנתמכת בידי אנשי דת בכירים והמועצה הדתית התורכית העליונה ( דיינט אישלרי בשקנליגי ). מדובר בניסיון לגבש מחדש את ה"תורה שבעל פה" של האיסלאם, החדיס'. מדובר בחיבור העיקרי שנחשב למפרש המוסמך של הקוראן לאורך הדורות ( קוראן עצמו הוא ספר מצומצם יחסית ואינו יכול לספק את כל היקף הדרישות מהמוסלמי המאמין ).  על הפירוש הזה  מתבססים פסקי ההלכה האיסלמים( שריעה ).

 

לאחר ימי הביניים לא עבר חדיס' שינויים משמעותיים. אך בעת החדשה קמה תנועה של הוגים מוסלמים שהכריזה על השאיפה להחיות את המסורת המוסלמית של הרציונליות ( מותזילה ) שמכריזה על התבונה האנושית כמקור מוסמך של ההתגלות האלוקית שאף רשאי לפרש את חדיס' בשונה מהצורה המסורתית. בין המבקרים המודרניים של חדיס' שקראו לחזור לאיסלאם של קוראן ורציונליות היה המשורר מחמט עקיף ארסוי, מחבר ההמנון התורכי, יחד עם רבות מהפמיניסטיות המוסלמיות. אך זו הפעם הראשונה שגוף דתי מוסמך נוטל על עצמו את המשימה של שינוי החדיס'. זאת כנראה על רקע המציאות בה חיים המוסלמים בתורכיה- מציאות שבה השוויון בין המינים הוא דבר המובן מאליו, הביקורת על המסורת הדתית היא מקובלת והכניסה לאיחוד האירופי נראית באופק ומבטיחה סגסוג עסקי. בתורכיה מתגבש מעמד בינוני חזק של בורגנים מוסלמים שמנהל אורח חיים מורדני, אך מעוניין גם בשמירת המסורת. החילוניות המיליטנטית התורכית אינה אופציה עבורו- אך גם הקנאות של של טליבן אינה חלק מעולמו. לכן עבור המעמד הזה הולכת להיווצר ככל הנראה גרסה מחודשת של איסלאם שמתאימה את פרשנות המקורות לעולם המודרני, תוך שימוש בכלים המסורתיים. היוזמים מקפידים להדגיש שלא מדובר ב"רפורמה" של האיסלאם ( ביטוי שממנו עלול להשתמע פקפוק במקורו האלוקי של הקוראן), אלא בניסיון לעזור לקוראן להיפטר מהמסורות הצדדיות שדבקו בו במהלך ההיסטוריה. כך או כך, נראה כי החילון כבר מזמן אינו האופציה היחידה בעולם הגלובלי. 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: