לך, דודי

 

 

שלום לך, שבת המלכה

הנה שוב את מגיעה. המולת הרחוב שוקטת ואיתה- המולת הנפש. יש לי יום שלם לשמוע את הציפורים. להריח את הפרחים.  לחבק את החברים. האור הלבן- צהוב של הנרות, אור רך ונעים, מחלחל אל תוך הנשמה. כל השבוע אני מחכה לאור הזה- שיבוא ויישפך אל תוך הנפש, וירגיע, וירפא, וישקיט, וילטף.
ואוכל להימלט מהשעון המתקתק ומהלו"ז המעיק. ולסעוד את סעודת השבת ולהרגיש את טעם ה"תבלין של שבת" שבתוכה. להרגיש מעין עולם הבא.

הרבה זמן האמנתי וקיוויתי, שבת המלכה, שאזכה לקבל את פנייך יחד עם אשת החיל. האישה הנאה והחסודה, צדקת ותלמידת חכמים. לבושה בצניעות ובטוב טעם. מטפחת נאה לראשה. פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה. וחלמתי איך אחזור לביתי מבית הכנסת ואברך את רעייתי ב"שבת שלום ומבורך". ואראה נרות דולקים והיא חוט של חסד משוך על פניה. ותשיב לי ב"שבת שלום בעלי היקר". ונשב לסעודת השבת. ואחר שנשיר את שלום עליכם ונברך את המלאכי השרת המברכים אותנו, נשיר על אשת החיל. נשיר לה את ההמנון שחיבר שלמה המלך, החכם שבאדם, שידע אהבה בחייו. "חגרה בעוז מתניה…כפה פרשה לעני…שש וארגמן לבושה…צופיה הליכות ביתה…אישה חיל מי ימצא". ובליל שבת, לאחר הסעודה… נקיים בשקט ובצניעות את מצוות הייחוד. שכן ידוע הוא שיום השבת מסוגל הוא להעמיד ולהביא נשמות חדשות לעולם.

ועברו להם ימים וזמנים וחודשים ושנים. ונוכחתי לדעת, בצער ובכאב, שלא אזכה להביא את אשת החיל לקבל את פנייך, שבת מלכתי. כי אין בליבי ובנפשי אהבת אישה של אמת. ולא העזתי לעשות שקר בנפשי ולהוליך את רעייתי המיועדת אל החופה בשקרים ולסובב אותה בכחש ובמרמה. שכן ציוותה תורתנו "מדבר שקר תרחק". והוסיף ואמר משורר התהלים "מי יעמוד בהר השם ומי יקום ממקום קדשו- נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה". וכיצד אשא נפשי לשווא ואשבע לשקר, בשעה שאני עומד מתחת לחופה הקדושה? כיצד אשבע שבועת אמונים לחווה ואחשוב על אדם ? כיצד אביט בעיניה ואומר לה את מילות האהבה ואחווה ושלום ורעות ולבי בל עימי ? כיצד אכרות עימה ברית עולם ואפר את שבועתי בסתר? וידעתי שאישה דמעתה מצויה וליבה רך. והיה ולא אוכל לשמש איתה ולתת לה את עונתה – תתמרמר לה על גורלה עד מאד. וראיתי את חלומי על הבית הכשר והנאמן בישראל נעלם ויורד לטמיון. ועשיתי את מצוות חז"ל וברכתי על כך "ברוך דיין האמת", כשם שיברך איש ששמע על פטירת קרובו. ואשב באבל על חלומי שבעה ושלושים ושנה ואחר אתנחם כי מצווה על המת שישתכח מן הלב.

ואקום מן האבל ואני אוהב עדיין את שבת המלכה ומשתוקק אליה בכל ימות השבוע. וכל שבוע אני חש בכל רמ"ח איברי, שבת המלכה, הנה מה נעמה מנוחתך. וגמרתי אומר בליבי שלא אקבל את פנייך לבדי. שעל אף כי לא זכיתי להביא לך את אשת החיל, אזכה לקבל את פנייך עם דודי ורעי. "דודי צח ואדום דגול מרבבה, קבוצותיו תלתלים שחורות כעורב". ואזכה לחיות במחיצת אהובי ורעי. ותנעם לנו אהבתנו כמו לדוד המלך ויונתן בשעתם. והוא יהיה לי לחבר ולחברותא, כמו ר' יוחנן וריש לקיש. ונהיה לחברותא בדרכי החיים, נאהבים ונעימים, באהבה מופלאה. כי אחרי אבלותי הייתה לי עדנה ואחר שהתאבלתי מרה על חלומי  ידעתי מהי אהבה וידעתי כי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ואביא את אהובי ורעי בצל קורתי. ונחיה באהבה ואחווה ושלום ורעות. אף שלא נקים בית כשר ונאמן בישראל בכדעתם של רבותינו הקדושים, נקים לנו ברית של נאמנות ורעות בדרכנו אנו והוא רחום יכפר עוון. כי אין לו לאיש אלא מה שעיניו רואות ואל לו לאדם להתקנא בחלקת חברו. ונלך בדרכנו לטוב ולרע , לשבט ולחסד. ונדע בליבנו אם טובה דרכנו אם לאו, כי לא ילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו.

וביום שבת קודש, עת תצבע החמה בזהב את צמרות העצים, עת יפוח היום ונסו הצללים, נרחץ את בשרנו בחמין, ונחליף את שמלותנו ונצא, יחד עם דודי ורעי, לקראת שבת המלכה. נצא לקראתה יחד עם כלל ישראל ונקבל את פניה. ונטעם יחד מעין עולם הבא של עונג שבת. ולא נדע, אם נזכה לזרע של קיימא ואם לאו. אך נדע כי אנו משומרי הברית, כמאמר הנביא " ולא יאמר הסריס הנה אני עץ יבש" ונדע כי שומרי שבתותיו ומחזיקים בבריתו אף להם מוכן מזומן חלק לעולם הבא.

"לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On מאי 2, 2008 at 1:13 pm

    נאלמתי.וואו
    מוכרחה לומר לך שהכתיבה שלך פשוט אמיצה.

  • יוסף המספר  On מאי 2, 2008 at 2:43 pm

    בשנה הבאה נקרא פוסט משתפך שמתיר משכב בהמה לאור נרות שבת מלטפים ?

  • חני  On מאי 2, 2008 at 3:54 pm

    ויש בו גן עדן – אין לי ספק שתזכו לשבת בו. (ביחס ליוסף המספר אני הרבה פחות בטוחה…)אבל מה שהכי חשוב זה שתזכו להמשיך, אתה ורעך, לטעום גן עדן בעולם הזה. שבת שלום.

  • שלומית  On מאי 5, 2008 at 10:58 pm

    יפה בעיני שהבירור העמוק והאישי נעשה לאורה של השבת, הטירה בזמן שהיא אי הזמן יכולהלהכיל בתוכה חופש עצום דווקא מתוך ההגבלות הנגזרות על השומרים עליה.

    הכתיבה שלך מרגשת ביופיה ואתה מרגש בכנותך

  • זאב שביידל  On מאי 6, 2008 at 9:44 pm

    לדפנה חני ושלומית המקסימות

    ויוסף המספר- תסתכל רגע איך אתה נראה ליד אנשים אחרים

  • גבר_טוב  On יולי 15, 2008 at 8:54 pm

    אני שעזבתי את הדת הרגשתי שוב לרגע את היופי של השבת ואת הערגה אליה. כיום עם בן זוגי הלא-יהודי, זה לא יקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: