יום האחריות

 

פוסטר גאה ליום העצמאות, מאת "העשירי למניין", פורום "הומואים דתיים, תפוז

חג העצמאות הוא סיבה נוספת להתבונן מעגלי השתייכות השונים שלנו כיהודים גאים.

בפסח דיברנו על חירות. בחג הזה אולי ראוי להתבונן בקשר בין החירות לעצמאות.

אם אנחנו נסתכל על תולדות הציונות, אנו נראה, קצת בהפתעה אולי, שתחילת דרכה של הציונות- סוף המאה ה- 19- תואמת להפליא את תחילתה של התנועה ההומולסבית ( בהנהגתו של מגנוס הירשפלד ). באירופה בתקופה הזו התפתחה זהותו של הפרט האינדיבידואלי, ללא זיקה הכרחית למסגרות גדולות יותר. לכן נפתחה האפשרות הנרחבת לאמנסיפציה של מיעוטים שונים שהיו עד עכשיו תחת עולה של המסגרת- נשים, פועלים, מיעוטים לאומיים ( איטלקים, יהודים), וגם הומולסבים.
 
אך נדמה לי כי קיים גם רובד עמוק יותר של ההקבלה בין התנועה ההומולסבית לתנועה הציונית. הציונות הבינה את עצמה כתנועה לנורמליזציה של העם היהודי. זאת, בראש ובראשונה, על ידי המאמץ לקשר אותו חזרה אל החיים הטבעיים של העם על אדמתו. היהודים הגלותיים חיו ללא קרקע ממשית תחת רגליהם וכל הניסיונות ליישב אותם ולגרום להם להתעסק בחקלאות עלו בתהו- כפי שמציין, למשל, סולז'ניצין בספרו על תולדות היהודים ברוסיה " מאתים שנה יחד". כך אנו רואים את היהודי הגלותי בתמונות של שגאל- אדם ללא קרקע ממשית תחת רגליו, מרחף באוויר באין מפריע, עם ספר תורה וכינור בידיו. במצב מסוים הריחוף הזה הפך לריאליה איומה- שישה מיליון יהודים נעדרי אחיזה בקרקע אכן הלכו להם לרחף בעולמות אחרים. בגלל זה, קודם לכן וביתר שאת אחרי – החליטה הציונות שהיא רוצה לחדש את הקשר היהודי על אדמתו הריאלית. כתוצאה מכך התפתחה גם התפיסה של "יהדות השרירים", כאנטי תזה ליהודי הגלותי שמלא בזלזול לכל ביטוי של הכוח הפיזי. ולא רק המנהיגים החילוניים דיברו על יהדות השרירים, אלא אפילו הרב קוק , רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל ואיש שנחשב לאבי ההגותי של הציונות הדתית דיבר במאמרו על חשיבותו של החינוך הגופני כי "שכחנו שיש לנו גוף קדוש ושרירים קדושים". האנומליה של החיים הגלותיים השכיחה מאיתנו את הצורך הבסיסי שלנו להתחבר לממד הפיזי של קיומנו. והציונות באה להשיב לעם היהודי כעם את הנורמליות שלו. להשיב לו את הממד הפיזי- גופני של עצמו, כפי שמתואר, למשל, בספרו האחרון של מיכאל גלוזמן "הגוף הציוני" או בספרו של דוד ביאל "ארוס והיהודים".
 
קיים קו דמיון בולט בין זה לבין המהפכה ההומולסבית. רבים מאיתנו התחילו את התמודדותנו על הנטייה המינית של עצמנו בניסיונות נואשים להדחיק אותה. הניסיונות האלו לרוב לא חזרו ריקם. ההדחקה חזרה אלינו כמו בומרנג והשחיתה כל חלקה טובה בנפשנו. הפסיכיאטרים מהדור הישן ייחסו את הפתולוגיות שהתפתחו לנו כתוצא המההדחקה… לנטייה המינית עצמה והיינו צריכים להיאבק זמן רב כדי שלא יסווגו אותנו כסוטים ומופרעים. ואז, הפלא ופלא, ראינו שההפרעות הובעיות שלנו מצטמקות להן לממדים הטבעיים. במילים אחרות, התנועה ההומולסבית, בדומה לתנועה הציונית, הייתה תנועה למען החזרה לקשר הגופני שלנו עם עצמנו. קשר שהעדרו גרם לסבל רב ומצוקה והחידוש שלו פטר אותנו מהפרעות נפשיות רבות וקשות.

ברם, ייתכן שבזה לא הסתיימה דרכינו. וגם כאן הייתי רוצה לעשות הקבלה מסוימת בין הציונות לתנועה ההומולסבית. הפילוסוף הישראלי אליעזר שבייד כותב בספרו על המועדים "ספר מחזור הזמנים"  על מעין "מנהג" של יום העצמאות- פטישי הפלסטיק. הפטיש הזה מאפשר "להכות" את מי שאתה רוצה ולהתערות בהמון, מבלי שה"מוכה" יידע מי היכהו. הדרך היחידה של ולהגיב זה לקנות פטיש פלסטיק אחר ולנהוג בדרך דומה. מנהג זה, אומר שבייד, הוא סמל ה"חופש" במובן המופקר של המילה- חופש לעשות ככל העולה על רוחי מבלי לתת דין וחשבון אפילו לעצמי. זו הבנה ראשונית ופשטנית של החופש- שבאה לידי ביטוי, למשל, בחוצפה הישראלית חסרת הרסן ונודעת לשמצה בעולם, שבגללה בבתי המלון הרבים בעולם הישראלים הפכו היום לאורחים בלתי רצויים, וזאת ללא כל קשר לאנטישמיות. נדמה כי העצמאות מתפרשת אצל רבים כחג של חירות ללא אחריות. לאחרונה היא באה לידי ביטוי מדאיג גם באליטה המדינית והצבאית של ישראל, הנמצאת בהליכים משפטיים בלתי פוסקים וממאנת ליטול אחריות אישית בהקשרים רבים.
 
דבר דומה במידת מה קרה גם לתנועה הגאה. תחילת דרכנו לשחרור הסתמנה בהוצאתה של ההומוסקסואליות מספר האבחון הפסיכיאטרי – DSM. הוגה הדעות הגאה החשוב והמקורי, אנדרו סאליבן, מתאר בספרו "כמעט נורמלי " ( Virtually Normal ) את התהליך אותו עברו רבים מגברים גאים משנות ה- 70 ועד ה- 90. הפסקת הדיכוי הפסיכיאטרי והחוקי נתפסה על ידי רבים מהם כאמירה "יאללה בלגן". כהיתר לחופש ללא אחריות. היא הביאה לעלייה דרמטית בקיום יחסי המין הלא אישיים וחסרי האחריות. הדבר בהחלט קשור לכך שכאשר בתחילת שנות השמונים התפוצצה מגפת האיידס, היא עשתה שמות בקרב הגברים הגאים. אבל דווקא אז רבים מהם הבינו שחירות פירושה גם אחריות. שעכשיו להיות גבר גאה זה לא רק להשתתף בחגיגה של מין ללא מעצורים, אלא אולי גם לסעוד בן זוג גוסס. לכן דווקא לאחר התפרצות המגפה עלתה בקהילה הגאה הדרישה להשתלבות חברתית סופית ומלאה בכל מהסגרות החברתיות- כולל הצבא, הקהילות הדתיות ומוסד הנישואין וההורות. רבים נדהמו לראות את ה"עליזים" של אתמול הופכים לבעלי הבתים הנכבדים והאחראים של היום.  לכן סאליבן אף מרשה לעצמו – בספרו השני "אהבה בלתי נתפסת " ( Love Undetectable ) להשוות את מגפת האיידס לשואה ואת המאבק להכרה בנישואין הגאים- להקמת ישראל.
 
אנו הולכים לחגוג את יום הולדתה ה- 60 של ישראל. מי יתן שנזכה לחגוג אותו כיהודים, ציונים וגאים, מתוך מודעות לזכויות וחובות ומתוך תחושה של חופש ושל אחריות.
 
חג עצמאות שמח לכולם.  
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריק גלסנר  On מאי 7, 2008 at 10:49 am

    מעניין ומקורי. שאלה לי: האם הספר של סולז'ניצ'ין הוא בעל ערך? האם הוא מחדש, מלבד הקוריוז? והאם הוא קיים – מן הסתם כן, לא? – באנגלית?

  • זאב שביידל  On מאי 7, 2008 at 5:48 pm

    תודה על המחמאות
    לשאלתך האם ספרו של סולז'ניצין הוטא בעל ערך- השאלה היא מה אתה מגדיר כערך
    אם הוא בעל ערך ללמידת תולדות יהדות רוסיה- ממש לא!
    הוא בעל ערך להבנת דעתו של סולז'ניצין על היהודים ולדרך שבה רוסים אינטלקטואלים בעלי אוריינטציה ימנית- פרבוסלבית תופסים את יחסי יהודים- רוסים. עיניו של סולז'ניצין מזה זמן אינם עיניו הפרטיות . הספר לא תורגם לאנגלית במלואו, רק חלקים מהכרך הראשון
    על הספר נכתב ספר באנגלית שיצא בשנה שעברה
    http://www.amazon.com/Aleksandr-Solzhenitsyn-Russo-Jewish-Question-Post-Soviet/dp/3898214834/ref=si3_rdr_bb_product
    חג עצמאות שמח
    זאב

  • אבי  On אפריל 20, 2010 at 7:21 pm

    תחילה, חידוד מעודן:

    מה משותף לציונות ולהומוסקסואליות?

    בשם שתיהן מזיינים הרבה אחרים בתחת.

    הרבה מילים אתה שופך (נו פאן אינטנדד) פה, אבל העיוורון וההתקרנפות חוגגים. ההומואיות דה-לוקס שאתה מבקש לעצמך היא חצופה מאין כמוה. רק זכויות, בלי שום חובות. בלי שום ראיה רחבה יותר של מיעוטים מופלים אחרים. כמה קילומטרים מביתך מופלים לרעה מליוני פלשתינים, הומואים וסטרייטים, לסביות וסטרייטיות, כאחת וכאחד. ואני אומר לך את זה באחריות.

    חג עצמאות שמח!

  • עמרי  On אפריל 20, 2010 at 8:30 pm

    אבי החוצפן, בפסקה אחת הצלחת להראות את האינפנטיליות ואת חוסר היכולת שלך לתקשר בעברית,עזוב אותנו מההקבלה לפלשתנים ומהפגיעה בציונות, רק בשבוע שעבר ציינו את יום הזכרון לשואה ולגבורה, הציונות היא תולדה שלה, בשואה נהרגו 6.3 מיליון יהודים בשש שנים רק בשל היותם יהודים, הציונות היא תולדה של העובדה העגומה הזאת, של מי שהאמונה שלו היא טהורה גם אם הנטיות שלו שונות משלך והגיעה לכאן לחיות לצד שכניו (ברור שאף ציוני בששים השנים האחרונות לא התכוון להרוג או להפלות מי שאתה מגדיר פלשתיני, וההגדרה שלו לגבי עצמו היא כנראה "ערבי", ששמח לארח בחצר הקדמית והאחורית שלו גם אורחים ממצרים לבנון, איראן, פקיסטן ועוד מדינות שמגדלות טרוריסטים כחלק מההגדרה שלה, צור נא קשר עם אותם מארחים ואורחים וישר איתם קו ככל שתוכל, בין אם בטלפון או פנים אל פנים, רק תשמור את האחריות אצלך, אצלנו לא צריכים אותה, ואל תפנה לצה"ל בבקשה אם יש לך טענות/בקשות/מענות אחרות, הלא צה"ל הוא צבא ציוני,ב"ה.

  • אבי  On אפריל 20, 2010 at 9:22 pm

    🙂 יצא המרצע, אה, חמוד?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: