עצת נפש מי ידע?

היה לי חשוב לפרסם את דבריו של יואב שורק, ל אף שאני חולק על מקצתם. זאת עקב החשיבות הרבה של עצום הדיון בסוגיה.

 

 

הערת פתיחה ראשונה: הדברים הבאים כתובים בדרך לא שגרתית. בעצם, טמון כאן מאמר של אדם אחד, הטוען טענה קשה, ובעקבותיה תגובה של אנשים שבהם מוטחת חלק מהאשמה. אלא שבשל חשיבות הנושא ועדינותו, בחרתי להציג את עמדות הצדדים כמשולבים בתוך מעין כתבה, בה אני מגולל בפניכם הקוראים את השתלשלות הדברים.

הערת פתיחה שנייה: קשה מאוד, ולדעתי בלתי אפשרי, להתיימר לדיון אובייקטיבי בנושא מהותה של ההומוסקסואליות והלגיטימיות שלה. הצדדים טעונים מאוד: אלה ממקום קיומי-אישי, ואלה ממקום אידיאולוגי, קיומי לא פחות. לכאורה, רק מי שאינו נתון בצבת המצוקה הקיומית והחוויה האישית של הומוסקסואל החי בחברה דתית ומחויב לתורה יכול לדון בדבר, שהרי הנוגע בדבר פסול לדין ולעדות, ואין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים. אך מנגד, מי שמתבונן על העניין מבחוץ עלול לחטוא ולהחטיא, שהרי הורונו חכמים "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אני מסיר אפוא מראש את היומרה לאובייקיטיביות מן הסוג החמור, בוחר מראש בצורת הגשה סובייקטיבית-אישית, ומעיד על עצמי שאני מנסה לצעוד אחר האמת בגבולות היכולת.

בין זעקה להשמצה

ימים ספורים לאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, קיבלתי בדואר האלקטרוני תמלול של הרצאה שנשא בחור דתי צעיר בפני משתתפי פרויקט "גוונים", המקדם תודעה יהודית פלורליסטית בישראל. כאחד מבוגרי הפרויקט העוסק בתקשורת, נשאלתי האם החומר הזה יכול לקבל פרסום, שכן לדעת אנשי "גוונים" יש בו חשיבות רבה.

למרות שפרויקט "גוונים" פועל מתוך הטיה ליברלית טבועה מראש, בעוד אני רואה עצמי כמחויב בכל לבבי, נפשי ומאודי לברית בין ה' לישראל עמו, יש לי הערכה לרצון הטוב האמיתי המפעם שם, ולאיכויות של החומרים הנוצרים סביב הפרויקט. קראתי את הדברים ומצאתי זעקה נוקבת, היוצאת מפיו של איתי מ', בחור צעיר, בן תורה וקצין בצה"ל, הנמנה על פעילי אתר הו"ד (הומוסקסואלים דתיים) ועל מנסחי "מסמך העקרונות לבעלי נטייה הומוסקסואלית בחברה הדתית", מכתב שהופנה למאות רבנים בערב הפסח האחרון. דבריו של איתי מובאים במסגרת ממול, ואני מפציר במי שקורא אותם לשוב ולקרוא גם כאן את המשך דבריי.
דבריו של איתי נגעו בי מקריאה ראשונה. אין ככנותם של דברים היוצאים מלב קרוע, וניכר כי הכותב משוכנע בכל לב בצדקת דבריו; אך חלק מהתכנים הספציפיים, ובעיקר הטענות על גישתו של הרב שלמה אבינר לנושא, נראו לי כלא סבירים. כמי שמכיר את גישתו של הרב אבינר וקורא את פסיקותיו וספריו שנים רבות, לא יכולתי להאמין שהוא ענה באותן שלוש מילים אגדתיות לשאלה כזו. פניתי אל הכותב וביקשתי לבדוק האם דברים אלו שאמר בעל פה הם מדויקים מספיק כדי שיעמוד מאחוריהם בכתב. איתי התפלא על השאלה: "זה הרי סיפור מפורסם", הוא אמר, ולעצמי הוספתי, לפחות בקרב החבורה הקטנה של ההומואים הדתיים. חיפשתי באינטרנט, ואכן גיליתי את הסיפור מופיע כסיפורה של גולשת בשם שרון עמיחי, לסבית דתית שמספרת על תרומתה הרבה לסניף בני עקיבא שבו גדלה, ועל ההתלבטות של חבריה כאשר גילו שהיא לסבית. לדבריה, חבריה הם שכתבו את המכתב הארוך לרב אבינר – והם שקיבלו את אותה תשובה מפורסמת.

הסיפור הופיע באחד מהמוני הפורומים שמיועדים לבעלי נטייה חד מינית, ובהמשך גם כיכב באתר "וואלה", לכבוד יום ההומופוביה או משהו מעין זה, עם תמונה ענקית של הרב אבינר (וכמובן, בלי תגובה שלו). אחת התגובות לסיפור שבתה את תשומת לבי. בתגובה, שהחתום עליה העיד כי הוא הומו ותלמיד לשעבר של הרב אבינר, קבע הגולש כי הסיפור לא אמין.

"כשאני סיפרתי לו על נטיותי המיניות", סיפר הבחור, "הוא הקשיב, ניסה לייעץ לי לפנות לכל מיני מוסדות, ולבסוף כשהבין שזה סופי אמר לי שאין מה לעשות וזו בעיה ידועה שאינה באשמתי, ועלי לנהוג כמו שאני נוהג בקשר למצוות האחרות – כלומר, לפעמים מרגישים שיש צורך לחלל שבת או לאכול משהו שהוא לא לגמרי כשר אבל לא עושים את זה, ואותו דבר בענין הזה: לא לקיים יחסי מין עם גבר. אבל בשום פנים ואופן הוא לא נידה אותי או התייחס אלי באופן שונה לאחר מכן".

במקביל, איתי בדק את העניין לבקשתי. הוא שב אלי ואמר ששוחח עם אותה שרון, והיא מוכנה לעמוד מאחורי הסיפור במאה אחוז. "אמנם היא לא ראתה מעולם את המכתב", סייג את הדברים, "אבל היא יודעת שזו התשובה שחבריה קיבלו".

עושה ונענש

בשלב הזה כבר היה לי די ברור שמדובר בסוג של אגדה אורבנית, אך ליתר ביטחון – וגם כדי לאפשר לנאשם להגיב – פניתי אל הרב אבינר עצמו. הרב אבינר, כידוע, אינו מפחד לנקוט עמדות לא פופולריות ולהתייצב מאחוריהן; לכן הייתי סמוך ובטוח שאשמע ממנו את הגירסא האמיתית של המעשה.
"לא היה ולא נברא", השיב לי הרב. "מעולם לא הוריתי דבר כזה. להיפך: אני כתבתי יותר מפעם אחת שאנשים שנתונים בצרה הזו זקוקים לאמפתיה ולחיזוק, ולא להיפך חס ושלום". ומה לגבי הטענות כנגד ארגון "עצת נפש", שאלתי. "אלו טענות סרק. הרי לארגון פונים רק מי שרוצים עזרה, ולא פעם הקו הטלפוני הזה הוא המקום הראשון והיחיד שבו יכולים הנער או הנערה לדבר במפורש על מה שמטריד אותם, בלי לפחד ובלי להתבייש. יש שם מתנדבים שעושים עבודת קודש, ועונים על צורך קיים – שמעטים מוכנים בכלל להתמודד איתו".

לדברי הרב אבינר, בערך אחת לשלושה ימים הוא מקבל פנייה בנושא, מעוד צעיר או צעירה הנתונים במצוקה סביב נושא זה. "יודעים שאני מתעסק עם זה, מטפל בזה, ולכן הפכתי לכתובת", מסביר הרב אבינר, בלי לומר במפורש את מה שכולנו יודעים – שמעטים הרבנים והמחנכים המוכנים להיכנס לסוגיה הקשה הזאת. "בכל פעם שכותבים בעיתונים משהו נגד 'עצת נפש', הפניות אלינו גדלות באופן משמעותי. למה? פשוט כי עוד אנשים שומעים על כך שיש ארגון שמציע התמודדות עם הנושא. החוסר כל כך גדול, שגם כשמשמיצים אותנו, עצם העובדה שאנחנו קיימים הופכת אותנו לכתובת".

ההשמצות הללו מזיקות לתרומות, שאלתי. "האמת היא שלא", משיב לי הרב. "ממילא אנחנו לא יעד אטקרטיבי לתרומה. אנשים שמחים לתרום לישיבה, להתיישבות. למה להם להתעסק עם הבעיות הלא נעימות הללו? אז ברוך ה' יש אנשים שמתעלים על זה ותורמים לנו. הם לא מושפעים מההשמצות הללו".
לא יכולתי שלא לחוש שמה שמתרחש כאן הוא הפוך-על-הפוך: הרב אבינר, שזיהה את המצוקה הגדולה ואת ההתעלמות הגדולה, הרים את הכפפה והקים קו סיוע טלפוני יחיד מסוגו. והנה נגיעתו במים הרותחים הללו מביאה איתה את הכוויה – הפיכתו בעיני חלק מההומואים הדתיים למייצג הגדול של הממסד הרבני, ולמי שאשם כביכול במצבם הלא קל.

הוויכוח האמיתי

מאחורי כל זה מסתתר ויכוח מהותי על מהותה של הזהות המינית ועל הלגיטימציה של ההומוסקסואליות. האם ההומוסקסואליות היא נטייה מולדת, בלתי ניתנת לשינוי במהותה, שיש להכיר בה ולא להתכחש אליה, או שמא מדובר בסוג של סטייה התנהגותית, המתעלת אליה צרכים ובעיות רגשיות שונות, סטייה שניתן וכדאי להתגבר עליה.

לכאורה מדובר בוויכוח מדעי, רפואי או פסיכולוגי, אך המימד הפוליטי והדתי החזק כל כך המעורב בו כמעט שלא מאפשר לנהל אותו בפסים ענייניים, בוודאי שלא להכריע בו. כל הומוסקסואל שבחר 'לצאת מהארון' הכריע למעשה שהנטייה הזו היא בלתי ניתנת לשינוי, והחליט לשאת באומץ במחירים הכבדים של השלמה עימה, שעיקרם סטטוס חברתי נמוך וויתור על הקמת משפחה. לא פלא אפוא שבקרב החד מיניים המוצהרים, כיחידים וכארגונים, נתפסת הגישה האחרונה – זו שלפיה יכול הומוסקסואל לעבור שינוי אמיתי ולהיות 'סטרייט' כאחד האדם – כמעט ככפירה בעיקר.

לעומת זאת, מי שמתבונן בעיניים ביקורתיות על התרבות המתירנית, ורואה כיצד ה'זהות המינית' צצה כתופעה מודרנית לחלוטין, מתקשה לקבל את הגישה הראשונה. גם כל מי שקורא את המקרא ואת חז"ל בעין לא משוחדת, רואה שכל הדיון על משכב זכר מתייחס, מתחילתו ועד סופו, לאנשים 'רגילים', כאלה שמוזהרים במקביל גם מפני ניאוף עם אשת איש. משכב זכר נתפס על ידי התורה ועל ידי חכמי ישראל כשחיתות מינית גרידא; הם מעולם לא דיברו על הומוסקסואליות כזהות מינית וכנראה שגם לא נתקלו בה. וכמובן, כל מי שמאמין בנצחיות התורה מחד, ומאידך בכך שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו ושהתורה דרכיה דרכי נועם – נדחק בעל כורחו לתפיסה השנייה ונאחז בה, לאמור: צאו מהומוסקסואליות שלכם, ואם אתם צריכים עזרה, נעזור.

"עצת נפש" הוא ארגון המושתת על ההנחה השנייה. מצד אחד, מדובר בקו תמיכה טלפוני שמהווה אוזן קשבת לכל בני הנוער החשים נטייה חד מינית; מצד שני, מדיניות הארגון היא לא לחזק את הזהות המינית השונה אצל הפונים אליו, אלא להיפך: לסייע להם 'לחזור לתלם', בין השאר על ידי הפניה לטיפול בתרפיה רפראטיבית – כלומר כזו המאמינה שהנטייה המינית הסוטה אינה מהותית וניתן וצריך לתקן אותה. לאור מה שהקדמנו למעלה, אני נוטה להתייחס בחשדנות לטענות הרבות המוטחות בתרפיה הרפראטיבית כ'תרפיה שנויה במחלוקת', ולא להתרשם מהעובדה שארגונים אמריקניים שונים מזהירים מפניה. הרי הצלחתה של תרפיה כזו שמה לאל את כל המאבק רב השנים לשוויון זכויות ולהתרת ההומוסקסואליות בחברה המערבית, והארגונים הללו אימצו לעצמם סדר יום ליברלי שאינו יכול לקבל גישה אחרת.

"יש הרבה משפחות מאושרות שמסתובבות בארץ בזכות עצת נפש", אומר לי הרב אבינר, ומתכוון למטופלים ששבו להגדיר את עצמם כהטרוסקסואלים וחיים כיום במסגרת זוגית. "אתמול פגשתי פסיכולוג שעובד איתנו, שסיפר לי על שני זוגות שהתחתנו לפני שבוע. וגם על אחד שלגביו לא הצלחנו".

האם הרב באמת חושב שהומוסקסואל יכול לשנות את הנטייה שלו, אני מקשה. "יש כאלה שיכולים לצאת מזה ממש", עונה הרב, ומדגיש אחר כך שלדעתו אלה הרוב, "ויש כאלה שאנו יכולים רק לעזור להם להתגבר".

אתה יודע שיש ביקורת כנגד 'עצת נפש' על שהיא גורמת נזקים לאנשים?

"אני חושב שזה לא נכון. הביקורת באה משני כיוונים: מאנשים שיש להם הנטייה הזו ובחרו לקבל אותה, והשיטה שלנו מאיימת עליהם ועל הלגיטימיות שלהם, ומפסיכולוגים שלא אוהבים את השיטה".
האם הוויכוח הפוליטי, האידיאולוגי, הקיומי כל כך, הוא המביא לביקורת החריפה שהשמיע איתי על 'עצת נפש', המציגה את הארגון כמי שנועד להילחם באנשים? אני מאמין שכן. במיוחד לאחר ששוטטתי קצת באתר וראיתי את הרוח הנושבת בו ובפורומים שבו. לא ראיתי לא מלחמה, לא השמצה ולא התלהמות; רק תמיכה, חיבוק – וגם אמונה כי על פי רוב לא מדובר בגזירה משמים.

ארבע דרכים

איש יקר אחד, אמן ידוע המתנדב לעזור ל'עצת נפש', התקשר אלי מבוהל מחו"ל כששמע שעומדים לפרסם שוב השמצות על הארגון ועל השיטה. הוא ביקש שאחזור אליו בכל שעה, ובלבד שאדבר איתו לפני הפרסום. השיחה איתו גרמה לי לחוש כמי שמדבר עם אדם המגן על שתיל רך. אל ההתנדבות בארגון הגיע במקרה, אגב פרויקט אחר, ומרגע שהבין את חשיבותו התגייס לעזור. "הם עושים מלאכת קודש. יש היום עשרות אנשים שנמצאים בתוך התהליך הטיפולי הארוך, וטענות נגד הטיפול עלולות להחליש אותם בדרך הקשה הזאת".

כפי שהערתי בפתיחה, קשה לסכם את הסוגיה המדממת הזאת. ובכל זאת, חשוב למפות את הוויכוח הנחשף כאן על רקע המנעד הגדול יותר של דעות בנושא. לארבעה דרכים נחלקת ההתייחסות להומוסקסואליות: דרך הגאווה, דרך הענווה, דרך החמלה ודרך הדריסה. דרך הגאווה היא הגישה המתירנית, המעודדת את הזהויות המיניות השונות, תומכת בשוויון זכויות ומתנגדת לכל המנגנונים שבאמצעותם החברה התגוננה עד היום מפני התפשטות התופעה (סטריאוטיפים, לעג, הגבלות חוקיות וכו'). דרך הדריסה היא העמדה ההפוכה, שרואה במי שמצהיר על עצמו כהומוסקסואל עבריין נתעב, ורואה בהצבת גדר של דחייה, לעג ואם אפשר סקילה את הפתרון האולטימטיבי.

בין שתי הדרכים הללו ניצבות שתי דרכים 'מכילות': דרך הענווה, היא דרכם של איתי וחבריו. הם אינם מוותרים על הזהות המינית ההומוסקסואלית ואינם מוכנים לראות בה משהו שצריך להתכחש לו, אבל הם בהחלט רואים בה סוג של נכות, מציאות לא רצויה שאין לעודד אותה. הם 'מכילים' את ההסתייגות הדתית מראיית ההומוסקסואליות כאופציה לגיטימית, ומבקשים שהחברה הדתית 'תכיל' אותם כחברים שווי זכויות בתוכה – בלי לתת שוויון זכויות לנטייה עצמה. הדרך הזו מתבטאת במכתב שכתבו איתי וחבריו, וגם בזעקה שהושמעה כאן, שאף שיש בה התרסה ולדעתי גם השמצה, הרי – כפי שכתב לי איתי – "אין מדובר במאבק פרסונלי נגד הרה"ג שלמה אבינר או הרה"ג שמואל אליהו. שניהם תלמידי חכמים רבי פעלים וזכויות ותרומתם לחברה ולעם ישראל עצומה. מדובר בביקורת על המדיניות שהם מייצגים ומובילים כלפינו בלבד. מדיניות שאף אם עזרה למעטים, היא הוכיחה עצמה ככושלת עבור חלק גדול מההומואים הדתיים. מדיניות שכזו בטח שאינה ראויה להיות הפתרון הבלעדי והאולטימטיבי להתמודדות עם בעלי נטייה הומוסקסואלית בחברה הדתית".
הדרך המכילה השנייה היא דרך החמלה, דרכה של עצת נפש והרב אבינר. הם אינם מוותרים על שלילת הזהות המינית ההומוסקסואלית ואינם מוכנים לוותר על העמדה התורנית הפשוטה, שאינה מכירה בנטייה הזאת, אבל הם בהחלט רואים במי שמצויים בתוך הבעיה הזאת אנשים ראויים הזקוקים לתמיכה ולעידוד. הם 'מכילים', כפי שתיאר התלמיד ההוא בתגובה באינטרנט, את העובדה שיש מי שאינו יכול לשנות את נטייתו, ומכבדים ומחזקים את רצונו להישאר בתוך הקהילה ולא לוותר על זהותו הדתית.

כאשר ברחובות מתנצחים להם אנשי הגאווה עם המאמינים בדריסה, אני חושב שעצם העובדה שאצלנו צמחו להן דרך הענווה ודרך החמלה ראויה לציון. מצד אחד, יש בין השתיים תהום – תהום ההכרה או אי ההכרה בנטייה; אך מצד שני, במישור המעשי התשובות של שתי הדרכים הללו קרובות מאוד, וחבל על מאבקי הסרק שניטשים ביניהן.

איתי זעק שההומוסקסואליות איננה האויב של החברה הדתית. אני מבקש להוסיף ולומר לו שעצת נפש איננה בשום אופן האויב של ההומואים הדתיים; אולי אפילו להיפך.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.ש  On יולי 8, 2008 at 12:36 pm

    בס"ד
    מנסיון עם עצת נפש בטלפון אני יכול לספר על בחור מדהים שדיברתי איתו וחיזק אותי.
    אני יכול להוסיף שזה בעייתי מאוד שאדם שלא יודע מה זה להיות שם לא תמיד יכול לגוע בנקודות הרגישות להן מצפה האדם שהתומך בו יגיע.

    אבל זו לא הנקודה.

    אני אהבתי את הכתבה כיוון שהכותב מבין כמו הצדדים השונים שיש מקום להידברות ולדיון בנושא הגדול הזה. הרגיש הזה.

    אני רוצה לשתף ולספר למי שקורא בתגובה שאני אדם שחי כחילוני 21 שנה. עם נטיות.
    שחווה מערכות יחסים בשלל גוונים בעולם ההומו לסבי ויצא ממוטט נפשית על סף קריסה רוחנית.
    תחת עול של סבל שנגרם לי ולסביבתי.
    רצה הקב"ה לזכות אותי כאדם ולראות את האמת על מה שהוביל אותי להמשך לגברים ולבין שכל מי שנמצא בעולם הזה סובל מהשפעות שליליות מהעבר כולל אותי, כאשר הגורם המוביל את האדם בזמן הימצאותו בחיים אלה הוא הרצון למצוא אהבה בעולם בעזרתו של האויב הכי גרוע של האהבה –
    האגו.

    שיהיה בהצלחה לכולם.

  • א.ש  On יולי 8, 2008 at 12:44 pm

    בס"ד
    .שמעל הכל מגיעה האמונה
    וחשובה האמונה להבנה שהאיסור בתורה נובע מסיבות שיש אפשרות להגדיור אותן.
    והשם כתב את האיסור הזה.
    אני חושב שפשוט בחיים היום יש סיבות נוספות למשיכה לגבר שהוא צרוך נפשי שעליו התורה לא דיברה כי הוא היה קיים והוא יכול להיות קיים שזה עצם קיום מערכת יחסים בריאה ואוהבת עם גבר.
    שאני יודע שלי ולהרבה בקהילה הזאת זה משהו שכנראה היה חסר בחיים.
    ואף פעם לא מאוחר לנסות לקיים קשרים כאלה.
    אצלי זה בשאיפה גם יצירת קשר חזק יותר עם אבא שלי. המוחשי.
    ותמיד עם האבא שבשמיים 🙂

    כי מציון תצא האהבה 🙂

  • שרון עמיחי  On אוגוסט 18, 2008 at 2:40 am

    שאותו היואב לא טרח בעצמו לברר, את הסיפור מולי, והיה שומע את הדברים לא בניסוח מתחמק!

    קצת מרגיז אותי שבעיתון שמיועד לציבור הדתי ומפורסם כל כך כותב הכתבה לא טרח לשאול אותי אם אני עדיין מגדיר את עצמי כ"לסבית דתיה" לצורך הכתבה אני חושב שהייתי מאשר את זה אבל כעבור שנתיים דברים לא נשארים עומדים ותלויים לבדם והיום הציין שאני "טרנסקסואל דתי"

    בתקווה שהדור הבא כבר ילך בדרך סלולה יותר

  • שלמה  On יולי 30, 2010 at 10:33 am

    אני מתמודד לשעבר שנעזר בעצת נפש ועבר תהליך מורכב חייב לאירגון היקר הזה את חיי ואת משפחתי היקרה .

  • אליחי  On יולי 30, 2010 at 10:35 am

    זביידל , די להשמיץ! אם הייתי מקשיב להשמצות על עצת נפש ולקישקושים הפסדומדעיים על חוסר היכולת להשתנות, לא הייתי היום סטרייט בעל משפחה מאושרת, אלא הומו בודד ומדוכא. תפסיקו להטיף לאנשים להמשיך לסבול!

  • שמעון  On יולי 30, 2010 at 11:53 am

    תשלים עם העובדה הזאת. אפשר לצאת מזה ולהשתנות. אולי זה לא נוח לך להודות בכך. אולי המצפון שלכם לא מאפשר לך את זה. אני בחור חילוני בן 28 מת"א ואם אני הצלחתי בתהליך הזה אין שום סיבה בעולם שגם אתם לא תצליחו. אז במקום להשמיץ או להתבכיין תרימו את הכפפה ותתחילו לעשות.

  • זאב שביידל  On יולי 30, 2010 at 1:38 pm

    שלמה אליחי ושמעון יקר

    אני מניח ששלשתכם אותו בן אדם- כי אפילו מבחינה הסתברותית קשה להניח שעל רשימתי מגיבים פתאום שלשה אנשים שונים כל כך צמוד אחד לשני.

    מדובר גם ברשימה ישנה- השתולים של עצת נפש תמיד מגיבים נורא לאט. אפילו ליו"ר שלכם, צביקה דנטלסקי, לקח יותר מחודש להגיב לרשימה שלי ב"סרוגים"

    לא יודע כמה הנטייה המינית שלכם השתנתה, נטייתכם לשקר ולזייף במקומה עומדת

    וזה איסור מפורש בתורה, אגב

    ראו הוזהרתם

  • שמעון  On אוגוסט 1, 2010 at 4:19 am

    כרגיל קשה לך לקבל אחרים שחושבים שונה ממך או חווים דברים קצת אחרת. זה מעורר אצלי שאלה לגבי היכולת שלך בכלל להכיל את השונה ולקבל את האחר. אני מתחיל לתהות האם אתה אכן אמפתי כפי שאתה מנסה להציג את עצמך או שבסופו של יום הכל אצלך מניפולטיבי ושקרי. אז בבקשה קצת ענווה .

    אני חושב שהגיע הזמן שיהיה לך קצת יותר צניעות ואפילו הרבה, ומדוע?????? אם תחפש בגוגל תראה שאתה וחברך במשך שנים מס' טענתם בצורה כ"כ תקיפה כי אין שום אפשרות לשינוי, וכי עצת נפש הוא ארגון מפוקפק שעושה רק נזק, וכי מי שיש לו משיכה לגברים עליו לחיות את חייו כהומו. ופתאום אני קורא את מאמרך ואני בהלם!!! פתאום אתה אומר שיש כאלו שיכולים להשתנות!!!!! אני כמוך גם חושב שאי אפשר לשנות לכולם את הנטייה!!! אבל ניתן לאחר מאמצים גם עם ה"אגוז הקשה" להגיע למצב בהם הם חיים חיים עם אישה ומנותקים מהצורך בגבר, אבל זה מאוד קשה. וזה למי שממש רוצה ומוכן לשלם מחיר. בפועל יש אחוז גבוה מאוד של "הומואים" מתמודדים" שבעזרת טיפול וסדנה של עצת נפש וגם בלי סדנה, יכולים להתשנות. אני אעיד על עצמי בתור אחד שמטופל, שהתקדמתי המון בחיים שלי ואני רואה את עצמי מתחתן ומקים משפחה, נפטרתי מהמון פנטזיות מיניות שלי וכד' , היו לי קשרים זוגיים עם בנים, התאהבתי בהם חזק, התנסיתי במין . ואם היית מדבר איתי לפני תקופה ארוכה… הייתי מפנטז על לברוח להונלולו ולגור שם עם הגבר שלי. או לחלופין מחשבות אובדניות . היום זה נראה לי כזה מופרך והזוי… 🙂 אני אוהב בנים , יש לי חברים שאני מאוד אוהב, לא מתבייש בזה, אבל לא אהבה המוסקסואלית!!!!!! אהבת חברים בריאה וכיפית, ואני נמשך לנשים ואפילו בצורה חזקה!!! יש לי חברה וטוב לי , אז מר שביידל הגיע הזמן שתקבל את העובדה שיש אפשרות גם לשינוי, ומי שרוצה שינוי , מותר לו שיבדוק וינסה.

  • zeeviksh  On אוגוסט 1, 2010 at 4:43 am

    שמעון יקר

    אני מודה לך שהחלטת להגיב באתר שלי

    אתה בהחלט מוזמן לבדוק בגוגול ולראות שמעולם לא טענתי שאיש אינו יכול לשנות את נטייתו המינית ושכולם חייבים לצאת מהארון

    גם לא טענתי ש"עצת נפש" גורמים רק נזק

    אני בכנות שמח מאד בשבילך שאתה נמצא היום במקום שטוב לך ואשמח להשתתף בחופתך

    ברם, חשוב מאד שכפי שאתה מצפה שיאמינו לסיפור שלך תאמין אתה בסיפורים של אחרים. אתה גם מסכים שאי אפשר לשנות כל אחד ובדיוק כפי שאתה מצפה שיאמינו לך- אף אתה צריך להאמין לאנשים שטוענים בנחרצות שהטיפול ב"עצת נפש" הזיק להם, היה בלתי מקצועי ולא עזר להם במאומה וכיום טוב להם בזוגיות עם בני מינם. והם מאושרים ומלאים.

    זהו קיום של "ואהבת לרעך כמוך"

    בברכה

    זאב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: