חסד קשה- לשבועות

לרינת- מפיצת החסד בעולם

 

רות בשדה בועז

אתחיל בסיפור. אחד ממעשי החסד המופלאים יותר שנתקלתי בהם קרה ב"וועד למלחמה באיידס", שם התנדבתי תקופה קצרה. מדובר במקום שאינו שופע במתנדבים דתיים ולכן התפעלתי כשפגשתי שם בחורה דתית מקסימה שהתבררה לאחר מכן כאחת המתנדבות המצטיינות של הוועד. לאחר שהכרנו, שאלתי אותה איך הגיעה להתנדב במקום הזה דווקא. והיא סיפרה לי שפעם שמעה שיעור בקבלה, והמורה הסביר שלפי הקבלה העולם מתקיים לי מידה של חסד ונתינה. והנתינה הגדולה ביותר, אמר המורה, היא במקום שאתה מתקשה לתת. וכי מה החכמה לתת מהמקום שקל לעשות זאת? לכן, המשיכה הבחורה, החלטתי ללכת ולתת דווקא במקום הלא טבעי עבורי שקשה לי לעשות את זה.

 

חג השבועות הוא קודם כל חג מתן תורה. מנהג נאה של החג שהתפשט בעם הוא לשבת וללמוד תורה במשך כל הלילה, בודדים, חברותות ושיעורים ואז להתפלל באשמורת הבוקר. כל העם משחזר את המעמד של קבלת התורה.

 

רבות נאמר על קריאתה של מגילת רות בשבועות- מגילה שלכאורה אין לה כל קשר עם התוכן של החג. תוכנה העיקרי של מגילת רות הוא מעשה החסד שרות המואביה עושה עם חמותה נעמי- מעשה חסד שבזכותו היא הופכת ל"אמה של מלכות"- לאימו של דוד המלך. רות הפכה מאז ומעולם לסמל המקראי של גר צדק- האדם הלא יהודי שמסתפח לעם ישראל. רות אומרת לנעמי "עמך- עמי ואלוקייך- אלוקיי". היא לא "חייבת" דבר לעם ישראל ובוחרת בהשתייכות אליו מרצונה החופשי.

 

אבל קיים עוד סמל חשוב הקשור לגרים שרות מסמלת גם אותו. גר הוא אב הטיפוס של החלש שהחברה מצווה לדאוג לו. 36 פעם ( !!! ) חוזרת התורה על מצוות אהבת הגר. הטיפוסים הנוספים של החלש והבלתי מוגן הם יתום, אלמנה ועני. רות מסמלת, באופן מפתיע, את כולם יחד. היא גיורת שמצטרפת לעם ישראל, היא אלמנה שבעלה מת בארץ מואב, היא יתומה למעשה, כיוון שהוריה אינם איתה ולא מסוגלים לגונן עליה והיא ענייה- ולכן נאלצת ללקט שיבולים בשדה בועז. וכמובן היא אישה. רות מסמלת באישיותה את האדם שחסר כל רשת תמיכה חברתית. היא אישה בודדת חלשה וענייה שאין מאחוריה כל גבר- בעל, אב או אח- שמסוגל לגונן עליה. בתור שכזו היא הופכת למטרה מאד נוחה לניצול והשפלה. זה ממחיש את מסירות הנפש הרבה שלה בהליכתה עם נעמי לארץ בה היא יודעת שאיש לא יגן עליה. בזכות החסד הזה זוכה רות להיות "אימה של מלכות".

 

ייתכן שזהו המסר העיקרי שעלינו לזכור בקבלת התורה. דעות רבות קיימות בהלכה לגבי תוכנו של הגיור ואחת מהן היא שברגע שמתגייר קיבל על עצמו את "ואהבת לרעך כמוך" הרי זה כאילו שקיבל על עצמו את כל התורה כולה, כיוון ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. לכן מעשה החסד של רות והחסד שבעז עושה עמה הם הסמל החשוב ביותר לקיום התורה, שבו המצוות שבין אדם למקום ( יבום ) באות לאחר המצוות בין אדם לחברו ( חסד ). וגם סמל לכך שהנתינה האמיתית היא לא כלפי הרגיל והמוכר, אלא דווקא כלפי הזר והשונה, כמו בסיפור של הידידה איתו פתחתי את הרשימה.

 

אם נדבר על מצבו של האחר ההומולסבי בחברה, הרי שעיקר חולשתו הוא בסכנת האיבוד של רשת התמיכה הבסיסית ביותר שלו- המשפחה והחברים. חשיפת זהותו האמיתית כלפי האנשים הקרובים אליו ביותר עלולה להפוך אותו לזר עבור האנשים הקרובים אליו ביותר. לצערנו, רבים מבני הנוער ההומולסבי נאלצים להתנתק מן המשפחות שלהם ולחפש לעצמם "משפחות אחרות". חלקם עלולים להיות מנוצלים בתהליך הזה וד"ל. בלילה שבו נזכה מחדש לקבלת התורה, חשוב מאד שנזכור כולנו את החובות הבסיסיות ביותר שיש לנו כלפי החלש, האחר והזר. דווקא האחר הזה הוא המבחן האמיתי למוכנות שלנו לעשות חסד ולדאוג לזולת. ומי יודע, אולי דווקא הוא הולך להיות תחילתה של מלכות ישראל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: