אבירים סמויים וגיבורים שקטים

קיים פתרון ידוע לכל בעיית אנוש- פתרון פשוט, קל ושגוי
ה.ל. מנקן
 
השיח על המיניות בציבור הדתי לאומי ניתן להערכה כפולת היבטים, כמו כל דבר. מצד אחד, ניתן לראותו כהתקדמות חריגה בהיקפה ויוצאת מן הכלל, התפתחות שלא ניתן היה לדמיין לפני שנים אחדות. אם מסתכלים אפילו על המוסף הסאטירי של עיתון ה"דעות" האחרון, ניתן לחשוב שכל ההומור של הליבראלים הדתיים נסב סביב הלבטים המיניים  של גיבורי סדרת "סרוגים" וההומוסקסואלים הדתיים.  מצד אחר, השיח הזה הוא רחוק עדיין מלהיות מובן מאליו וטריוויאלי.
 
על רקע זה בהחלט מן הראוי להקדיש את תשומת הלב לראיונו של יקיר אנגלנדר עם הפסיכולוג הקליני דרור זנדמן ( לא העזת לשאול, דעות 38). קיימת אירוניה מסוימת בכך שמטפל שעובד בעיקר עם הציבור הדתי והחרדי ואף נמצא ככל הנראה בקשר עם פוסקי הלכה בכירים, יכול לפרסם את דבריו רק בבמה שהיא "הסמן השמאלי" של האורתודוקסיה. ראיון שכזה היה עובר בקצת חריקה ב"מקור ראשון", נבלם ב"הצפה" ומתנדף ב"בשבע. תנועת "נאמני תורה ועבודה" החליטה להיות חלוצה גם כאן. לדעתי מדובר בהישג תקשורתי חשוב ביותר וארחיב על כך בהמשך.

 

 

גיבורי הסדרה סרוגים- החלשים או הגיבורים מסוג אחר?

לפני כארבע שנים האכסניה של עיתון "דעות" נקטה תעוזה שהייתה אז חסרת תקדים ופרסמה אז את מאמר הביקורת שלי על טיפולי ההמרה "עוצו עצה" ( אז עדיין תחת השם הבדוי "זאב דרור" ). מאז הסכר נפרץ במידה רבה ( וכמובן מגיע תודה למי שקפץ למים ראשון ) ובמות רבות דנו הן בנושא של טיפולי ההמרה ובנושא של הגישה כלפי ההומואים והלסביות הדתיים באופן ספציפי. ידידי שלי טען לא מכבר שמדובר באחד מחמשת הנושאים הנדונים בערוצי היהדות של התקשורת הדתית. בין אם הצדק עימו ובים אם לאו, ברור שהנושא נחשף או "הוצא מהארון" על פי הלצה שכבר הפכה למעט נדושה. וברור גם שלא ניתן לנתק בינו לבין הסוגיות האחרות הקשורות לשיח על האינטימיות בחברה הדתית.

המאמר הנוכחי לא יעסוק בביקורת של טיפולי ההמרה שנועדו לשנות נטייה מינית הומוסקסואלית. ביקורת כזו התפרסמה ומתפרסמת באמצעי תקשורת דתיים רבים, בכתב ובעל פה, על ידי ועל ידי אחרים. [i] מדובר בשיח די צפוי מראש, כאשר המתנגדים לטיפולי ההמרה מדגישים כי טיפולים אלו הוכרו כלא אתיים על ידי כל ארגוני בריאות הנפש בעולם והמצדדים מדגישים את הטענה שמותר לכל אדם לבחור את נטייתו המינית על פי רצונו ובהתאם לערכיו, כולל הערכים השמרניים והדתיים. רק אעיר בקצרה את הדבר המובן מאליו- היעילות הריאלית של טיפול שנועד לשנות את הנטייה המינית ( כמו של כל טיפול רגשי אחר ) מן הראוי שתתבסס על מחקר מסודר מבחינה מתודולוגית שכולל קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת ולא על שבועות הן- הצדק של המטפלים והמטופלים.
את המאמר הזה הייתי רוצה להקדיש לתשתית הרעיונית העומדת לדעתי מאחורי טיפולי ההמרה כפי שהם מתוארים על ידי דרור זנדמן. למען הגילוי הנאות, עליי לציין שמעולם לא טופלתי על ידי דרור ( שהוא מטפל ידוע בהומוסקסואלים דתיים ), איני מכירו אישית וכל טענותיי בהמשך הן ברמה העקרונית בלבד ועל סמך המשתמע מהראיון. זאת כי לדעתי הראיון משקף תובנות חשובות על הדרכים איתם החברה הדתית מנסה להתמודד עם השיח על המיניות והאינטימיות.

 
נדמה לי שהנושא שעובר כחוט השני בכל דבריו של זנדמן לאורך הראיון הוא נושא של שליטה, כוח והכנעה. זה מתחיל מהמטפל הלקניאני שאמור "לשחק את התפקיד של אבא" ולהטיל את מרותו על המטופל. תיאורטית, מותר למרוד באבא הזה, אך למעשה מאד לא מומלץ לעשות זאת, יען כי כל אי הסכמה תפורש מייד כ"התנגדות לטיפול". הדימויים של הגבר השולט והמכניע ממשיכים לאורך הראיון- פעם זה הגבר שכובש את האישה, פעם זה החייל עם הרובה הגדול שכופה את עצמו על הילדים עם אקדח המים. נראה אף כי המרואיין אינו מהסס להביע את דעותיו נחרצות ולשמש "יד מכוונת". יש בראיון הרבה "כן" ו"בהחלט" וכמעט אין בו "אולי" ו"ייתכן" – זאת בהתחשב בעובדה שהמרואיין מדבר על דברים שבמקרה הטוב שנויים במחלוקת גדולה בין אנשי המקצוע. זנדמן מרגיש בטוח מספיק לא רק להביע את דעותיו, אלא לנסות "לגרור" את הקורא להסכים איתן. טוב וראוי להתחתן בגיל 14 ! האישה היא נרקסיסטית מטבעה ! היא מוכנה לסלוח לבעל על הבגידה ! ניתן לשנות נטייה מינית ! האישה תרצה בעל הומוסקסואל בתור "חברה טובה" ! סוף פסוק.

הטון הנחרץ של המרואיין אף מצליח להחביא את הסתירות הפנימיות המסוימות בדבריו. למשל, כשהוא מדבר על זה שלא צריך לדבר על הדברים שהוא עצמו מדבר עליהם או שחשוב לבחור ההומוסקסואלי לדעת טרם החתונה האם הוא נמשך לנשים ואז מיד נאמר שאין כל צורך בהתנסות אינטימית עד החתונה- קשה שלא לחוש במתח מסוים. אבל הטון לא מסגיר מתח, אלא ביטחון עצמי מוחלט.

נדמה לי שהביטחון הזה שואף את השראתו מעולם אידיאלי כלשהו שאינו קשור בהכרח למציאות הריאלית. לי נראה כי הסיבה האפשרית לאמירות מן הסוג הזה היא חוסר הרצון להתמודדות האמיתית עם הסוגיות הקשות העומדות על סדר יומה של החברה הדתית בתחום של היחסים האינטימיים בין המינים. החברה הדתית נקרעת בין המחויבות שלה לערכים הדתיים- אותם היא לא מעוניינת לעזוב לבין המציאות העכשווית, שלא מאפשרת להתעלם ממנה. הפער בין גיל הבגרות המינית לנישואין גדל ויוצר חלל גדול. כשלפני מספר שנים התגלתה העובדה שקבוצת חסידי ברסלב ביבניאל משיאה ילדים קטינים, העולם הדתי התייחס אליה כאל קבוצת שוליים תימהונית והעדיף להתעלם מהעובדה שזו הדרך הפשוטה ביותר להימנע מהחרדות העצמתיות סביב שמירת הברית בהגותו של ר' נחמן, ויהיה מחיר הדבר כאשר יהיה. רוב החברה הדתית לא רואה בעין יפה את נישואי הבוסר – ובצדק, כיוון שמחקרית ידוע שנישואין לפני גיל עשרים הם מנבא חזק של הגירושין בעתיד[ii]. אלא שהעניין מצריך התמודדות בכלים חברתיים והלכתיים שהחברה בינתיים לא מוכנה להשתמש בהם.

וזה לא שאחרי הנישואין מגיעים אל המנוחה ואל הנחלה. שני מחקרים שפורסמו לאחרונה [iii] מראים כי בקרב זוגות נשואים השייכים לציבור אורתודוקסי מודרני בארה"ב מקובל לחלוטין לנהל את חיי הנישואין תוך הימנעות ממגע מיני מלא במהלך תקופת הנידה, אך תוך התעלמות מתמדת מדיני ההרחקות- כולם או חלקם. בארץ טרם נעשה מחקר בנושא, אך ראיות עקיפות מצביעות על כך שאנו עלולים לראות כאן תמונה דומה [iv] ואנו עדים אף להתייחסות הרבנית לנושא- לחיוב ולשלילה. וזאת עוד לפני שהגענו לסוגיית הרווקות הטובלות, לנושא של אימהות דתית חד הורית- או לסוגיית הדתיים ההומולסביים. מדובר בהחלט בשאלות הלכתיות וציבוריות כבדות משקל, ולכן רבה המבוכה והמהומה. מעבר לקושי ההלכתי העצום בהתמודדות עם הדברים, מדובר כאן בתפיסה שהולכת ומתגבשת מול עינינו- לפיה אנשים שיש להם בעיה עקרונית עם תחום הלכתי משמעותי כזה או אחר בוחרים שלא לוותר על זהותם הדתית ולהישאר על הדילמה במקום לשבור את הכלים וללכת על "הכול או כלום" . לא רק ההלכה מתערערת כאן, אלא אף הגבולות המוכרים לנו של החברה הדתית ושל "מיהו דתי"? לא פלא שמול התערערות הגבולות הזו מרגישה החברה הדתית צורך לפנות למשהו מייצב ומעצב. רצוי לדמות האבהית החזקה. כזו שאפשר לסמוך עליה ( וזאת במיוחד לאחר לכתו של הרב שפירא ושחיקה במעמדו של הרב אליהו ). ההנהגה הדתית מתפזרת ומתפרדת אף היא. ומי יורה לנו את הדרך ויוביל אותנו אל הוודאות הגואלת?

נדמה לי שאת החלל הזה בדיוק באות דעותיו של דרור זנדמן למלא. פיסקה אחת בראיון, בה הוא מדבר על איש חרדי שבא אליו וסיפר לו על משיכה רבת השנים והבלתי ממומשת כלפי הילדים הקטנים, נשמעת ממש צורמת במהלך הראיון, כמו קול של חריקת בלמים פתאומית בשאון הרחוב או צליל מזויף שנכנס באמצע ניגון ערב. המטפל נשוא הפנים ושופע מונחים לועזיים ודברי התורה נעלם לפתע, ובמקומו מציץ מטיף נוסח אמנון יצחק, שמבטיח למתגבר על יצרו עולם הבא בנדיבות וברוחב לב. אין זו הבעת הערכה אישית, אלא אמירה משמעותית מאד שעושה רושם שהמבטיח יכול לעמוד מאחוריה. ובעצם מדוע לא? אם אפשר להבטיח באחריות נישואין טובים בגיל 14 או שינוי של נטייה מינית – אז מדוע לא העולם הבא ?

אך נראה שגם בעולם הזה כוחו של האב הלקניאני- הדתי  המכוון רב לו. בקלות מדהימה הוא מבטל במחי יד סעיפי שולחן ערוך מפורשים – האיסור על הוצאת זרע לבטלה שסביבו מתייסרים דורות רבים של תלמידי הישיבות או החובה לקיים את מצוות העונה בלילה הראשון ( עוד סוגיה כואבת שנידונה, בין היתר, בסרט " שבע ברכות "). זאת כמובן מתוך התייעצות עם גדולי הדור ופוסקים שאת שמם, כמובן, לא נזכה לשמוע לעולם. אף מהראיון הכתוב ניכר הלם מסוים של המראיין והסיפוק הרב של המרואיין שהצליח "להפתיע". אבל אם נשים לב, נראה כי ההפתעה באה בדיוק במקום שבו היא מחזקת את המסגרת ולא מערערת עליה או מציבה סימני שאלה. ההחלטה היא לשמר את המסגרת על חשבון הוויתור על הפרטים, אפילו ההלכתיים. אלא שאיש לא מסביר לנו במה מדובר ולכן נותר הרושם שלא קורה בתוך המסגרת שום דבר משמעותי שבגללו כדאי לערוך בדק בית רציני ולהתגייס לדיון עקרוני בתחום. האב-הרב-המטפל הסמכותי והמכוון מסביר לנו שהכול כשורה ושאם קיימות הבעיות- שורשן בהתנהלות המודרנית הנפסדת והפסולה. ויש בדבריו של זנדמן גם התייחסות ( מובלעת ) כלפי מי שרואה את הדברים אחרת. לדבריו, האדם הדתי שמחובר לערכיו ירצה לחיות את חייו בהתאם- ולו כדי שלא ייווצר הקרע בין הרצוי והמצוי. לשם כך הוא בוודאי יהיה מוכן לעשות הרבה דברים- להינשא טרם גיל הבגרות בכדי להימנע מהוצאת זרע לבטלה או לשנות את נטייתו המינית. ומכלל הן אנו שומעים לאו- מן הסתם מי שאינו עושה כך, לא מחובר באמת לערכיו הדתיים.

אין ספק שדבריו של זנדמן ערבים לאזנם של רבים בציבור הדתי לאומי. הם מעודדים ונוסכים ביטחון רב. אך רבים הם האחרים ( ואני ביניהם ) שחושבים שהפער בין התיאוריה למציאות מחייב את בדיקת התיאוריה. רבים הם – ביניהם יוצרי סדרת "סרוגים", סרטי "ואהבת" ו"הרת עולם" – שתרים אחרי המציאות הבלתי שלמה במטרה להתנהל בתוכה על הצד הטוב ביותר. אין הם מציעים מזור פלא ולא תרופה אוניברסאלית אחת לכל.  לא עומד לרשותם הברק התיאורטי ופסוקים ומדרשים לא נשלפים לכבודם. אך ייתכן שדווקא הם סוללים את הדרך בה יצעד הציבור הדתי ברובו בעשורים הקרובים. אין להם מקום ב"מסדר האבירים הסמוי" של דרור זנדמן. אך ייתכן שהם שעשייתם תהיה דרך חלוצית שאותה יעדיף הציבור על פני הבטחות מרשימות ותיאוריות מפולפלות ללא כיסוי מעשי. הציבור הדתי כולו בהתלבטות סביב העניין. לא נותר אלא לחכות ולראות לאיזה כיוון הוא יפנה. ואולי גם לעצב את הכיוון הזה- כל אחד כפי יכולתו.

 


[i] בלוג שלי, www.notes.co.il/zeev בו פרסמתי מספר פעמים דברים בנושא
[ii]  יש לציין כי הסטטיסטיקה שמוזכרת לעיתים קרובות של אחוז גירושין גבוה בארה"ב מתעלמת מהעובדה שלרוב מדובר בגירושין בקוצת הגיל הצעירה ביותר, כלומר בגירושין לאחר נישואי בוסר. www.aboutdivorce.org
 
[iii] Guterman, M. A. ( 2008). Observance of the Laws of Family Purity in
    Modern–Orthodox Judaism. Archives of Sexual Behavior, 37
     (2), 340 – 345.
Guterman, M. A. ( 2006). Identity conflict in Modern Orthodox Judaism and laws
    of family purity. Method and Theory in the  Study of Religion, 18, 92- 100.
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אפרים  On אוגוסט 12, 2009 at 4:29 pm

    אין יותר נוח מלתקוף דעת חבריך בניצול רוח גבית של דעת הרוב שלצערנו פעמים רבות מאד אינו הוכחה לאמיתות הדברים עצמם. היהירות המשתקפת מדברי הבקורת שלך אינה יכולה לשמש תחליף לבירור רציני ואחראי של הנושא ויכולה רק לבלבל את מי שלא יורד לעומק תוכן הדברים. אם הדבקת סופרלטיבים מגונים גורמת לך שיכנוע עצמי סימן שלא שוכנעת באמת מדברי עצמך אלא שנוח לך לנהוג באלימות מילולית כדי להשתיק את הקולות הקוראים לך "הקשב". הסתירות המדומות שמצאת בדברי המרואין אינן אלא מחוסר רצונך להקשיב. לדוגמא -מה כל כך קשה להבין את ההבדל בין מי שכבר מצא עצמו נמשך דוקט לבני מינו ולכן חייב לברר לעצמו היטב אם יש עתה ביכולתו ליצור קשר נורמטיבי עם אשה, לבין מי שכן חש משיכה לאשה אלא שאין לו התנסות אינטימית קודמת? ומה צורם בכך שאדם גבר על נטיה שלכל הדעות אם היה הולך אחריה היה נחשב קרימינל. האם צריך להיות רב כדי להתפעל מגבורה מתמשכת כזאת? רק קהות רגשית וחוסר הקשבה לצער הבריות יכולה להוליד תגובה צינית כמו שלך ויש לך להצטער על כך. תקוותך שהמציאות תהיה דומה לסדרות הנ"ל אינה אלא חוסר תקווה להרבה יותר טוב. הקונפורמיזם העכשוויסטי הוא גלגול לא מוצלח של שמרנות קנאית שבעיניך אינה משובחת

  • זאב שביידל  On אוגוסט 12, 2009 at 6:21 pm

    אפרים יקר

    אני חושב שלא קראת את הדברים שכבתי או שקראת אותם אם דעה מוקדמת מאד שלילית לגביי אישית. אחרת איני מצליח להבין את הדברים שאתה מטיח בי. המאמר נוקט בביקורת מאד עניינית ולא מתלהמת שאתה בוחר לראות בה מתקפה. את האדם שאומר בטון נחרץ ובוטח דברים שלכל הפחות שנויים במחלוקת רצינית ביותר בקרב אנשי המקצוע- והאמת היא שדעות מן הסוג הז הדחויות מכל וכל- אתה בוחר לקחת כתורה מסיני וכל ניסיון לערער נתפס משום מה כהתלהמות או חמור מזה- נהירה אחרי האופנה. באיזו אופנה מדובר?
    הראיון יצר תחושה של יהירות וסגירות ולכן הדימויים של הגבר הדומיננטי בו אינם אקראיים לדעתי. השאלה היא איפה אני טעיתי לדעתך

    לא הבנתי את מה שניסית להגיד לי

    אשמח להסבר

    זאב

  • אפרים  On אוגוסט 12, 2009 at 8:25 pm

    שלום לך זאב
    ראשית איני מכירך ולכן אין צד של דעה מוקדמת לגביך ואיני מדבר אלא לפי מה שכתבת. אתה עצמך אומר שהבקורת עניינית ואחר כך מסביר שמה שמפריע לך הוא בטחונו של המרואין. ראשית אם יש לאדם דעה ודרך עם קבלות ואפילו שאינן רבות עד כדי מחקר מקיף אין בזה שום פסול. בפרט שאם איני טועה אתה אדם דתי משהו ואין ספק שבהשקפת התורה אדם אינו מנוע בהכרח מלהיות בעל נטיות כאלה ואחרות ואדרבא כשם שאין פרצופיהם שווים כו' מ"מ כל המצוות מתייחסות למעשה שעליך לעשות למרות שאפשר שרצונותיך שונים וא"כ וודאי שאין כל פסול בנסיון לכווין דעתך ומעשיך נגד הנטייה הטבעית שבך אם אינה עולה בקנה אחד עם דרך התורה וקיום המצוות. גם מנקודת השקפה חילונית לגמרי אדם לא מוכרח ללכת אחרי נטיותיו תמיד ומה טוב אם משנה לטובה את הנראות לו מכל סיבה ואפילו פונקציונאלית מכבידות. אתה שואל מה היא האופנה בתמיה מיד אחר שטענת שהדעות הנ"ל דחויות מכל וכל ואינך שם לב לקמח שטחנת שהיא היא האופנה לדחות מכל וכל כל מה שלא מתאים לרעיון שתעשה מה שבא לך ובלבד שיהיה בגדר החוק (שאותו אפשר לפעול תמיד לשנות לכאן או לכאן)
    כקרימינולוג מוסמך הייתי מצפה ממך שתעריך מאד את העבודה על המידות והנראה אלי שאת הראיון עם דרור הנ"ל לא קראת בלי דעה מוקדמת ולא הקשבת היטב לדברים. מטבע הדברים כל דבר שחדש לדעתך קשה לקבל ומוצאים בו סתירות וכיו"ב, אבל החכם מנסה למצוא סנגוריא דווקא בדברי החולק ואז אולי יגיע לדרך האמת.ראה שגם אתה בטוח מעל לכל ספק בדעתך ואינך בא בתלונות על כך ונראה לך שכיוון שרבים "חושבים" כמוך זה בסדר להיות בטוח בעצמך
    מקווה שהבהרתי כוונתי ואולי תקרא את הראיון שנית מתוך רצון להצדיק את שכנגדך

  • זאב שביידל  On אוגוסט 16, 2009 at 7:24 pm

    איני רואה כל פסול בלחלוק- במיוחד לאור העובדה שדרור זנדמן עצמו חולק מכל וכל על התפיסות המקובלות בכל המקצוועת הטיפוליים והן חשובות בעיניו כעפרא דארעה. אין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה ומתוך מחלוקת הדברים מתחדדים. חבל שאתה בוחר לקחת את זה לכיוון של להציג אותי כאדם שמעודד אנשים ללכת אחרי הדחפים שלהם ללא התחשבות- אם היית מעיין מעט באתר ובפרט בדברים שכתבתי על ההתמכרות למין, למשל, היית רואה כמה הבנתך את דבריי רחוקה מן המציאות
    אין לנו אלא לחלוק איש על דעת רעהו בכבוד

    זאב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: