קדיש על כל העולם כולו

 

 

שער הספר

כשעוקרים צמח מסביבתו הטבעית ושותלים אותו במקום חדש לחלוטין, אין לדעת אם יצמח שוב. תרבות יידיש הצליחה לעבור מהעולם הישן ולפרוח בעולם החדש, לפחות לזמן מה. העיתון "פֿאָרווערטס", למשל, נוסד ב-1897 בידי קבוצה של סוציאליסטים יהודים, שהבולט בהם היה הסופר אברהם (אב) קהאן, והיה לימים לא רק לעיתון היידיש הגדול ביותר בארצות הברית, אלא לעיתון הלא-אנגלי שזכה לתפוצה הרחבה ביותר שם. בשיאו הגיע "פֿאָרווערטס" לתפוצה של כרבע מיליון עותקים, וברשימה הארוכה של אנשי השם שכתבו בו אפשר למצוא את יצחק בשביס-זינגר מזה ואת ליאון טרוצקי מזה.

 

השנה ראה אור ספרו של אהוד מנור, מרצה להיסטוריה במכללת אורנים ובאוניברסיטת חיפה וחוקר הסוציאליזם היהודי": "עיתון למען האנושות – ה'פארווערטס': מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק , 1890- 1917".

 

מנור מתמקד בספרו בעיקר בהשפעה הפוליטית שהיתה לעיתון על אוכלוסיית המהגרים היהודים בארצות הברית ובעיצוב דפוסי התודעה הסוציאליסטית שלה. כותרת ספרו של מנור – "עיתון למען האנושות" – היתה גם ססמת העיתון עצמו בשנים שכך הגדיר את ייעודו: עיתון יהודי-סוציאליסטי, שנועד לתיקון העולם. אבל למעשה, טוען מנור, לא ביקש ה"פֿאָרווערטס" לייבא לארצות הברית את רעיון המהפכה. חלקם של היהודים בתנועות הרדיקליות האמריקאיות היה ועודנו ניכר, אך מנור מראה כי הסיסמאות הסוציאליסטיות שירתו דווקא את המגמות השמרניות של יהודי ניו יורק, את ההיבדלות מכלל האמריקאים ואת הייחודיות הלאומית. העיתון "למען האנושות" ניסה בסופו של דבר להעתיק את השטעטל ל"תפוח הגדול" באמצעות אמריקניזציה של צורתו החיצונית.

 

אף על פי שה"פֿאָרווערטס" הזדהה עם ארגוני העובדים היהודיים בארצות הברית, הוא תמך בלואי מרשל, המועמד היהודי לבית הנבחרים של ארצות הברית, שנודע באהדתו למפלגה הרפובליקאית. כך שימר העיתון את המקום החברתי של יהודי ארצות הברית ונמנע מלעודד שינויים חברתיים רחבי היקף בשיתוף פעולה עם הענף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. לטענתו של מנור, "פֿאָרווערטס" היה עיתון שמרני בתמיכתו בשימור המסורת היהודית והלאומיות היהודית – תחת מעטה של רטוריקה סוציאליסטית. "יש להתכופף אל הילד שרוצים להרים אותו מהרצפה", מצטט מנור את אב קהאן, שתירץ את הצורך של עיתונו בתכנים רכילותיים ומוסרניים. וה"פֿאָרווערטס" אכן ניסה להרים את ילדיו-קוראיו לגבהים. הוא גינה בחריפות את האנטישמיות הצארית (בפרט לאחר פוגרום קישינב) והתנגד לציונות בתחילה. מנור סבור כי העיתון חיזק את הבדלנות היהודית מהחברה האמריקאית בכך שיצר תחושת נרדפות לאומית; כחלק ממנה התנגד למשל לנישואי התערובת.

 

ביקורתו של מנור על ה"פֿאָרווערטס" מזכירה את הסאטירה של שלום עליכם על "כתריאלבקה החדשה", בקובץ סיפוריו "דאָס נייַע כתרילעווקע". שלום עליכם צייר את שני עיתוניה של כתריאלבקה: אחד שמרני-מסורתי ואחר מודרני- חילוני. למרות המלחמות הקשות ביניהם, התכנים בשניהם אינם שונים באופן מהותי. שניהם צהובונים שצריכים לספק את קהל היעד של הקוראים, ושניהם מפרסמים, למשל, רומן הרפתקאות בהמשכים. בעיתון האחד כותרתו היא "הנשיקה האסורה של הכלה החטופה", ובעיתון השני: "הנשיקה החטופה של הכלה האסורה". אך כל אחד מהעיתונים רואה בו לא רק העיתון הראשון בכתריאלבקה, אלא גם העיתון היחיד בה.

 

ייתכן כי גם במקרה של ה"פֿאָרווערטס" היה ליידיש תפקיד שלא נועד לה מלכתחילה. העיתון שהתכוון להיות שופר הסוציאליזם היהודי נהפך למוקד הזהות הלאומית היהודית. משהו דומה במקצת קרה ליידיש בברית המועצות. מתוך התפיסה האנטי-לאומית הסובייטית הוחלט להפריד את השפה העברית ה"לאומנית" וה"בורגנית" מהיידיש ה"עממית", להוציא את העברית מחוץ לחוק ועל היידיש להכריז כעל שפה רשמית (למשל במחוז בירובידז'אן); כך תכננו הסובייטים ליצור זהות יהודית סובייטית, שתהווה בין היתר משקל נגד ללאומנות הבורגנית הציונית. אלא שבפועל היתה היידיש ליהודים הסובייטיים אחד הגשרים האחרונים לזהותם הלאומית. יצירותיו של שלום עליכם ה"עממי" (והציוני) שימשו לרבים "מילון המושגים הראשון" של ההיכרות עם המסורת היהודית ועם ההיסטוריה שלהם. בדומה לכך, מטרתו של ה"פֿאָרווערטס" להילחם למען הסוציאליזם היתה למטרה משנית. לנגד עיניהם של עורכיו עמדו מטרות מיידיות וחשובות יותר: לשפר את מצבם החומרי של המהגרים ולשמר את זהותם היהודית – גם אם לא מדובר בזהות דתית או ציונית.

מנור בא חשבון עם העיתון ופעיליו, שרוממות הסוציאליזם בגרונם ועסקנות "בורגנית" בידיהם. בזה הוא חורג מתפקידו כחוקר והופך לשופט. האומנם נכון לבקר קהל מהגרים קשי יום על שדעתם נתונה להישרדותם היומיומית כפרטים וכקולקטיב ואין הם מסוגלים לחשוב על הסוציאליזם העולמי? ביקורתו של מנור מזכירה את הביקורת שהשמיע לפני יותר מעשור זאב שטרנהל על תנועת העבודה הציונית בספרו "בניין אומה או תיקון חברה?". לטענתו של שטרנהל, האידיאולוגיה הסוציאליסטית היתה לשמאל הציוני מכשיר לבניין הבית הלאומי בארץ ישראל ולא מטרה כשלעצמה. נדמה שרבים – הן בשמאל הציוני והן במערכת "פֿאָרווערטס" – ישמחו להודות באשמה הזאת.

 

היום עומדת תפוצתו של "פֿאָרווערטס" ביידיש על אלפי קוראים בלבד. ב-1990 התחילה להופיע גרסה אנגלית של העיתון, ובמקביל לה גרסה רוסית, שהתפצלה ונמכרה בינתיים לגופים פרטיים. העיתון ברוסית הוא בעל אוריינטציה ימנית-שמרנית יותר מעמיתיו, בהתאם לתפיסות הרווחות בקרב המהגרים היהודים הרוסים בארצות הברית בשלושים השנה האחרונות. גם העורך הנוכחי של ה"פֿאָרווערטס" ביידיש הוא מהגר יהודי מרוסיה וסופר חילוני ביידיש, בוריס סנדלר.

 

לא מכבר התפרסם בעיתון יהודי אמריקאי אחר, כתב העת הנפוץ "קומנטרי", סיפורו של ילד קטן שראה את מתפללים בבית הכנסת האומרים "קדיש". הוא שאל את אביו לפשר המנהג, וזה הסביר לו שהתפילה נאמרת לזכרם של קרובי משפחה שהלכו לעולמם. בין באי בית הכנסת בלט איש אחד שאמר "קדיש יתום" ללא הרף, כל ימות השנה. הילד התפלא על ריבוי קרובי המשפחה של האיש, ושוב שאל את אביו כיצד ייתכן הדבר. אביו הסביר לו שהאיש הזה נוהג לומר "קדיש" לא רק על בני משפחתו שנספו בשואה, אלא על כל העולם כולו. הילד התפעל מהתשובה, ושאל הפעם את אביו מדוע גם הוא אינו נוהג לומר "קדיש" על כל העולם כולו. אביו ענה לו שאינו ראוי לכך. סוף הסיפור במשפט: "שנים רבות חלפו עד שהבנתי את האירוניה בדבריו של אבא על האיש האומר 'קדיש על כל העולם כולו'". ייתכן שהדברים אמורים גם במי שמפרסם "עיתון למען האנושות".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: