חתר לחירות

 

 

שער הספר

בשלב המסוים של התהליך שמקובל לכנותו "התבגרות" נוחתת עלינו ההבנה כי הגיע הזמן להיפטר מגיבורי ילדותנו. פעם כולנו אהבנו מאוד את "אי המטמון" ו"ילדי הקפטן גרנט" עד שהבנו כי פעם היו הרפתקאות מהסוג הזה והיום הן קיימות רק בספרים ועל המסך. וטוב שכך. לרומנטיקה ימית אין קשר של ממש להווי היום-יומי שלנו כמבוגרים.

אך מתברר שלא הכל אבוד. "לבד באוקיינוס", ספר חדש שתורגם לעברית לאחר שראה אור בצרפתית ובשתי גרסאות רוסיות שונות (בישראל וברוסיה), מביא את סיפורו יוצא הדופן של סלבה קורילוב. הוא היה חוקר ים רוסי, שנפשו שוחרת החופש קצה יום אחד, ב-1974, בחיים בכלא הגדול שנקרא ברית המועצות והוא החליט לנוס על נפשו. אלא שהוא בחר להימלט לא בדרך השגרתית של מתנגדי המשטר הסובייטי באותם ימים – מאבק למען חופש ההגירה או ניסיון שקט לגנוב אזור גבול השמור בצורה לא מספיק הדוקה. קורילוב בחר להימלט באופן אחר: בעת הפלגת תענוגות באונייה הסובייטית שנשאה את השם "ברית המועצות" הוא זינק ממנה לים ובילה שלושה ימים באוקיינוס, כשלגופו רק שנורקל ומסיכה, לפני שהגיע לחוף האי סיאגראו, אחד האיים הפיליפיניים.

זהו הסיפור העומד בלב עלילת הספר ואתו היא נגמרת, אך סיפור חייו הפתלתל של קורילוב נמשך עוד זמן רב לאחר מכן – הוא גורש מהפיליפינים לקנדה, ארץ מגורי אחותו, סייר ברחבי העולם, בעיקר בדרום אמריקה (שם כמעט נהפך לקורבן של אנשי הפשע המאורגן המקומי וגם הגשים את חלום חייו – לחיות במשך תקופה מסוימת חיים פראיים בג'ונגל), ולבסוף בא לישראל במטרה לשמש יועץ לסרט תיעודי על עצמו. הסרט אמנם לא צולם לבסוף, אך קורילוב פגש בישראל את אהבת חייו, לנה (לימים גנדלב-קורילוב). הוא התחתן אתה ועבד במכון לחקר אגמים וימים בחיפה, עד מותו ב-1998, לאחר סיבוך בעת צלילה בכנרת. הוא היה בן 62 במותו. פנקסיו נערכו והובאו לדפוס לראשונה בידי אשתו, ולאחר מכן עברו הליך של עריכה- מעין -יצירה חוזרת בידי האמן של גל קוסטוריצה.

הספר משלב את הסיפור המרתק של ההימלטות והחתירה לחוף המבטחים נגד כל הסיכויים עם תיאור קורותיו של קורילוב כאזרח סובייטי שנולד בעיר סמיפלטינסק, ששימשה כאתר של ניסויים גרעיניים. בשפה עדינה ומדויקת מסופרות חוויות ההתחנכות במרחב האפור וחסר החיים של ברית המועצות. בבגרותו נחסמו לפניו כל האפשרויות להתקדמות כאיש מחקר והוא נותר מתוסכל, לאחר סירובים חוזרים ונשנים לבקשותיו ליציאה לאתרים בחו"ל לשם עבודות מחקר באוקיינוס, וזאת על אף שהקדיש תקופות הכנה ארוכות למלאכת הצלילה.

מובן שסיפורו האישי חושף גם את סיפורו של המשטר האלים וקהה-החושים שעורך ניסויים של נשק גרעיני וכימי בקרבתה של אוכלוסייה אזרחית, מבלי ליידע אותה ולהתחשב באפשרויות של פגיעה בנפש – אותו משטר ששנים לאחר מכן ניסה להסתיר את הזיהום הסביבתי הגדול בהיסטוריה, אסון צ'רנוביל. וזהו גם סיפורם של חבריו הנאמנים של קורילוב, שנמוגים אחד אחרי השני לחיים של שגרת עבודה המעורה בצריכת אלכוהול מסיווית ושקטה.

שני הדברים המאפשרים לקורילוב לשמור על מרחב פנימי, החופשי משטיפת המוח הטוטאליטרית, מבטאים סוג מיוחד של אמונה דתית – אמונה שאינה קשורה כלל לדת כלשהי, ודאי שלא לנצרות הפרבוסלאווית הרוסית. לצדה של אמונה רוחנית זו קיים גם גורם פיסי – מיומנותו רבת השנים של קורילוב בטכניקות מתקדמות של יוגה. תרגול זה, שהוא התמיד בו במשך שנים ארוכות וכלל גם תרגולים פיסיים ומנטליים וגם צום לפרקי זמן ארוכים – הקנה לקורילוב כושר פיסי יוצא דופן, וגם יכולת מרשימה של שמירה על דרכי הנשימה. ללא יכולת זו הוא לא היה שורד, מן הסתם, שלוש יממות באוקיינוס.

אבל גם אם מביאים בחשבון את הכושר הגופני המעולה שלו, סיפורו של קורילוב עדיין נקרא כמו זינוק נגד כל הסיכויים. צירוף של נסיבות איים על חייו: חוסר יכולת לדעת במדויק את מיקומו הגיאוגרפי, קפיצה מהאונייה ככל הנראה לא במקום שבו תיכנן, האונייה שכמעט פגעה בו מיד אחרי הקפיצה, חשש מכרישים, עייפות קשה וגלי ענק שכמעט גרמו את מותו כשכבר התקרב לחוף האי. כל אלו מעצימים את תחושת הקוראים כי יש כאן עלילת גבורה, שיש בה מעין סמל למאבקו של האדם למען החופש.

בהקדמה למהדורה הרוסית כתב הסופר (והמהגר הנודע) וסילי אקסיונוב, כי מן הראוי שהאינטליגנציה הרוסית תוקיר את זכרו של קורילוב, מכיוון שאין לה הרבה גיבורים מסוגו. ואמנם, הספר מעורר הזדהות רבה עם דמותו, המציגה אנטי-תזה מושלמת לפסיוויות הנודעת לשמצה של האינטלקטואלים הרוסים; לשקיעתם בהגיגים על גורל העולם, על רקע חוסר אונים מוחלט לקחת בידיהם את גורלם שלהם, שהוביל אותם להיכנע לרודנים מתחלפים – מהצארים, דרך הבולשוויקים ועד פוטין.

קורילוב משקף בחייו חתירה בלתי פוסקת לחופש. גם לאחר שהגיע לאי המיוחל לא הצליח לנהל חיים של בורגנות מכובדת ומחויבת במערב. כל חייו הוא זינק מסיפונים בטוחים אל הלא-נודע. ייתכן שעצם התעוזה שלו היא המסר העיקרי של הספר – אף ללא סיפור ההצלחה שאחריה, או כפי שניסח זאת קורילוב עצמו: "הצלחתי. הייתי מצליח גם לו מתתי". המסר הזה – שמנהל סוג של דיאלוג עם הזקן מ"הזקן והים" של המינגוויי, שנשבר פיסית אך לא נוצח נפשית בהתמודדות שלו מול הים – אומר לקוראים שהעיקר אינו שליטתו של קורילוב בתרגילי הנשימה של היוגה, אלא עצם הניסיון לדחות את הבטוח, את המוצק והמבטיח ולחתור, תוך סיכון עצמי, לחירות, גם כאשר היא אינה נראית באופק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On אפריל 14, 2009 at 3:29 pm

    לא שמעתי מעודי על קורילוב ואין ספק כי כמה מן הדברים שמסרת כאן עוררו את סקרנותי
    לא רק מן המימד של היותו לוחם חופש
    אלא מפני שהדמות שמצטיירת היתה של נסיין בלתי נלאה של החיים ושל ההכרה
    כיאה למי שרואה בחופש יסוד מכונן של החיים האנושיים
    חג שמח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: