מכתב לבוגרי "עצת נפש"

מתב זה נשלח לארגון "עצת נפש" והם בחרו שלא לפרסמו ושלא להשיב לי תשובה. לכן הוא מתפרסם כאן.
 
אני כותב את המכתב הזה כי חשוב לי לפנות ישירת אליכם . לא מזמן איש יקר אבל כעוס שקשור לארגון שאתם נעזרתם בו פרסם עלי דברים שהיה אפשר להבין מתוכם שאני מתנגד לתהליכים שאתם עוברים או חמור מזה- שאני רוצה למנוע זאת מכם. לכן אני רוצה להגיד לכם ישירות מה אני חושב מתוך אמונה כי הדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. אני מבקש מכם רק דבר אחד- לקרוא את המכתב הזה מהתחלה ועד הסוף. אחרי זה כל מה שתחליטו לגמרי מקובל עלי.
 
 
שמי זאב ואני הומוסקסואל דתי ( חוזר בתשובה ) בן 33. דרכי שונה מדרככם עקב נסיבות חיי, אותן פרטתי ברשימה אחרת שלי הנקראת מכתב לאח. ולא אחזור על הדברים. חלילה איני אומר שדרככם צריכה להיות דרכי. אלא אני מאמין שאין בוגרי "עצת נפש" מקשה אחת והם מתחלקים לשלש קבוצות. במכתבי זה אני פונה לכל שלושת הקבוצות. הראשונה בהן היא קבוצת אנשים שעברו במהלך הטיפול שינוי משמעותי בנטייתם המינית. הקבוצה השנייה היא של האנשים שחשו שינוי לטובה במצבם הרגשי לאחר הטיפול, אך נטייתם המינית לא עברה שינוי של ממש. והקבוצה השלישית היא של האנשים שנטייתם המינית לא עברה שינוי והם חשים פגועים וכואבים אחריו.
 
לחברי הקבוצה הראשונה-  איני חלילה מפקפק בכנות דבריכם. עברתם את התהליך וכך אתם חשים- מי אני שיאמר לכם אחרת ? אני שמח מאד שעשיתם את הדרך הזו. היא דרשה מכם וודאי המון מאמץ רגשי. אני שמח על המקום שבו אתם נמצאים היום. אני משוכנע שחשוב מאד שיהיה מקום וארגון שיתן לכם את האפשרות הזו. אני אומר גם שחשוב מאד שתשתפו בסיפור שלכם, על מנת שהאחרים יוכלו אף הם לדעת על האפשרות של שינוי ולבחור בה. אך חשוב גם שתזכרו שהסיפור שלהם הוא רק שלכם.  אף אדם לא יכול לקחת סיפור אישי של אדם אחר וליישמו בחייו. בין המשפט "אני השתניתי" למשפט "כל אחד יכול להשתנות אם רק ירצה" רובצת תהום. גם אם מאד חשוב לכם לעודד- תעודדו את האנשים באמצעות סיפורכם האישי ולא באמצעות הטפה חסרת אישיות. אין דבר שמשכנע יותר מדוגמה האישית.
 
עוד דבר, יקיריי, לא אכפת לי שתחשבו שאני חלש ונשברתי באמצע הדרך. אתם רוצים לחשוב ככה- שיבושם לכם. אבל אני מאמין שגם ליהודי שאינו שמשון הגיבור-  מגיע לו מקום של כבוד בבית הכנסת ובבית המדרש. איני מעלה בדעתי להגיד שאין לכם מקום בקהילה הדתית או כל קהילה אחרת. אני מצפה מכם לאותו הדבר בדיוק ביחס כלפיי- לקבלה מלאה.
 
לאלו שחשים טוב יותר היום, אך לא עברו שינוי בנטייתם.  גם לכם אני אומר – חשוב מאד שעשיתם את התהליך. כל הרגשה נפשית טובה יותר היא קרן אור. חשוב שתמשיכו לדאוג לעצמכם ולטפח את עצמכם. אבל- אל נא תערבבו מין בשאינו מינו. הרגשה טובה לחוד ושינוי הנטייה המינית לחוד. הכרת תודה היא דבר חשוב אבל הכרת תודה אל לה לשמש עלה תאנה להפרת הבטחה אחרת.  חשוב שתזכרו זאת- בין אם תחליטו להמשיך את התהליך ב"עצת נפש" ובין אם תרצו לבדוק במקום אחר. חשוב שגם אתם תספרו את סיפורכם – אבל לא על חשבון הזולת. אני מניח שבטיפולים מלמדים אתכם להקשיב לעצמכם ולהסתכל פנימה. הקול הפנימי שלכם תמיד יודע מה נכון. תאזינו אליו ואל תנסו להשתיק אותו בהטפה קולנית לזולת. אין כמו דוגמה אישית שבאה מהמקום של שלווה פנימית וחבור.
 
ולאנשים שחשים פגועים. אל נא תכעסו על הגוף שניסה לסייע לכם. הוא עשה את הדברים כמיטב יכולתו. חבל לבזבז את המשאבים על הכעס- עכשיו אתם תצטרכו את כל הכוחות שלהם הרבה מאד. תעשו מאמץ, תאספו את עצמכם- ונחשוב ביחד מה הלאה. חשוב שתדעו שסיפור חייכם לא הגיע לסוף פסוק, אלא לכל היותר לסוף הפרק- הפרק של שינוי הנטייה המינית. תשימו בו נקודה עכשיו. תגידו תודה על מה שלמדתם- כי גם הלמידה על דרך השלילה למידה היא . ואז תלכו קדימה. מתוך אהבה. זו דרך לא סלולה- אך אתם אינכם לבד על הדרך הזו.
 
אני מציע שכולנו נלך קדימה מתוך אהבה. שלא תהיה עינינו צרה בזולת- במיוחד בזולת שבחר אחרת מאיתנו. אני כותב את הדברים במוצאי חג העצמאות ה- 61 של מדינתנו. עוד היום ממשיכים רבים מיהודי התפוצות לבחור אחרת מאיתנו. חלקנו שמחים על כך יותר וחלקנו פחות. אבל חשוב שכולנו נראה בהם רק את אחינו, לא נתייאש מהם, לא נתנכר להם ובעיקר נזכור שאם מסלול חייהם ישתנה יום אחד- נהיה כאן עבורם. אני מאמין שכך העניין גם עם אלו שבחרו לשנות את נטייתם המינית מול אלו שהחליטו לקבלה. דרכנו שונות. אך אלו דרכים שיש ביניהן קשר הדוק שמצטלב יותר ממה שנדמה לנו.
 
זה מה שרציתי להגיד לכם, המתמודדים היקרים מבין בוגרי "עצת נפש". כל פעם שאני נכנס לפורומים שלכם אני מתפעל מהרעות והתמיכה ההדדית שלכם. דרככם אינה דרכי. אבל אני מאמין שכולנו נצליח בדרך שנצעד בה מתוך אהבה.
 
שלכם – אח אוהב ומחבק

 

זאב

אתר הארגון "עצת נפש"

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמערל  On מאי 7, 2009 at 2:41 pm

    בלא לתת ציון כזה או אחר

    הטיעון המרכזי – אתם יכולים אני לא

    לא מספיק חזק

    כיון שכמעט על כל תכונה אנושית טובה או רעה אדם יכול להגיד – כזה אני ואייני יכול להשתנות

    השאלה האמיתית – מה עשית בשביל לשנות

    כיון שאם כיהודי דת – אתה מבין שיש לך בעיה עם עקרונות היהדות

    חובתך (לפחות לפי ההגדרה היהודית) להשתנות

    כיהודי שמאמין שתורה משמים וחוקי התורה הינם חוקי חיים

    אינך יכול לומר אני לא יכול להשתנות – זהו תפקידך בעולם

    אדם לא יכול לומר – אני לא מסוגל בלי סיגריה בשבת

    אם זה אסור – אז זה אסור

    נ.ב. מפריע לי במיוחד היציאה שלך החוצה – כיון שבדרך כלל מי שיודע שיש לו בעיה וסתירה בעקרונותיו אינו קופץ בראש חוצות לדבר על כך

    אלא א"כ – הגדרת העקרונות הדתיים שלך אינם כמי שההלכה מגדירה

  • שועי  On מאי 7, 2009 at 5:22 pm

    על פוסט חשוב שניכרת בו מחויבות דתית, אהבת אדם והרבה שיקול דעת. קל מאוד לפקפק במניעיה של העמותה המדוברת ואתה מצליח להתעלות מעל זה ולראות את עם ישראל ואת העקרון לפיהו 'גדול הוא השלום' (פרק השלום שבסוף מסכת דרך ארץ זוטא, מן המסכתות הקטנות שנתחברו בתקופת הגאונים)

    ולמגיב הקודם: הייתי מציע שתפתח בבביאורו של ר' יהודה בן יקר, רבו של הרמב"ן, על התפילות מה נהגו בני ישראל לעשות ערב יום הכיפורים אחר תפלת שחרית ואיך לא היו מתפזרים איש איש לביתו עד שכל הקהל התפייס עם חבריו, בכדי שנעשה אגודה אחת בארץ, כלשון תפלת היום
    מעניין הוא כי חילול שבת ויום הכיפורים למשל הלכתית חמור הוא מאוד, ובכל זאת, מעטים בלבד היו מתנגדים להתפלל בקהל המורכב גם מאנשים העוברים בריש גלי על על דיני אלו ועל דיני כשרות ואפילו מורים היו להם את המקום בסידור ושמחים בבואם. והנה כאן מטיל אתה ספק בקהל שלם, שאפשר שמקיים הוא את רוב- רובן של המצוות, קלה כחמורה. צריך אתה לבדוק האם מקום היסוסיך/הסתייגויותיך נובע באמת ובתמים מן האיסור דפרשת קדושים או שיש כאן משהו מעבר לזה. חומר למחשבה

  • אהרן  On מאי 7, 2009 at 9:01 pm

    ראויים הדברים להשמע הרחק מעבר לקונטקסט של הומוסקסואליות. לחיים דתיים שאינם חוששים ממורכבות, או ליתר דיוק, להודות במורכבות החיים.
    הקץ לססמאות הנבובות, לשאלות הדמגוגיות, לאנשים הבטוחים בעצמם ובדבר ה' אליהם.
    יישר כוח.
    קבל שלישי 🙂

  • זאב שביידל  On מאי 8, 2009 at 5:33 pm

    לשמערל- מן הסתם כתבת דברים שהיה לך חשוב להגיד. אבל חובתי להזכיר שחובת חשבון הנפש היא על האדם עמצו ולא על הטפה לשולת- וזנ מה שכתבתי גם במכתב. כל אחד מן הראוי שיעשה את עבודת המידות של עצמו ואז יקשוט את האחרים

    לשועי- כרגיל, רוחב דעתך וליבך מרחיבים את הנפש. ירבו כמותך בישראל

    לאהרון- תודה מכל הלב וכולי תקווה ותפילה שבחיים הדתיים שלנו יהיה יותר מקום לתוכן הפנימי ופחות לשיפוט החיצוני

    זאב

  • שמערל  On מאי 10, 2009 at 1:24 pm

    לשועי ולזאב

    משום מה הובנתי כמטיף לאחרים

    אך לא זאת היתה כוונתי

    אני מנסה להבין את הקונפליקט שאינכם מכחישים אותו

    אני לא בא ממקום שאומר אתם צריכים לעשות תשובה – ממש לא

    אני מנסה להבין אדם דתי שמגדיר עצמו מראש בהגדרה שנוגדת את ההלכה היהודית

    אדם משדבר לשון הרע ואפי' שאוכל מאכלות אסורות – אומר לעצמו אינני מרים על נס את פעולותי – אלא מה לעשות יצר לב האדם רע מנעוריו ולכן אני נכשל.

    האם גם כך מתייחס לכלל ההומו הדתי

    האם הוא רואה את עצמו נכשל

    ולא משנה הסיבה – האם כי כך בראו הקב"ה או שהוא החליט עבור עצמו שהוא מרגיש כך

    כיון שכל צד בהתייסות לשאלה מגדיר נכון וברור יותר את היחסים המוגדרים "הומו" – "דתי"

    וכל זה בלא לתת ציון – אני מנסה להבין

  • שועי  On מאי 12, 2009 at 8:47 am

    מתוך דבריך אפשר למצוא כמה הנחות מוקדמות שיש בהם יסוד לפגם
    ראשית, 'איני חושב שאתם צריכים לעשות תשובה', מה שמראה כי מתוך דבריך אתה מזהה את הדוברים התומכים בדבריו של זאב לעיל, כהומוסקסואלים-דתיים או למצער כדתיים שיש להם בעיה עם דתיותם
    כהטרוסקסואל נשוי ואב לשניים, המקיים את המצוות, לא חשתי מעולם כל בעיה להתפלל בצוותא בבית הכנסת עם חברים הומוסקסואלים, ונהפוך הוא- דומני כי דווקא לדתיים שיש להם בעיה, רתיעה וכיו"ב מן הדבר, יש פגם מהותי בחיי אמונתם ועוד יותר בחווייתם הדתית
    דברה תורה על הלכות עבדים, אמות ושפחות, על הלכות שמיטה ויובל, קורבנות, צרעת, עין תחת עין ושן תחת שן
    לא נראה לי כי היהדות הרבנית טורחת לקיימן ככתבן וכלשונן היום. אם יכולים היו לתקן חכמים את ההלכה בכדי שתענה על המציאות החברתית
    בזמנם, במה אנחנו שונים היום
    ומה לנו כי נמנע מן המבקשים להיות מנויים בקהל ובקהילה דתית להיות חברים רצויים בה
    וראה מה שכתבתי לך לעיל, אפשר כי התנגדותך אינה נובעת מטעמים דתיים כלל וכלל
    איתא במסכת בבא קמא:
    לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין
    חבל שהיהדות הרבנית בימינו כבר אינה שמה את מימרות האמוראים על ליבה, מתקינה מיטות סדום, ומנסה לקצר ולהאריך את מי שאינו מתאים שם לפי המידות שהיא מתאימה לו בדיוק

  • זאב שביידל  On מאי 22, 2009 at 3:04 pm

    סליחה על האיחור הניכר בתגובה

    את דבריו של שועי כבר ראית

    לגביי- אני חושב שבדיוק עכשיו הרבנים מנסים לתור אחרי ההגדרות המתאימות להומוסקסואל הדתי. המילה הומוסקסואל אינה מציינת איש שעושה מעשה זה או אחר אלא בעל זהות מסוימת. עד לאחרונה אנשים דתיים האמינו שלא ניתן לשלב את זהותם הדתית עם נטייתם ההומוסקסואלית. כיום הדבר הולך ומשתנה ואני שמח להיות חלק מן הישנוי הזה. את ההגדרה ההלכתית לעצמי לא אני צריך לתת

    האם עכשיו זה מובן יותר ?

  • אלישמע  On אוגוסט 3, 2009 at 1:54 pm

    הבעיה הקשה של ההומוסקסואליזם בלי קשר להגדרות מאמין לא מאמין / דתי לא דתי נובעת מהדרישה שלכם ללגיטימציה מוחלטת של המין שלא רוצה לקבל את חוקי הטבע, בלי קשר לחוקי הבורא. אתה מדבר בגובה העיניים לכאורה ופונה אל "ליבם" של קוראיך במילים סימפטיות שאורזות בתוכן הרבה מאוד דרישה צבועה ואלימה וכוחנית ובמתק שפתיים אתה בעצם דורש מאנשים אחרים לקבל אותך כשונה עם כל כובד משקלך הפסיכולוגי והנתונים הבלעדיים שלך הדומים להומוסקסואלים רבים כפי שציינת בפוסט. אבל טבע האדם על אף המודעות שלו להתעדנות מחפש את הדומה והפשוט, הקרוב והמקורב לו ולטבע ולא הזר ממנו. על כן את הדרישות שלך לקירבה לשינוי האדם ונפשו ובעיקר לשינוי היחס למי שמתעלל בטבע האנושי כמוך, אתה חייב להפנות לבורא עולם ורק אליו. רק לו התשובות. הוא יודע מדוע ואם בכלל הוא ברא אותך ככה.

  • זאב שביידל  On אוגוסט 3, 2009 at 11:07 pm

    מה אתה מציע בעצם?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: