בסוד הצמצום

 

 

הרב מנחם פרומן

כלל ידוע הוא שניכרים דברי אמת. וניכר מדבריו של הרב פרומן שהדברים באמת כואבים לו והוא חושש בכנות לערעור על קדושת המשפחה בישראל. אין בליבו של הרב פרומן אמפתיה לאדם שמתוך שנאה  שרצח אנשים באשמת אהבתם לבני מינם ( ופשע שאדם עושה מתוך שנאה של חלק מסוים בתוכו הרי הוא פשע שנאה לכל דבר ). ועם זאת, הרב נזהר מאד לחלק את האמפתיה לקורבנות בקימוץ ובמשורה, על מנת לא להתיר את הרסן. וזה מקומם. וגם ההשוואה בין נער שמאוהב בחברו לאדם שאוכל את החתולה שלו לארוחת הבוקר מקוממת גם היא. ולכן חשוב לא סתם להתקומם נגדה, אלא להבין שמשוואה זו בטעות יסודה.
 
הנטייה המינית היא מרכיב מובנה בזהותו של האדם. הוא מובנה על בסיס גנטי, נוירו ביולוגי ופסיכולוגי. הוא לא נתון לבחירתו של האדם לצד זה או אחר. לעיתים יש בו קצת יותר גמישות- וגם זה לא נתון לבחירה. לרוב אין גמישות בעניין לאף כיוון. איש לא בוחר לחיות מתוך אהבה לבני מינו ורבים אף נוקטים במאמץ ניכר לעשות שינוי בעניין- מבלי שהמאמץ הזה נושא פרי. הרוב נולד וחי את חייו עם משיכה טבעית ותחושת אהבה טבעית למין השני. ומיעוט נוצר וחי את חייו עם משיכה ותחושת אהבה טבעית לבני מינו. זו עובדה יסודית של הטבע האנושי. ובדיוק כפי שאדם שאהבתו למין השני ( כמו לרב פרומן ) חש תחושת זרות ביחס לאדם שאוהב את בני מינו- כך קורה גם ההפך. אדם הומוסקסואלי יכול להיות ביחסי ידידות נפלאים עם בני ובנות המין השני. אבל כל ניסיון לשלב בזה מרכיב אינטימי יהיה נידון לכישלון. בבתי הדין הרבניים בארץ נידונים כל שנה מספר תיקי גירושין בהם מסתבר שאחד מבני הזוג ניסה להסתיר את נטייתו המינית לפני הנישואין וכתוצאה מזה הם עלו על שרטון בשלב מסוים. ללמדך שאהבה לא נכנסת למקום אליו היא לא נועדה להיכנס.
 
לכן אין בעצרת שהתקיימה במוצאי השבת בכיכר רבין משום קריאת תיגר על דרכו של הרוב וכשהרב פרומן נחלץ כחלוץ לפני המחנה כדי לגונן על יסודות המשפחה היהודית מפני אחוזים ספורים של הומוסקסואלים ולסביות, הוא מתפרץ לדלת פתוחה. איננו מעוניינים "לגייס בני נוער לשורותינו" והאמת היא שגם אם היינו רוצים בכך- לא היינו מצליחים. איננו מתכוונים גם להחריב ולקעקע את יסודות המשפחה היהודית. אך יש ויש בכוונתנו לדרוש במפגיע ובבירור את מקומינו בתוך המשפחות והקהילות שלנו. המצב שבו הורה לא מבקר את בנו הפצוע בבית החולים בשל נטייתו המינית של הבן הוא מצב של עוול הזועק לשמים. תמוה מאד שהרב פרומן רואה בחשש של בני הנוער מהקשר עם משפחותיהם סימן למודעות גבוהה לערכי המשפחה. לדעתי הניכור המזעזע הזה הוא הוא בעוכרי המשפחה היהודית. ואם כבר מדברים על ערכי המשפחה, מן הראוי שכבוד הרב, שרומז בדבריו לכך שניצול הוא כביכול חלק הכרחי מן ההווי ההומוסקסואלי, יידע שאותן קבוצות תמיכה בבני הנוער ההומו לסבי נועדו בדיוק כדי למנוע מצבים של ניצול ומצוקה קיצונית ולעיתים קרובות הן בגדר הצלת נפשות ממש.
 
הרב פרומן הזכיר בדבריו של ספר הזוהר. איני עוסק בנסתרות , אך למדתי ממוריי ובפרט מחתן פרס ישראל פרופ' מרדכי רוטנברג, שאחד המוטיבים המשמעותיים ביותר בקבלה הוא מושג הצמצום. צמצום שבו אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו מתכנס אל תוך עצמו כדי לפנות מקום לאחר. לעולם שלא תמיד מתנהג בסדר. לאדם שלא תמיד נוהג כרצונו. הרב פורמן עצמו פעל רבות במטרה ללמד את היהדות הדתית לתת מקום של כבוד לאחר הפלשתיני. היהדות הדתית לומדת עכשיו את הדרך להצטמצם ולתת מקום של כבוד לאחר ההומו לסבי. היא לומדת שיש כלל ויש יוצא מן הכלל. שיש נפוץ ויש חריג. היא לומדת ששנאה לחריג אחד יכולה להוביל בקלות לשנאה לחריגים אחרים והוצאתם מחוץ לגדר- וכיוון שניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. יותר ויותר הומואים ולסביות דתיים מוצהרים יוצאים מהארון בתוך המשפחות והקהילות שלהם. בשעתו, הרב פרומן הרחיק לכת לעזה ולרמאללה על מנת לשאת ולתת עם הנהגת האויב. אנו מזמינים אותו להגיע למפגשים של הארגונים ההומו לסביים הדתיים- " חברותא", "הוד" ו"בת קול", בכדי שיוכל לשמוע את קולנו, לראות את פנינו וגם לחבק אותנו בצורה לא רק וירטואלית. כי אהבת ישראל היא מצווה ממשית ומעשית. בלי קשר למגדר ונטייה מינית.

הכתבה פורסמה באתר ynet

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרן  On אוגוסט 12, 2009 at 1:17 pm

    לעובדה שלעתים עדיף היה לו אנשים היו לומדים פחות את "הזוהר הקדוש" ויותר פסוקים מפורשים כמו ואהבת לרעך כמוך.
    הזיווג הקדוש ? עזוב את החארטה הרב פרומן. הזיווג הקדוש הוא מדרגה גבוהה ומופלאה אבל כדי להגיע אליה צריך לעבור בבסיס. להסתכל מסביב לפני שמתחילים את כל התיאוריות. לפני שמתחילים בצינורות, ואורות, ופרצופים קדושים. אין שום זיווג קדוש למי שלא יודע להביט בעיני האנשים שעליהם הוא מדבר ואיתם הוא חי.
    כמה מסובך זה להבין שיש כאן אנשים במצוקה גדולה וקשה גם אם קוראים להם גאים. יש כאן ילדים במצוקה. לא נואפים ולא בטיח כבוד הרב. ילדים. ואנשים מבוגרים שנמצאים בנסיון שאתה לעולם לא תבין אותו.
    אז לפני שעוצמים את העינים בדבקות, חשוב לפתוח אותם. לפני שמדברים על קדושה צריך לדבר על צדק. ועל לב פתוח.
    אני אוהב את הרב פרומן. הוא בעיני אדם גדול, אבל כפי שאמר הרב קוק- כגודל האורות כן גודל הצללים.
    לכל אדם נקודה עיוורת ברשתית, ואיזור חסום בפרספקטיבה, הרב פרומן חשף כאן את שלו.

  • אייל גרוס  On אוגוסט 12, 2009 at 1:37 pm

    זאב כפי שכתבתי לך בפייסבוק מאמר מצויין וכל הכבוד. לדעתי הקטע שלו עם החתול והדייסה היה על גבול הביזאר. ולגבי יונה וולך, למה הוא התכוון? לשורה "ואתה הומו שאוהב בחורות" בשיר אתה חברה שלי? תגיד, הוא קרא שורה של יונה וולך מחייו?
    ביקורתי היחידה היא לגבי טיעון האין בחירה. יש אנשים ונשים שיגידו לך שהם חווים את המיניות שלהם כבחירה ואתה מדיר אותם.. אני מבין שלטיעון התיאולוגי קל לך יותר לעשות זאת אבל זה בעייתי.
    חוץ מזה שבעיני צריך בכל מקרה כזה להזכיר שוב ושוב שההלכה לא אומרת שום דבר על הומוסקסואליות. רק על אקט מסוים אחד. אז אני לא אכנס כאן לויכוח על פרשנות האקט הזה ואם אפשר למתוח אותה או לא, אבל צריך לזכור את זה היטב. ואני אתאפק ולא אפנה לפוסט שלי בנושא:)

  • זאב שביידל  On אוגוסט 12, 2009 at 1:44 pm

    לאהרן ולאייל
    אהרון היקר. תודה על הדברים היוצאים מן הלב. אני גם נוטה חיבה יתרה לרב פרומן וחושב אותו לאדם רוחני ועמוק. אך לעיתים כנראה שהוא עמוק מדי ונמנע מלהביט במציאות.
    אייל- תודה על הפרגון. הרב פרומן ניסה להגיד משהו על להכניס דברים לא במקום ויצא לו משהו ביזארי. בהחלט יש מצב שהוא קרא את יונה וולך ולא מעט- אחרי הכול הרב פרומן אינו דתי מהבית וגם בתור רב הוא איש אוהב שירה ומאד פתוח. לכן לא הייתי מוכן לוותר לו או להבליג.

    ולגבי הבחירה- אני יודע שיש אנשים שחווים כך את הדברים ולדעתי במקרה שלהם מבחינה הלכתית מוטלת עליהם בחירה לכיוון מסוים- אם ההלכה רלוונטית מבחינתם. אני מדבר כאן על המצב האחר

  • שועי  On אוגוסט 12, 2009 at 7:01 pm

    ימים קשים
    אני בוש ונכלם לחזות בהתנהלות הרבנית בעקבות הרצח. במקום שייאמרו דברים נכוחים על איסור הרצח והפעלת האלימות וכיו"ב, ישנו גלגול עיניים רבתי ונסיון להעלים ולהתעלם.

    את דעותיי ביחס לעמדת ההלכה, ככל שאני חופשי לפרשה בסוגיות אלו, פירטתי בשיח תגובות ברשימתה החשובה של רוני גלבפיש
    http://www.notes.co.il/roni/59158.asp
    (תודה גם לאייל גרוס על שהארותיו סייעו לי לחדד את הדברים בין תגובותיי)

    נסיתי לדבר עם כמה מעמיתיי וחבריי הרבנים השבוע
    מכמה וכמה שמעתי כי הדברים שהשמעתי בתגובותיי שם נכונים הלכתית מהותית
    אבל לא זכיתי להצליח להביא איש לומר את הדברים בקולו לקהלו
    ודע, שאם מקצתם היו לי חילופי דברים קשים ממש

    הריי כבר ביום ראשון נעצר חייל של הנחל החרדי על איום נוסף על הקהלה ההומו-לסבית. הרבנים במו שתיקתם אינם מונעים שפיכות דמים נוספת
    ועוברים ביודעין על מה שיש בו משום פיקוח נפש

    חייבים הם להתריע ולכנס את קהליהם ולומר להם בשפה ברורה, כי אלימות אינה מותרת

    וכי מה יאמרו אח"כ, באם חלילה ירבו אירועי האלימות: 'ידינו לא שפכה את הדם הזה'?

  • שלומית  On אוגוסט 12, 2009 at 10:14 pm

    תודה

  • אלעד  On פברואר 11, 2010 at 9:41 pm

    הרב הזה חשוך מאוד – קראו עליו את הכתבה

    http://mens.co.il/h2

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: