מעשה בטלית

 

 

 

 

אז זהו, זה קרה. החלטתי לעשות מעשה. בגיל 33, לאחר לבטים רבים הגעתי למסקנה שזהו, די, אני הולך על זה. אני מתעטף בטלית.

אולי כדאי שאתחיל את הרשימה הזו לפני כן. השנה היא 1941. הנאצים פולשים לרוסיה ותוך זמן קצר מאד מגיעים לעיר מינסק. סבא רבא שלי מצד אימי, זאב- וולף ריטנבנד ( שאני קרוי על שמו ) נמלט מן העיר עם כל משפחתו. סכנת החיים אורבת כל שניה והדבר היחיד שהוא מספיק לקחת איתו זה הטלית והתפילין. אף חפץ אחר. לא אוכל, לא כסף. טלית ותפילין.  כמעט כל מי שלא הספיק להימלט אז, נספה.

שנים מאוחר יותר, בשלב מסוים הגעתי להבנה שאני היחיד בבית הכנסת שלי ללא טלית בגילי. זאת כיוון שנהגתי את המנהג של רוב קהילות האשכנזים ( חוץ מיוצאי גרמניה ) שמתחילים להתעטף בטלית גדול רק אחרי החתונה. מעולם לא תהיתי באמת על פשר המנהג. אמנם בשלב מסוים של יציאה מהארון הפסיקו להציק לי בנושא, אך עדיין אנשים שרואים אותי מסתובב ללא טלית בשבת מתחילים על אוטומט "לעניין אותי" בשידוכים. הדבר קצת מעצבן, אך לא ראיתי צורך להקדיש לכך מחשבה רבה מדי.

בשלב מסוים נתקלתי בכתב העת "נקודה" במאמרו של הרב חיים נבון. הרב חיים שבא בברית נישואין בגיל מאוחר יחסית ( אחרי 30 וכשהוא כבר מוסמך רבנות ) כתב שם בצורה מאד מרגשת על שנות הרווקות הקשות והמעיקות שעברו עליו. תוך כדי הוא הוא הפנה לתשובתו של הרב חיים דוד הלוי ( עשה לך רב, ח"ג, סימן א' ) שמסביר שם מדוע לדעתו המנהג של התעטפות בטלית אמור לחול גם על האשכנזים מגיל המצווה. לדעתו, ייתכן כי מקורו של המנהג הזה הוא בטעות שטלית היא סימן ההיכר של אדם גדול וחשוב. שמעתי גם גרסאות אחרות, לפיהן הסיבה למנהג האזכנזי היא כלכלית בעיקרה. הטלית הייתה דבר יקר והחתנים התפרנים נהגו לחכות עד שהכלה המיועדת תביא את הטלית יחד עם הנדוניה.

לאחר מכן ראיתי גם הפניה לספר מנהגים מסוים, שאומר כי הסיבה למנהג הוא לסמן את הרווקים המבוגרים שייבושו ויזדרזו לקחת  אישה.- ובלשון הספר "מנהג פרנקפורט אין מתעטפים בטלית עד שנושאים נשים… הטעם יש לומר, למען יהיו הפנויים ניכרים בבית הכנסת, וייבושו, וימהרו על ידי כך לקיים המצווה לקחת אישה" (דברי קהלת, תרכ"ב, עמ' 46-47)".   זה הזכיר לי את המעשה המרגש, אותו סיפר פעם הבמאי של הסרט התיעודי הראשון על הגייז הדתיים "לפניך ברעדה", סנדי דובובסקי. לאחר ההקרנה של הסרט בוורשה, קם יהודי מבוגר ניצול שואה וסיפר את הסיפור הבא. הוא היה ילד קטן לפני השואה והתפלל באחד מבתי הכנסת של וורשה. כל ימים נוראים הוא זכר קבוצה יוצאת דופן של מתפללים- גברים שהיו מצטופפים בפינה של בית הכנסת וממררים בבכי. הם בלטו מאד בבית הכנסת כיוון שהם היו בלי טליתות. כשהוא שאל את אימו מיהם אותם אנשים, אימא השיבה לו במילה אחת : "רשעים". היום, אמר אותו יהודי, אני מבין מי היו אותם "רשעים", ומתפלל שכל יהודי ימצא את מקומו בבית הכנסת.

האמת היא שהרהורים כאלה העסיקו אותי מדי פעם. אבל הקש ששבר את גב הגמל היה בתקרית מינורת לכאורה  בבית הכנסת שהייתה בשמחת תורה. כשהועליתי לתורה, פתאום לא הייתה טלית על הבמה של בית הכנסת ובמשך מספר שניות התרוצצתי בין המושבים עד מצאתי לי טלית להתעטף. באותה שנייה פתאום קלטתי כמה המעמד הזה של בתור "נזקק טלית" מסמן ומשפיל אותי אף מבלי שמישהו מתכוון לעשות זאת.  הגבר שעומד בבית הכנסת ללא טלית מכריז על עצמו כסוג של "ילד נצחי", אדם לא בוגר, נזקק תמידי לחסדם של "הגברים האמיתיים". הוא בשקט מכריז על עצמו "אני לא שלם", אני "בתהליכים". וזה קורה גם כשהדברים אינם נאמרים בפה. לכן החלטתי לא להיות בסטטוס הזה ובשבוע שאחרי שמחת התורה ניגשתי לחנות תשמישי הקדושה ורכשתי במיטב כספי טלית נאה.  במשך השבוע התפללתי ליד הבית ובשבת הלכתי לבית הכנסת שלי – לראשונה מזה כ- 17 שנה שאני מתפלל עם טלית מתחת לבית שחי, , מצויד בתשובה של הרב חיים דוד הלוי בתוך הנרתיק של הטלית. עוד בדרך לבית הכנסת שמתי לב כמה אני מרגיש אחרת. לא עוד חצי ילד חצי סטודנט עם תיק צד, אלא בעל הבית בעמיו שמתנועע לו עם הטלית לאורך הרחוב ובעל בתים אחרים נותנים לו כבוד ויקר. בבית הכנסת אחד הגבאים תמה מעט על הטלית ורב הלוי הניח את דעתו ( ידיד ששמע את המעשה גיכך ואמר שבעלי הבתים נבהלים שנותנים להם משהו לקרוא…) , אבל בסוף התפילה כמה מתפללים, דווקא אורחים של בית הכנסת, טרחו ללחוץ יד ולכבד בשבת שלום את האדם הבקושי מוכר להם. טלית עושה את כל ההבדל.

ומה עכשיו? כרגע הטלית שלי היא טלית רגילה, שחור לבן. אך מספרו הנפלא של הרב זלמן שכטר- שלומי ( רב חשוב מרבני הניו אייג' ביהדות ארה"ב ) בשם "קרבת אלהים" מצאתי את הרעיון לטלית בגווני הקשת ( וללא קשר לקהילה הגאה). וכך כותב הרב שכטר שלומי ( יחד עם רות גן- קגן )
רבי שמעון בן יהוצדק שאל את רבי שמואל בר נחמני ואמר לו :
כיצד ברא הקב"ה את האורה?
אמר לו:
נתעטף בטלית לבנה, והבהיק מאורו לעולם. ( מדרש תהילים ק"ד)

ממשיך הרב שלומי וכותב : " כשצפיתי בקרן אור דרך ספקטרוסקופ, ראיתי דגם שמתאים לחזון הטלית שלי. הספקטרוסקופ שובר את קרני האור ומציג את הספקטרום במלואו ובין הגוונים השונים ישנם פסים שחורים." הרב שלומי ממשיך ומבאר את שבעת צבעי הקשת כנגד שבעת הספירות. אולי דווקא בשבת פרשת "נוח" בה אנו קוראים על הברית של קשת בענן חשוב להזכיר את עצמנו לא רק את חשיבותה של מצוות ציצית וטלית, אלא להעז לחלום על טלית של צבעים שונים שמסמלת קבלה והכלה של גוונים שונים וצורות שונות של הקיום היהודי והאנושי.
 

רשימה זו מתפרסמת גם באתר חברותא

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On אוקטובר 27, 2009 at 8:33 am

    כמובן שההתעטפות מקורה בתלמוד תורה דווקא,
    וראה את האגדתא בחגיגה פרק אין דורשין על רבן יוחנן בן זכאי ותלמידו שהיו מהלכים בדרך
    ולפני דרישתו של רבן יוחנן במעשה מרכבה הוא מתעטף

    ושים לב, שכהנים בברכתם, תמיד מתעטפים בכל גיל
    וללא קשר למצבם המשפחתי

    על כן לדעתי הרוצה ללמוד והרואה את עצמו כמי שמהלך בדרכי שלום יכול להתעטף

    בדיוק כמו מנהג כיסוי הראש שלא בעת התפלה, שהחל כהוראת האחרונים, בכדי לייחד את המעוניינים לציין כי הם מן היראים (כך אגב, בפסקי הגר"א!), וראו בזה מנהג חסידוּת ולא מנהג המחייב את כלל ישראל. כך גם אמור לדעתי לחול מנהג הטלית, ולכל מיני מערכות חברתיות היררכיות, לחצים של קהל, ראשי קהל, ומראית עין, שלצערי נפוצות מאוד בחברה הרבנית
    לא אמור להיות לזה קשר.

  • אהרן  On אוקטובר 27, 2009 at 10:38 am

    השיקולים שעשית נכונים וברורים, ועל כן אני מבקש לשאול אותך: מדוע המתנת זמן כה רב ?
    ההלכה והמנהגים היהודיים מלאים מן הסתם ב"אי התאמות" רבות להומוסקסואלים. האם לא מן הנכון היה לבצע את ההתאמות האלה בחבילות? כמובן שטוב שמציינים כל אחת בנפרד- אבל ניתן לבצע את השינויים האלה הרבה יותר מהר ובהרבה יותר קלות. זה נראה כאילו כל אחד מהם עולה לך במאמץ רב מאוד לקבל את האישור של איזה סופר אגו אורתודוכסי – שמה שלא יהיה יתקשה לקבל הומו דתי. לאישור הזה- לי נראה- אתה לא זקוק.
    העליתי עכשיו אתר חדש. כמה אני שמח כשמתברר שמישהו העלה תוסף שפותר הרבה בעיות יחד. האם לא כדאי להעלות תוסף כללי כזה ?

  • אביעד י' הולנדר  On אוקטובר 27, 2009 at 4:39 pm

    לזאב שלום,
    שמחתי לקרוא את הרשימה, והתרגשתי מתאוריך על חוויותיך הפנימיות.
    מסופה של הרשימה התפלאתי. האור מהווה הרמוניה נפלאה של כל צבעי הספקטרום, ורק כששוברים אותו מגלים את הקשת. במובן זה, הקשת בענן מציינת את השבירה, ואילו הצבע הלבן הוא אשר מלמד על ההרמוניה במלאותה. הקשת מראה שגוונים יכולים להתקיים זה לצד זה, ואילו הצבע הלבן, האור, משקף תפיסה לפיה ניתן להתאחד, והכלל עולה על חלקיו. על כן, דומני שכדאי להמשיך ולהתעטף בטלית הלבנה שכבר קנית, ובמיוחד לאור זאת שחסה תורה על ממונם של ישראל. דרך אגב, המהר"ל עליו דיברנו מצוי בנתיבות התורה, נתיב ט"ו.
    כל טוב ובהצלחה, ושוב תודה,
    אביעד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: