אני ואני, הוא והוא, היא והיא

 

 

 

מטורו של חגי סגל "אקטואלי" מוסף דיוקן של העיתון "מקור ראשון", פר' "בשלח" תש"ע
כך כתב חגי סגל, בפנייתו לנחום אבניאל, סטודנט דתי לקולנוע בביה"ס "מעלה"

" אני מודה, בערב הקרנת סרטי הביכורים של מחזור תשס"ט היה לי קשה לגלות שסרט הפתיחה עוסק בטייס דכאוני הקופץ מהגג אל מותו. לפני שנתיים, אם אינני טועה, גולת הכותרת של הערב היתה בחור דתי שיוצא מהארון. אין ספק שחשוב לייצר סרטים גם על נושאים כאלה, אבל הייתי מצפה מכם למינון נמוך יותר שלהם. נולדתם לתוך דרמה אדירה על שטחים ושלום, דת ומדינה, ירושלים או תל-אביב, ובסוף אתם עושים לי סרטי הוא והיא, הוא והוא או אני ואני. אין מספיק סרטים כאלה בתעשיית הקולנוע בשפלה? בפסטיבל קאן?  …
   
כמו שהתאוננתי כאן מרה בשבוע שעבר, משהו השתבש בתוכניות. בכל זאת, חלילה לי מלהתייאש. הנה, בתחום הספרות אפשר לזהות ניצני אומץ אצל סופרים צעירים שצמחו במחוזותינו. אמיל עמרוסי, למשל. פגשתי אותה במוצאי שבת בהצגה הנפלאה 'טאטע' של תיאטרון 'נקודה טובה' (בכיכובו של אחד מבוגרי מעלה!). היא סיפרה שמכרה כבר 20 אלף עותקים מספרה החדש, 'תריס', המשלב ספרות צרופה עם ניסיון שכנוע בצדקת דרכה. מה דעתך, נחום, לעשות מזה סרט?
"

ואני כתבתי :

שלום חגי

רציתי לדון בכמה תכנים שהופיעו בטור האחרון שלך "איגרת לנחום". אומר מיד בפתיחת הדברים שאני חושב כי יש בינינו הסכמה עקרונית ורק רציתי לחדד דברים אחדים שנדמה לי שהם לא ברורים ואולי גורמות לך לעגמת נפש מיותרת.

כתבת: "אמנים דתיים של היום בוחרים לעשות סרטים על הוא והיא, הוא והוא או אני ואני", והדבר קורה, לדעתך, עקב מחויבות אידאולוגית פחותה.

אני חושב , חגי, שאתה שוגה בראיית הדברים. כל אומן, עם או בלי כיפה, יוצר את יצירתו קודם כל על " אני ואני". כפי שציין צור ארליך בביקורתו על ספרה של חיותה דויטש " ככה נראית גאולה"- האינדיבידואל הוא תמיד במוקד של היצירה האמנותית. בתפאורה של יצירתו יכולים להיות מגדלי עזריאלי, חולות הנגב או גבעות השומרון- זה פחות משנה. מה שמשנה זה טיב היצירה. גם סרט, שאני מניח שאתה מרוצה מהכיוון הרעיוני שלו- "בן סורר"- הוא סרט על אינדיבידואל. בן הדוד של שושי גרינפלד לא דומה – לטוב ולמוטב- לך ולחבריך עולי סבסטיה. הוא מעוניין בלרעות עיזים על הגבעה ולשתות מים מהבאר. אני חייב להגיד שכשאני שומע אותו ואת חבריו שרים : " הנה רבותיי סוף הסרט… מדינת ציונים מתפוררת… ארץ יהודה מתעוררת" משהו בתוכי מתחלחל. ואז אני מכריח את עצמי לעצור ולהגיד שזה לא מניפסט ולא כתבה, אלא סרט. ושומע לנערים האלה עם העיניים הבורקת ומנסה להקשיב להם ולהבין אותם. עוד דוגמה ליצירה מן הסוג הזה היא ספרה של סופי רון- מוריה "החתן העשירי" שמתרחש על גבעות השומרון ומונה בין גיבוריו שלל סיפורי חיים, כולל סיפורים על הוא והיא והוא והוא וגם אני ואני. ספרה זה של סופי שונה מאד מספרה הקודם – "לעבור את פרעה"- שהיה סטירה פוליטית חדה בלי מטרה לספר סיפור אנושי.  הפעם סופי החליטה לא לחתור למחוזות האידיאולוגיה, אלא לספר סיפור חיים עם דמויות מהחיים. אותי אישית הספר ריגש. אין לי מושג כמה מנדטים הוא הוסיף ל"איחוד הלאומי"- אבל הוא סיפר סיפור טוב ונוגע ללב. על זה שחלק מהדמויות בו גורמות לספר הזה לא להיכנס למה בתים חרדלי"ים נדבר בפעם אחרת ( לבתים האלה גם "מקור ראשון" לא נכנס).

 

אני חושב, חגי, שחשוב שתקשיב לדור שלנו. הדור הזה לא מתנער מהכלל. אבל הוא כופר בכל מיני דיכוטומיות של פעם. ביניהן הדיכוטומיה של הפרט מול הכלל. וגם- דתיים מול חילוניים וכן הלאה. בדור שלנו יש כל מיני צירופים מעניינים- דתיים ללא כיפה כמו עורך שלי ושכנך בעפרה יואב שורק. דתיות עם מכנסיים כמו שושי גרינפלד. הומואים ולסביות דתיים מוצהרים- כמוני. ברשותך אקח את הדוגמה הזו שקרובה אלי- ולא כדי להטיח בך שאתה "הומופוב" חלילה, אלא י בחרת בסרטו של חיים אלבום "ואהבת" כאילוסטרציה מצערת להעדפה של העיסוק בפרטי על חשבון העיסוק בכללי ותכנים פטריוטיים.  לפני ממש לא הרבה שנים אנשים שהגיעו למסקנה כי נטייתם המינית היא כפי שהיא לקחו את עצמם- די על אוטומט ובלי לחשוב פעמים- לגור בביצה השמאלנית של תל אביב. הם העריכו שעפרה ואריאל הם לא מקום עבורם לחיות. הדבר הזה הולך ומשתנה. גם אני הקטן נתלה באילנות הגדולים- כולל בך חגי- בהתגייסותי לטובת המערכה התרבותית של יהדות וציונות- מערכה שאני מאמין בה- ובעיניי הדבר כלל אינו עומד בסתירה למחויבותי למאבק על מקומם של הדתיים ההומו לסביים בחברה הדתית- או למאבק של כל שונה וחריג בחברה על זכותו לחיות בכבוד.  במקרה אפילו הסקירה האחרונה שלי שפורסמה בפרשת "בשלח" עוסקת בין היתר בביקורת על דבריו של גור וידאל – פעיל גאה יהודי בארה"ב שהוא גם איש שמאל קיצוני עד ביזארי. עובדת היותי- אני פעיל גאה ממש לא גורמת לי לרצות להזדהות איתו – אלא להיפך להתרחק ממנו כמה שאפשר. אבל יש לזה מחיר,  חגי- כשאני מתרחק מגור וידאל- אני מתקרב אליך. יחד עם חבריי וחברותיי, בלי כיפות, עם מכנסיים וטליתות בצבע קשת. אנחנו פשוט לא מקבלים את החלוקות של פעם. חלק מחבריי הם אכן שמאלנים- לא כי זה אופנתי, אלא כי הם באמת חושבים ככה ( מה לעשות… ). אבל רובנו פשוט רואים ומשלבים את הדברים קצת אחרת.

 

הנה לך למשל דוגמה לסיפור מהחיים שיכול לפרנס תסריט מצוינת על לאומיות, גבעות שומרון, שמאל- ימין וגם היא והיא. היה היו בישוב בשומרון שתי בנות צדיקות וכשרות שהיו … הן חשבו שהן ידידות מאד טובות. פשוט מאד- מאד טובות. עד שיום אחד נהיה להן ברור שאהבתן עזה כמוות. הן הלכו למטפלים וניסו לצאת עם בנים והדבר עזר כמו וכו". עד שיום אחד נודע הדבר ביישוב והייתה מהומה רבתי והן נאלצו להימלט מן היישוב כל עוד נפשן בן ועל המשפחות נשפכו קיתונות של בוז. לאחר שהסיפור יצא לתקשורות- בניגוד לרצונן של אותן בנות, אגב- ופורסם באתר הגאה הישראלי המוביל- הטוקבקים שם שפכו… המון רעל על הבנות ש"כובשות" , " מדכאות את הפלשתינאים", "מוסקות זיתים" וכן הלאה. ממש עידוד רב מהקהילה הפלורליסטית והפתוחה. וכך הן חיו כשנתיים- מנודות מן המשפחות ומן הקהילה הגאה גם יחד…עד שערב חמישי אחד הוריה של אחת מהן נסעו ליישוב ומחבל ערבי שמחופש ליהודי חרדי עלה על הרכב שלהם כדי להיכנס איתו ליישוב שלהם והתפוצץ בתוך הרכב- מחוץ ליישוב. וכך הלכו לעולם שכולו טוב שני אנשים יקרים- הלכו לפני שהספיקו להבין ולקבל את הבת שלהם. נגמר להם הזמן… בלוויה, שנכחתי בה, הבת הלסבית- הייתה זו שספדה להם ולא היה בקהל אדם אחד שלא בכה. אחרי זה שתיהן היו יכולות בשקט לשוב לגור בקדומים. השאלה היא למה היה צריך לחכות לאסון? ומה דעתך חגי- האם זה מתאים לתסריט ? לא נראה לי שיעשו סרט כזה בשפלה ויקרינו אותו בפסטיבל קאן… אז בוא נכתוב את התסריט הזה אולי ביחד? אולי גם אמילי אמרוסי תצטרף…

 

זאב

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: