חמלה אנושית או אהבת ישראל ?

אני חורג ממנהגי ומבקש במיוחד מקוראי הבלוג להגיב לרשימה הזו. היא נולדה ממייל שקיבלתי וטורד את מנוחתי מספר ימים. אשמח לשמוע את דעתכם.

מייל היה בלשון הבאה :
שלום לכולם,
אני חורג ממנהגי בקודש ומפיץ משהו שקיבלתי, לאור המלצה של רבנים רבים – עצומה להצלת חייו של בחור יהודי אומלל שחייו דרדרו אותו לסמים ובסוף לרצח. הוא נידון להוצאה להורג ב-16.2.10, עוד כשבועיים, והעצומה מבקשת שעונשו יומתק למעצר עולם. בלינק הנ"ל אפשר לקרוא את כל סיפורו העצוב, המראה כי אף שעשה את הפשע הנורא מכל, אין הדבר מצדיק עונש מוות. אינני יודע מה הסיכוי שזה ישפיע, אך שווה לנסות.
כתוב בגמרא שסנהדרין שהוציאה להורג פעם ב-70 שנה נקראת חבלנית; בארה"ב היום זה הפוך – מוציאים להורג כ-70 אנשים בשנה.

לאחר חילופי דברים קצרים עם המחבר, התבהרה לי מעט דעתו. על כן אביא אותה ראשונה, ברוח של בית הלל המקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם. ובכן, כך אמר אותו ידיד:

–         מובן שאני רוחש דאגה רבה יותר, לאין ערוך, לבני משפחתי יותר מאשר לאנשים אחרים. רק אדם קר לב דואג לאשה זרה מהרחוב יותר מאשר, או באותה מידה כמו, לאמא שלו. אותו הדבר לגבי בני עמי, שהם משפחתי המורחבת.
 

–         ועוד משהו, מכיוון למדני גרידא: איסור שפיכת דם האדם שנאמר לנח באמת קשור, ובגללו כתבתי את האמירה הכללית על הוצאות להורג באמריקה. אך שים לב שדוקא שם מוצדקת ההוצאה להורג בגין רצח – "השופך דם האדם באדם דמו ישפך", כלומר שבכך שרצח כביכול איבד את צלם האלקים שלו ומותר להרגו. רק שחז"ל הוסיפו סייגים מחמירים מאד כדי להמנע משפיכות דם נוספת, וגם את זה ראוי שכולם יאמצו כחלק מגדר מצוות שפיכות דמים בין מצוות בני נח.
 
לאחר שהקדשתי מחשבה לנושא ולשאלה למה המייל כל כך הכעיס אותי, הגעתי למסקנות הבאות:

–         מדובר באדם שביצע את הפשע האנטי מוסרי והאנטי יהודי הנוראי ביותר- רצח. על הפשע הזה היה מגיע לו עונש מוות. באינטואיציה המוסרית הראשונית והבסיסית שלי הייתי רוצה להושיב אותו על הכיסא החשמלי בעצמי. ולהדק את הרצועות.

–         לאחר מחשבה רבה ועבודת מידות גדולה, אני מוכן, לפני ולפנים משורת הדין, למנוע את הוצאתו להורג, כי אחרי הכול צלם אלוקים בו. וזו הליכה מאד גדולה לפנים משורת הדין- לחון בן אדם על צלם האלוקים שלו בשעה שהוא עצמו לא חנן את צלם האלוקים של אדם אחר. אני מוכן להאמין שהוא אולי מסוגל לעשות תשובה ולהביע חרטה כנה על מעשיו. אך עצם המתן אפשרות לעשות תשובה הוא לפנים משורת הדין גדולה מאד.

–         לאדם כזה אין כל זכות לצפות ממני שאחתום על העצומה לטובתו בשם אהבת ישראל ושותפות גורל יהודית ! הוא לא נרדף בשל יהדותו ( ואיש אינו טוען זאת ) אלא הוא אדם שדרס ברגל גסה את האיסור החמור ביותר במוסר הכלל אנושי, עוד בטרם יהדות. הוא לא חשב על אהבת ישראל כשרצח את הקורבן שלו- מותר גם לי לא לחשוב עליה עכשיו.

–         אני מאמין שכשאדם שולח מיילים עם עצומות שקוראות לחון יהודי רוצח ולא קוראות לחון רוצח גוי- זו אינה אהבת ישראל, אלא חילול השם. זו אמירה שדמו של גוי הוא איכשהו אדום פחות ושהושבת גוי על כיסא חשמלי זה לא כזה נורא. עליי לציין שלא קיבלתי מעולם מאותו חבר מייל שקורא לחתום על עצומה לטובת רוצח שחור בארה"ב, או לטובת פליטי דארפור או לגבי כל אדם שדם יהודי אינו זורם בעורקיו.

–         ולגבי מסכת סנהדרין. גם פה קצת מפריע לי כיוון הדיון. לטעמי, מי שרואה באזהרות הרבות של חז"ל בבדיקה וחקירה ביטול הומניסטי של עונש מוות- רואה מהרהורי ליבו. חז"ל התאמצו כמה שניתן כדי למנוע טעות אפשרית, אך לא היססו להפעיל עונש מוות במצב מוכח. הייתי הרבה יותר שמח לאמירה עקרונית שאומרת אחד מן השתיים: או שעונש המוות הוא פסול לעולם ובכל מצב- כולל עונש המוות של רוצח סדרתי, טרוריסט, קאניבל, בן לאדן ואדולף אייכמן- או שיש מצבים בהם הוא מותר- ואז לדעתי הרשעה ברצח תהיה המועמד הרציני ביותר לגורם המצדיק עונש מוות. וגם כשיש סנהדרין- הרי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, למגדר מילתא וכו".

לסיום- אני מאמין שאדם שנטל נפש של אדם אחר פגע אנשות בצלם האלוקים של עצמו. אולי ניתן להגן עליו באמצעות חמלה אנושית אוניברסאלית, אך אני אישית פשוט לא מסוגל "לבזבז" עליו את אהבת ישראל שלי. לא עליו.

אז מה אתם אומרים? אני צריך לעבוד על אהבת ישראל שלי או לא ?
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On פברואר 8, 2010 at 1:31 am

    לטעמי הבחינה אינה אמורה להיות יהדותו של האיש אלא עמדתךָ ביחס לעונש מוות
    והנה איתא במסכת סנהדרין מן התלמוד הירושלמי
    פ"ד הלכה ט': כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא ולא כל המציל נפש אחת מישראל כגרסת הבבלי, וכך בכתבי היד הקדמונים של המשנה.
    אבל אותו מקור דמסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי מלמד דבר נוסף: שאין מפלת הרשעים שמחה לפני הקב"ה, וכותב הכא בעל פני משה על אתר: שאף מפלת הרשעים אינה שמעחה לפני המקום שטוב טוב היו אם היו חוזרין בתשובה לפניו יתברך.
    וכן מובא בנביא ובתפלת נעילה דיום הכיפורים: כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה
    עתה ברור, כי שחרור רוצח רק כי הוא יהודי על פי ההלכה, מבלי שחזר בו, היא בעיה מוסרית גדולה. אבל צריך לזכור, כי על פי המשפט העברי דייקא חייב אדם בדיני נפשות רק על פי שני עדים שראוהו מבצע את המעשה בעיניהם ממש, שאם לא כן לא ניתן להרשיע אדם בעבירת רצח. והנה בארה"ב מרשיעים גם על פחות מאשר שני עדים וגוזרים דין אדם למיתה עם ראיות פחותות בהרבה באילו שדורש החוק העברי, על בסיס פסיקת המושבעים. ובכל זאת, שפיר לא אדע מה לדון ביה,
    אבל הותרתי פה כמה מקורות וכיוונים להתייעץ עימם.

  • ישי פ.  On פברואר 8, 2010 at 2:10 am

    הטענה של הבחור שכתב את המייל היא כזו: אם זה היה אח שלך (אח ממש, לא "אחי" או "אח שלי גיבור"), האם היית אומר "הוא לא חנן את צלם האלוהים של מישהו אחר", "דמו לא פחות אדום", "טרוריסט, קאניבל" – או שהיית עושה הכל כולל הכל כדי להציל אותו? בהנחה שהתשובה ברורה, הטענה של הבחור פשוטה: בני משפחה יגנו על בני משפחתם, תושבי ויצ'יטה יגנו על תושבי ויצ'יטה, אנשי בלגרד יגנו על אנשי בלגרד, קמצט'קיאנים יגנו על קמצ'טקיאנים, וברזילאים יגנו על ברזילאים. יהודים, בהתאם, יגנו על יהודים. זה לא עניין של צבע הדם, זה עניין של קרבה משפחתית. דמו של אחיך אינו אדום יותר משל כל אחד אחר, אבל הוא אחיך. הרי "מוסר אוניברסלי" שכזה ידרוש ממני לתת לסתם מישהו ברחוב 2000 ש"ח לחודש, כי הוא צריך אותם יותר מאחותי, נניח, שלה אני נותן (נניח!) סכום כזה בכל חודש. או שהוא ידרוש ממני לשלוח לעזה משלחת סיוע בדומה למשלחת ששלחתי להאיטי (לא אני, הממשלה. אבל אתה מבין את הרעיון). בעצם, מוסר כזה דורש ממך להתעלם מאינסטינקטים בסיסיים של קרבה אנושית, ולעזור לכולם (קמצ'טקיאנים? ברזילאים? אולי אפילו לוויתנים וחיפושיות ג'ונגל?) בדיוק שאותה מידה שאתה עוזר לכל השאר.

    עכשיו, אתה שואל אם עליך לעזור. ובכן, התשובה היא אקזיסטנציאלית-כזה (ה"כזה" בא כדי להמעיט מחשיבות המילה המפוצצת הנ"ל), לדעתי: אם אתה מרגיש קרבה, ורוצה לעזור, בתוכך, סימן שאתה קרוב מספיק כדי שתרצה להעדיף את הרוצח האומלל והמאמלל על פני רוצחים אחרים (שגם הם אומללים ומאמללים). אם אתה לא מרגיש את זה, אז לא. התשובה הנכונה נמצאת בתוכך, ואם יש מישהו שמחליט אחרת ממך = עדיין יש מצב שהוא צודק, כי הוא מרגיש קרוב יותר או רחוק יותר ממך. זה לחלוטין עניין של הזדהות אישית, ואין תשובה אוניברסלית מעבר לכך.

  • הרצל  On פברואר 8, 2010 at 2:46 am

    עונש מוות, לדעתי, הוא פסול בכל מצב ובכל תנאי. קיומו, והשימוש הנרחב שנעשה בו בארה"ב, הוא כתם.

    חברה שמוציאה להורג, כענישה, היא לדעתי, לא שונה מכל רוצח. מבחינה זו, אין לה שום זכויות יתר לעומת האדם הבודד ש"מוציא להרוג". וכי מה ההבדל? המנגנונים של החברה שהחליטו וביצעו? ההוצאה להורג כתגובה למעשה שנעשה לפני כן? כלומר שיש מעשים שבעקבותיהם מותר לרצוח? ואם כן, למה לחברה ולמוסדותיה, יש מעמד מיוחד בנידון?

  • גלעד סרי לוי  On פברואר 8, 2010 at 5:16 am

    עונש מוות הוא פסול תמיד
    בטח ובטח בארצות הברית שם היד קלה על המפסק החשמלי, זריקות הרעל וכל כיו"ב

  • רוני  On פברואר 8, 2010 at 8:32 am

    גם אני פשוט נגד עונש מוות. הטענה שלך שבקשת חנינה ליהודי מפאת דתו היא חילול השם מקובלת עלי, אבל כשמדובר בעונש מוות ראוי להתנגד בלי שום סיבה נוספת מלבד מלבד העובדה הפשוטה שלא עלינו לקחת חיי אדם אחר.

  • דודי  On פברואר 8, 2010 at 9:23 am

    עד כמה שהבנתי המוגבלת מגעת, חז"ל לא יכלו לאסור לחלוטין על עונש המוות, שבמקרא הוא ברור ביותר וחד-משמעי. המגבלות שהטילו על רמת הראיות הנדרשת הן כל-כך אבסורדיות, שמשמעותן המעשית היא ביטולו למעשה של עונש המוות.

  • מבין  On פברואר 8, 2010 at 9:54 am

    לזאב

    לא יודע אם אתה יהודי דתי

    אם כן, מה לעשות בתורה ישנה העדפה ברורה של חיו של יהודי על חיי גוי

    אלא א"כ אתה מתייחס לכתוב בתורה גם בנושא זה כפי שאתה מתייחס ל"מצוות" נוספות

  • מוטי  On פברואר 8, 2010 at 10:02 am

    אם עונש מוות הוא רצח בשם החוק, הרי שאין זה משנה באילו נסיבות (פסולות) הגיעה העצומה אל פתחנו, ועלינו לחתום עליה.

  • חנוך גיסר  On פברואר 8, 2010 at 11:53 am

    השתייכות לאותה דת/מיקום גיאוגרפי/שבט – אין היא כ"משפחה".
    לפיכך – לא כל יהודי הוא בן משפחתי (למעט כמה מהם…).
    אם להיות קצת פופוליסטי – יגאל עמיר הוא בן משפחתך בגלל יהדותו?
    אם כן – תם הויכוח בינינו.
    אם לא – יש על מה להתווכח.

  • חיותה  On פברואר 8, 2010 at 3:47 pm

    הסרט של קשלובסקי, אחד מפרקי הדקלוג שהורחב מטפל בדיבר לא תרצח דרך סיפור של רוצח שנידון למוות. מטרת הסרט היא לעורר את הזוועה, הקולנוע האמריקאי מלא בסרטים כאלה, גבר מת מהלך, המייל האחרון, ועוד ועוד. הטענה שם היא שבמדינות שבהם יש חוק מוות, הכסף הוא שיקבע לבסוף מי יעלה על הכסא החשמלי ומי לא, לפי גדולתו ומיומנותו של עורך הדין המוצלח שבני משפחתו הצליחו או לא הצליחו לשכור, בהתאם לתקציבם.
    תמיד הייתי נגד עונש מות,בישראל לאחרונה, אני בעד,אולי כי התחלתי לחשוב שמאסר עולם גרוע ממנו.

  • ישי פ.  On פברואר 8, 2010 at 6:08 pm

    לא "תם הויכוח בינינו" בשום אופן. אם אני טוען שאני חש אל מישהו קרבה בגלל דתו, צבע עורו או האוכל שהוא אוכל, אתה ממש לא יכול לסתור את דברי בשום דרך, מלבד הטענה שאני משקר. ואם אני לא משקר, אז זו בהחלט סיבה מספקת בשבילי כדי לרצות שהוא יקבל עונש שאינו עונש מוות.
    הטענה שלי צודקת ונכונה: אין כאן "קרבה" מוחלטת ואוניברסלית של כל היהודים לכל היהודים. ליהודים שמרגישים שדתם/לאומיותם קושרים אותם לאחרים בני אותם דת/לאום, יש קרבה ליהודים, בעוד ליהודים שלא מרגישים קשר כזה אין קרבה כזו. זו תשובה שאולי קשה לך לקבל, אבל זו תשובת אמת, לדעתי.

    ואם להיות פרובוקטיבי, לסיום (אבל בבקשה תתעלם מזה כשאתה חושב על החלק הראשון בתשובה הזו): יש לי סיבות רבות מעבר ל"יהדות" כדי לחוש קרבה ליגאל עמיר. למשל, גם אמא שלי עובדת במערכת החינוך.

  • חנוך גיסר  On פברואר 8, 2010 at 8:07 pm

    "תם הויכוח בינינו" במובן של
    I rest my case
    ועל סיטואציה כזו כל אחד מאיתנו ריבוני להחליט.
    לא – אינני חושב שאתה משקר. כלל לא.
    עדיין אני חושב שיש הבדל גדול בין משפחה לבין קרבה לקבוצת אנשים מסוימת:
    עבור בן משפחה הייתי נלחם כדי שלא יוצא להורג (דם סמיך יותר ממים), בעוד שלגבי קרבתי לקבוצת אנשים כלשהי, שאיננה משפחה, הייתי בודק כל מקרה לגופו ולא מזדהה באופן אוטומטי ומוציא לעצמי התחייבות גורפת.

    החלק הפרובוקטיבי שכתבת כאן אכן ראוי להתעלמות.

  • נעמי  On פברואר 9, 2010 at 11:24 am

    זאב, אני לא כל כך מתמצאת במחשבת ישראל. את המושג "אהבת ישראל" אני מכירה מחלופת המכתבים המפורסמת בין גרשום שלום וחנה ארנדט.
    בזמנו קראתי במאמר על תכתובת זאת שלמושג למעשה יש גם משמעות אוניברסלית, כלומר שמשמעותו חמלה. לא חמלה ספציפית כלפי עם ישראל, אלא החמלה שהיהודים אמורים לשאת בליבם.

    עכשיו, אם נסתכל בחילופי הדברים כאן בין ישי לחנוך, הראשון מזכיר את מוטיב ההזדהות (וההשתייכות הקבוצתית) כמה שפותח את הנתיב לחמלה, בעוד שהשני משתמש בדיוק בצד ההפוך, אי ההזדהות על מנת "לסגור את שערי הלב".

    מהבחינה הזאת האם לא ניתן לאמר, שאת ההוויה ההומניסטית מממשים בכך ששואפים לחפש את נקודת ההזדהות עם כל אדם מכל קבוצה? האם ברגע שסגרת את השער בפני אדם בגלל השתייכותו לכל קבוצה שהיא, נכשלת במימוש ההומניזם ברמה הפסיכולוגי הבסיסית?

    מעבר לכך, כמו רבים מהמשיבים כאן אני מתנגדת לעונש מוות באשר הוא. אם לא נוח לך עם פעילות נגד שהמניעים שלה סקטוריאלים, די בטוח שתוכל למצוא ברשת את הקמפיין שמניעיו יותר אוניברסליים, שמביעים התנגדות לכל ההוצאות להורג, ובכללן גם המקרה הספציפי הזה. (זה כמובן אם אתה בכלל מתנגד לעונש מוות)

  • אהרן רוז  On פברואר 9, 2010 at 9:59 pm

    לזאב,

    כפי שהעירו כבר לעיל, המושג "אהבת ישראל" מזכיר לנו הקוראים המודרניים את מכתבו המפורסם של גרשם שלום לחנה ארנדט בה האשים אותה, ואת שאר האינטלקטואלים היהודים-גרמנים, כי המושג נעדר מתמונת עולמם.

    אם נמשיך במהלך מחשבה זה, הרי הפרספקטיבה לרשימתך היא העמדת ערך "אהבת ישראל" למול ערך הביקורתיות העצמית.
    (אגב, זה מזכיר לי כי בימים האחרונים סוערים הבלוגים הרדיקליים כאן ברשימות סביב האשמות כלשהן נגד אישיות רדיקלית. בין השאר עלתה שם השאלה של תמיכה בחבר המואשם בהטרדות מיניות).

    בלי לפסוק בשאלות אלו ראוי להדגיש כי רשימתך נוגעת אך ורק לבני המחנה הלאומי-שמרני-דתי. שיהיה ברור שרשימתך תיראה מובנת מאיליה עד כדי בנאליות לבעלי דעות ליברליות.

    אם כן, התשובה איננה בהמעטת ערך "אהבת ישראל" אלא הצבתו לצד סט ערכים אחרים העשויים להתנגש איתו ולהעמידו בפרספקטיבה ביקורתית. מן הסתם זה מה שעשית כאן, ואני לפחות מסכים איתך לחלוטין.

    ואגב דאגב, בעניין האיסורים שהטילו חז"ל על הסנהדרין ראוי להפנות את תשומת הלב לאחד מהספרים החשובים שיצאו לאור במדעי היהדות בעשור האחרון והוא ספרו המרתק והמקורי של לוברבוים "צלם אלוהים". לפי לוברבוים, כל האיסורים הללו אינם היסטוריים אלא פיקציה משפטית שנכתבה לאחר שבטלה הסנדהדרין ולא הייתה יכולת כלל לחז"ל לשפוט. את הדיונים התלמודיים מסביר לוברבוים באמצעות הבנה חדשה שהעניקו חז"ל למושג "צלם אלוהים" שתפסוהו כפשוטו ממש, במובן המאגי והסמלי, ומכאן הביטוי בהלכות פרו ורובו ובהלכות סנהדרין.

  • זאב שביידל  On פברואר 10, 2010 at 1:56 pm

    הדברים בהחלט האירו את עיני
    אני מודה שעשה לי הרגשה טובה לדעת שאיני היחיד בהתנגדות לעונש המוות מטעמים אוניברסליים בלבד ואיני חושב שהזדהותי היהודית פגומה בשל כך.
    לישי- אני חושב שחנוך גיסר העיר על חלק מהדברים שקשה לי איתם ואחדד את הנקודה- האם במקרה שאחיו של האדם רצח את אחותו או אח אחר הרצון להציל אותו גם אז יהיה מובן מאליו? אני חושב שניתן להציב כאן לכל הפחות סימן שאלה…

    ואם כבר- אוסיף עוד הערה. בתחושה שלי רצונו של אותו ידיד להגן על אותו יהודי מעונש המוות כרוך באיזשהו אופן בעובדה שהנרצחת הייתה שוטרת גויה. כמובן שאין לי דרך להוכיח זאת אם הוא יכחיש. אבל זה קשור להרגשה שעולה אצלי מן העצומה הזו- שדמו של יהודי אדום יותר מדמו של גוי.
    לחיותה- אני חושב שהעובדה שמאסר עולם יכול להיות קשה מעונש המוות – היא העובדה שבגללה אני מוכן לוותר על עונש המוות.
    אבל אתה ישי נתת לי גם כלי טוב לסכם באמצעותו את הדיון. אם איני חש הזדהות עם אותו אדם וצורך להגן עליו מתוך אותה הזדהות- כנראה שאיני צריך לחוש אותה.
    תודה לשועי ולאהרון רוז על ההערות המחכימות והמקורות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: