סקירת פברואר

לבד בשדה שיפון

  

סלינג'ר

 

בחודש שעבר הלך לעולמו מי שנחשב לאחד הסופרים הגדולים בארה"ב שלאחר המלחמה- ג'רום סלינג'ר ( "תפסן בשדה שיפון"). אלא שפטירתו והיחס אליה היה שונה מזה שמקבלים סופרים גדולים אחרים בעת פטירתם, דוגמת ג'ון אפדייק ( שבמדור הזה נכתב עליו בשנה שעברה ). זאת כי בבשעה שאפדייק היה כותב פעיל ביותר עד יום מותו, הגי שסלינג'ר הסתגר מהעולם לפני 40 שנה ולא פרסם דבר. כתב המהדורה המקוונת של "טיימס" יצא למספר כותבים ידועי שם על מנת להאיר צדדים שונים באישיותו ומורשתו של סאלינג'ר- וקיבל הערכות שונות מקצה לקצה. חלק היו בטוחים כי כל ארבעים שנות הסתגרותו סלינג'ר המשיך לכתוב באינטנסיביות מאד גדולה ואולי דווקא עכשיו, לאחר מותו, אנחנו נגלה אותו מחדש. את דרך ההתנהלות שלו ניתן להסביר בכך שהוא סלד מכל מיני תופעות נלוות לפרסומם של ספרים- החיפושים אחרי ההוצאה לאור, זכויות היוצרים, סיבובי ההופעות, יחסי הציבור וכו". סלינג'ר רצה לדעתם להיות סופר שכל עיסוקו הוא בכתיבה בלבד, ואולי אפילו עניין שהוא גילה בבודהיזם קשור לכך שהוא עסק במלאכת הכתיבה לשמה, ללא מציאת תכלית חיצונית לה. מרואיינים הזכירו גם את העובדה שסלינג'ר הזכיר לעיתים קרובות את הטראומה הקשה שהייתה לו מהלוחמה במלחמת העולם השנייה ואת רצונו לכתוב עליה. לעומת זאת, אחרים נטו יותר לדון את התסתגרותו של סלינג'ר לכף חובה. לדעתם, עצמתו הרבה של "תפסן בשדה שיפון" היא בכך שמדובר בספר שמתקשר בצורה יוצאת דופן עם עולמו של המתבגר האמריקאי שלאחר המלחמה. בכלל, כל תכליתו של סופר הוא לספר את הסיפור שלו לאחרים ולתקשר איתם ובהיעדר תקשורת- הסופר חשוב כמת.  ככלל, כמעט כל המרואיינים הזכירו את הקושי הגדול של סלינג'ר לתקשר עם בני אדם אחרים ואת הזעם הגדול שלו על פרסום הביוגרפיה- שהמחבר שלה, איאן המילטון, מצא את עצמו מתמודד עם תביעה משפטית של סלינג'ר. נראה כי "תפסן בשדה שיפון" יישאר ספר המתאים לגילאי ההתבגרות- לגיל שבו אנשים, בדומה לגיבור הספר הולדן קאופילד, מתעניינים מה קורה לאווזים כשהאגם בפארק קופא בחורף. סאלינג'ר לא הצליח כנראה ללמוד את מה שהם למדו- שכדי לא לקפוא במקום חייבים לעוף ולהתקדם.

חד ממד כחול

  

 

 

בסקירה שעברה הזכרתי את ההתייחסות הביקורתית לסרט "2012"- אחד משני הסרטים המרעישים של השנה החדשה. החודש מאמר מאת Stephen Hunter ב"קומנטרי" דן בשובר הקופות השני הגדול של השנה- "אוואטר". הביקורת- שמלאה בסופרלטיבים שליליים ברמה המוגזמת לטעמי כשמדובר במגזין מכובד- מעלה בכל זאת כמה טענות מעניינות. לאחר סיפור כללי של קווי העלילה ( מסר פוסט קולוניאלי שמועתק מכדור הארץ לכוכב רחוק מכאן המאוכלס בייצורים כחולים מופלאים, שהגברים הרעים מכדור הארץ רוצים לרושש אותם ממשאביהם).  ראשית, כמו "2012", גם "אוואטר" יכול היה לפתח בעלילה שלו התלבטות ערכית מעניינת שהוא בוחר לא לעסוק בה- למשל בשאלת מה היה קורה אילו שוד המשאבים של העולם השלישי ( או של הכוכב המרוחק ) היה גורם להמצאה שעתידה להקל מאד על ייסורי האנושות- כולל תושבי אותו כוכב ? שיקול עלות-תועלת שכזה יכול היה לעניין- אך הבמאי ג'ק קמרון לא מוצא בו עניין. הוא מעוניין הרבה יותר ביצירת אפקטים מרהיבים עין על המסך במשך שעתיים וחצי פלוס , תוך  חלוקה שטוחה ונחרצת של הגיבורים לטובים ( מאד) ורעים ( מאד- מאד ). בנוסף, הסכמטיות של דמויות הילידים הקוסמיים של הכוכב פנדורה מונעת מהצופה לחוש הזדהות אמיתית אפילו איתם- יותר מדי פנטסטיים ולא מציאותיים הם נראים. אך הדבר המעניין אולי ב"אוואטר" זה שהסרט ממלא אחרי סוג של פנטזיה שיש לאינטלקטואל מהרווארד להפוך ללוחם בנשק- על נגד כל הדברים הרעים עלי אדמות – מדינת הלאום, התאגידים, השחתת איכות הסביבה וההמון הלא- נאור שתומך בכל זה. במקום כתיבת מאמרים מלומדים, חתימה על העצומות ובמקרה הטוב עימות עם השוטרים בהפגנות אנטי- גלובליסטיות- צופה שמאלני של "אוואטר" מקבל שעתיים וחצי פלוס של אקשן אמיתי ברזולוציה גבוהה. אחרים- כולל מחבר הביקורת- מרגישים שהם צופים בכל הזמן הזה במשחק מחשב מתמשך עם גרפיקה תלת ממדית מדהימה ומסר חד ממדי.

לחיי פוקר

 

בעבר, המדור הזה ציטט מדבריו של גארי קספרוב בתור ראש האופוזיציה הרוסית. הפעם, במאמרו ב"ניו יורק רביו או בוקס" קספרוב מופיע בכובע שבגללו הוא התפרסם- אלוף העולם לשחמט, שהיה גם הראשון להתמודד מול מחשבי השחמט המשוכללים מסדרת "כחול עמוק". מאמרו עוקב אחרי ההתפתחות של יכולות משחק השחמט של המחשב וההשלכות האפשריות שלהם על המחשק הזה בעתיד. קספרוב נזכר איך ב- 1985, כבר בהיותו אלוף העולם לשחמט הצעיר ביותר הביסטוריה,  הוא שיחק בהמבורג נגד מספר מחשבים, כאשר כמה מהם נשאו תוכנה ששמה "קספרוב". קספרוב שם לב שאחד המחשבים האלו קרוב לנצח אותו והחשש שלו היה שאם זה אכן יקרה- תתפשט השמועה שהוא הפסיד לתוכנה הנושאת את שמו בכוונה על מנת לעשות יחסי ציבור לחברה שפיתחה אותה. קספרוב הצליח בכל זאת לנצח את המחשב בהקרבה לא צפויה שתוכנות של אז לא ידעו להתמודד איתה. אך חברות המחשבים המשיכו במאמץ מרוכז ואינטנסיבי- וב- 1997 המחשב "כחול עמוק" הביס את קספרוב.הכותרות בכל העולם בישרו אז בייאוש על ניצחונה של המכונה על האדם- אך המתכנתים וחסידי האינטלגנציה המלאכותית היו דווקא מאופקים יותר, כי "כחול עמוק" היה מאד רחוק מלהגשים את חלומם באמת. הם חלמו על מכונה שיש לה את הכוח של האינטלגנציה האנושית והיצירתיות שלה – וקיבלו מכונה שמנצחת בסך הכול ב"כוח גס" של חישוב מאתים אלף מהלכים בשנייה. מכונה כזו, אומר קספרוב, היא עצמתית מאד, אבל היא חכמה באותו מובן שהשעון המעורר שלי הוא חכם ( ולא שלהפסיד לשעון מעורר משוכלל זו הרגשה טובה). גם הנבואות השחורות שהמחשב יהפוך את משחק השחמט למיותר ושניתן יהיה לפתח תוכנה שתכריע את המשחק כבר במהלך הראשון לא צפויות להתגשם בקרוב- ולו בגלל שמספר אפשרויות המהלכים שקיימות במשחק שחמט הוא גדול יותר ממספר האטומים בכל היקום ! עם זאת, קספרוב מציין כי המחשבים משפיעים על הצורה של משחק השחמט בנתיבים אחרים. כך, הנגישות של לימודי שחמט נעשית גדולה יותר בכל העולם הודות לרשת האינטרנט, כולל בארצות בהם אין מסורת לאומית של השקעה בשחמט. שנית, האלופים המבריקים בתחום נעשים יותר ויותר צעירים הודות לאותה נגישות. אך התחום שבו אולי צפויות לנו הפתעות רבות ביותר הוא המשחק של האדם לא נגד, אלא יחד עם המחשב. מה יווצר עם האדם והמכונה ישלבו את היכולת הטכנית של המחשב עם היכולת היצירתית של המוח האנושי? קספרוב כבר מעורב בכמה משחקים שבהם לרשות שני הצדדים עומדים מחשבים משוכללים שסוקרים מיליוני מהלכים אפשריים בשניות. מצד אחד זה מקל מאד על המשחק כי השחקן יכול לסמוך שהמחשב יגרום לו להימנע מטעות של חוסר ריכוז או תשומת לב. אך הנגישות של שני השחקנים למאגר נתונים זהה לגמרי מובילה את שניהם בסופו של דבר לצורך להיות יצירתיים. אך טורניר בינלאומי שנערך ב- 2005 גילה משהו עוד יותר מעניין- המנצחים בו היו לא שחמטאים גדולים עם מחשבי – על, אלא זוג של חובבנים מארה"ב שהשתמשו ב- 3 מחשבים בו זמנית. המיומנות שלהם לתזמן את יכולת הניתוח של שלושת המחשבים לכל מהלך של משחק הביסה את אלופי העולם ואת המחשבים החזקים ביותר גם יחד. מה שהוביל את קספרוב להערכה מחודשת של מושג "הכישרון " בעולם השחמט- הכישרון הוא לא לראות המון מהלכים קדימה, אלא לראות את המהלך הבא- ואת הטוב ביותר. לכן המחשבים של שחמט ימשיכו לפתח את הכוח של ניתוח- המון- מהלכים- בשנייה, אך לא את היצירתיות הנדרשת מהשחקן. ופה קספרוב מציע רעיון שעלול להישמע מזעזע מפיו של אלוף העולם המהולל- הוא חושב שייתכן כי שחמט אינו המשחק של האלף החדש ואולי הגיע זמן שפוקר יירש אותו. זאת מסיבה שפוקר בהגדרתו ובשונה משחמט הוא משחק שבו הקלפים לא ידועים והוא משאיר מקום נרחב לאינטואיציה האנושית ובעיקר לנטילת סיכונים מחושבים.

מהפך מלמעלה

 

גם אם קספרוב עסוק עכשיו פחות בפעילות פוליטית, אנשים אחרים מרוסיה ומחוצה לה בהחלט מתעניינים במדיניות פנים וחוץ רוסית. ביניהם Amy Knight שכותב באותו גיליון על המצב הפוליטי ברוסיה של היום לאחר ניצחונו של מדבדב בבחירות. בקרב הפשרנים במערב מקובל לראות בחילופי המשמרות בין פוטין למדבדב מעין הצרחה פוליטית שנועדה לשמר למעשה את כוחו של פוטין לשוב לשתי כהונות רצופות ולשלוט ברוסיה עד עד 2024 ( כהונת הנשיא הוארה עכשיו לשש שנים והחוק לא מאפשר לכהן יותר משתי כהונות רצופות). נכון לעכשיו , אין ברוסיה אופוזיציה של ממש לפוטין- לא בפוליטיקה ( שם סיעתו חולשת על רוב המושבים בפרלמנט) ולא בתקשורת ( שערוציה אינם משמיעים קולות שחורגים מקו המפלגה). הכלכלה בה מתבססת רובה ככולה על מכירת נפט וחומרי גלם למערב והשחיתות בה חוגגת. האדם היחיד שיש לו סיכוי לשנות את המערכת הזו זה הנשיא מדבדב. רבים חושבים שאפשרות כזו היא דמיונית לגמרי כיוון שמדבדב לדעתם הוא מריונטה של פוטין ואין לו כל משקל עצמאי, אך זה לא מדויק. מדבדב הוא פוליטיקאי צעיר ומשכיל, שיש לו תמיכה מסוימת מקרב האינטלקטואלים המתונים, הכלכלנים ואנשי הטכנולוגיה. אמנם בכניסתו לתפקיד פוטין דאג להדגיש ש"מדבדב והוא אחים בדם", אך מדבדב מיד השיב שהוא יצטרך לערוך בדיקת סוג דם כדי לדעת אם זה נכון. הערה חצי הומוריסטית זו התחלפה בדברי ביקורת ( שמדבדב מפרסם, בין היתר, בבלוג שלו- הישג בפני עצמו למנהיג רוסי). הוא מבקר את המדיניות הכלכלית שמבוססת כולה על מחירי הנפט הגבוהים, את השחיתות, ולאחרונה אפילו את אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ הרוסית- שלטונו האלים והמושחת של רמזן קדירוב בצ'צ'ניה. עקב זאת , מספר פעילים מתנועות אופוזיציה רוסיות חוץ- פרלמנטריות השימעו קולות הערכה זהירים כלפי מדבדב והדגישו את החשיבות "לנסות לגרור אותו לצד שלנו". הם זכו לקיתונות של בוז בעיתונות האופוזיציונית שבזה לכל דבר שריח של הערכה לקלמלין נודף ממנו- אך השינויים מלמעלה הם התקדים המוביל ברוסיה במאה השנים האחרונות. חרושצ'וב שהוביל את פירוק של פולחן האישיות הסטליניטסי וגורבצ'וב שהוביל לפירוקה של ברית המועצות- שניהם באו מתוך המנגנון המפלגתי ולא מחוצה לו. אגב מדבדב אינו חבר במפלגתו של פוטין- או באף מפלגה אחרת. האם ייתכן שדווקא הוא יקטע את ה"רצף השלטוני" של פוטין לפני 2024?

אפלת המאה

ארתור קוסטלר

נאמנות למפלגה וכפירה בה העסיקו שנים רבות את האדם שהביוגרפיה שלו משקפת אולי בצורה מרתקת ביותר את תולדות המאה העשרים- את ארתור קוסטלר. הביוגרפיה החדשה שלו עומדת במרכז הביקורת של Algis Valiunas ב"קומנטרי". במהלך חייו האיש ( יהודי ממוצא הונגרי ) הספיק לחוות את דמדומי הקיסרות האוסטרו- הונגרית, לעלות לפלשתינה, לבקר בקיבוץ ולהיות מזכירו האישי של ז'בוטינסקי, להיות חבר נלהב במפלגה הקומוניסטית, להתאכזב ממנה ולכתוב את אחד מכתבי האישום החריפים ביותר נגד הקומוניזם ( את הספר "אפלה בצהרים"),  להילחם במלחמת האזרחים בספרד, לנסות להתאבד באמצעות נטילת כדורים שלקח מוולטר בנימין, ליטול סמים פסיכודליים בשנות השישים ולהתעסק בפרפסיכולוגיה. הביוגרפיה החדשה שלו- שהכותב, מייקל סקאמל, עבד עליה יותר מעשר שנים- מגוללת סיפור חייו המרשמים של קוסטלר. כיום, ספריו על פרפסיכולוגיה מעוררים גיחוך וספרו "השבט השלש עשרה" שגולל את הטענה כי מוצאם של היהודים האשכנזים הוא מהכוזרים ולא מעם ישראל המקורי- משמש אנטי ציונים למיניהם ( על אף שקוסטלר עצמו היה ציוני ימני, לא נרתע מהשימוש באלימות במטרה להגשים את הציונות וכתב את אחד הספרים הראשונים שתארו את האלימות הערבית נגד המתיישבים העבריים – "גנבים בלילה"). ברם, ספרו היחיד שנחשב למפורסם ונקרא עד היום הוא "אפלה בצהרים". בימינו קשה להאמין לעומצה שהייתה פעם למילים הכתובות- אך מבקרי תרבות שונים מסכימים לטענה כי פרסום הספר בצרפת גרם לכך שהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית לא ניצחה בבחירות ב- 1946 ( אפשרות זו הייתה מאד ריאלית, מאחר שהיא לקחה את החלק הפעיל ביותר במלחמה נגד הנאצים במשטר של וישי ). עצמת הספר עצמו נבעה מהיותו של המחבר קומוניסט- לשעבר, שלכן הבין את העוצמה ההרסנית של הקומוניזם באופן הרבה יותר עמוק מזה של המבקרים השמרנים של הקומוניזם "מבחוץ". בשונה מחברו ושותפו ל"חזרה בשאלה מן הקומוניזם" ג'ורג' אורוול, קוסטלר לא מתאר את התהליך של השתלטות המנגנון הקומוניסטי על הפרט כאלימות פיזית דורסנית, אלא כמחיקת אישיות ברמה אינטלקטואלית. נכון שהמשטרה החשאית של בריה"מ לא היססה להשתמש בעינויים פיזיים סדיסטיים וקשים ביותר, אך לרוב לא היה צורך בהם מול חברי המפלגה. המוכנות שלהם להקריב את הכול לרעיון הקומוניסטי הייתה זו שהפכה אותם לקורבן נוח למנגנון הדיכוי. הם נשבעו אמונים למשטר שעכשיו דרש מהם להעליל על עצמם ועל חבריהם בחלק מאותה נאמנות. לכן לקוסטלר עצמו לא הייתה ברירה, אלא לנתק קשר לא רק עם סטאלין ולא רק עם ברית המועצות, אלא עם הרעיון הקומוניסטי עצמו. הוא הכריע בכך הכרעה מוסרית שעלתה לו ביוקר ביחסים שלו עם חבריו- ראש וראשון להם ז'אן פול סרטר שלא היה מוכן להכיל ביקורת על ברית המועצות, פן תסייע לאימפריאליזם האמריקאי. לא שאחרי הנתק מהקומוניזם חייו של קוסטלר ידעו שקט ובטחה- והביוגרפיה החדשה חושפת בהחלט את הצדדים הפחות מחמיאים באישיותו. ביניהן אלכוהוליזם קשה ורב השנים, קשרים אינטימיים עם כל אישה שנקראה לדרכו פחות או יותר, כולל שלש מערכות נישואין ובגידות בלתי פוסקות ביניהן. לקראת סוף חייו קוסטלר התמסר בקיצוניות האופיינית שלו לדת החדשה- הפרפסיכולוגיה- ולאחר שזו לא גאלה אותו מסרטן הדם, הוא שם קץ לחייו בגיל שבעים ושבע- ויחד איתו אישתו האחרונה. לא נשאר אחריו איש לנהל את עזבונו- חוץ מבת אחת מחוץ לנישואין שקוסטלר מעולם לא הודה באבהותו. הוא לא חש ממש טוב באף אחת ממערכות היחסים שלו- כפי שהוא הכה שורשים של ממש באף אחת מהארצות בהן התגורר ולא זכה להיכנס לקאנון ספרותי של אף ספרות – כשכתב בהרבה שפות שלא היו שפת האם שלו. סופר שרצה להיות עיתונאי, עיתונאי שנכסף להיות סופר, חוקר שרצה להיות מורה רוחני,  יהודי ציוני ואזרח העולם- כל הדברים האלו התאחדו בשילוב בלתי אפשרי ביהודי הנודד ארתור קוסטלר, שתולדותיו הן במידה רבה תולדות המאה העשרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי פז  On פברואר 28, 2010 at 1:12 pm

    תודה רבה, זאב.

    מסיבות רבות היה עוזר מאוד גם אם היית מקשר למקור הלועזי של כתבי העת המסוקרים על ידך ברשת האינטרנט.

  • זאב שביידל  On פברואר 28, 2010 at 1:31 pm

    הדבר בוצע- התרשלתי בו בסקירות האחרונות עקב עצלנות
    פורים שמח
    זב

  • דן  On פברואר 28, 2010 at 1:45 pm

    נהניתי לקרוא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: