על יהדות דמיונית ויהודים אמיתיים

אין זו חוכמה גדולה לבקר ראיון אנטי ציוני במוסף "שבת". זה קצת כמו לפרסם כאן עצומה נגד האנטישמיות. מאד קל ולא מעניין לשחק במגרש כל כך ביתי ובטוח. הרי אף אחד לא יתחיל באמת לחשוב שלא צריך מדינה יהודית כי פרופסור מברקלי אמר.
 
ואף על פי כן. בקוראי את הראיון גברה בי תחושה מוזרה שאני שומע שני קולות. ומאחורי הקול הנוזף בציונות החילונית והדתית על האלימות הגברית שלה בוקע קול אחר שאומר דברים אחרים. והקול הגלוי משמש אולי סוג של מסווה לקול הסמוי- הפנימי הזה. אבל נתחיל לפי הסדר.
 
אם נתייחס למסר הגלוי של הראיון- ניתן להגדירו כרדוד על גבול מביך. גם ביקורת אופנתית מאד של הציונות צריכה לעמוד במבחן כלשהו של מהימנות היסטורית- סוציולוגית. האידיאליזציה של ה"משפחה היהודית" ( שהציונים כמו הנרייטה סאלד ניסו לקעקע בעליית הנוער כשניתקו את הילדים מן ההורים ) מתעלמת הן מהמצב הריאלי של יהדות מזרח אירופה, בו ילדים רבים נשלחו לישיבות הרחק מביתם בגיל צעיר והן מהעוני המנוול, שדחף את בנות ישראל הכשרות לעיתים אף לזנות ( כמה אירוני שבאותו המוסף עצמו מפורסמות התגובות של מנחם פרידמן וחיים אבני למאמריו של הרב אליהו בירנבוים על סוגיה כואבת זו ). הדיון בשימוש הציוני בכוח מצייר אף הוא קריקטורה בוטה של מתנחל עם רובה או חייל צה"ל ששובר ידיים לפלשתינים ומתעלם מהדיון הנוקב בשימוש בכוח שמלווה את התנועה הציונית מראשית דרכה ( ומתאר בפירוט בספרו של אהוד לוז "מאבק בנחל יבוק" ). הדיון הזה התפרש תמיד בקשת רחבה- מפציפיזם של "ברית שלום" עד הלוחמנות של המחתרות ותופעת כהנא , עם הווריאציות האפשריות ביניהם. ושוב – אף מוסף זה השתתף לאחרונה בדיון פעיל סביב השימוש בכוח במבצע "עופרת יצוקה", בין היתר סביב דבריו של הרב בני פרל.
 
כשבויארין מגיע לדיון בנורמות המגדריות של החברה היהודית המסורתית, דבריו מתחילים להישמע כמו מכבסת מילים ושכתוב ההיסטוריה.  הוא מצייר את החברה היהודית- אשכנזית במושגים השאולים מעולמה של התיאוריה הקווירית, תוך התעלמות מהעובדה שבעולם היהודי של אז- ובעולם החרדי של היום- קיים משטר מגדרי נוקשה ומדכא ביותר, גם במקום שבו המערכת הופכת את האישה למפרנסת. גם הסובלנות כביכול כלפי ההומוסקסואליות בחברה היהודית המסורתית בודה בויארין מליבו- מספיק לעיין במאמרו של ד"ר ירון בן נאה על משכב זכר באימפריה העות'מנית ( ציון, תשס"א ) כדי לדעת שגם כינויי הגנאי ליהודים המעורבים במעשי משכב זכר  וגם הניסיונות להאשים אותם בפורענויות ורעידות האדמה, היו גם היו בתולדות ישראל זמן רב לפני המודרנה.  
 
קשה להאמין שדניאל בויארין אינו מודע לכל הנ"ל- מדובר במרצה נכבד באוניברסיטה. אז מה גורם לו לצייר בדבריו את הקריקטורה של הווי ישראלי ויהודי שלא קשורה לא למציאות ולא להיסטוריה?
 
וזו בדיוק הנקודה- כל הפריחה המשגשגת הזו אפשרית רק במקום שבו הממלכתיות היהודית הפכה למציאות. היהודים עזבו יום אחד את הדברים שהם היו טובים בהם באמת- שקיעה בהפשטות תלמודיות- התחילו לעסוק בתיקון העולם כפשוטו. בדיוק כפי שיקירת ליבו של בויארין, ברתה פפנהיים, קמה יום אחד משפת הטיפולים של פרויד, נטשה את ההשתקעות  באסוציאציות החופשיות ופירושים מבריקים ומתוחכמים והחלה את דרכה כפעילה חברתית. נראה כי אחריות על הריאליה היהודית כולה כבדה על בויארין. הישיבה בברקלי ושקיעה בחקירות תלמודיות וניתוחים מגדריים היא עיסוק הרבה יותר שקט ובטוח. ופחות אחראי ( מעניין לציין, שהאחריות הסביבתית – אחד הנושאים הנידונים ללא הרף במוסף זה- נעדרת לחלוטין מדבריו של בויארין ).
לא היה טעם שתגובה זו תיכתב, אילולא החשש שדעתו של בויארין אינה דעת יחיד בחוגים האינטלקטואלים היהודים- ויוכיח ספרו של אברהם בורג שפורסם בשנה שעברה. הצלחתה המסחררת של הציונות הייתה, באורח אירוני, בעוכריה. הישגיה נתפסים כמובנים מאליהם ומחדליה מודגשים בזכוכית מגדלת. בויארין אומר בראיון שאמנם אינו בטוח שמחיקתה של מדינת ישראל תשרת את העם היהודי, אך הוא מרגיש כי הצדק איתו. חשוב שרוב העם היהודי- כולל הפעילים הפמיניסטיים והגאים-  ימשיך לחשוב ולהרגיש אחרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  On מרץ 26, 2010 at 5:29 pm

    תודה

  • רחל  On מרץ 26, 2010 at 7:00 pm

    לא ברור בדיוק על איזה תיקון עולם אתה מדבר. האינך מתעלם בעצמך מהיחס של המדינה לפליטים, לגרים, לגויים בכלל ולערבים בפרט, למוסלמים והרשימה עוד ארוכה. רוב היהודים בגלות לא היו עסוקים בהפשטות תלמודיות כמו שאתה יודע וחבל לחזק מיתוסים שקריים. לומר שבחברה החרדית יש דיכוי של נשים נכון באותה מידה כמו לומר שבחברה הלא חרדית יש שיוויון לנשים. הנח לבויארין להעלות על נס את הלמדנות כערך העליון, הדבר נחוץ לנו כאמת מידה בבואנו לבחון את דמותנו במראה ללא אשליות וללא רמאות עצמית.

  • רני  On מרץ 26, 2010 at 11:38 pm

    הערך העליון הנו למדנות תורנית והאשה מנועה מזאת באופן מוחלט. האשה מנועה לחלוטין מלשבת בדין בבית משפט דתי. האשה הנה מקור טומאה ראשי לפחות פעם בחודש. התפילה היומית אומרת "ברוך שלא עשני אשה". הצדקנות הפוסטמודרנית הצבועה הכוזבת מבוטאת בהשוואה שאת עושה. בטוח ובודאי שהחברה החרדית תלמודית דתית מדכאת נשים בצורה יותר קשה מקיפה ומסודרת + בסיס חוקי נורמטיבי לכך + מנטרה יומית "ברוך שלא עשני אשה". זה בסדר לשנוא את הציונות וישראל. זה בהחלט לא בסדר לבנות תיאוריות חברתיות כביכול עדכניות על בסיס שקרי בעליל.

  • רחל  On מרץ 28, 2010 at 3:34 am

    ההשוואה בעינה עומדת. כדאי לבדוק מי הדוברים במרבית הכנסים האקדמיים, דוברות כמעט ולא תמצאנה. אלו מוסדות שהשיוויון הוא ערך מרכזי עבורם. כדאי גם לבדוק מי עומד בראש מדרשות לבנות ובכלל בראש כמעט כל מוסד אזרחי חילוני. אלו ואלו מקדשים את ההפליה, הראשונים בגלוי והאחרונים בסתר. קללתה של אפליה ללא בסיס נורמטיבי אינה פחות רעה, בוודאי לא לגבי ציבור המאמין בנורמות מתוקנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: