בזכות סבא כבד שמיעה

ראיון שלי עם ד”ר בוריס קוטלרמן על יידיש בברית המועצות לשעבר. פורסם בכתב העת “דווקא”- ארץ של תרבות יידיש, בגיליון החדש שהנושא שלו “יידיש והדגל האדום”

 

Birobidzhainer_Shtern עמוד השער של העיתון היידי בבריה”מ

על תחילתה ועל סופה של תרבות יידיש בברית המועצות. ראיון עם חוקר ספרות יידיש ד"ר בוריס קוטלרמן, שגדל ב במחוז האוטונומי היהודי בירוביג'אן בשנות השבעים והשמונים

"גדלתי בברית המועצות לשעבר, במחוז האוטונומי היהודי בירוביג'אן", מספר ד"ר בוריס קוטלרמן, מרצה לספרות יידיש במחלקת לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן. השיחה אתו אינה ראיון אקדמי בעניין היסטורי או ספרותי בלבד, אלא היא נוגעת בנימי נפשו. "לא נולדתי שם, אלא באירקוצק שבסיביר, אבל תולדות משפחתי קשורות למקום הזה. הורי הגיעו לבירוביג'אן בשנות הארבעים של המאה העשרים, לאחר המלחמה, בפעם האחרונה שבה עברו יהודים רבים לבירוביג'אן, לפני שהתחילו לקפל את הפרויקט הזה".

כדי לספר על הפרויקט הזה כדאי לחזור להתחלה ולתאר את המעמד המעניין והייחודי שהיה ליידיש בברית המועצות כבר מיד לאחר המהפכה הבולשביקית. השלטונות הסובייטיים הפכו את היידיש לשפה היהודית הלגיטימית היחידה, ואילו העברית נחשבה ללשון בורגנית ולאומנית. איך נוצר המצב הזה, הקושר תרבות לאידיאולוגיה?

"את הקשרים בין תרבות היידיש לאידיאולוגיה יש לחפש קודם לכן. ב-1908 התקיימה בצ'רנוביץ הוועידה הראשונה למען יידיש, שבה התנהל דיון תוסס וסוער על מעמדה של הלשון: האם היידיש היא 'שפת-עם' (פֿאָלקסשפּראַך), שפה לאומית, או השפה הלאומית? לבסוף הוחלט שיידיש היא 'שפה לאומית של העם היהודי', בלי ה"א הידיעה. אחרי המהפכה, הוקמה ה'יבסקציה' – השם (ברוסית) של המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שביקשה, בין השאר, להפוך את היידיש לשפה הלגיטימית היחידה של יהודי ברית המועצות. אבל התהליך הזה לא היה טבעי כל כך, מפני שעם ביטולו של תחום המושב עבר חלק ניכר של היהודים דוברי היידיש לערים הגדולות, ובני הנוער החלו להתערות במהירות בדוברי הרוסית".

מעמדה של היידיש לא היה אפוא בטוח בשנים הראשונות לקיומה של ברית המועצות?

"לא, וגם היתרון של היידיש על פני העברית לא היה מובן מאליו. בהתחלה נראה היה שיש סיכוי לפריחת התרבות העברית בברית המועצות. תיאטרון 'הבימה', למשל, הוקם במוסקבה, ובשנים הראשונות של השלטון הסובייטי עדיין התנהלה פעילות של הארגונים הציונים-סוציאליסטיים, עד שהם הוצאו מחוץ לחוק. לאט ובהדרגה החלה היבסקציה לחסל כל ארגון יהודי שאינו נשמע למרותה. גם הכתיב של היידיש השתנה, ומעמדו של המרכיב העברי בו היטשטש. המלה 'אמת', למשל, שהיתה גם שמו של העיתון היהודי-הסובייטי המרכזי במוסקבה (שהועתק משמו של העיתון 'פראבדה'), נכתבה 'עמעס'.

"באופן פרדוקסלי כלשהו נהפכה היידיש דווקא לאמצעי מְמשטר. היה חשוב שכל הפעילות היהודית תתנהל ביידיש, ולכן חוסלו גם הפרסומים היהודים ברוסית, שלהם נודע מקום משמעותי מאוד בחיים היהודיים לפני המהפכה. לעתים זה הגיע עד אבסורד: אנשי היבסקציה התאמצו להכניס את כל הילדים היהודים לבתי הספר ביידיש, אבל ההורים העדיפו דווקא שהילדים ילמדו בבתי הספר ברוסית, והורו לילדיהם לומר שאינם יודעים יידיש".

מה היו התחומים העיקריים של תרבות יידיש בברית המועצות בשנים ההן?

"מערכת חינוך שלמה ביידיש הוקמה יש מאין: מגני ילדים דרך בתי הספר עד למחלקות במוסדות להשכלה גבוהה. מאמץ רב הושקע ביצירת מונחים ביידיש לעולם ההשכלה, הטכניקה, המדע והאדמיניסטרציה: שמות ביידיש לעולם החי והצומח, מכשירים טכנולוגיים וחקלאיים, שמות ארגונים שונים בביורוקרטיה הסובייטית וכן הלאה. לפעמים היידיש הסובייטית הבריקה ממש. שמו של הדג שפמנון נהפך ל'וואַסער-חזיר', חזיר-מים, אולי כדי לרמוז שאיננו כשר. תחום נוסף של תרבות יידיש היו מועדונים לדוברי השפה, והוקמו מאות רבות כאלה. מובן שהדברים הללו לא נגעו לקבוצות הלא-אשכנזיות, אך הן היו קטנות מאוד ורחוקות מן המרכז. יהודי בוכרה, למשל, לא התלהבו להשתלב במאמץ התרבותי הזה, גם אם הוא היה אמור להתנהל בלשונם, בגלל חשדנותם לכל דבר שרוח סובייטית נודפת ממנו.

"בברית המועצות הוקמה רשת של כעשרים תיאטרונים ממלכתיים יהודיים ביידיש. רבים מכירים את התיאטרון במוסקבה בראשותו של שלמה מיכואלס, אבל היו אחרים. לרשותם של המוסדות הללו עמדו משאבים כספיים משמעותיים. אם תיאטרון יהודי באוקראינה החליט לביים הצגה כלשהי, אפשר היה להזמין את הבימאי והמלחין הנחשבים ביותר ישירות ממוסקבה. אינני יודע אם היתה פריחה כזאת של התיאטרון היהודי בתקופה אחרת ובמקום אחר. גם למוסיקה היתה עדנה. בברית המועצות נוסדו מקהלות יהודיות ולהקות, והיתה אפילו כוונה להקים בית אופרה ביידיש. נוסף לכל אלה הוקמו ספריות, נוסדו כתבי עת ספרותיים שחוגים ספרותיים התרכזו סביבם. יידיש נהפכה לשפה הרשמית של החבל היהודי האוטונומי בירוביג'אן וגם אחת מארבע השפות הרשמיות של בלרוס".

וכל העושר הזה הוא יציר כפיה של היבסקציה?

"כן. אבל גם אחרי שהיבסקציה חוסלה, במאי 1930, התרבות היהודית ביידיש בברית המועצות המשיכה להתקיים – עד 1948. הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, בראשותו של מיכואלס, היה בעצם הארגון היהודי הרשמי האחרון בברית המועצות. פעיליו המרכזיים נעצרו בסוף 1948 ובראשית 1949; הם הושלכו לכלא, סבלו עינויים וחקירות שטניות, ורובם הוצא להורג בירייה ב-12 באוגוסט 1952. אחדים מביניהם קיבלו עונשי מאסר ארוכים וישבו שנים בבתי הכלא ובמחנות עבודה, עד לשחרורם ההדרגתי בתקופת ה'הפשרה', בשנים 1956-1955. חיסולה של תרבות יידיש בברית המועצות היה חלק של המאבק הכללי ב'קוסמופוליטיזם חסר השורשים', שפגע בעיקרו של דבר ביהודים. הפיתוח של בירוביג'אן פסק, בתי הספר האחרונים ביידיש נסגרו, והחלו 'השנים השחורות' של היהדות הסובייטית ושל תרבות יידיש שם. במשך עשור שנים, עד 1959, לא הופיע שום פרסום בעל ערך ביידיש בכל רחביה של ברית המועצות. רק ב-1961 החל להופיע ביטאון יידי-סובייטי חדש, והוא נשא את הכותרת המשמעותית 'סאָוועטיש היימלאַנד' – המולדת הסובייטית; עורכו היה הסופר אהרן ורגליס.

"דמותו של ורגליס היתה שנויה במחלוקת בין יהודי ברית המועצות. היו שראו בו סוכן המשטר, אבל זו ראייה פשטנית מדי. אולי המהלך האירוני הבא של ההיסטוריה היהודית יחזיר גם אותו לאוצר של התרבות היהודית. ורגליס היה 'שגריר תרבותי', שמטרתו היתה להציג לעולם את הפתיחות התרבותית בברית המועצות. הוא הרס אמנם את חייהם של רבים מבין סופרי יידיש בברית המועצות, או לפחות היה שותף פעיל בכך. עם זאת, תפקידו הביא אותו למקומות בלתי צפויים, כמו לפגישה עם ש"י עגנון. ב-1966, זמן קצר לאחר הזכייה בפרס נובל, עגנון הגיע ללונדון, ובמקרה שהה שם באותו זמן גם ורגליס. ורגליס ביקש להיפגש עם הסופר, ועגנון נעתר לבקשה מיד, למרות הלו"ז הצפוף ואף על פי שאנשי הליווי הישראלים שלו הפצירו בו בתוקף שלא להיפגש עם 'הסוכן הסובייטי'. במוצאי שבת נערכת סעודת 'מלווה מלכה' רבתי בביתו של הרב הראשי של אנגליה באותם ימים לכבודו של חתן הפרס. עגנון ביקש מהמארח להיוועד עם ורגליס בחדר צדדי לחצי שעה בלבד, אבל שיחתם נמשכה יותר משעתיים.

"השיחה הזאת תוארה בעיתונים ובספר הזיכרונות של ורגליס 'רײַזעס' (נסיעות, 1976). העדים סיפרו שבמהלך כל הפגישה החזיק עגנון בידו של ורגליס וגמע בצמא כל מלה על אחיו היהודים מאחורי מסך הברזל. ורגליס פנה לעגנון בתוארי כבוד וניסה לשכנע את עגנון, לפחות מן השפה ולחוץ, לבקר בברית המועצות ולהיווכח בהישגיה של תרבות יידיש הסובייטית. עגנון ענה שיתקשה להיענות להזמנה בגלל גילו המופלג, אבל הזמין את ורגליס לישראל. ורגליס נענה להזמנה, אך מעולם לא הצליח לממש אותה".

האם הרוח היהודית הזאת עוד נשבה בילדותך, בשלהי תקופת "סאָוועטיש היימלאַנד"?

"נולדתי ב-1971, והיתה לי ילדות יוצאת דופן בקרב בני דורי היהודים. היידיש בבירוביג'אן היתה במצב של 'דור לפני' לעומת המחוזות האחרים של ברית המועצות. כלומר, שעה שברוב ברית המועצות דוברי היידיש היו קשישים, בבירוביג'אן שמענו את השפה גם ברדיו וגם בבית, מההורים, הסבים והסבתות. לי היה בית ספר טוב במיוחד כי סבי היה כבד שמיעה, ולכן סבתא נאלצה לעתים קרובות לחזור על הדברים שאמרה לו ביידיש. בחצר שלנו ישבו זקנות שדיברו יידיש ביניהן. בתחנת הרדיו המקומית שידרו שירים ביידיש; לא הבנתי את המלים שלהן וגם לא היה לי חשוב כל כך להבין אותן. אבל אלו היו הפסקולים של ילדותי. אני זוכר היטב גם את ההצגות של תיאטרון יידיש שלנו, שבסך הכל הגיע לבירוביג'אן לעתים רחוקות, כי הוא הסתובב בכל רחבי ברית המועצות. אמי היתה סגנית העורך של העיתון המקומי ביידיש, 'ביראָבידזשאַנער שטערן'. המאמרים בו היו בליל בלתי אפשרי של מלל סובייטי חסר פשר, אך זה לא הפריע לי לחוות את השפה הזאת כחלק בלתי נפרד ממני".

התחנה האחרונה היא הימים שלאחר נפילת מסך הברזל ופירוקה של ברית המועצות. היום אין שום בעיה להציג, לכתוב ולשיר בכל שפה שהיא, כולל יידיש ועברית. אבל עכשיו אין בשביל למי.

"נכון. בחנוכה האחרון שרו דודו פישר ואברהם פריד בקרמלין לפני אולם ריק, שישבו בו כמה קשישים ואוליגרכים יהודים. אני שומע את מקהלת הגברים המפוארת של טורצקי, מקהלה פופולרית מאוד ברוסיה של היום, שיש לה ביצועים ווקאליים מדהימים. הם שרים ביידיש אבל מתבלבלים בין הניבים השונים, ובעיקר חסרה להם הנשמה היהודית".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: