סקירת דצמבר- חנוכה

השקר בחלוק לבן

כתבתו של דייויד פרידמן ב- Atlantic עוסקת בבעיה שרובנו מעדיפים שלא לחשוב עליה- בעיית אמינות ברפואה המודרנית. לא, לא מדובר בהילרים ובמרפאים אלטרנטיביים- אלא במחקרים הרפואיים עליהם אנו קוראים בכותרות של עיתוני בוקר ושמתפרסמים בכתבי העת המכובדים, היוקרתיים והנחשבים לרפואה בעולם.

האיש שעומד במרכז הכתבה הוא פרופסור לרפואה מאוניברסיטת יואנינה שביוון, ג'ון יונידיס. מדובר באיש שמזה שנים מספר מעז לאתגר את הממסד הרפואי בשאלות שלרבים לא נוח להתמודד איתם. הקריירה שלו התחילה ב- 2001, כאשר התחילו להסתובב שמועות שבבתי החולים היווניים הסטודנטים לרפואה שזקוקים לפרקטיקה כירורגית, עושים ניתוחי אפנדיציט למטופלים מקרב מהגרים אלבניים שכלל אינם זקוקים לכך. המחקר שיונידיס ערך יחד עם תלמידת המחקר שלו, גילה שאפנדיציטים שהוצאו ממטופלים עם שמות אלבניים היו בריאים בהסתברות של פי שלוש מאלו שהוצאו ממטופלים עם שמות יווניים. מציאת כתב עת שיסכים לפרסם את הממצא המרעיש לא הייתה משימה קלה, אך יונידיס עמד בה ומאז התמסר למחקר שלא נרתע מהנחות של תקינות פוליטית. יונידיס ותלמידיו החלו לבחון באופן סדרתי את המסקנות של כל המחקרים המתפרסמים בכתבי העת הרפואיים הנחשבים בעולם. על פי רוב, מקובל להניח שמאמר שמגיע לפרסום בכתב עת מדעי- רפואי נחשב הוא מאמר איכותי במיוחד, שעבר הליך נוקשה וקפדני של ביקורת עמיתים ( peer- review) ומגלה את הדבר הקרוב ביותר לאמת המדעית המושלמת. כתבי עת מן הסוג הזה דוחים כ-90% מהפרסומים הנשלחים אליהם, על מנת לאשש את המוניטין שלהם. ברם, מי שבוחן מקרוב ולאורך זמן את הפרסומים החדשים בתחום הרפואה יופתע לגלות עד כמה לעיתים קרובות האמת הבלתי מעורערת של אתמול הופכת למופרכת מחר. רק השנה התבשרנו על כך ש(בניגוד למה שאמרו לנו)- דיאטה מזרח תיכונית, פעילות פיזית ופתרון תשבצים לא ממש מעכבים את תסמונת אלצהיימר, שכלל לא בטוח עד כמה מכשירים ניידים אכן מסרטנים, ולא ברור האם לישון יותר משמונה שעות ביום זה בריא או לא. ככל שיונידיס ותלמידיו בדקו יותר לעומק את שיטות המחקר שבעזרתם הנתונים התקבלו, הם ראו בצורה מפורשת את הנטייה לתמרן נתונים כדי להציג אותםפ באופן רצוי, גם אם מדובר במטודולוגיות מוקפדות ביותר. במאמר שפורסם בכתב העת של האיגוד הרפואי של ארה"ב הם מראים בצורה משכנעת שבין שליש לחצי של המחקרים הרפואים שמתפרסמים בכתבי העת הנחשבים ביותר אינם אמינים ומגיעים לתוצאות שגויות או מוגזמות ומוטות. בעיה אחרת היא הנטייה של רבים מן החוקרים להתבסס את מחקרים קודמים התואמים את התוצאות שלהם ולהתעלם מאלו שסותרים אותם. עולם של כתבי העת הרפואיים הוא נרחב ביותר ורבים מאנשי מקצוע מתקשים, בעידן של הצפת מידע, לעקוב אחרי כל הפרסומים הרלוונטיים. זאת בשעה שברבים משטחי הרפואה ניתן למצוא ממצאים סותרים – כך, מחקר אחד איכותי ורב משתתפים הגיע למסקנה שתפילה חשאית הנישאת עבור חולי לב מאריכה את ימיהם, בעוד שמחקר איכותי אחר הגיע למסקנה הפוכה. חצי הנחמה שנותרה לרופאים היא שבדיקות מוקפדות של מטודולוגיה בתחומי הידע האחרים- מפיזיקה ועד כלכלה- מגלה תמונה לא פחות עגומה של נטייה המונית לתמרון נתונים. הרופאים גם נוטים להכיר תודה ליונידיס- הוא עצמו מודה שהוא מופתע מהביקוש הרב להרצאותיו בכל העולם. יונידיס נשאר איתן בנכונותו לביקורת עקבית ומדעית על הידע הרפואי הקיים ועל גישה סקפטית לכל סוג של מידע- כולל מידע שהוא עצמו מייצר. בתשובה לשאלת מראיין, הוא תוהה בקול רם האם יהיה מוכן לפרסם תוצאות שיפריכו את התוצאות של מחקריו- שלו ( למשל, כאלו שיגלו שמטודולוגיה של מחקרים רפואיים היא אכן טובה ויסודית). איך שלא יהיה, יונידיס נשאר אופטימי באופן עקרוני מן הטעמים הבאים: ראשית, רוב המחקרים הרפואיים אינם עוסקים בשאלות של חיים ומוות ממש, אלא בדרך של לעשתנו מעט פחות חולים או מעט יותר בריאים. חוץ מזה, יונידיס מאמין שאין רע בכך שמדענים טועים- העיקר שהם לא יתעקשו על טעויותיהם ויהיו מוכנים להודות בהם.

עוני מבחירע

מאמרו של הית'ר מק'דונלד ב- City Journal עוסק בסוגיה חברתית קשה- דרות רחוב ( הומלסיות)- אך מזווית פחות שגרתית. מק'דונלד מדבר על דור חדש שקם בקרב דרי רחוב בערים הגדולות של ארה"ב- וספציפית בסאן פראנסיסקו. השיח החברתי המקובל נוטה להציג אותם כקורבנות של עלייה אחרונה במחירי הדיור- בניגוד לתפיסה הנפוצה של דרי רחוב כמכורים או חולי נפש. ואכן מדובר בדור חדש של דרי רחוב – אנשים צעירים ובריאים בגופם, ש"התמרדו נגד המסגרת" ובחרו בדרות רחוב כדרך חיים, כחלק מ"שחרור מנורמות קיום בורגניות". הם נודדים בין מקומות ציבוריים, מקבצים נדבות ושוכבים על המדרכות. כשבעלי חנויות או עוברי אורח מנסים "להזיז אותם" מהמרחב הציבורי, הם עלולים להיות מותקפים מילולית או פיזית. למעשה, הגל החדש של הדיונים סביב השאלה התחיל בעקבות ניסיון של רשות מקומית בסאן פרנסיסקו לחוקק חקיקה, לפיה המשטרה תוכל לפנות את מי שישן על המדרכה בין שש בבוקר עד 11 בלילה- מדיניות שנוסתה בסנטה קרוז ואף הובילה לירידה משמעותית בשוטטות תוך שבועות ספורים. ברם, שירותי הרווחה בעיר הקימו קול זעקה גדולה, כשהם מנסים להציג את החקיקה כהתנכלות בזויה לדרי רחוב וקוראים במקום זאת להגדלת סיוע חברתי שיקומי. למעשה, מדובר לעיתים קרובות באנשים שכלל אינם מעוניינים בסיוע של רווחה- כל לילה כמאה מיטות במעון המקומי לדרי רחוב נשארות פנויות. ההומלסים החדשים אף מביאים איתם אוצר מושגים חדש- הם אינם הומלסים אלא "מטיילים", הם אינם מקבצים נדבות, אלא "אוספים כסף" וכשהם נשאלים מדוע אינם עובדים הם משיבים " אני כך היום הולך ממקום למקום וסוחב את התיק הכבד הזה על הגב- אני עובד קשה". בהתחשב בכך שהם מסרבים לכל סוג של תעסוקה, נראה שהם לא יוכלו לעמוד באף עלות של שכירות, גבוהה או נמוכה. תושבי סאן פראנסיסקו מודאגים מכך שאם המגמה של השתלטות ההומלסים על המרחב הציבורי תימשך, התיירות בעיר עלולה להיפגע- אך הנציגים של השירותים החברתיים נוזפים בהם על חוסר התחשבות בעניים ומשכנעים אותם, בחוברות ההסברה, "להיות אסרטיביים ולהגיד "סליחה, תזוז בבקשה" לאדם שחוסם את דרכם בשוכבו על המדרכה". הרובץ על מהדרכה אינו צפוי לומר "סליחה". יש לציין שרבות מן התלונות מגיעות דווקא מהתושבים בני השכבה הסיוציואקונומית בינונית- נמוכה, שאחדים מהם מטיחים ב"פעילים למען העוני" שאלו הולכים ללילה לישון בשכונות המוגנות והמהוגנות שלהם, בעוד שהם עצמם נאלצים להישאר עם הומלסים ישנים, שותים לשוכרה ומזריקים סמים ליד הדלת או בחדר המדרגות שלהם. בנוסף, אבירי זכויות ההומלסים מתעלמים מתיאוריה משפיעה בקרימינולוגיה- תיאוריית החלונות השבורים- שגורסת כי הפקרת מרחב ציבורי להפרות סדר קלות הופכת אותו לכזה שנתפס כלא בטוח , גורמת בהדרגה לשינוי בהרכב האוכלוסיה ולהתפשטות של נורמות פשע בסביבה. ככלל, המאבק על המדרכות בסאן פרנסיסקו חורג מהסיפור של בעלי עסקים שחוששים להיפגע- אלא נסב סביב השאלה למי שייכת רשות הרבים- לכלל הציבור, או למספר פולשים תוקפניים החוסמים אותו בפני הרוב.

הדת הירוקה

מאמרו של Joel Garreau ברבעון שמרני למדע וטכנולוגיה "ניו אטלנטיס" מוקדש ליחסים בין מאבק לאיכות הסביבה לדת , כאשר הוא מנתח את העיסוק העכשווי האיכות הסביבה כדת חדשה, שבאה במידה רבה על מנת להחליף את הדתות מונותטיסטיות הקיימות במערב. המחבר מביא מדבריו של סופר המדע הבדיוני מייקל קריצ'טון שמנתח את האלמנטים הדתיים בהשקפת העולם של הסביבתנים- קיים גן העדן האבוד של אחדות קדומה עם הטבע ( דומה לזה שראינו לאחרונה בסרט "אוואטר"), אדם גורש ממנו לעולם של זיהום כתוצאה מזה שאכל מעץ הדעת של המדע הטכנולוגי וכתוצאה מכך צפוי לכולנו יום הדין של הרס מערכות אקולוגיות. הישועה תבוא מהכנסייה האקולוגית, שבה האוכל האורגני הוא לחם הקודש. חלק מחסידי איכות הסביבה תוקפים בכתביהם במפורש את הדתות המונותיאיסטיות, מתוך טענה שלא ניתן להשתחרר מהגישה ה"צרכנית" כלפי הסביבה , כל עוד משמרים את התפיסה התנכית, לפיה אדם נברא בצלם אלוהים ומופקד על הבריאה בבחינת "רדו בדגת הים". חלק מ"הוגים ירוקים" טוענים לצורך בשחרור מפראדיגמה של שליטה, לטובת תפיסה לפיה אדם הוא חלק ממערכת אקולוגית גדולה וחייב לתפקד כחלק שאינו חשוב יותר מחלקים אחרים. התפתחה אף תפיסה ניו אייג'ית של מעין סגידה למכלול האקולוגי כישות אורגאנית אחידה בעלת תודעה, "גאיה". מאידך, רבים מהדתיים מנסים להשתלב בגל החדש ולפתח תפיסות נוצריות, הן קתוליות והן פרוטסטנטיות, על מנת לחוש שייכות בעולם של מודעות סביבתית ואף להיות "חיילים" בשורות הצבא של מגני הסביבה. בינתיים, נראה כי יחס לטיעונים השונים בתחום של איכות הסביבה פוסק בהדרגה להיות יחס אל עובדות טעונות הוכחה והופך לסוג של דוגמה דתית, ומי שכופר בה או מטיל בה ספק עלול להיות מואשם בחטא הדומה להכחשת שואה. ברם, כמו בכל דת, גם בדת הסביבה קיימת אופוזיציה סקפטית הולכת וגדלה. אחד מהבכירים בה הוא חוקר סביבה דני נודע ביורן לומבורג שמזה שנים מתמיד במאמצים להעמיד על דיוקן את העובדות בקשר לאיכות הסביבה, לצנן את הלחץ סביב ההתחממות הגלובאלית, להסתייג מאמנת קיוטו ולשכנע את האנשים ואת הממשלות להפנות את המשאבים מצמצום דחוף של פליטת דו תחמוצת הפחמן למשימות של הצלת מיליונים בעולם מרעב ומחלות. לומבורג עצמו סבור כי רוב האנשים מבינים את שפת העובדות ואת השיח הרציונאלי ויכולים להשתכנע מנימוקיו. בכל מקרה, העיסוק הדתי באיכות הסביבה על גווניו, משנה בהדרגה את המפה החברתית- פוליטית של המערב, בכך שהעיסוק באיכות הסביבה, שפעם היה נחלתו הבלעדית של שמאל חברתי, פולש בהדרגה למחוזות הימין השמרני והדתי ואף הופך לחלק הכרחי מ"צמע החובה" שפוליטיקאים והוגים שמרניים מחויבים להציג. מאידך, בשמאל נשמעים קולות מפוכחים יותר השואפים לצנן את ההתחממות הגלובאלית של השיח הסביבתני. ככל שההבנה שלנו את איכות הסביבה גדלה, יותר ויותר אנשים מבינים עד כמה בעייתי לנבא לאורך זמן של שינויי האקלים או תנודות במערכות אקולוגיות. ייתכן שהזמן מלמד את כל העוסקים באיכות הסביבה – דתיים כחילונים, שמרנים כליבראלים- את אחת התכונות החשובות יותר של מאמין אמיתי- הענווה.

השבת- שבת חנוכה- מדור "בשפה אחרת" מציין חמש שנים לקיומו. זאת הזדמנות להודות לכל הקוראים והמגיבים לאורך התקופה הזו ולבקש מהם- תמשיכו לקרוא, להתעניין ולהגיב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: