גם כך אפשר להיות הומו ודתי- כתבה של תמר רותם ב”הארץ”

הוא בארון ולא מתכוון לצאת, ותומך ב"טיפולי המרה" אף שסבל מהם. הוא התייעץ עם רב לפני שהתקשר לבן-זוג ולא יקים משפחה חד-מינית בלי רשות. ארגון שהקים מוכיח שאינו לבד. לדעת "עמית", גם כך אפשר להיות הומו ודתי

מאת תמר רותם

הצפיפות במסעדת המזון המהיר, שבה מגולל עמית את סיפור חייו, מעלה על הדעת אפשרות שמישהו עשוי לצותת לשיחה. אף שלא יצא מהארון, הבחור הגבוה שכיפה סרוגה גדולה לראשו, בסגנון חרד"לניקי (חרדי לאומי) מובהק, מדבר בחופשיות על יצרו ועל יוצרו. אולי הוא מבקש לומר באופן זה, שעולמו מורכב מסתירות ושהוא אינו מתכחש להן.
עמית אינו שמו האמיתי של האקדמאי, בשנות ה-30 לחייו, שמתגורר במרכז הארץ. כך הוא מכנה עצמו בקשריו עם הקהילה החד-מינית. לפני שהתיישב, שאל את המלצר היכן נוטלים ידיים ואף התעניין, בדקדקנות של בחור ישיבה, אם יש במקום נטלה (ספל המשמש לנטילת הידיים). לאחר מכן תיאר את הגילוי הכואב של ההומוסקסואליות שלו ואת גורלו: הומו בחברה שבה נטייתו המינית היא "אבי אבות הטומאה", כלשונו.
אם בשנים האחרונות הצטיירו חברי הקהילה הקטנה של הומואים ולסביות דתיים כשוחטי פרות קדושות הדורשים שיכירו בהם ויקבלו אותם בקהילה, עמית, כך נראה, עושה סיבוב פרסה. הוא דורש הכרה והקים ארגון חדש, "כמוך: הומואים דתיים ואורתודוקסים", שכינוס היסוד שלו התקיים אתמול בירושלים. אבל בניגוד לאחרים, עמית אינו מתנגד ל"טיפולי המרה" לשינוי הנטייה המינית (אף שניסה כאלה ללא הצלחה) ואינו מטיף ליציאה מהארון, להיפך: הוא מבקש אישור רבני לכל צעד, לרבות התקשרות עם בן זוג. כעת הוא ממתין להחלטה של רבנים, שאולי תאפשר לו ולשכמותו להקים משפחה.
"כמוך" הוא הארגון הרביעי שמייצג דתיים חד-מינים. לדברי עמית, הוא נועד לחרד"לים ולחרדים וחברים בו כבר כמה עשרות. קדמו לו "הו"ד" (הומוסקסואלים דתיים) שהוקם בשנות ה-90, "בת קול" המייצג לסביות מאז 2005 ו"חברותא" שהוקם ב-2007. עמית, שהיה פעיל מרכזי בחברותא וערך את אתר הארגון, עזב אותו בטריקת דלת, במחאה על כך שהארגון נתן גיבוי למניין משותף ללסביות, הומואים וטרנסקסואלים, והכניס לוועד דתיים לשעבר (דתל"שים).
במאי הקולנוע חיים אלבום ("ואהבת"), חבר חברותא, אומר שהפיצול משקף את הדרך שעברה קהילת החד-מיניים הדתיים, שכיום יש בה מקום לזרמים שונים. דובר חברותא, דניאל יונס, אומר ש"כל ארגון נותן את הטון שלו. אני רוצה להאמין שיש לנו מטרות דומות".
טמא, מנודה
מעבר לפוליטיקה הפנימית מפלג את ההומואים הדתיים הקונפליקט המהותי והאמיתי, בין ההלכה ללגיטימיות של נטייתם המינית, עקרונות כמו חירות הפרט ומימוש האושר האישי. על רקע זה, גם טיפולי ההמרה – שהרוב המוחלט של הפסיכולוגים מתנגדים להם – מפלגים את הקהילה. זאב שביידל, קרימינולוג ועובד סוציאלי ובעצמו הומו דתי, מרבה להתבטא בבלוג שלו נגד הטיפולים. לטענתו, המטפלים בגישה זו, שמיישם כיום בעיקר ארגון "עצת נפש" שייסד הרב שלמה אבינר, מרמים את הפונים אליהם כשהם מבטיחים להם הצלחה.
עמית אינו מתנגד לטיפולי המרה, אף שהתנסה שנים וסבל בטיפולים אלה. כמי שהתחנך במסלול הקלאסי של הזרם החרד"לי, כולל ישיבה תיכונית וישיבת הסדר, הוא ראה בהומוסקסואליות שלו "נטייה הפוכה", כפי שהיא מכונה בציבור זה. לקראת גיל 18, הוא מספר, חלם חלום רווי תשוקה לדמות גברית וכמו נעור מתרדמת. דלת הארון נפתחה ותהום נפערה.
"עד אז הייתי נאיבי", הוא נזכר. "הרגשתי משיכה למישהו מהכיתה אבל לא ידעתי מה זה. רק תחושה שמשהו לא בסדר". בעקבות הגילוי, הוא אומר, "הרגשתי שאני אחר: טמא, מנודה ולא נורמלי. הייתי שרוי במין שנאה עצמית נוראה, שבמהלך הזמן נהפכה לכעס גדול כלפי הקב"ה. למה הוא עשה לי את זה? הייתי מדוכא ובודד. בלי יכולת לספר על כך לאיש. בטח לא להורים".
לדבריו, גם בתוך ההלם של הגילוי, "הייתי עדיין הילד הכי טוב של העולם החרד"לי, והמחשבה הראשונה היתה לחפש רב. חשבתי שאפשר לשנות את זה ורב ייתן לי תשובות". הרב, שעמו נפגש עמית תקופה ארוכה, היה הראשון בסדרה של רבנים ומטפלים, שבמשך תקופה ארוכה התדפק על דלתותיהם כדי שיעזרו לו להיפטר מה"בעיה".
"הייתי במלחמה עם עצמי", הוא מספר. "חיפשתי מטפלים שיהיו אקטיביים ויתנו לי משימות שישחררו אותי מהמשיכה לגברים". אחד המטפלים שלח אותו לחוף הים לצלם נשים. "היה עלי לפנטז בהדרגה על בחורות", הוא אומר. "מגיע הרגע שאתה לא מצליח ומתחיל לשנוא את עצמך. אתה מרגיש שאתה לא ראוי לבוא בקהל ה', להיכנס לבית הכנסת, או לעלות לתורה. סבלתי כל כך שרציתי להתאבד".
עמית אומר כיום שהוא מקבל את עצמו, אף כי לא ממש יצא מהארון. על הטיפולים הוא אומר שגם אם לא עזרו לו, אין סיבה לחשוב שלא יעזרו לאחרים. לכן, הארגון שהקים שואף לגייס תרומות לקרן שתסייע לאלו שיבקשו לממן את טיפולי ההמרה. "אני מאמין ויודע שאנשים עברו טיפול הצליחו לבנות בית בישראל עם אשה", הוא אומר. "לא יצאתי מצולק מכל התהליך הזה. יצאתי מחוזק כלפי עצמי וכלפי הקב"ה".
הוא מתנגד לקביעה שהסיוע הכספי הופך אותו לשלוח של ארגונים הומופוביים: "אי-אפשר לטעון שהרבנים מנצלים אותי. אני לא משלה אנשים שהטיפול יכול לעבוד וזה ההבדל ביני לבין ?עצת נפש'. בעיני הטיפולים הם תהליך שחשוב לעשות ובסופם יכול להיות שאדם יאמר שהוא לא יכול להשתנות והוא הומוסקסואל".
ייתכן שתחושת המבוי הסתום הובילה את עמית למסקנה, ש"אתה יכול להקפיד על ההלכה, אתה יכול ללמוד תורה ואתה יכול להיות הומו". אין ספק שהמציאות החברתית שהשתנתה סביבו עזרה לו להגיע למסקנה הזאת. ועדיין הוא מתנגד נחרץ למצעדי גאווה, שמחזקים לדבריו את הסטריאוטיפ בחברה הדתית, "של הומואים שקופצים כל היום ממיטה למיטה. אני אומר שאין לי עניין להיות עם העירומים במשאיות. אני רוצה חיי קדושה". הוא מצהיר שאינו עושה את המעשה האסור בתורה, משכב זכר, מפני שהוא מנוגד להלכה.
אלבום אומר שהצהרות כאלה עלולות לפגוע בהישגים של ההומואים הדתיים. "חשוב לצעוד במצעד הגאווה ולצאת מהארון, כי כל הקטע של הארון וההסתרה ו'עצת נפש', פירושם להחביא את מי שאתה, וזה מביא לתהומות מסוכנים מאוד", אומר אלבום. הוא גם סבור שהומואים דתיים לא צריכים להיות כפופים לרבנים. "לרבנים יותר קל לבלוע את ?כמוך', שמאפשר להם לעשות צעד אחד אחורה. למה מפחדים מנראות? כי זה כאילו מה שישכנע אנשים לעבור צד, כאילו זה עניין של בחירה ולא דבר מולד".
כך, ההומואים הדתיים שאינם מבקשים הסכמת רבנים על כל צעד, יכולים להתחיל לפעול לזוגיות ולהקמת משפחה, בעוד עמית וחבריו ממתינים עד בוש לעמדת הרבנים המתנגדים לכך.
שביידל, הקרימינולוג החלוק על עמית בעניין טיפולי ההמרה, מזדהה עם ההתעקשות שלו להישאר בקהילתו הסגורה. לדבריו, דווקא ההתעקשות של אנשים כמוהו וכמו עמית, על הישארות בקהילות הקיימות, היא החלטה חתרנית. הוא מספר שבתפילת מנחה ביום כיפור, כשקראו את הפסוקים על משכב זכר, הוא עמד והתעטף בטלית כדי לבלוט לעיני המתפללים. "הרבנים היו רוצים לא לראות ולא לשמוע על ההומואים", אומר שביידל. "דווקא אנשים שנשארים בפנים ומבקשים תשובות, יותר קשה לבטל אותם".
מי מהגישות האלה תביא לשינוי חברתי, למיגור הומופביה בקהילות הדתיות – ימים יגידו. "ההכרה בנו כבר אינה מספיקה", סבור עמית. אף שהוא מוכן לוויתורים כבדים בתחום האישי, הוא בשום אופן אינו רואה את המשך חייו בבדידות וערירות. יש לו בן זוג, לדבריו, באישור רב. הם לא גרים יחד, כי שאלת מימוש היחסים לכדי זוגיות עדיין לא הבשיל מבחינת ההתייחסות הרבנית.
ילדים חורגים
בעיני הרבנים, זוגיות חד-מינית היא דגל אדום. במסמך רבנים שנוסח באחרונה בארצות הברית, להסדרת היחס להומואים הדתיים – המהווה צעד כביר של הכרה בזכויותיהם – שחתום שעליו גם הרב הישראלי יובל שרלו, הנחשב מוביל חברתי ביחס להומואים הדתיים – נאמר: ש"היהדות האורתודוקסית אינה יכולה לתת את ברכתה, או לאשר עריכת טקסי נישואים בין בני אותו המין. כמו כן אינה יכולה לתת את ידה לשום פעולה שנותנת לגיטימציה דתית לנישואים או ליחסים הומוסקסואליים. עם כל זאת, על הקהילות להביע רגישות, ולקבל בחיבוק מלא ואמיץ ילדים ביולוגיים או מאומצים של יהודים הומוסקסואלים מוצהרים, ועל משפחותיהם לעשות כל מאמץ לשמור על קשרי משפחה הרמוניים אתם".
הרב שרלו מבהיר שבעניין זוגיות, "לא נפרוץ את ההלכה". על חייו של עמית בצל האיסור הוא מדבר בחיוב. "להיות אדם מאמין זו בהחלט חוויה קשה ולא תמיד מענגת", הוא אומר, ומוסיף כי "הצעד הבא שנבחן הוא הקמת אתר שידוכים לאלה המעוניינים בילדים". הכוונה היא לסייע להומואים ולסביות להקים משפחות חד-הוריות, בלי זוגיות, בלי מין. זוהי אפשרות שתומך בה גם הרב בורשטין ממכון פוע"ה (רפואה ופוריות על פי ההלכה). כלומר, לא יוקיעו את אלה שיקבעו עובדות בשטח.
אבל כל הפתרונות והאמירות לא הסירו את המלה "חטא" ממימוש הזוגיות החד-מינית. עמית מזכיר ש"אין איסור להימשך לגבר", ואומר ש"גם אם אדם מגשים את המשיכה, יש עוד מרחק רב עד פסילתו כאדם. חילול שבת קשור בבחירה, הרבה יותר מאשר מימוש רצון קמאי לאהבה. הרבה יותר קשה להגיד את זה, אבל לאט לאט רבנים מבינים שזה כך".
ואילו אלבום סבור שכל הבעייתיות הזאת נובעת מכך ש"הפחד העיקרי של הרבנים הוא שנקעקע דברים מרכזיים כמו מוסד המשפחה וגדרי צניעות. אבל אנחנו מבקשים שיתמודדו אתנו בצורה מפוקחת. יכול להיות שנעשה דברים לפי דרכנו. מה לעשות? אנחנו שונים". *

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • י.ג.  On פברואר 18, 2011 at 2:36 pm

    מעניין לדעת אם התיאורייה הקווירית, שסולדת מהגדרות ברורות אומרת על דעתו של הנ"ל.
    לי זה הזכיר את מה שאני מכנה בהומור "תקופת בין המייצרים"- תקופה בה אדם הומו אינו בשל לצאת מהארון אך מכיר בעובדה שאל לו להתכחש לנטיותיו. בתקופה זו הוא מנסה לאמץ כל מיני הגדרות כמנגנוני הגנה (למשל, "אני דו מיני"). תקופה של חיפוש תשובה ובלבול, המסתיימת או בקבלה טוטאלית או בקיצון לצד השני, ז"א הכחשה יזומה של קיום הנטייה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: