עניין טכני ?

שתי יוזמות מעניינות בתחום המשפחתי הופצו לאחרונה בציבור הדתי, כשכל אחת מהן קוראת ליצירת מסגרת משפחתית חריגה מהדפוס המוכר לנו. היוזמה הראשונה קוראת לחידוש הפוליגמיה והשנייה- ליצירת נישואין של הומואים עם לסביות. כלפי שתי היוזמות קיימות דעות בעד ונגד ( לגבי הראשונה נראה שהנגד הוא הגובר ולגבי השנייה- נראה שההלם הנו גדול כל כך שהציבור טרם מעכל). אך נדמה לי שאם נביט מקרוב על שתי היוזמות, נראה כי יש בהן משהו משותף.

אפתח בשתי מעשיות נאות ששמעתי ללא ציון מדויק של המקור- אך גם ללא ציון כזה וגם אם המעשייה כלל אינה נכונה עובדתית, מן הראוי שתהיה נכונה. מסופר על הרב צבי יהודה קוק שנשא אישה בגיל נכבד למדי- אחרי 30 ( זה החלק העובדתי). וכאשר נשאל על ידי חבריו החרדים מדוע ראה להתעכב כל כך בנישואין השיב להם- "אני רוצה להתחתן מאהבה ולא בשידוך, כמוכם". לעומתו, מסופר על האדמו"ר מגור שנזף בבחור ישיבה שאיחר להינשא בצטטו את המשנה מפרקי אבות : "בן 18 לחופה". הבחור השיב לו " הנני מאריך בשמונה עשרה". השיב לו האדמו"ר: " אצלנו נוהגים לקצר בשמונה עזרה, אחרת נכנסות מחשבות זרות".

ברור כי לא מדובר כאן על הלצה גרידא, אלא על שתי גישות שונות מאד לגבי מהות המשפחה והנישואין. הגישה האחת רואה בהקמת המשפחה משהו טכני שניתן לעשותו ברגע שמגיעים לגיל מסוים וכל הממהר- הרי זה משובח. גישה זו לא תחפש, מן הסתם, אהבה גדולה בין בני הזוג וממילא מצדדיה נוהגים לסגור את ענייני השידוך בין ההורים עוד בטרם הילדים הכירו אחד את השניה. אם יש אהבה אחרי זה- זה בסדר ואם לא- אז לא נורא. או שמא- גם אם יש אהבה זה לא נורא. העיקר שיהיה נחת. הגישה האחרת רואה בזוגיות משהו הרבה יותר עמוק. היא רואה בה ברית בין שני אנשים שנוסד על אדני אהבה, אחווה, שלום ורעות ומתפתח לאורך זמן. זהו ברית של "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". שני אנשים מחליטים לדבוק אחד בשני- בחומר וברוח. למרות היותם מודעים לסיכון שבעניין. גישה זו רואה בברית בין גבר לאישה משהו ייחודי. והיא נראית לי הסיבה העיקרית לכך שלאורך הדורות היהדות ההלכתית זנחה את שתי האופציות המשפחתיות שהיו לגיטימיות זמן רב- פוליגמיה ופילגשות. אמנם נכון שסוללה גדולה של ראשונים התירה פילגש להדיוט ( האחרון בסוללה הוא רבי יעקב עמדין בן המאה ה- 18) ומאז האופציה די ירדנה מסדר היום ההלכתי. הניסיונות להשיב אותה לסדר היום הציבורי ( כמו זה שעשה לפני כחמש שנים פרופ' צבי זוהר) מתעלמות מכל משדובר בפתרון חסר כל התאמה לחיים שלנו – חיים שבהם יחסים בין בני הזוג אינם רק פונקציונאליים, אלא מושתתים על ברית משמעותית עבור שני בני הזוג. מדובר בשיקול שהוא הרבה מעבר לבעיות ההלכתיות הפורמאליות ( האם בסדר לשכב עם הפילגש לאחר שטבלה)- והוא כנראה השיקול שבגללו רובנו חשים סלידה או גיחוך מול היוזמות מן הסוג הזה. לכן נשארת השאלה- מדוע הן בכלל באות לאוויר העולם ?

לדעתי התשובה היא שהיהדות ההלכתית של ימינו עדיין אינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים שהשינוי בתפיסה הערכית של המשפחה הציב בפניה. היא נוהגת לקבול השכם והערב על ירידת קרנה של המשפחה היהודית וקדושתה, אך עם זאת נוהגת במוסד המשפחה כבמבנה שרירותי שיכול להכיל כל דבר, בשיטה הפולנית : " אתה בן, את בת, אתם בטח מתאימים". בעוד שבמציאות המצב הוא שקיימות מציאויות שבהן קבוצות מסוימות בציבור הדתי נמצאות בקושי זמני ( רווקים מבוגרים) או קבוע ( הומואים ולסביות דתיים) מול הקמת המשפחה. עדיף להכיר בזה שכך הם פני הדברים, לדבר על פתרון חברתי ( מהסוג שמציע מסמך רבני ארה"ב ביחס להומואים ולסביות דתיים, שפורסם לפני שנה) ולא לחתור ל"פתרונות" שאינם פותרים שום דבר בעצם.

ועוד משהו על היוזמה של הרב הראל. כשראיתי את ידידיי מהארגונים הדתיים הגאים מגיבים אליה, דרך ההסתייגות שלהם יכולתי לשמוע מבוכה ובלבול. אין מה להתבלבל, חברים. היוזמה הזו לא תפתור לציבור הדתי את הבעיה של הומואים ולסביות דתיים. אנו ממשיכים ונמשיך לצאת מהארון, לחיות בזוגיות גאה ולהמשיך להורות גאה. בכל בית כנסת ובכל קהילה יהיו הומואים ולסביות דתיים גלויים. הדבר הזה ילך ויתפשט ויהפוך בהדרגה לשגרה. עם או בלי לגיטימציה והכרה רבנית ( וכבר יש הכרה, לפחות ברמה של דיעבד, ע"ע המסמך המוזכר לעיל). עם זאת, בואו לא נשקיע את המאמץ המיותר במלחמה נגד הרב הראל או נגד "עצת נפש" ( הם כבר התחילו להילחם אחד נגד השני בלעדנו). כי גם הרב הראל וגם "עצת נפש" קיימים ופועלים מסיבה אחת. יש הומואים ולסביות דתיים שלא יצאו מהארון- לא משנה מה. החלק ההומוסקסואלי בזהותם יישאר מנותק מהחלק הדתי לעולם ועד. לרב הראל מגיעים אנשים ששנים ניסו לשנות את עצמם ללא הצלחה וברור להם מעבר לכל ספק שהם הומוסקסואלים במאה אחוז. אבל לצאת מהארון- בשום פנים ואופן ! הם יתחתנו עם לסבית, עם סטרייטית, עם אימא שלהם, יחיו בבדידות- רק לא זה. אז בואו נניח להם!

ואני אישית רוצה לומר- לדעתי, הכול היה כדאי רק כדי לשמוע את הרב הראל אומר ( בכתבה באתר "טיים"): " נכון שאיננו יודעים מה יהיה עם הילדים אצל זוגות כאלה ( הומוסקסואל נשוי ללסבית) אבל אנחנו עושים הרבה דברים בחיים בלי לדעת ומקווים לטוב". בפעם הבאה כשאיזו אישיות רבנית יוצאת חוצץ כנגד הורות חד מינית בטענה של "מה זה יעשה לילדים"- תזכרו את המשפט הזה !

רשימה זו פורסמה באתר "סרוגים"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: