איה רועי- ביקורת על עונה שלישית של "סרוגים"

לפני שאתחיל את הרשימה, הקדמה קצרה. אני חושב ומאמין שהסדרה "סרוגים" היא יצירת אמנות ובתור שכזו אינה חייבת שום דבר לאף אחד וצריך לשפוט אותה לפי קריטריונים אמנותיים בלבד שאומר בכנות שאיני יודע מה זה בדיוק. בכל מקרה, יוצרי הסדרה לא חייבים טובה לאף אחד, כולל הומואים דתיים. הרהורים אישיים להלן הם בגדר מחשבות על ההשלכות האפשרויות של דמויות מסוימות בסדרה על הויי המחשבתי והרגשי של הצופים. אין כאן כל כוונה פוליטרוקית לעצב דמויות בסדרה כרצוני- סדרות טלוויזיה נוצרות לא כדי לרצות אף אחד ומי שיש לו בעיה עם דמות כזו או אחרת בסדרה או עם סדרה כולה- לא חייב לצפות בה. עד כאן ההקדמה.

אני חייב להודות שברגע הראשון הייתי מאוכזב מדמותו של רועי שהציצה לנו בעונה השלישית של "סרוגים". בכלל, ייתכן שאני עושה עוול להמשך דמותו כי טרם ראיתי את כל העונה השלישית והאחרונה. עם זאת, נראה כי הכיוון הוא ברור. לאחר שיצאנו להפסקה בין עונתית, רועי שב אלינו עם כיפה שחורה גדולה לראשו ובפרק הבא הוא כבר נשוי ורעייתו החרדית רקמה לו את שמו על השקית של הטלית. החלום יתגשם. עוד יישמע בערי יהודה.

אני מודה שתגובתי הראשונה הייתה אכזבה. מה, ככה אתם עושים לנו? אחרי שבסדרת הדגל הטלוויזיונית על הציבור שלנו אחרי אלפיים שנות גלות מהמסך הקטן הופיעה דמות של הומוסקסואל דתי- ככה אתם מחתנים אותו ? למה הוא לא הולך לפגוש את הרבנים ? לעורר את המודעות הציבורית בנושא? מפרסם רשימות ב"סרוגים" ו"ynet  יהדות"? מצטרף למניין הגאה?

במחשבה שנייה, ולאחר צינון קל, אולי זו הייתה הדרך הטובה ביותר לצאת מהמצב. המבקרים בציבור שלנו בשלב מסוים כבר יצאו מהכלים עם ההערות שכמובן שאין בזה שום דבר רע ( ממש לא !) אבל לדחוף שתי דמויות של הומואים בסדרה אחת זה כבר באמת מוגזם. מאידך, רועי הפך לדמות משנה בולטת ולא ניתן היה כבר להיפטר ממנו סתם כך. אז בואו נחתן אותו ובא לציון גואל.

במחשבה שלישית, ייתכן שכותבי הסדרה עשו איתנו חסד גדול ועל הדרך העבירו לנו מסר מאד חשוב ואמיתי. כשרעות ההמומה מתפנית חדה בחייו של רועי שואלת את נתי לפשר הדבר, הוא משיב לה שאצל החרדים הכול הרבה יותר פשוט- שלוש פגישות, מתחתנים וזהו. ושתי נימות מתערבות בקולו- נימת קנאה על הדרך הפשוטה ומהירה לפתרון מול נימת העצב על כך שהפתרון אינו נגיש וזמין.

והפתרון אכן אינו בהישג יד עבור נתי ועבור עוד רבים בציבור הציוני דתי. יוצרי הסדרה ממש לא עשו לעצמם חיים קלים ולא הלכו לספר לנו סיפור מאולץ עם סוף טוב- למשל שרועי הלך לטיפול ב"עצת נפש" , הבין שם ש"נטייתו ההפוכה" היא פועל יוצא מהיחסים עם אב מתנכר ואם דומיננטית, התחבר לגבריות, למד לשחק כדורסל והיום הוא סטרייט לכל דבר ואשתו פוגשת את הרב אבינר כל שנה בסוכות ליד הכותל, מודה לו ומספרת לו על כך שנולד להם עוד ילד בשעה טובה. מספרים לנו את הסיפור הפשוט והנוקב שיורד לשורש שאלת הזהות שלנו כציונים דתיים מול הזהות החרדית.

מהותה הבסיסית של החברה החרדית היא שימור עצמי. המטרה היא שהנכד שלי ילבש שחורים כמוני.  אין מטרה אחרת. למטרה הזו מותר גם לכופף את ההלכה- ובוודאי שניתן לשם כך לכופף אנשים פרטיים. למושגים אמורפיים כמו "אושר, סיפוק אישי והגשמה עצמית" מתייחסים בערך כמו לנענע בתה- אם יש זה נחמד ואם אין- זה לא נורא. וזה כך לא רק ביחס לנטייה מינית. אחד ממורי ורבותיי בתחום הטיפולי, שהוא בין אנשי הטיפול הנחשבים והידועים בישראל שגם עובד הרבה עם הציבור החרדי, סיפר ל יפעם על מעשה הבא. הגיע אליו זוג חסידי צעיר, שניהם צאצאים למשפחות חשובות בחסידות שלהם שנישאו צמוד לגיל 18. כשהוא שמע אותם הוא חשב שהשדכן של הזוג היה צריך להיות בו -זמנית חרש, שוטה וקטן. היה מדובר בשני אנשים ללא כל מכנה משותף, מנוכרים הדדית לגמרי ודי סולדים אחד מהשני. הוא סרב לטפל בהם והעביר את העניין לרב המשדך, כאשר ברור היה לכל המשתתפים שאין מצב בעולם שהזוג יתגרש. ייחוס, שידוך, כבוד המשפחה. שלוש פגישות וקדימה לחופה. למה לחתן הומוסקסואל זה יותר בעייתי מזה?

מאידך, בציבור שלנו המצב שונה. לא סתם רועי בסרט מדבר עם אשתו על ה"התמכרות" של חבריו הסרוגים ל"הגשמה עצמית". ובכן, חברים, בואו נודה בזה בפה מלא- כן, אנחנו מאמינים בזה. מאמינים באידיאל הרומנטי, שגם אם הוא לא קל להגשמה במציאות, אך בכל זאת בר השגה. אנחנו מאמינים שכשאנו נשבעים מתחת לחופה על "אהבה ואחווה ושלום ורעות" – אל ולא רק מילים שחייבים להגיד. אנו מאמינים שברית "ודבק באשתו" כולל כל יכולת אנושית בריאה לאינטימיות תקינה. וכן- אנו מחפשים גם הגשמה אישית על מנת להוציא אל הפועל את הכוחות הטמונים בתוכנו מתוקף צלם האלוקים שבנו. בגלל זה קיימת הביצה בירושלים ובגבעת שמואל. יש בה אנשים שלא מוכנים סתם להתפשר כדי "להיות כמו כולם" בכל מחיר. כמובן חשוב לא לעשות גם להם אידיאליזציה גורפת- חלקם סתם בני אדם לא החלטיים ואינפנטיליים ( ובעונה השלישית יש להם נציג מכובד בסדרה בדמותו של המשורר עזריה בן עטר). אך בכל זאת, רבים מהם אכן מחפשים את אהבתם, את הדרך לאינטימיות העמוקה והכנה, פיזית, רגשית ורוחנית. חלק בגלל זה חוצים את גיל השלושים כרווקים. חלק הופכות לאימהות חד הוריות. וחלק- מה לעשות- יוצאים מהארון. וזו המציאות בציבור שלנו. וזה לא בגלל הטלוויזיה והאינטרנט והשפעתה הקלוקלת של התרבות המערבית הפרועה. ולכן גם "עצת נפש" וגם מיזם השידוכין של הרב הראל לא יפתרו את הבעיה הזו, אלא במקרה הטוב ישימו עליה קצת קרם קוסמטי. אך לבעיה מהותית אין פתרונות קסם ולא פתרונות קוסמטיים.

ובכן, צופים וצופות יקרים, רועי מהסרוגים התחתן. שיהיה לו מזל טוב. כל היתר ממשיכים לחפש. אם הליבראלים שבכם בכל זאת מחפשים משהו להתנחם בזה- אתם מוזמנים להיזכר בפרק הסוגר של העונה הקודמת, שבו אביו של רועי אומר לו ( עם כוונה אירונית דווקא לכיוון של אחיו נתי)- שחשוב לו להדגיש שהוא יקבל את בנו ההומוסקסואל בכל מקרה. שהמשפחה יותר חשובה מהכול. זה המסר שהציונות הדתית של שנות האלפיים מעבירה להומואים ולסביות דתיים. אז מי שמוכן לצאת מהארון- שיהיה בשעה טובה. ומי שלא- שיהיה מזל טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: