מצוות ככלים להישרדות- ראיון עם מלווין קונר

Melvin_Konner_closeup

פרופ' מלוין קונר, אנתרופולוג יהודי בעל שם, רואה את המצוות ככלי להישרדותה של חברה, בייחוד בזמן המודרני. בשיחה עם פרופ' משה קופל הוא מחבר אבולוציה ויהדות ומסביר למה ברית המילה קשורה לפוריות השבטים באפריקה

זאב שביידל

פרופ' מלוין קונר הוא דמות ייחודית בנוף האקדמי האמריקאי והעולמי. בתפקידו הרשמי הוא מרצה לאנתרופולוגיה, לפסיכיאטריה ונוירולוגיה באוניברסיטת אמורי בארה"ב. שנתיים מחייו הוא הקדיש לחקר שבטים לקטים-ציידים במדבר קלהארי האפריקאי ולתהליכי גידול הילדים שם ואף פרסם לאחרונה ספר על היבטים אנתרופולוגיים של הילדות, בנוסף לספרו המוקדם יותר אודות טבענו האנושי – "כנף שבור". בנוסף לכך, קונר הוא גם יהודי ומחבר שני ספרים בנושא יהדות: אחד מהם, Unsettled, הוא חיבור חשוב באנתרופולוגיה יהודית, והשני, "הגוף היהודי", סוקר את תולדות התפתחות תפיסת הגוף היהודית.

בניגוד גמור למקובל בחוגים של מדעי החברה, קונר הוא ציוני חם, ואם כל זה לא מספיק, הוא גם דתל"ש שגדל עד גיל 17 בבית אורתודוקסי ופינה חמה בלב של זהות יהודית עדיין שמורה לו בליבו. בחודש נובמבר הוא הוזמן לירושלים על ידי מכון שכטר ללימודי יהדות על מנת להרצות על היבטים אבולוציוניים של היהדות. מערכת 'שבת' ביקשה מפרופ' משה קופל, תלמיד חכם ומתמטיקאי מאוניברסיטת בר-אילן, לשוחח עם פרופ' קונר על השילוב הייחודי בחייו בין חקר ההיבטים האוניברסאליים של הטבע האנושי (מההיבט הביולוגי) להבנת היבטיו הייחודיים-תרבותיים של האדם (מההיבט האנתרופולוגי), וכמובן על הנקודה היהודית.

אורתודוקס בלב

משה קופל: בוא נתחיל בחלק היהודי. אחד מהבלוגים שלך נקרא "הרהורים של יהודי אורתודוקסי שהידרדר" (Reflections of lapsed Orthodox Jew). האם זה אומר שאתה רואה בהיותך אורתודוקסי חלק חשוב מזהותך?

מלוין קונר: בהחלט. גדלתי בבית אורתודוקסי מודרני בברוקלין, בתקופה שברוקלין הייתה מאד יהודית. אמנם לא הלכתי לישיבה, אך ביקרתי בבית כנסת מספר פעמים בכל יום בתקופה ההיא, עד גיל 17. היו גם לימודי יהדות אינטנסיביים בכל יום בשבוע בקהילת "בית ישראל" בראשותו של הרב ברנרד ברזון ז"ל…

משה קופל: כן, האבא של חנניה ועזריה ברזון. הם היו ידועים מאד בירושלים.

מלוין קונר: נכון. האבא שלהם היה אחת הדמויות שעיצבו את הזהות שלי בתקופת הילדות. הוא אחד האנשים שבזכותם אני חש קשר כל כך חזק לישראל ולעם היהודי ובזכותו אני עצם גם יושב כאן כרגע, על אף שאיני דתי יותר. חוויה של לגדול בבית דתי גורמת לאנשים רבים להפוך לאנשים מאד אנטי-דתיים לאחר שהם עוזבים את דתם. אך אני נשאר עם כבוד רב לאנשים דתיים ובקשר טוב עם הרבנים, למשל עם הרב עמנואל פלדמן (מנהיג אורתודוקסי-מודרני ידוע בארה"ב – ז"ש) וגם עם הרב הקונסרבטיבי עמי גודמן. לעתים אני מוצא את עצמי מגן על הדת ממתקפותיהם של הוגים אתיאיסטים קיצוניים כמו ריצ'ארד דוקינס וסם האריס, שקוראים לדת "הפרעה ילדותית". לי חשוב לדבר גם על הצורות שבהן דת מועילה לאנשים ולא רק על הדברים שלהם היא מזיקה (מה שבוודאי קורה).

בוועידה אחת בה הרציתי יחד עם דוקינס והאריס ב-2006, זמן קצר לאחר ששני ספרים מאד ידועים שלהם נגד הדת יצאו לאור, אמרתי שחוקר רציני היה עורך השוואה, אולי בצורת טבלה של שני טורים, כשבטור אחד הוא מתעד השפעות חיוביות של הדת ובטור השני הוא מתעד את ההשפעות השליליות שלה. אצלם, לעומת זאת, אמרתי, קיים רק טור אחד.

שיקולי הישרדות

מלוין קונר: ההרצאה שהעברתי עכשיו בישראל בנושא היבטים אבולוציוניים של היהדות היוותה מיזוג של עיסוק בדת היהודית עם ממצאי המחקר. היה זה ניסיון חדש מבחינתי. זאת הפעם הראשונה שיש לי את הזכות להרצות על נושא הקשור ליהדות.

משה קופל: בכל זאת, פרסמת שני ספרים בנושאים יהודיים.

מלוין קונר: אכן, אבל בעבר לא דיברתי על זה בישראל. בכלל, יש אווירה שישראלים יודעים הכול על יהדות ולא צריכים ללמוד דבר מאנשים הבאים מחו"ל… בכל מקרה, זאת הייתה חוויה חדשה בשבילי להרצות על נושא הספר שלי – הגוף היהודי – באוניברסיטת בן גוריון. גליתי התעניינות רבה בנושא. זו ההזדמנות שלי להודות למכון שכטר ללימודי יהדות על שניתנה לי ההזדמנות לכך. אמי ממש מאושרת כשהיא שומעת על הקשר שלי עם ישראל.

חשבתי רבות כיצד אני יכול לשלב את מה שאני יודע על יהדות עם מה שאני יודע על אבולוציה. חלק מההיסוס שלי קשור לעובדה שמה שלמדתי מהרב ברזון, למשל, זה ששמירת המצוות אינה אמצעי להשגת מטרה אחרת אלא מטרה בפני עצמה. שמירת כשרות או הפרדה בין בשר וחלב אינה באה מטעמי בריאות אלא היא מצוות ה'. כך התורה מצווה וכך יהודי עושה. אך כשאני מסתכל על יהדות כחוקר אני בוחן את המצוות בתור כלים המשמשים להישרדות. היו לי שיחות בנושא עם הרב מייקל ברויד (מרצה למשפטים באוניברסיטת אמורי בה מלמד קונר) שאמר לי שחלק מהמצוות אכן יכולות להתפרש בתור משרתות מטרות מסוימות. קיימת גם אמירתו המפורסמת של אחד העם: "יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת על ישראל", וזו אמירה שמדברת על הסתגלות והישרדות. ניתן לומר שמצוות שבת עזרה ליהודים לשרוד בכך שהיא גרמה להם להקדיש יום אחד בשבוע למנוחה והתבוננות. ויש לזה חשיבות רבה בעולם 24/7 שלנו.

עלי לציין גם שסיפור המבול, שמציג את השמדת האנושות עקב השחתה מוסרית והטענה כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", מציג בעיני תמונה מדויקת ונאמנה יותר של הטבע האנושי כפי שהוא מוכר לנו בביולוגיה אבולוציונית בניגוד לגישה המקובלת עדיין בהרבה ממדעי חברה הרואה בטבע האנושי "לוח חלק".

עדיין בבית הכנסת

משה קופל: רציתי לשאול אותך על הנקודה שהעלית קודם. ציינת שעד גיל 17 היית מגיע לבית הכנסת ואף שמרת מצוות. היה מעניין אותי לשמוע את דעתך על משהו פרדוקסלי שאני רואה בהקשר הזה מנקודת מבט אנתרופולוגית. הרבה אנשים בעולם המערבי מאבדים את אמונתם הדתית מבלי לאבד יחד איתה את האמונה שלהם בתרבות המערב. זיקתם הסוציולוגית נשארת ללא ספק במערב והם אינם נהפכים להינדואיסטים ולאוכלי נחשים. מדוע?

מלוין קונר: תראה, אני אישית לא אוכל חזיר או כל מה שמיוצר ממנו עד עצם היום הזה. אני גם נוהג במשך כל השנים לערוך קידוש וסעודה בליל שבת, גם כשהילדים היו בבית וגם כשהם עזבו. ילדיי קיבלו חינוך יהודי קונסרבטיבי. שניים מתוך שלושה טוענים שאני סותר את עצמי במקרה הטוב או צבוע במקרה הפחות טוב, אבל ההסבר שלי הוא שראשית אני רוצה שתהיה להם זיקה למסורת שלהם, ושנית אני רוצה שתהיה להם אפשרות בחירה אמיתית. אני חושב שאנשים רבים צריכים לגונן על עצמם כיום מפני ה"דחפים הדתיים" שלהם או מה שנותר מהם ולשם כך הם מכריזים בראש חוצות שאין להם חלק ונחלה בדברים שבהם הם האמינו פעם, אך אני מעולם לא הרגשתי כך. יש מי שעוזב את האמונה ויש מי שמוצא אותה ויש גם מי שהולך מספר פעמים ועוזב וחוזר, כך שבני האדם הם מורכבים מאד, ומי יודע מה יילד יום?

פעם, כשעוד הייתי לומד עם הרב ברזון והתחלתי, בסביבות גיל 14-15, לשתף אותו בספקות האמוניים שלי, הוא אמר לי (ואני עדיין זוכר את הבעת פניו): "אם תאבד את אמונתך, יהיה זה דבר נורא… אך אל תפסיק להגיע לבית הכנסת בגלל זה!" (צוחק). תמיד האמנתי ב"נעשה ונשמע" – ביהדות, אדם לא מכריז קודם כל על אמונתו, אלא עושה דברים ודרכם מגלה, אולי, דרך למשהו רוחני. אתה בטח מכיר את הסיפור על יהודי שרצה לפגוש אדם שקראו לו "האפיקורס העולמי" והוא הופתע מאד לגלות אותו מתפלל בבית הכנסת. לאחר שזה סיים את תפילתו, שאל אותו יהודי בהתרסה: " אם אתה אפיקורס, מה לך בבית הכנסת?", והלה השיב לו : "אמנם אני אפיקורס, אבל אני לא גוי!"

משה קופל: יש לסיפור הזה גרסה נוספת. הם ממשיכים לשוחח והאפיקורס שואל את היהודי: "מה ציפית ממני שאעשה?". והוא השיב לו : "ציפיתי שתחלל שבת ותאכל טריפות" – "ומדוע שאעשה זאת?" – "להכעיס!" – "להכעיס את מי?"…

מלוין קונר: אמת, איני מיושבי בתי כנסת תמידיים, אך אני בהחלט פוקד את בית הכנסת יותר מכמה פעמים בשנה, כולל ימי הפטירה של שני הוריי. מחר, אגב, אני אצטרך להתפלל במניין בדיוק מהסיבה הזו.

שאלת התרבות

משה קופל: הייתי רוצה להרחיב על משמעות היותך אנתרופולוג וכיצד הדבר משפיע על זהותך האישית. התייחסת לכך בספרך האחרון על האנתרופולוגיה של הילדות, בו אתה מדבר על הקושי של "להיות שם", כלומר לנסות "להיכנס לראש" של אדם מתרבות אחרת לגמרי מזו שלך, תרבות בלתי מערבית. האם וכיצד אתה מסוגל לעשות זאת? מה שמעניין אותי אישית בהקשר הזה זה דווקא לא החשש שאני "לא אוכל לקלוט את הראש" של אדם מתרבות אחרת, אלא דווקא החשש ההפוך- שאני "אשחק את התפקיד" כל כך טוב עד שאאבד את תחושת הזהות האישית.

מלוין קונר: זו שאלה גדולה. כפי שכתבתי, ביליתי שנתיים מחיי בקרב שבטי לקטים-ציידים במדבר קלהארי. אחד הדברים היותר עוצמתיים שם היה לראות עד כמה אנשים אלו מושרשים בזהותם, עד כמה הם ספוגים בתרבות שלהם ועד כמה היא ממלאת אותם. לדעתי הדבר נכון לגבי כל תרבות מסורתית. לכן חשוב לי כל כך להעביר את המסורת התרבותית שלי לילדים שלי, כיוון שאני מבין עד כמה המסורת היא דבר עוצמתי.

אני מכיר בארה"ב הרבה אנשים שבאו מרקע אתני מעורב ומגוון וזה הרבה פעמים דבר חיובי, אך עם זאת פעמים רבות חסרה להם התחושה של להיות מושרשים בתרבות אחת מסוימת. התרבות היחידה שהם מכירים היא תרבות אמריקאית שמשתנה ללא הרף. לכן להיות יהודי – זה הרבה יותר גדול מאמונה מופשטת, זה סוג של "עסקת חבילה" שכזאת שבאה ביחד עם כמיהה לירושלים והתמודדות עם תולדות הרדיפות של היהודים לאורך ההיסטוריה (אני עצמי יליד 1946 וגדלתי בבית הכנסת שבו התפללו ניצולי שואה רבים, חלקם עם מספרים מקועקעים על זרועותיהם. הדבר תרם לגיבוש של זהותי).

כשהלכתי לעסוק באנתרופולוגיה, רציתי להבין את הטבע האנושי, את הדחפים האנושיים וגם את החוויה האנושית של זהות תרבותית. בתקופה שלמדתי בתיכון ובאוניברסיטה, בשנות השישים בארה"ב, היו שנים בהן התופעה של "תרבות הנגד" הייתה מאד חזקה. האמונה הייתה שהדתיות והלאומיות ייעלמו מן העולם בהדרגה וכולנו נוכל להזדהות עם המין האנושי כולו. וכשהבן הראשון שלי נולד, השאלה הזו נעמדה מולי במלוא החריפות – איזו זהות אני מוריש לו? הרבה אנשים מתמודדים עם השאלה הזו סביב לידת ילדיהם. זהו הטבע האנושי להזדהות עם מסורת תרבותית ספציפית לצד הזדהות רחבה יותר עם כל המין האנושי. ובתור אנתרופולוג אני עושה זאת – אני תופס את בני האדם בו זמנית כיצורי אנוש וגם כיצורים תרבותיים שבאים מתרבויות בעלות מאפיינים ספציפיים שמשתנים במהלך הזמן. לפעמים קשה לאתר ולזהות את המאפיינים האלו, אבל הם שם והם קיימים וחשוב להכיר בהם. כל עוד הדבר לא גורם לך לשנוא את האנשים שבאים מתרבויות אחרות.

הצופן הגנטי

משה קופל: אני רוצה להתמקד בפן האוניברסאלי. כשפרסמת את ספרך "כנף שבור- מגבלות ביולוגיות של הטבע האנושי"- בטח היית מודע לאיזה שדה מוקשים רעיוני אתה מכניס את עצמך. היכן לדעתך טמונות הסכנות בהבנת הטבע הביולוגי של בני אדם ומדוע זה מטריד אותך?

מלוין קונר: בשתי המהדורות של הספר הזהרתי מאד מפני פרשנויות בעייתיות לבסיס הביולוגי של הטבע האנושי, הדומות לאלו שניתנו בארה"ב של המאה ה-19 על טבעם הנחות של השחורים או בגרמניה של המאה ה-20 על טבעם של היהודים, שהורסים ומקעקעים כל מדינה שהם מגיעים אליה וכל מדינה שהם עוזבים אותה משגשגת.

משה קופל: בעוד שלמעשה כנראה ההפך הוא הנכון.

מלוין קונר: בדיוק, ולכן במקומות רבים שמהם גרשו יהודים, אחרי זה התאמצו להזמין אותם בחזרה. בכל מקרה, תנועת האאוגניקה (השבחת הגזע) ודרוויניזם חברתי היו פגיעות קשות במדע האבולוציוני, שהגיעו לנקודת השפל במדע הגזע הנאצי.

ובכן, האזהרות האלו היו בתוך הספר שלי בדומה לאזהרות שימוש של כדורים הכתובות על הקופסה. עם זאת, אזהרה כזו מעידה כשלעצמה על כך שיש אמת מדעית בדבר. בנוסף, אני מאמין שאם אנשים טובים ומהוגנים לא יעסקו בתחום של ביולוגיה אבולוציונית הם יפקירו אותו לאנשים שאינם כאלה ואיני רוצה שזה יקרה.

צעדתי לתוך שדה המוקשים בכתיבת הספר ואכן חטפתי ביקורות קשות מחלק מחבריי אנשי השמאל. אך הספר גם קיבל הערכות חיוביות – כך שהצלחתי לחצות את שדה המוקשים ולהגיע לצדו השני בריא ושלם. כך הדבר היה גם עם אלו שכתבו על הביולוגיה של הטבע האנושי לפניי – וילסון, פינקר ואחרים. מעניין לציין שכאשר ערכתי ועדכנתי את הספר לקראת המהדורה השנייה ב-2002, כ-12 שנה לאחר המהדורה הראשונה, שמתי לב שאני מוחק מהספר הרבה מה"התנצלויות" שהיו במהדורה הראשונה כמעט בכל עמוד, התנצלויות מסוג "אל תבינו אותי לא נכון, אני מתכוון לזה ולא לזה" וכו', כי לקראת שנות האלפיים אנשים התחילו להבין יותר ולדבר בצורה פתוחה יותר על המגבלות הביולוגיות של הטבע האנושי, על הגנטיקה.

משה קופל: זה השתנה הודות למחקרי התאומים?

מלוין קונר: אכן כן. כשמחקרי התאומים התחילו בשנות ה-80 של המאה העשרים, הייתה עליהם ביקורת קשה עקב מדגמים קטנים, פגמים מתודולוגיים וכיו"ב. אך ככל שהזמן התקדם והתחילו להתפרסם מחקרים שהשוו תאומים שגדלו באותו בית עם תאומים שגדלו בבתים שונים, מחקרים בביולוגיה מולקולארית וגנטיקה – כך הלכה התמונה ונעשתה בהירה יותר וגם הקשר בין גנטיקה להתנהגות נעשה ברור יותר. היום כבר מובן מאליו שמחפשים רצפים גנטיים ספציפיים הקשורים לסכיזופרניה או לנטייה הומוסקסואלית או לחיפוש ריגושים. שינוי משמעותי נוסף שקרה הוא תפיסת הדברים בפרספקטיבה אבולוציונית- והושפעתי מאד מכך. עם זאת, היו אנשים שהתנגדו לזה בתוקף, מסוגו של סטפן ג'יי גולד, חוקר אבולוציה בריטי, שמעולם לא קיבל את ההנחות של פסיכולוגיה אבולוציונית.

משה קופל: לדעתי הייתה לו סוג של התנגדות רעיונית חזקה לנושא.

מלוין קונר: כן. הכרתי אותו והוא היה מדען מבריק שתרם בתחומים רבים, אך לדעתי בנושא של פסיכולוגיה אבולוציונית הוא היה ממוקד מדי בהיסטוריה השלילית שלה מכדי להיות מסוגל להעריך את התחום הזה בצורה מאוזנת. הוא כתב שנים רבות בכתב העת Natural History ואם הוא היה מעיין מדי פעם במאמרים שפרסמו שם חוקרים אחרים, הוא היה מבין עד כמה הוא מוקף באנשים שמאמינים בתפיסת עולם של ביולוגיה אבולוציונית ועד כמה הוא עצמו נותר מאחור מהבחינה הזו.

הפולמוס עדיין נמשך והוא התעורר שוב בשנים האחרונות דווקא סביב מחקרים בגנטיקה של היהודים- וספציפית מה שמכונה "גן הכוהנים" שמוכיח לכאורה את מוצאם המשותף של כוהנים, יחד עם שבט למבה מדרום אפריקה. אולי יהודים רגישים בצדק לסוג זה של ממצאים, אך הממצאים עדיין שם. וחוקרים רבים- רובם אגב יהודים- חוקרים את הנושא הזה. לא מדובר רק בגנטיקה יהודית, אלא במחקרים בגנטיקה של כל קבוצה אתנית אחרת בעולם. אם פעם הייתי אומר בביטחון גמור שהבדלים גנטיים אינם קשורים להבדלים בין הקבוצות האתניות השונות, כעת איני בטוח בזאת, בטח שאיני יכול לומר זאת בנחרצות. כעת יותר ויותר אנשים מכירים בחשיבות ההבנה של ההשפעות הגנטיות, כולל מקבלי ההחלטות בתחום המדעי, הפילוסופי, האתי והדתי. לא ניתן להתעלם מכך יותר.

בזכות המילה

משה קופל: אתה נמצא בישראל בכנס שהנושא שלו הוא אבולוציה והמסורת היהודית. האם יש לך ממצאים ספציפיים לגבי מצוות מסוימות ותפקידן האבולוציוני האפשרי?

מלוין קונר: עלי להודות שאני משיב לשאלה הזו בחיל ורעדה. בשנת 2008 פרסמתי מאמר בנושא בקובץ שהיה מוקדש להיבטים אבולוציוניים של יהדות, כולל מספר מומחים ידועי שם בתחום של ביולוגיה אבולוציונית. שם הרחבתי קצת בנושא של ברית המילה, גם קצת מתוך אפולוגטיקה, מרצון "להגן", בין היתר על רקע הניסיון שבוצע לאחרונה במועצה העירונית של סן-פרנסיסקו לאסור על קיום ברית המילה בשם מניעת פגיעה ברך הנולד, יוזמה שהכתה גלים בעולם אך נכשלה.

בענייננו, ברור שברית מילה היא ניתוח שקיים בו אלמנט של סיכון, כיוון שילד עלול למות מהמופיליה, למשל, או מזיהום. ורבנים אכן מתייחסים לסכנות רפואיות שכאלו. כיצד אפוא ניתן להצדיק זאת במונחים אבולוציוניים? מצד אחד, הולכות ומצטברות הראיות שברית המילה מגנה מפני הרבה מחלות המועברות מינית וגם נגד סרטן העורלה. מחקרים שנערכו באפריקה מראים שבקרב גברים נימולים סכנה של הידבקות במחלות מין שונות יורדת בכ-60% וזה לא עניין של מה בכך. הדבר יעיל יותר כעת מכל חיסון נגד איידס. צר לי שהדבר לא נעשה כיום יותר באפריקה, כי אם אנו מביטים על התקופה העתיקה, ברור שזה היה אמצעי לשמירת החיים, כיוון שלמחלות המועברות מינית קיימת השפעה על פוריות.

משה קופל: ועם זאת, איננו רואים שלתרבות שיש בה ברית מילה קיימים יתרונות ברורים על פני התרבות שאין בה ברית מילה במהלך כמה אלפי שנים!

מלוין קונר: זו שאלה טובה. קיימות בעולם מספר תרבויות, חוץ מהיהודים והמוסלמים שבהם ברית מילה מתקיימת, כגון ילידים אוסטרליים וכמה שבטים במדגסקר ודרום אפריקה.

משה קופל: אולי זה עבר דרך שבט למבה שקיבלו זאת מהכהנים?

מלוין קונר: אולי (מגחך). בכל אופן, בתרבות ובתפיסה שלהם העניין קשור לפוריות, ולכן גם הרבה פעמים הוא מתבצע מתוך טהרה טקסית. ולכן בהחלט ייתכן שבשבטים האלו אכן קיימות פחות מחלות מין, והפוריות אצלם היא גבוהה יותר.

עידוד רבייה

מלוין קונר: אם מסתכלים על היהודים, רואים עם שחשוב לו לשמר את עצמו מבחינה מספרית. גם בישראל וגם בארה"ב, ככל שהאנשים הם דתיים יותר, הם נוטים להביא יותר ילדים. אך המצב כיום בארה"ב הוא שיהודים חילונים, רפורמים וקונסרבטיביים, פשוט אינם מתרבים מספיק כדי לשמר את עצמם ומספרם יורד.

משה קופל: זו הנקודה. ברור שדת גורמת לאנשים להביא יותר ילדים. לא צריכים להגיע לסרטן העורלה. עצם עובדת היותם אנשים דתיים ומאמינים גורמת להם לרצות לשמר את עצמם.

מלוין קונר: אני מסכים. בכל דת קיים יחס ישיר בין רמת הדתיות וגודל המשפחה- גם בקרב נוצרים וגם בקרב מוסלמים (אינני יודע מה קורה אצל בודהיסטים). אם אנו מסתכלים על מערב אירופה, שזה כנראה החלק החילוני ביותר של העולם, אנו רואים שאנשים מתחילים לחוש שלא בנוח סביב הנושא של פוריות והבאת הילדים. ואני מסכים בהחלט שהדת מעודדת להביא חיים חדשים לעולם ולהעביר את המסר ואת המסורת הדתית לדורות הבאים.

אני חושב שזה קשור גם לאופטימיות ופסימיות – אני מאמין כי אנשים דתיים הנם אופטימיים יותר לגבי העתיד, אף שאיני יכול להוכיח זאת. הם רואים את החיים באופן כללי כדבר טוב, גם כשיש קשיים. הם רוצים שיותר אנשים יבואו לעולם ויקבלו את ההזדמנות לחיות והדברים יסתדרו באיזשהו אופן. וזה לא מובן מאליו, בהתחשב בזה שאנשים אוהבים לקטר על עומס האוכלוסייה על כדור הארץ וכד', אך העובדה היא שלעם היהודי יש קושי להתרבות, במיוחד אם מדובר ביהודי תפוצות שאינם אורתודוקסים. גם אם נתחשב בשואה אנו נראה שכיום העם היהודי מונה את אותו מספר אנשים שהוא מנה ב-1939 בערך. איננו יודעים מה הולך להיות עם זה.

מצוה נוספת שלדעתי מספקת יתרון הישרדותי הנה מצוות העונה. ההפסקות שביחסים בין בעל לאישה תורמות לשימור ואיכות הזרע. הרב שלי סיפר, אם כי מעולם לא חוויתי זאת באופן אישי, שזוג ששומר טהרת משפחה חווה כל חודש מעין ירח דבש וחזרה לחוויה של ליל כלולות. ברור שגם למטבע הזה יש צד שני ובחלק מהמקורות היהודיים קיימים ייצוגים של אישה "טמאה" המסכנת את בעלה, אך מאידך קיים כאן יתרון הישרדותי ברור. אולי זה אפילו מספק את החלום הנשי שתמידי של דרך לשלוט במיניות הגברית.

משה קופל: כלומר, אתה טוען שפשוט שקיום מצוות מסוימות מספק לנו יתרון הישרדותי מבחינה אבולוציונית?

מלוין קונר: אני מבקש לדייק כאן, איני טוען שאנשים שומרים על טהרת המשפחה או על ברית המילה כי הם מתוכננים לכך גנטית. אך אני חושב שבמושגים של הישרדות גנטית-אבולוציונית קיימים גם מושגים של שינויים מהירים יחסית (ב'מהירים' הכוונה לרבבות שנים…) שנובעים לא רק מהתפתחות ביולוגית אלא מהתפתחות תרבותית. בלימודים היינו אומרים שהתרבות עצרה את האבולוציה כי כעת היא מתרחשת דרך ההתפתחות התרבותית. אנו מכירים כל מיני צורות של הכלאות גנטיות להשבחת הזנים ודומיהן, כלומר שכתוצאה משינויים בתנאים סביבתיים מעשה ידי אדם האבולוציה האנושית מתפתחת מהר יותר ולכיוונים שאינם תמיד צפויים. נותר לחכות ולראות מה טומן בחובו העתיד.

הראיון פורסם במוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" שבת "וישב" תשע"ב

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: