התעללות של אהבה

הערות על "הערת שוליים"

shulaim

בעת כתיבת שורות אלו עוד לא ידוע אם הסרט הישראלי "הערת שוליים" אכן זיכה אותנו בפרס האוסקר. צפיתי בו בפעם נוספת לקראת הטקס הצפוי וקיבלתי הבנה חדשה לגבי תחושות עמומות שהיו אצלי לאחר צפייה ראשונה, מבלי שידעתי לקרוא להן בשם. אשתף אתכם במספר הרהוריי. כשצפיתי ב"הערת שוליים" לראשונה, אחרי הסרט נותרתי עם תחושה של מועקה לא ברורה. ניסיתי לתרץ זאת בסיום העמום או באכזבה לעומת הציפיות. אך היה בכך משהו עמוק יותר. משהו הטריד מאד במסר של הסרט ולא ידעתי לשים על זה אצבע. כעת אני הבנתי במה העניין.

לשם המחשה, רצוני להקביל את "הערת שוליים" לסרט גרמני "גוד-ביי לנין". הסרט מספר על קומוניסטית קשישה וחדורת אידיאולוגיה במזרח גרמניה, שעברה אירוע לב ועקב כך עליה להימנע מכל דבר העלול להסעיר את מצב רוחה. לשם כך, בנה יוצר יחד עם חברו מנחה הטלוויזיה עולם וירטואלי שבו אימא יכולה לחיות מבלי לדעת על תהליכי התפרקות הקומוניזם בעולם האמיתי. היא חושבת שהיא חיה בעולם שבו מורשת לנין שולטת בארצה ללא מיצרים ומתה מאושרת. אמנם, בנה צריך כל העת להמציא טריקים חדשים, שללא חבר ה"טלויזיוני" היו הופכים לבלתי אפשריים וגם מערך השקרים שהוא טווה סביב האם הולך ומסתבך. אך הסיום הוא בנימה אופטימית. אני זוכר היטב את התגובה הכועסת שלי על הסרט. הזוהי אהבת אם ? האם תפקידנו בחיים הוא לגונן על הורינו מפני המציאות ? האם לעת זקנה החלפנו תפקידים- כעת אנו המבוגרים האחראים והורינו הם חסרי הישע ?

"הערת שוליים" חוזר על הסיטואציה של "שקר לבן"- אך הפעם הסיטואציה הופכת לטראגדיה אמיתית. האב שהולך לקבל את פרס ישראל קולט, על ידי ניתוח פילולוגי, שמי שהיה אמור לקבל את הפרס זה בעצם בנו, שהוא גם כתב את נימוקי השופטים. הוא מבין שזו האמת. ברור לו שגם בנו יודע שזו האמת. לא ברור לו כמה עוד אנשים יודעים על האמת הזו. ברור לו שכבר אין לו מה לעשות ושכבר החליטו הכול במקומו. הוא הפך לשחקן ראשי בהצגה שנכתבה ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו. מה שהיה אמור להיות המעמד מהרגש בחייו הופך להצגת שקר משפילה, כשכל המעורבים הראשיים יודעים במה מדובר. מודעה על טעות הייתה משפילה הרבה פחות. אבל זוהי בדיוק האירוניה הנוראית של הסיטואציה- הרצון המהוגן "לגונן" על אגו של איש אקדמיה קשיש הפך להתעללות מתוחכמת ביותר. וכיאה להתעללות הראויה לשמה- כזו הנעשית ממניעים נאצלים בלבד. זוהי האמת הנוראית שמוסתרת מתחת ל- happy end של הסרט הגרמני- הרצון "לגונן" על אנשים מבוגרים ללא ידיעתם עלול להפוך להשפלתם הקשה ביותר.

צפיתי ב"גוד ביי לנין" בדיוק כששקלתי לספר להוריי על נטייתי המינית, בגיל 26. וכך עשיתי תוך זמן קצר- עם אימי ואחי. ואחרי זה חיכיתי עוד 5 שנים (!) כדי לספר לאבא. קרוביי ניסו הכול כדי למנוע ממני לעשות זאת – כמובן ממניעים ראויים וכוונות טובות. ואני מודה- לקח לי 5 שנים כדי לאסוף כוחות להתמודדות גם עם תגובתו הצפויה הקשה של אבי- והתגובה הראשונית אכן הייתה מאד קשה- וגם עם התנגדותם הצפויה של קרוביי. כיום לא זו בלבד שאיני מצטער לרגע שעשיתי זאת, אלא שיום זה הפך לאחד הימים המשמעותיים בחיי. עבר מאז זמן ושיחות נוספות שחלקן ממש לא היו על מי מנוחות- אך היום הקרבה ביני לבין אבי גדולה מאי פעם. שנינו מגיעים היום ממקום בוגר ורגוע יותר. שנינו לומדים לקבל אחד את השני כפי שהוא. ובעיקר- שנינו רוצים מאד לתקשר בצורה פתוחה, בלי סודות והסתרות. כדי שהחיים שלנו יהיו לטקסט עיקרי עם תוכן של ממש ולא יהפכו להערת שוליים חסרת משמעות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On פברואר 24, 2012 at 12:37 pm

    זאב יקר, תודה. לא צפיתי בסרטו של סידר (הזהירו אותי הן מחמת יחסי אבות-בנים והן מחמת תלאות אקדמיה). האנלוגיה שיצרת בין הסיפור בסרט ובין סיפורך האישי מרתקת. באשר לרצון לגונן על ההורים ולהסתיר מהם, אני חושב שזה נוגע ברצון הלעתים מודע ולעתים בלתי מודע שראשיתו בילדות של הבן/בת לזכות באישור של הוריהם על התנהגותם/התנהלותם. בעניינם של
    ימים קשים, אני זוכר יום קשה וחשוב כזה ביחסיי עם הוריי ומשפחת-הוריי (שלא היו קלים או פשוטים מעולם בין כך ובין כך) ביום שבו הודעתי שאני מעוניין לקיים מצוות ולשמור שבת. לא דרשתי מהם לשנות דבר באורחות חייהם ובכל זאת זה יצר נתק גדול, פשוט כך, שנרפא קצת בשלב שבו הפכתי לילד הראשון שהביא נכדים/ות להוריי ולמשפחה.

  • zeeviksh  On פברואר 24, 2012 at 2:54 pm

    שועי יקר

    תודה !

  • אבי  On מרץ 6, 2012 at 4:19 pm

    אני לא ממש מסכים. אני הבנתי את זה, שהאב שכל הזמן סיפרו על האמת והיושרה שלו, ברגע המת החליט לוותר על כל האינטגריטי שלו בשביל הכרה ממסדית בדמות פרס ישראל. כלומר, הוא היה מוכן לבגוד בערכים ובאידיאלים שלו בשביל כבוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: