ארכיון חודשי: מרץ 2012

אפרטהייד 2012

נתחיל מחידה קטנה. בעולם יש כעת שבע מדינות שהחוק בהן אומר להוציא להורג הומוסקסואלים. מה משותף לכל המדינות האלו ?

תשובה- כל השבע הן מדינות מוסלמיות. לא מדינות נחשלות של מרכז אפריקה דוגמת סומליה וזימבבואה, לא מדינות דרום אמריקאיות שוביניסטיות, לא מזרח אירופה הקומוניסטית לשעבר- רק מדינות מוסלמיות. בספטמבר האחרון באיראן תלו- שוב- שלושה אנשים על רקע מעורבותם במשכב זכר. כלפי לסביות החוק האיראני הוא נאור יותר- אותן ניתן להוציא להורג רק לאחר ארבע הרשעות בקשר מיני אסור.

אתם רוצים את זה יותר עדין ונאור? בבקשה! בערב הסעודית בשנת 2010 גבר נידון ל- 500 מלקות וחמש שנות מאסר על משכב זכר. בכל זאת, לא עונש מוות !

אתם רוצים עוד יותר עדין? ברוכים הבאים לירדן, שכנתנו המתונה ובכלל לא דתית. שם בארים של גייז נסגרים באופן שרירותי בידי משטרה בטענות מופרכות שונות. כשבנו של חבר פרלמנט ירדני עשיר ובעל השפעה החליט לצאת מהארון יחד עם מאהבו- חבר נבחרת ג'ודו של ירדן- אחיו ירה לו ברגל ולאחר אשפוזו בבית חולים הוא נאלץ לוותר על חלקו בצוואה וגורש מירדן בבושת פנים. בראיון האח הפצוע אמר " איני מצדיק את אחי, אבל אני מבין אותו. הוא רצה להגן על כבוד המשפחה". במדינת חמאס בעזה, לעומת זאת, יש להומוסקסואל מוצא של כבוד- הוא יכול להפוך לשאהיד ולמות על כבוד המשפחה. אחרת משפחתו צפויה לבושה גדולה. והוא ימות הרי בכל מקרה.

לשיא הנאורות אנו מגיעים בתורכיה- מדינה חילונית במוצהר. פה באמת אין איסור על משכב זכר. רק שרה לענייני נשים קוראת להומוסקסואליות "מחלה" ושר הפנים מכנה אותה "השחתה מוסרית בלתי אנושית". אפשר להמשיך עוד ועוד את הרשימה הזו, אך נדמה שהעיקרון כבר מובן.

העיקרון הוא פשוט. בכל מדינה שיש בה רוב מוסלמי או ערבי שולטת הומופוביה אגרסיבית במיוחד. זה כולל משטרים דתיים, לאומנים חילונים וגם אנשי שמאל. תקוות שהיו אצל חלק מהאנשים סביב "האביב הערבי" התבדו במהרה- המצב רק החמיר. למשל, משטרו של סדאם חוסיין בעיראק לא עסק בלדכא הומוסקסואלים באופן מיוחד. מאז הפלת משטרו מאות גייז במדינה נחטפו עונו ונרצחו בידי מיליציות שונות.

ומה משותף לכל המדינות שהזכרנו חוץ מהיותן מוסלמיות ?

הן כולן מגנות את ישראל כמדינת אפרטהייד ! את המדינה היחידה במזרח התיכון שבה אין כל חוק נגד יחסים הומוסקסואלים, שיש בה חבר פרלמנט מחוץ לארון, שבערים הגדולות שלה יש מרכזים הומולסביים, בהם גם נערכים כל שנה מצעדי גאווה ושבה ראש הממשלה נפגש עם נציגי הקהילה ההומולסבית. נציגי המדינות האלו לא רוצים שהעולם יידע את מצב זכויות האדם אצלם. לא רק זכויות של הומוסקסואלים- גם של נשים ושל מיעוטים דתיים אחרים. כי מישהו עוד עלול לשאול- איך זה שהאנטישמיות, שנאת הנשים והומופוביה מסתדרים כל כך טוב ביחד ?

הוא עוד עלול לחשוב שישראל היא דמוקרטיה יחידה במזרח התיכון.

והכי חמור- הוא עלול להתחיל לקבל זווית שונה בתשובה לשאלה "מדוע באמת אין שלום במזרח התיכון? מי אחראי לזה ? "

הגיע זמן שנשאל את השאלות האלו בקול רם! אני חושש שהן לא נשאלות מספיק, כי גם בחלקים של השמאל החילוני – כמו בחלקים של הימין הדתי – יש אנשים שמעדיפים לא לשאול אותן. יש בשמאל אנשים שמתביישים לחלוק על הקלישאות הרב תרבותיות. "אלו מנהגי התרבות שלהם", " אסור למערביים להכתיב את הערכים שלהם"- זה מה שהם אומרים. זה כמובן לא משנה שבתרבות ערבית ומוסלמית יש מקום של כבוד להומוארוטיקה- כפי שכל מי שקרא את המקור של "אלף לילה ולילה" יודע.

נדמה שגם הימין הדתי מרגיש נבוך לגנות בפה מלא את ההומופוביה המוסלמית ולהשתמש בה ככלי הסברתי. אולי מתוך מחשבה " מה שהתורה מצווה עלינו לעשות איתם זה לא כל כך שונה". ובכן, אולי הגיע זמן להביט בחלק ממצוות התורה במבט פרשני – מוסרי חדש ומקורי. ולו כדי להרגיש שאנו באמת יותר מוסריים מאחמדינג'אד.