סקירת ינואר 2013

קירת כתבי עת מן העולם: סקירת ינואר 2013

שפחה של הממסד

בחסות הנשיא פוטין הפכה הכנסייה ברוסיה למכשיר פוליטי המתאפיין בנהנתנות ובניכור מהמאמינים. פסידו־דת

באופן טבעי, אירועי חודש ינואר וחג המולד מעלים לדיון את היחסים בין הדת למדינה. רשימתה של קאטי יאנג בירחון הליברלי Reason מתארת את הייחודיות ביחסי הכנסייה והממסד ברוסיה של פוטין. הרשימה פותחת באירוע המתוקשר של שנת 2012 ברוסיה. לא מדובר בבחירות לנשיאות, אלא בפעולת מחאה קטנה וצבעונית. כמה בנות מלהקה פמיניסטית ששמה ‘פוסי ריוט‘ שרו שירי מחאה נגד פוטין באחת הכנסיות המרכזיות של מוסקבה – מקדש ישוע המושיע. בתגובה לכך שתיים מהן נדונו למאסר של שנתיים בגין “פגיעה ברגשות הדתיים“.

משפטן של בנות הלהקה סוקר בהרחבה בתקשורת הרוסית, כשכותבים רבים, ביניהם אנשי כנסייה, פוליטיקאים ואף אנשי תרבות, דרשו לגזור עונשים כבדים על “מחללות הקודש“. הדבר עשוי להיראות מוזר למי שלא מכיר את החוויה הרוסית של השנים האחרונות. כאן חשוב להקדים מספר מילים. ברית המועצות הייתה המדינה האתיאיסטית הראשונה בהיסטוריה שאסרה בחוק על הוראת הדת ורדפה את מאמיני כל הדתות, תוך כדי הריסת מקדשיהם. הדבר התחיל להשתנות בהדרגה עם הרפורמות של גורבצ‘וב, עד שבשנת 1988, כשברחבי רוסיה צוינו אלף שנים להגעת הנצרות למדינה, לראשונה ניתן היה לצפות בשידורי תקשורת מהכנסיות.

'פוסי ריוט' בשירי מחאה צילום: דניס בוכהקארב

'פוסי ריוט' בשירי מחאה
צילום: דניס בוכהקארב

אלא שמאז, תחת חסותו של פוטין, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית הפכה למכשיר בשירות מדיניותו ולשפחה נרצעת של הממסד, עד כדי התמזגות איתו. פוטין מגיע בקביעות לכנסייה ומדבר בדבקות על מורשתו הנוצרית. באחד הביקורים של הנשיא בוש ברוסיה פוטין אף סיפר סיפור מרגש על צלב קטן שאמו הביאה לו בילדותו ושענד אותו לאורך כל חייו (כל מי שמכיר את ההווי הרוסי בשנות נעוריו של פוטין יכול רק להתפעל מהציניות שלו ומהתמימות של הנשיא בוש – אי אפשר אפילו לדמיין שאיש קג“ב יענוד צלב).

פוטין למד מהר את התועלת שיכולה לצמוח לו משימוש ברטוריקה פסידו־דתית והתחיל לדבר נגד “ההבנה המערבית הפרימיטיבית של הפרדה בין דת ומדינה“ ובשבחו של “שיתוף הפעולה“ בין השתיים. שיתוף הפעולה התבטא בין היתר בכך שהפטריארך קיריל, העומד היום בראש הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, והדובר שלה, וסייבולוד צ‘אפלין, גינו בתוקף את אלו שניסו למחות נגד זיופי הבחירות המסיביים של פוטין בחודש מארס בשנה שעברה. גינויים נוספים הוטחו כלפי כל מי שביקר את המשטר הרוסי הקיים.

בתוכנית טלוויזיה קיריל דיבר בשבחו של גיבור לאומי רוסי מהמאה ה־13, אלכסנדר נבסקי, שהדף את מתקפת הצלבנים על רוסיה. נכון אמנם, אמר הפטריארך, שהוא שיתף פעולה עם המונגולים שלאחר מכן שעבדו את העם הרוסי במשך מאות שנים לעבדות אכזרית שעיכבה את התפתחותנו, אך עדיפה עבדות פיזית על פני עבדות רוחנית למערב הקלוקל.

מעניין לציין שמעבר לגינויי המערב, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית לא כל כך מצליחה להשפיע על הציבור. ניסיון חקיקה למניעת הפלות נקבר בפרלמנט על אף תמיכתה המסיבית של הכנסייה. פיילוט של הוראת “יסודות התרבות הפרבוסלבית“ בבתי הספר התיכוניים כמקצוע חובה נכשל אף הוא, והוחלף במקצוע לימודי הרבה יותר נייטרלי – “הוראת יסודות האתיקה ודתות העולם“.

הדבר מוביל אותנו להידרש לאופייה של הדתיות הרוסית העכשווית. מצד אחד כ־75% מהרוסים היום מגדירים את עצמם כפרבוסלבים, אך סקר של מרכז סוציולוגי עצמאי מגלה שרק 40% מאותם “דתיים“ אכן מאמינים בא־לוהים, כמחציתם מעולם לא היו בכנסייה, רק 10% מתפללים וצמים בקביעות ופחות מחמישה אחוז מכירים את עשרת הדיברות. לדבר השלכות גם על ההתנהגות של הרוסים, הכוללת מתירנות מינית פרועה. כ־30% מהילדים ברוסיה היום נולדים לאמהות חד הוריות וכ־45% מההריונות מסתיימים בהפלה. כל מי שנכנס לאתר חדשות או מוסיקה רוסי תמים עלול להיתקל בבאנרים ופרסומות בעלי אופי לא רק מיני, אלא ממש פורנוגרפי. חלקם אף קוראים לתמוך – ניחשתם נכון – בנשיא פוטין.

אם כן, נראה שהכנסייה הרוסית מעוניינת פחות בשינוי המרחב הציבורי ויותר בטעימת תענוגות הממסד. ואכן, צמרת הכנסייה נראית מדושנת עונג למדי, עד שהפטריארך קיריל (גם הוא סוכן קג“ב בעברו) נאלץ לאחרונה להסביר כיצד הוא יכול להטיף לריחוק מתענוגות העולם ובו זמנית לענוד שעון בשווי עשרות אלפי דולרים. אלו שנלחמים נגד התופעה הם דווקא מאמינים פשוטים מן השורה, כמו שלושה כמרים מהפריפריה ששלחו לפטריארך מכתבי ביקורת כלפי מעורבותו בממסד. בתגובה, הפטריארך נידה אותם מהכנסייה. בעקבות כך כתבה תושבת מוסקבה נוצרייה בדף הפייסבוק שלה: “אני כעת עוזבת את הכנסייה, לאחר 16 שנה שפקדתי אותה בקביעות. אני עדיין מאמינה בכריסטוס, אך איני יכולה להיות בכנסייה של שקרנים, בריונים ותאבי בצע“.

——————

העשירים נמלטים

בקשתו של שחקן הקולנוע ז'ראר דפרדיה לקבלת אזרחות רוסית מציפה כמה מהבעיות הקשות של הכלכלה הצרפתית

ועוד קצת על פוטין, הפעם מנקודת מבט אחרת. שבועון רוסי פופולרי בשם 'אוגוניוק' פרסם החודש רשימה מאת אלכסנדר אניצ'קין המוקדשת לקוריוז תקשורתי אחר, המצביע אף הוא על תופעה חברתית: בקשתו של השחקן הצרפתי הנודע ז'ראר דפרדיה לקבל אזרחות רוסית – וקבלתה המתוקשרת מידי הנשיא פוטין. דפרדיה נימק את בחירתו בכך שבצרפת העכשווית הוא מרגיש שהמיסים חונקים אותו, והוא מעדיף את מדיניות המיסוי הרוסית. לפרוטוקול נציין כי הונו של דפרדיה מוערך במאות מיליוני דולרים.

כיצד קרה שדפרדיה פגש את פוטין? יש כאן תופעה מעניינת, שכן דפרדיה עצמו, שבזמנו תמך בנשיא מיטראן הסוציאליסט ומאוחר יותר אפילו במפלגה הקומוניסטית של צרפת, לאחרונה הביע תמיכה בסרקוזי. הסיבה לכך הייתה ההבנה כי הסוציאליזם הצרפתי חונק כל יוזמה עסקית וכלכלית. לדבריו, צרפת הסוציאליסטית הפכה לדיקטטורה של בירוקרטיה.

כך, למשל, השנה מתוכננת בצרפת העלאה נוספת במס המוטל על העשירון העליון, וזה יעמוד על 75%. הממשל הצרפתי מנמק זאת בצורך ב"סולידריות", שעשירים ייתנו יותר לעניים. אך הבעיה היא שהמיסוי החדש נוגע לא רק בכמה אלפי מולטי־מיליונרים צרפתים, אלא בכל אנשי העסקים והיזמות בצרפת. לכן רבים מהם נמלטים, למשל, לבלגיה השכנה.

ז'ראר דפרדיה צילום: getty images

יש לציין כי מס ההכנסה בבלגיה איננו נמוך משמעותית מזה שבצרפת, אך יש בכל זאת הבדלים. למשל, אין בבלגיה מס על עושר (שמופעל בצרפת כלפי כל בעל הון מעל 1.3 יורו) או מס על הגדלת הון. בעל מסעדה צרפתי הסביר לכותב שעל כל 100 יורו שהוא משלם לעובדיו, הוא משלם 75 יורו מיסים סוציאליים. בנוסף, החוק אוסר עליהם לעבוד יותר מ־35 שעות בשבוע. בעל העסק חש שהלקוחות לא מרוצים והוא נאלץ לפטר עובדים.

זהו עוד פרדוקס של הכלכלה הצרפתית – מרוב דאגה לעובד היא פוגעת בו. כך, למשל, ההפרשות הסוציאליות בצרפת גבוהות פי ארבעה מאשר באנגליה, ולמרות זאת ביטוח הבריאות איננו ניתן בחינם וגם המשכורות נמוכות. הפיטורין עולים למעסיק ביוקר, ולכן יותר ויותר מחליטים פשוט לא להעסיק עובדים. כתוצאה מכך, 25% מהצרפתים מתחת לגיל 35 מובטלים היום. ייתכן בהחלט שלאחר שהרוחות בצרפת יירגעו מעזיבתו של דפרדיה, יתחיל שם דיון רציני, בטרם ילכו אחרים בעקבותיו.

—————————–

ממלכת השייח'ים הקשישים

המצב הכלכלי והחברתי בסעודיה בכי רע, אך עתודות הנפט שלה שומרות על יציבות השלטון. האביב הערבי נראה רחוק

רשימתו של הוג איקן ב־ New York Review of Books מוקדשת למספר ספרים חדשים שנכתבו לאחרונה על המצב הנוכחי בסעודיה (אחד מהם מאת חוקרת מדעי המדינה הישראלית, שרה יזרעאלי). סעודיה מעוררת לאחרונה תשומת לב מחקרית רבה בתור מדינה שהאביב הערבי פסח עליה ולא צפויים בה שינויים משמעותיים בצורת הממשל. נכון לעכשיו, צורת השלטון במדינה היא מלוכה. הפרלמנט משמש גוף מייעץ בלבד, כשרק מחצית מחבריו הם נבחרי ציבור. כמו כן החוק אוסר על השתתפותן של נשים בבחירות. לא מזמן נידונה אישה סעודית לעשר מלקות על כך שנהגה ברכב.

הניהול של סעודיה נתון כיום בידי שושלת שייח‘ים קשישים. מאז 1953, שנת פטירתו של מייסד סעודיה המודרנית, עבדול עזיז, המלוכה עברה בין 37 ילדיו. המושל הנוכחי הינו קשיש וחולה, ואחריו צפוי לזכות במלוכה הנסיך סלמן, “רק“ בן 76. המצב הכלכלי במדינה בכי רע. על אף היותה של סעודיה מאגר הנפט הגדול בעולם, צמיחת האוכלוסייה בה גורמת לכך שההכנסה לאדם היא הנמוכה מבין הנסיכויות השכנות. כ־40% מהצעירים במדינה מובטלים. סעודיה סובלת ממשבר בדיור ומאינפלציה כרונית, האלימות חוגגת ופרברי הערים הגדולות טובעים בעוני וסמים. וכל זאת בארץ של “שני המסגדים הקדושים“, מכה ומדינה, שאליהם עולים לרגל מאמיני דת האסלאם.

תפילה במכה. צילום: עלי מנסורי

תפילה במכה.
צילום: עלי מנסורי

בכלל, סעודיה העכשווית היא מקום של ניגודים רבים. בערים הגדולות, לצד שכונות פשע, ישנן שכונות יוקרה עם בתי מלון מודרניים. רכבים יוקרתיים נוסעים ברחובות ומותגי יוקרה נמכרים בחנויות. מאידך, נשים לעולם אינן נוהגות באותם רכבים, מעל המותגים שהן לובשות הן צריכות לעטות כיסוי צנוע וליד אחד ממרכזי הקניות הגדולים בבירה קיים אתר של הוצאות להורג פומביות. מערכת החינוך הסעודית קורסת ותלמידים סעודים נמצאים לרוב בתחתית הסולמות העולמיים של ההישגים הלימודיים בכל המקצועות.

כשבוחנים את הסיבות למצב, חוזרים למאגר הנפט הסעודי הגדול וליחסים הכלכליים עם ארה“ב. הייתה תקופה שבה המלוכה הסעודית חשה פחות בטוחה בעצמה ואף הביעה מוכנות מסוימת לרפורמות. אלא שאז הגיע בום הנפט הגדול והשותפות העסקית עם חברות הנפט בארה“ב החלה לשגשג. האמריקנים החליטו שמה שמעניין אותם הוא היציבות באזור והסיוע של סעודיה במאבק נגד טרור, ולכן עזרו לייצוב השלטון במדינה גם אם התמיכה הזו באה על חשבון חירויות הפרט והדמוקרטיה הסעודית.

כך, למשל, אמריקה מעדיפה היום לעודד את הסעודים הצעירים לרכוש השכלה בארה“ב במקום לעורר “אביב ערבי“. לדעתו של המזרחן הנודע ברנרד לואיס, התמיכה הזו של ארה“ב בממשל הסעודי היא הסיבה המרכזית לשנאה הגדולה שרוחשים האזרחים כלפי ארה“ב ולמעורבותם ברשת הטרור של אל קאעידה (דבר שלדעתו נכון גם לגבי מצרים).

עם זאת, כיום חיים בסעודיה צעירים רבים שמתחילים להביע את מחאתם במרחב הווירטואלי. כל עוד כספי התמיכה האמריקניים ממשיכים לזרום קשה לתאר שיקרה שם משהו, אך במקרה שבו מלאי הנפט ייגמר (על פי ההערכות – אולי באמצע העשור הבא), ייתכן שהאביב הערבי יפרח גם שם.

———————

הרמוניה יהודית

האם קיימת 'מוסיקה יהודית'? מימי פריחת הנצרות ועד ואגנר וגבלס – מתברר שלשאלה התיאורטית היו השלכות רבות בהיסטוריה

רשימתו של דוד נירנברג ב־New Republic מוקדשת לשאלה תרבותית מעניינת – האם קיימת מוסיקה יהודית? אולי תתפלאו לשמוע, אך נושא זה מעניין מאז ומעולם לא רק יהודים. יתרה מזאת, לדעת רות הכהן, שאת ספרה בנושא נירנברג סוקר, זוהי אחת משאלות היסוד בתרבות המערבית מזה מאות בשנים.

נירנברג פותח את מאמרו באנקדוטה משנת 1934 בגרמניה. שר התרבות הנאצי, יוזף גבלס, האשים את המלחין פול הנדמיט ב“יהדות מוסיקלית“ ביצירותיו. המנצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין, וילהלם פירטוואנגר, נחלץ להגנתו ואמר שאמנם נכון שהינדמיט ניגן בעבר לצד מוסיקאים יהודים, אך זו הייתה תוצאה של התחייבות קודמת ולא חלילה של קרבה או אהדה ליהודים. גבלס לעג לדברים אלו ואמר כי “עצם האופי החומרני ובלתי־הרמוני במוסיקה של הינדמיט מצביע על העובדה עד כמה הרעל של היהדות חלחל עמוק לתרבות שלנו“. הינדמיט המשיך להיות מוחרם ואף מי שגונן עליו פוטר מתפקידו.

אז יש או אין מוסיקה יהודית? והאם צריך להיות יהודי כדי להלחין אותה?

ובכן, מתברר כי לתפיסת המוסיקה היהודית כבעלת אופי “יהודי“ ישנם שורשים עמוקים. בתחילת ימי הנצרות תיאר השליח פאולוס את היהדות כדבר “מובנה“ בכל מה שיהודי עושה, כולל המוסיקה. מאז ועד העת החדשה, המושג “יהודי“ הפך למשהו שבאמצעותו ניסו לסמן כל דבר שהוא מנוגד לטוב, ליפה ולראוי, פעמים רבות ללא קשר למוצאו. כך, גבלס המוזכר קרא לאמנות של פיקסו “יהודית“, וקרל מארקס כינה את הקפיטליזם תופעה “יהודית“.

מאז תחילת ימי הביניים קיים בספרות הנוצרית מוטיב של מוסיקה נוצרית הרמונית ושלווה לעומת “רעש“ יהודי מעצבן. התופעה התחדדה, מן הסתם, במהלך חגי הפסח והפסחא שנחוגו בזמנים סמוכים, והדבר עודד פעמים רבות אלימות נוצרית כנגד היהודים, כולל עלילות דם (באחד מסיפורי עלילת הדם הימי־ביניימיים היהודי אינו מסוגל להאזין בשלווה לנער נוצרי ששר לבתולה מרים ולכן שוחט אותו).

המוזיקה הנוצרית צורמת. ג'סיקה מ'הסוחר בונציה'. לוק פילדס, 1888

המוזיקה הנוצרית צורמת. ג'סיקה מ'הסוחר בונציה'. לוק פילדס, 1888

היהודים מצדם לא נשארו חייבים ורבנים בימי הביניים דרשו רבות נגד “שירי ערלים“ שעלולים להוציא את בנות ישראל לתרבות רעה. אפילו ב“סוחר מוונציה“ של שייקספיר, שיילוק סוגר את החלון כדי לא לשמוע את המוסיקה הנוצרית הצורמת את אוזניו. וכשבתו של שיילוק ג‘סיקה, שהתנצרה מאהבתה ללורנצו, אומרת “איני שמחה לשמוע מוסיקה ערבה“ – האם פירוש הדבר שיהודי, גם מומר, לעולם לא יוכל באמת “להמיר את עצמו“ להרמוניה הנוצרית? שנים רבות אחר כך, הטענה הזו תיאמר במפורש על ידי לא אחר מאשר וגנר, שיכתוב: “כדי להוציא מהיהודי (המתבולל) את היהדות שלו, אנו נצטרך לחתוך את ראשו ולהצמיח לו ראש אחר, ללא מחשבה יהודית אחת בתוכו“. לא ניתן שלא להזכיר גם את סרט התעמולה הנאצי “היהודי הנצחי“, המלווה את תמונות הגרמנים במוסיקה כנסייתית ערבה ואת תמונות היהודים בתפילתו הצרחנית של החזן. כך שהטענות על אופייה היהודי של מוסיקה זאת או אחרת הן בעלות השלכות מאוד מעשיות.

גם כיום נכתבים בעולם הערבי חיבורים המנתחים את השפעתה ההרסנית והדיסהרמונית של המוסיקה הישראלית על ההרמוניה הערבית. מוסיקולוגית ערבייה בשם פראג‘ אל־ענתרי פרסמה לפני כ־15 שנה ספר בנושא זה, ובו היא טוענת כי היהודים מנסים להשתלט על המוסיקה הערבית השורשית של שירי שיירות הגמלים ו“לגייר“ אותה תוך הסתרת מקורה הערבי. ההשחתה והחתרנות מגיעות לשיאן כאשר ב־1993 מתבצעת בבית האופרה של קהיר האופרה “שמשון ודלילה“ לסן סאנס. ברור שהאחראים לאופרה ביקשו לומר דרך המלחמה של שמשון בפלשתים כי פלשתינה שייכת ליהודים ולא לפלשתינים! אז נכון שסן סאנס לא היה יהודי – אז מה? גם הינדמיט לא היה!

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א שבט תשע"ג, 1.2.2013

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: