איילת השחר

רשימה זו כבר פורסמה בבלוג, אך ראיתי לנכון לתת לה "שיפוץ" קטן וכעת היא עולה מחדש.

דאום 3

 

 

רב הנסתר" מאת חנוך דאום, הוצאת ידיעות אחרונות ( ספרי חמד), 269 עמ'. 2012.

מאבקם של דתיים הומו לסביים בישראל הוא בקושי בן עשור, אבל כבר עכשיו צריך קצת להתאמץ כדי להיזכר, איך הכול התחיל.

ב-2002 בתל אביב אף אחד כבר לא התרגש ממצעד גאווה ( שהיה בסך הכול בן 4). אבל אז עיתונאי מעריב גיא אסיף הזמין לשם עיתונאי דתי צעיר. העיתונאי מאד רצה לקחת חלק פעיל בשיח דתיים- חילוניים והיה לו מאד חשוב להראות שהוא מגניב וקול. אלא שהוא ממש לא היה מוכן להלם התרבות שנחת עליו במצעד התל אביבי. הוא היה נבוך ומזועזע וזה בא היטב לידי ביטוי בכתבה שפרסם לאחר מכן. בתמורה היא עשה לשותפו הגיי משהו שהיה אמור להביך אותו באותה צורה- לקח אותו למקווה בשכונה חרדית. אכן, מידה כנגד מידה.

לעיתונאי קראו חנוך דאום.

תלמיד הסדר דתי צעיר ( אז כבר בדרך להיות דתל"ש) כתב לו מכתב שהתפרסם במעריב (אז עוד באנונימיות) ונזף בדאום במילים נוקבות על חוסר האמפתיה שהשתקף בכתבה. אבל ברור היה שהוא לא מצפה מדאום שיגלה בהמולת המצעד התל אביבי אמפתיה לגייז הדתיים בארון, אלא שהוא פשוט מצא בכתבה פתח לחשוף דרכו את מר לבבו. את הכותב הכרתי כשהייתי מנהל שותף של פורום "גייז דתיים" באתר ואללה.

עברו מספר שנים. מניקים אנונימיים ברשת הומואים ולסביות דתיים הפכו לאנשים חיים עם פנים וסיפורי חיים. ואז חנוך דאום, כבר עיתונאי "ידיעות" נכבד, הגיע לאחת הפגישות בתור אורח כבוד. לרוע המזל בדיוק באותו יום חל "יום כדור הארץ" שכלל הפסקת חשמל יזומה באורך שעה, שחלה בדיוק בעת המפגש. גם אם אף אחד לא התכוון פה להביך… אני מבקש שכל קורא סטרייט יענה בכנות עם יד על הלב- איך הוא היה מרגיש להיות בחדר חשוך ביחד עם עשרים הומואים דתיים?

ועברו עוד מספר שנים. ועברו על הציונות הדתית עוד כמה אירועים, כולל התנתקות, פרשת הרב בני אלון ושני ספרים של חנוך דאום, שהראשון מהם עורר דיון מגזרי ער ואינטנסיבי. היה מדובר בספר שאז וגם היום אני חושב שהוא דומה יותר ליומן של מתבגר מאשר לחשבון נפש רציני. לדעתי הספר גם לא היה ערוך- על אף העובדה שראש מפלגת "יש עתיד" היה חתום עליו בתור עורך. איך שלא יהיה- ספרו של דאום"אלוהים לא מרשה" הפך לשיחת היום.

וכעת יש לנו את "רב הנסתר". שערוריות הקשורות למין, סיפור של רב ונטייה מינית, קצת אקזוטיקה מגזרית וקצת התנתקות וקורטוב פסיכולוגיה- מה עוד צריך בשביל הצלחה?

אולי את העיקר.

הסיפור שדאום רוקם, מבוסס על דמיון חיצוני לפרשת הרב מוטי אלון- אך הולך למקומות שונים לגמרי. מדובר בדמות רבנית ( נריה גרוס) של רב אהוב וליבראל, שיום אחד, אחרי מות אשתו, מגלה כי הוא מאוהב בתלמיד בוגר וכי מתנהלת ביניהם מערכת יחסים רומנטית. הדבר נחשף בפורום ציוני- דתי שמטפל בתלונות הקשורות להטרדות מיניות ( במהלך הזמן, מתגלים מניעים טהורים פחות העומדים מאחורי התלונה). הפורום דורש מהרב התנצלות והצהרה שהוא "לא יעשה את זה יותר", אך הרב מסרב להוציא מפיו דבר שאינו שלם איתו. בסוף הקורא נשאר עם מסר על אנושיות רבנית ועל כך שרב יכול להיות הומוסקסואל. ושהרב גרוס בעצם "מקריב את עצמו" במידה מסוימת, בכדי לעורר סוף כל סוף בציבור הדתי את הדיון הנחוץ כל כך בנושא ההומו לסבי.

סליחה- לא מספיק בשביל ספר בשנת 2012. המסר על אנושיות רבנית הפך להיות די טריוויאלי. אפילו הרב אלון כבר מדבר על זה בדרשות שלו.

ולגבי הנטייה המינית – לדעתי, ספרו של דאום החמיץ כאן שתי החמצות רציניות. הנובעות כנראה מכך שמרוב שהמחבר רצה "לגעת בנושא" הוא לא לקח לעצמו זמן להתעמק בו עוד קצת.

ובכן ראשית- הספר נוגע בסוגיה מאד חשובה ומורכבת מבלי לגעת בה לעומק- וזה יחסי מרות בין רב לתלמיד והיכן עובר הגבול . הדיון בספר גולש לפורמאליות הלכתית של "היה או לא היה משכב זכר". חלק מזה הוא מס שפתיים לדרישות של הלכה. אבל חלק חשוב יותר היה יכול להיות בדיון שמדבר על הגבולות הראויים. וכאן דמותו של הרב נריה נראית כשל אדם שממוקד בצרכים פיזיים ורגשיים של עצמו וזונח תוך כדי כך את הצרכים של הזולת- במקרה זה תלמידו. בעצם, ספרו של דאום מזכיר במידה רבה את אחד הספרים היותר נועזים ופחות נידונים בסיפורת העברית המודרנית. זוהי מעין מקבילה ישראלית ל"לוליטה" של נבוקוב- "הנה אני מתחילה" מאת יהודית קציר. הסיפור המתאר מערכת יחסים אינטימית בין מורה נשואה לתלמידה מתבגרת. והספר, שכתוב בצבעים ארוטיים נועזים וחזקים, מסרב לתאר מזימה של ניצול. וכאן יש הרבה סביב מה לדון. אבל בכל מקרה, גיבורות של קציר שחיות בחיפה של שנות השמונים של מאה שעברה לא כל כך יודעות דברים על נטייה מינית והאמת היא שגם אין להן כל כך מאיפה לדעת. סיפורו של הרב נריה גרוס בשנות ה- 2000 שונה. בכל לחיצת עכבר הוא מנגיש לעצמו חומר אינסופי על הנטייה המינית, על השלבים בגיבוש הזהות ההומו לסבית וכו". הוא יכול ללמוד בקלות שקשר משמעותי יוצרים במקום שבו יש זהות מגובשת ולא ממקום של לבטים,פחדים וחוסר יציבות רגשית. וניסיונות "להכיל" ו"לעזור" ו"להעניק חיבוק אבהי" שבאים ממניעים נעלים ביותר- עלולים להסב נזק רב ביותר. עם או בלי עבירה על ההלכה.

אך טעותו הנוספת והמשמעותית יותר של דאום היא בעיני אי הבנה בסיסית בדינאמיקה של התפתחות הנושא ההומו לסבי בציבור הציוני דתי. ובכן, הנושא הזה לא עלה לסדר היום בגלל מעשי גבורה של יחידים ולא בזכות מחווה חד פעמית של רב כריזמטי. הוא עולה ונידון בגלל שבכל יום בעוד יישוב ועוד קהילה ועוד בית כנסת ועוד ישיבת הסדר ועוד התנחלות ועוד פקולטה בבר אילן מישהו יוצא מהארון. מישהו נחלץ מהסוד המחניק ונחשף כלפי סביבתו. כל יום עוד משפחה דתית לומדת שהומוסקסואליות זו לא "מחלה של שמאלנים בשיינקין" ולא "תועבת עמי כנען" אלא נטייה מינית הקיימת אצל כל אחד מעשרים וחמישה בחורינו המצוינים ובנותינו הכשרות. כל יום עוד חלק קטן מהאמת יוצא לאור. כל יום עוד מישהו שהבין שסטרייט הוא כבר לא יהיה,מנסה לקשור סיפור אהבה עם בן מינו, מלבי לוותר על אמונתו ושמירת מצוותיו. כל יום עוד זוג של הומואים או לסביות דתיים מחליט, אחרי התלבטות ארוכה, שכן, הולכים להביא ילדים. כל יום, כאיילת השחר, מפציעה לה לאיטה שמש הגאולה מהסודות האפלים. כל אחד מאיתנו מסייע לשמש הזו לעלות. אולי בחיינו לא ייפתרו כל הבעיות- אבל לכל מי שיוצא היום מהארון- קצת יותר קל ממה שהיה לפני עשר שנים בלבד. הנה עובדה- גם לחנוך דאום הרבה יותר קל לכתוב על זה היום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: