לגאים הייתה אורה ושמחה

adar

 

 

 

עורך האתר "כמוך" ביקש ממני "לכתוב רשימה שמחה/מבדרת /משעשעת לחודש אדר". טוב, מה לא עושים בשביל חברים?

החלטתי ללכת על רשימה שמחה.

ובכן, חברים ( וחברות), היום, בחודש אדר תשע"ג, אני בן אדם שמח.

פשוט כך.

אני שמח כי טוב לי בחיים. אני חי ובריא. אני עובד בעבודה שבה אני מביא הרבה תועלת לבני אדם במצוקה. בעבודה שלי אני לחלוטין מחוץ לארון. ולאיש אין בעיה עם זה.

אני מחוץ לארון גם בקהילה בה אני מתפלל. השנה- סוף כל סוף- יש לי כבר מושב עם שם המשפחה שלי כתוב עליו.

אני נהנה מקשר טוב עם משפחתי ועם חבריי- דתיים וחילוניים, גייז וסטרייטים, גברים, נשים ונשיים. גם כלפיהם אני לחלוטין מחוץ לארון וגם הם מקבלים אותי מצוין.

וגם- אני בזוגיות. שיש בה התמודדויות- ואני שמח שאלו ההתמודדויות שלי היום.

אז מה רע לי- תגידו לי אתם ?

טוב, זה לא תמיד היה ככה. עברה עלי, כמו על גייז רבים אחרים, תקופה ארוכה שבה לבשתי מסכות בנוסף לפורים, בכל ימות השנה. שנים בהן נחנקתי וסבלתי עם "הסוד הנוראי" שלי והאמנתי בכל ליבי שאם חלילה יידע העולם על דבר "סטייתי הנוראית"- הרי שבו ברגע יקיץ הקץ על כל היקום כולו.

וזה הצריך לעשות דרך ארוכה, וטיפולים, וקבוצות תמיכה, ועוד ועוד יציאות מהארון, ופרפרים בבטן, ולקיחת סיכונים. ופה ושם גם מחירים.

וככה הגעתי עד הלום. והיום אני מביט לאחור, שמח על כל הדרך שעשיתי עד עכשיו וממש לא מתחרט.

פעם- ולא כל כך מזמן- היה מקובל לחשוב שכל הומו חייב להיות בדיכאון. אפילו היו נוהגים להגיד שבגלל זה גייז נוטים לכנות את עצמם "עליזים". והאמת היא שלרבים מאיתנו היו כל הסיבות בעולם להיות בדיכאון. כשהמשפחה לא מקבלת, כשחברים מנתקים קשר, כשאתה מפוטר מעבודה, עף מהצבא וכל העולם מנסה לרפא אותך מעצמך- איך אפשר לא להיות בדיכאון? אין זה מקרה שאחד הספרים הידועים בעולם על הדיכאון- "דמון של צהרים" נכתב בידי הומוסקסואל ( ויהודי) אנדרו סלומון.

אבל הדברים משתנים. לפני שבועות אחדים פרסם מגזין מדעי בשם Psychosomatic Medicine מחקר על בריאות הנפש בקרב גייז והוא טען שגייז בקבוצת המחקר סבלו מדיכאון בשיעורים נמוכים יותר מאשר סטרייטים בקבוצת ביקורת. ובנוסף- גייז בארון סבלו יותר מדיכאון מגייז מחוץ לארון. הנתון השני אולי לא מפתיע. אבל הנתון הראשון עלול להישמע מוזר- אם לא חושבים עליו. האמת היא, שהמחקר נעשה במונטריאול הסובלנית. אבל זה בדיוק העניין- כי במונטריאול לגיי שיוצא מהארון יש קבוצות תמיכה והעצמה וחיי קהילה גאה מכאן ועד להודעה חדשה. ולהוריו – יש את קבוצות ה"תהל"ה המקומיות. ויש מי שיתמוך בו על כל צעד ושעל. וכולם- מפסיכולוג של בית הספר ועד הפסיכולוג הארגוני בעבודה ואיש הדת בכנסייה בה הוא מתפלל- יסבירו לו כמה זה בסדר להיות גיי וכמה אין עם זה כל בעיה ושהוא אזרח שווה זכויות וחובות. ואם ירצה להתחתן עם בן זוגו- welcome. ומעודדים כל מתבגר שמתלבט סביב נטייה מינית לדבר על זה.

אז למה להיות בדיכאון?

ועוד דבר- אתם חושבים שלסטרייטים יש אותה רמה של רשת תמיכה? אולי תתפלאו לשמוע- אבל גם לסטרייטים פה ושם קשה. לפעמים קשה מאד. לפעמים התחושה היא שאין עם מי לדבר ואף אחד לא מבין. וגבר סטרייט- בניגוד לגיי- עדיין נתפס בתור מישהו ש"לא אמור" לדבר על הדברים שהוא מרגיש. אז פלא שיש דיכאון ?

ואם היינו צריכים הוכחה שיציאה מהארון זה משהו בריא מבחינה רגשית- אז הנה, בבקשה…

טוב, לא הכול כל כך חלק. שוב- לצאת מהארון זה צעד נכון כשיש מספיק כוחות ואתה מספיק שלם עם עצמך. ומחובר לעצמך. ויש לך רשת תמיכה למקרה ש… וזו הסיבה העיקרית שבגללה חשוב שיהיו כל הארגונים הגאים, כולל "כמוך" ( ותפסיקו כבר עם הסיפורים שקיומנו נותן למשהו "לגיטימציה". זה כאילו להגיד שזה שיש מסכת "גיטין" זה נותן לגיטימציה להתגרש. או מסכת "מכות" זה לגיטימציה לאלימות. או פורים – לגיטימציה לאלכוהוליזם. טוב, הבטחתי רשימה שמחה…

בכל מקרה- אסיים ברכתו של מורי ורבי מהמכון הגבוה לתורה בבר אילן- יהי רצון שבפורים הזה כל אחד מאיתנו יוכל לצאת מהאר(מ)ון של אחשוורוש ולהיות יהודי גאה !

פורים שמח !

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: