מבחן הגלולה

בואו פעם אחת נדבר על זה בכנות. כן, על זה. על מבחן הגלולה.

בטח כבר שאלו אתכם. ואם לא, אתם שאלתם את עצמם את השאלה.

לו היו נותנים לי גלולה שהייתה גורמת לי להיות סטרייט – הייתי לוקח?

בכלל לא פשוט להשיב לשאלה זו. אם אתה משיב עליה בחיוב – קרוב לוודאי שתשמע תגובה "אהה… אז אתה מודה שאתה דפוק עם הנטייה המינית שלך". ואם אתה משיב עליה בשלילה, אזי התגובה תהיה :"אהה… אז אתה הומו מתוך אידאולוגיה!!!"

אז מה להשיב?

התעוררתי מחדש לחשוב על שאלה זו בעקבות ספר חדש ויוצא דופן שקראתי באחרונה. המחבר אנדרו סלומון (שספרו המפורסם על דיכאון, "דמון של צהרים" תורגם לעברית) הוציא בשנה שעברה ספר עיון שהכה גלים בעולם דובר אנגלית והעסיק מוספים ספרותיים נחשבים.

 

 

שמו של הספר הוא Far from Tree (רחוק מהעץ) והוא עוסק בהורים שמגדלים ילדים חריגים ושונים מהם. עבודה מונומנטאלית זו – שארכה עשר שנים והתפרסה על 700 עמודי טקסט ועוד כ-200 עמודי הערות וביבליוגרפיה – פורשת בפני הקורא תמונה עצומת ממדים של התמודדות עם חריגויות שונות. פרקים שונים בספר מוקדשים לחירשות, גמדות, תסמונת דאון, אוטיזם, גאונות, נכויות, פשיעה, ילדי אונס, סכיזופרניה וטרנסג'נדריות. לאורך הספר מובאות דוגמאות רבות (לטעמי רבות מדי) להתמודדויות של אנשים חריגים ושל בני משפחותיהם עם ילדיהם ועם החברה הסובבת.

המחבר עצמו הוא הומוסקסואל (ויהודי) שחווה את השונות שלו בחייו בצורה לא פשוטה. להוריו לא היה קל עם זהותם היהודית והם עודדו אותו להסתיר אותה. מאוחר יותר, כשנעשה מודע לנטייתו המינית, הוא מאוד לא רצה לקבל אותה והשקיע מאמצים רבים ב"טיפולי המרה" שונים ומשונים. אגב, אם אנחנו כבר מדברים על טיפולים, יכול להיות שמבחן הגלולה שבה פתחנו מתחילה להיות לא רק תאורטית. אליבא דסלומון, לפחות חוקרת אחת מאוניברסיטת ניו יורק חושבת שאם אישה בהיריון תקבל טיפול בתרופה מסוימת נגד דלקת מפרקים שיגרונית (ארטריטיס), הדבר עשוי לצמצם או להכחיד סיכוי להופעתה של נטייה לסבית אצל העובר! כתבתי וחשבתי האם לכתוב "עשוי" או "עלול"? ובאמת, איך נכון? כמובן מדובר כעת עדיין בהשערה בעלת מעט מאוד בסיס עובדתי. אבל יכול להיות שכבר כששורות אלו נכתבות, מפתחים חיסון למניעת הופעתה של נטייה מינית. מה דעתכם?

מתברר שהומואים ולסביות אינם המתלבטים היחידים. ברוב קבוצות החריגים שנידונים בספר קיים דיון ער האם עליהם להידמות לרוב ו"להעלים" את השוני, או להיות כפי שהם.

מעניין שחלק מהקבוצות האלו מגלות יחס שיפוטי זה כלפי זו – גמדים ממש לא רוצים שישוו אותם לאנשים עם סכיזופרניה, עבריינים נגעלים מהטרנסג'נדרים ואוטיסטים. בעיקר אלו שיש להם תסמונת אספרגר (אוטיזם בלא פגיעה ביכולת חשיבה) ממש לא רוצים השוואה לתסמונת דאון.

אך גם בינם לבין עצמם, בני אותן הקבוצות מתלבטים מאוד אם עליהם לשנות את עצמם או את החברה. חרשים רבים הם חלק מקהילה ותרבות החרשים ומשתמשים בשפת הסימנים, ומי מהם שנעזר במכשיר שמיעה עלול להיתפס כמו יהודי למען ישו בתלמוד תורה חרדי.

שאלה אחרת היא שאלת מניעה והתערבות מוקדמת. להורים של ילדים גמדים יש יכולת להחליט בעבור ילדיהם על הארכת גפיים – סדרה של טיפולים כואבים מאוד, ובמהלכה לילדים בני 9–10 שוברים פעם אחר פעם עצמות בגפיים (צריך כעשרה שברים בכל אחד מן הגפיים!) מהדקים אותם בצורה מסוימת, נותנים לכל אחד מן הגפיים להתאחות ואז שוברים שוב. וכך במשך כשנתיים. ואי אפשר לחכות שהילד יגדל ויחליט בעבור עצמו כי את התהליך הזה ניתן לבצע רק בתקופת הגדילה הטבעית. אחרי גיל 18 הוא כבר לא יגדל ויצטרך להתמודד כל חייו עם זה שאינו יכול להגיע למתג חשמל בכוחות עצמו.

התמודדות דומה יש להורים של ילדים טרנסג'נדרים. הם צריכים להחליט אם לתת לילדים בני 11–12 הורמונים שמעכבים התפתחות הורמונאלית. אם יחליטו שלא, אולי ילדיהם ישנאו אותם על כך שבתור בוגרים הם צריכים לעבור טיפול ארוך וקשה בכדי לשנות את גופם. ואם יחליטו שכן, אולי יום אחד ילדים יחליטו שהם לא באמת טרנסג'נדרים וינטרו טינה להורים על ש"זרמו" עם הגחמות שלהם. היו כבר תקדימים לכאן ולכאן.

גם אוטיסטים אומרים (ותומך בהם, למשל, בכיר חוקרי האוטיזם בעולם ובן דודו של בוראט, פרופ' סיימון בארון כהן) שזכותם לא להבין רגשות של אנשים אחרים, כל עוד אינם פוגעים בהם.

שאלה זו קשורה באופן בלתי נפרד לשאלה האם ועד כמה אנו מעריכים שוני? כאמור, לחירשים קיימת תרבות עשירה סביב שפת הסימנים האוניברסאלית שלהם. יתרה מזאת, אדם חירש מלידה, גם אם ילמד קריאת שפתיים, לעולם לא יגיע לרמה הדומה לזו של אדם שומע. פעילה אחת בקהילת חירשים

(שבמקרה היא גם לסבית) אמרה לסלומון: "אני לא רואה את עצמי כבעלת מום או תכונה שצריכה תיקון. אני לא מגדירה את עצמי כ'לא שומעת' או 'לא סטרייטית' או כל הגדרה שלילית אחרת". אך לעומת זאת, מכשירי שמיעה מושתלים הופכים את תרבות החירשים לבלתי רלוונטית, בהדרגה. ייתכן מאוד שיום אחד נתייחס לתרבות של שפת הסימנים כפי שאנו מתייחסים היום לתרבות של יידיש או ליצירות אמנות של תקופה סובייטית – היו הייתה פעם תקופה שבה נוצרו יצירות אלו והן היו יפות לשעתן, אך הן לא רלוונטיות עוד לחיינו היום.

אני קורא זאת ולא מצליח שלא לחשוב על האפשרות הזאת: אולי החזון של החוקרת מאוניברסיטת ניו יורק יתממש, ואכן כל האימהות יקבלו טיפולים שימנעו את ההיווצרות של נטייה הומו-לסבית אצל העוברים . וכעבור חמישים-שישים שנה בשיעורי ההיסטוריה ילמדו על קוריוז של סוף מאה עשרים-תחילת מאה עשרים ואחת ובו הומואים ולסביות יצאו מהארון, הלכו למצעדים ודרשו זכויות. אולי נהפוך לקוריוז משעשע של היסטוריה.

אולי.

אבל לאחר שסיימתי לקרוא את ספרו של סלומון, התחזקה אצלי התחושה שאני חי בזמן הווה עם כל מה שיש לי ואין לי, וכי לא עומד לרשותי זמן הווה אחר לחיות בו. דברים שאיתם אני מתמודד היום בחיי: חיים אישיים ומקצועיים מחוץ לארון, מציאת הזוגיות, מימוש אופציות של הורות, תמיכה בהומואים ולסביות אחרים שמתלבטים, הגדלת הבנה וסבלנות. כל אלה הם האתגרים של חיי, ואינני יכול להימנע מלחיות את חיי יותר ממה שיענק'לה בודו יכול להימנע מלשחק בהצגת יידישפיל הקרובה. אולי הוא הדור האחרון של שחקני יידיש. אז מה. זהו סיפור חייו והוא נחוש לספר אותו עד הסוף. וכך גם אני.

אז מה אני משיב בכל זאת למבחן הגלולה? הייתי לוקח או לא? התשובה שלי לשאלה זו היום היא אחרת ממה שהיא הייתה לפני עשר שנים. אני חי במקום, בזמן ובסיטואציה אישית שמאפשרים לי חיים טובים ומספקים מחוץ לארון.  זהו הזמן ההווה של חיי, ואין לי זמן הווה מסוג אחר.

וזהו אולי העיקרון המרכזי בספרו של סלומון. חיינו בחברה חופשית הם חיים של בחירה. וכל אחד מאיתנו אחראי בלעדי להשלכות של בחירות שהוא עושה בחייו.

אז היום אני הייתי בוחר שלא לקחת את הגלולה. ומכבד את האנשים שהיו בוחרים אחרת.

רשימה זו התפרסמה גם באתר "כמוך"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומי  On יוני 7, 2013 at 10:07 am

    אם היית לוקח את הגלולה לא היה לנו בלוג כזה נהדר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: