פתרון לא רומנטי

  תמונה מ"תודה ששיתפתם"

תודה ששיתפתם ( Thanks for sharing). במאי: סטיוארט בלומברג. ארה"ב, 2012.

דון ג'ון ( Don Jon), במאיף ג'וזף גורדון-לויט, ארה"ב, 2013.

אינני מבקר סרטים מקצועי. ברם, החלטתי לחרוג ממנהגי לגבי שני סרטים חדשים משתי סיבות. האחת היא ששניהם קשורים לתחום המקצועי בו אני עסוק ( טיפול במכורים) והשנייה היא שמדובר בתחום שגורם אי הבנה לרבים וטובים. וביקורתו של ישי קיצ'לס שהתפרסמה ב"ישראל היום" שכנעה אותי בכך.

ובכן, נושא ההתמכרויות אינו זר לקולנוע , גם בתור נושא עיקרי של סרט וגם בתור נושא משני. אחדים מהסרטים העוסקים בו הפכו זה מכבר לקלאסיקה ( "סוף השבוע האבוד", "שובי שבא הקטנה"). גם נושא של קבוצות עזרה עצמית מצא את דרכו לסרטים מזה זמן ואף זכה לא פעם לייצוגים פארודיים ( ב"מחפשים את נמו" קבוצת עזרה עצמית של כרישים מתמודדים עם הימנעות מאכילת דגים…). אך נושא של התמכרות למין, אולי עקב רגישותו, נידון ביצירות אמנות רק בשנים האחרונות. האמת היא, שכל דבר שקשור להתמכרות למין שנוי מאד במחלוקת, כולל עצם קיומה ( ראו את הערך הרלוונטי בויקיפדיה). לכן אין זה פלא שהסרטים סביב הנושא מעוררים את אותה אי הבנה שמעוררת ההתמכרות עצמה. טווח התגובות נא בין סלידה ( "למה להראות לנו קבוצה של סוטים דוחים" ) להתלהבות ( "מה רע בזה? הלוואי עלי התמכרות כזאת" ). לפעמים התגובות מזכירות הלצה ישנה על מטופל שבא לסקסולוג ובתשובה לשאלתו האם אינו סובל מחלומות רטובים הוא משיב : "לא. למה סובל"? אז ראשית, קיים חידוש בעצם האמירה שיש דבר כזה – יותר מדי סקס ! ומזה סובל, למשל, גיבור הסרט "בושה" בגילומו של מייקל פסבינדר. הוא גבר צעיר, נאה ומוצלח, שאינו מסוגל להשתחרר מאובססיה של רדיפת אחרי מין וירטואלי וממשי מנוכר, אינו מסוגל לאינטימיות והולך לאיבוד בעולם של רגשות אנוש אמיתיים. כשלקראת סוף הסרט הגיבור כורע על ברכיו בגשם שוטף ומתייפח בבכי- הצופה מקבל מושג חד, למה מתכוונים המכורים כשהם מדברים על "הגעה לתחתית".

גם הגיבורים של שני הסרטים שלנו "מגיעים לתחתית". אחד מהם, רופא יהודי צעיר, מפוטר מהעבודה על התנהגות לא נאותה כלפי הבוסית וגיבורה אחרת פשוט חשה שהיא לא יכולה יותר לחיות בעולם שבו היא מתקשרת עם גברים באמצעות יחסי מין. גם גיבור הסרט "דון ג'ון" ( הופעתו הראשונה של גורדון לויט כבמאי וגם כשחקן הראשי) מגיע לסוג של מבוי סתום, כאשר חברתו מציבה בפניו בחירה חדה: זה או היא או פורנו. גם גיבור של גורדון לויט חי בעולם שבו פנטזיה וירטואלית מספקת הרבה יותר מחיים אמיתיים ( עם כי נסיגתו לעולם הווירטואלי גובה ממנו מחיר נמוך מדי- נקודה לא מציאותית ראשונה בסרט). אך מכאן ואילך שני הסרטים שונים מאד אחד מהשני. בעוד שגיבורו של גורדון לוויט , רווק חתיך ומצליח, רוצה להמשיך ולחיות את חייו ללא מחויבות, גיבורי "תודה ששיתפתם" בוחרים להמשיך ולהגיע לקבוצת שנים עשר צעדים של מכורים למין ולהתמודד עם העניין במחיצתם של מכורים למין אחרים. דרכם אינה סוגה בשושנים. הם משלמים מחירים על ההתנהגות שלהם ועל הבחירות השגויות בעבר, בריבית דריבית. ובעיקר, עצם ההימנעות מאובססיה מינית לא הופכת אותם למלאכי השרת: רווק שמתחיל לצאת לדייטים אחרי חמש שנות הימנעות אינו יודע להתנהל בפתיחות ובכנות ומתרסק בצורה קשה לאחר מה שהוא חווה כדחייה. הספונסר שלו, שמתנהל כבודהה של החלמה אחרי 15 שנות ניקיון, נקלע למשבר יחסים חריף עם בנו, סביב האגו של עצמו, רצון לשלוט וחוסר המוכנות לבקש סליחה. וכמובן הרופא הצעיר, שמשקר בקבוצה לגבי הניקיון שלו, חווה בצורה כואבת את יציאת המרצע מן השק.

אז מה נותר לגיבורים ? ג'ון, גיבור של גורדון לויט, פוגש אישה מבוגרת משונה ( ג'וליאן מור) ש"מלמדת אותו כמה עובדות על החיים" ותוך כדי אינטימיות איתה, הוא מבין לפתע את חוסר התכלית והתוחלת בחיפושיו הוירטואליים ומתחיל ליהנות מאינטימיות אמיתית וטובה. לעומת זאת, גיבוריו של "תודה ששיתפתם" ממשיכים להגיע לקבוצות ולשתף בהתמודדות שלהם, לחלק את המדליות על הימים הנקיים ולהגיד איש לרעהו "אוהבים אותך". תגידו אתם- מה נראה יותר מעניין ופוטוגני ?

וזה בדיוק העניין. דברים פוטוגניים עובדים רק בסרטים הוליוודיים. לכן לא הסכמתי לדעתו של קיצ'לס ( מבקר שאני, על פי רוב, מחשיב מאד את דעתו) ש"תודה ששיתפתם" הוא סרט משעמם ולא מצחיק- לעומת "דון ג'ון". בהערת אגב, בעיניי "דון ג'ון" הוא חלש מאד מבחינה קולנועית ( כפי שקורה בדרך כלל כששחקן הופך לבמאי וגם מגלם את התפקיד הראשי) . הסרט שטחי, צפוי, הבדיחה היחידה של וידוי בכנסייה חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, עד שסוחטים ממנה את טיפת הפנצ' ליין האחרונה. אבל מעבר לכך, הרעיון של הסרט הוא בסך הכול שחזור פנטזיה של כל מכור- צריך רק להופיע בחיי האדם הנכון ( האישה הנכונה, מקום העבודה הנכון, סכום נכון בחשבון הבנק, הבית הנכון- מחק את המיותר) והכול יהיה בסדר. ובינתיים ניתן להעביר את זמן ההמתנה למשיח בצפייה בקליפ פורנו הבא.

גיבורי "תודה ששיתפתם" בחרו בדרך אחרת. הם יודעים את האמת- שמי שצריך להשתנות זה הם. שלא זו בלבד שמערכות היחסים לא מביאות "מנוחה ונחלה"- אלא ששם מצפים למכורים ( ולכולנו) האתגרים הקשים ביותר. לכן הפתרון האולטימטיבי שלהם הוא הפתרון הלא רומנטי- להמשיך ולהגיע לקבוצה, לשתף את החברים, ולעבוד את תכנית "12 הצעדים". רק שקיצ'לס טועה מאד כשהוא אומר שפתרונות כאלה לא עובדים בחיים האמיתיים- בעוד שהאמת היא שרבבות מכורים למין ברחבי העולם פוקדים את קבוצות העזרה העצמית ומצילים את עצמם ואת המשפחות שלהם מהרס ההתמכרות. הם לא נזקקים למחלוקות המלומדות של אנשי אקדמיה , האם יוטב להגדיר התנהגות מינית בלתי נשלטת בתור התמכרות, בתור אובססיה, או שמא בתור היפר-סקסואליות. הם רק יודעים שמדובר בצרה שמאיימת להחריב את חייהם- ושמה שיכול לעזור להם זה לא תובנה פסיכולוגית עמוקה, לא מאהבת מושלמת ולא חזרה בתשובה- אלא שיחה עם מכור אחר. ויש עוד נקודה שבה אני מסכים עם קיצ'לס- אולי דמויות הגיבורים של "תודה ששיתפת" אינן עמוקות די הצורך ( והאמת היא שבקולנוע קשה לתאר תמורה רוחנית- פנימית שחלה בבן אדם ולספרות יש יתרון רב מהבחינה הזו ). אלא שהגיבור האמיתי של הסרט "תודה ששיתפתם" אינו אף אחד מהדמויות, אלא עצם החברותא של מכורים למין. קבוצת אנשים שכשהם בהתקף של דחף כפייתי, שום דבר בעולם לא יכול לעצור אותם- שום דבר, חוץ מטלפון מחבר אחר מהקבוצה. שום דבר, חוץ מדיבור כנה עם אותו חבר. שום דבר, חוץ מפנייה כנה לכוח עליון- לא בכבוד והדר מפוהק של כנסיה ( כמו ג'ון של גורדון לויט) – אלא בכריעה על הברכיים בגופיה השכם בבוקר ליד המיטה ( כמו אדם ב"תודה ששיתפתם"). וזו התשובה לייאוש גיבורו של "אשמה" ולמצוקה של "דון ג'ון"- הסיסמה עתיקת הימים של מכורים, שחוקה וקלישאתית, אך לא פחות אמיתית בגלל זה. "רק ביחד זה עובד".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: