כך השתלטו הקומוניסטים

השלטון הסובייטי ביסס את שליטתו במזרח אירופה לאט ובהדרגה, החל בארגונים הלא ממשלתיים, בתנועות הנוער ובאמצעי התקשורת וכלה במשטר. תיאור מקיף שלב אחרי שלב

עטיפה_-_מסך_הברזל(1)מסך הברזל

ריסוק מזרח אירופה

אן אפלבאום

מאנגלית: כרמית גיא

עם עובד והמכללה האקדמית ספיר, 2014, 575 עמ‘

הלצה ידועה מתקופת המלחמה הקרה (שמסופרת, בין היתר, בסרט הגרמני "חיים של אחרים") מתארת את מזכיר המפלגה הקומוניסטית של גרמניה המזרחית, אריך הונקר, יוצא בבוקר למרפסת ביתו ורואה את השמש זורחת. הוא מברך אותה "בוקר טוב לך השמש", והשמש משיבה לו: "בוקר טוב גם לך, חבר הונקר". לעת צהריים יוצא החבר הונקר שוב למרפסת במשרדו ורואה את השמש עומדת בצהרי היום. הוא מברך אותה בצהרים טובים והשמש משיבה לו. לעת ערב יוצא הונקר שוב למרפסת ורואה את השמש שוקעת. הוא אומר לה "ערב טוב לך שמש", והשמש משיבה לו "לך לעזאזל, מטומטם, אני כבר במערב".

הלצה זו משקפת הרבה מתחושת ימי האימה של התקופה שבין השנים 1945 ל־1989 במזרח אירופה, תקופת "מסך הברזל". על פרק זמן זה התפרסם ספר חדש ומקיף מאת החוקרת אן אפלבאום, והוא יצא כעת בתרגום לעברית. אפלבאום התפרסמה בעבר בזכות ספרה על הגולאג, שזכה לפרס פוליצר ותורגם אף הוא לעברית. אפלבאום היא עיתונאית אמריקנית ממוצא יהודי שמתגוררת כיום בפולין, ובעלה הנוכחי הוא שר החוץ הפולני. הספר שלפנינו מוקדש לדיון מקיף על ההשתלטות הקומוניסטית על מזרח אירופה בתום מלחמת העולם השנייה, תוך התמקדות מיוחדת בפולין, בהונגריה ובמזרח גרמניה.

כשחוקרים את קורות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה נתקלים מיד בפער ידע עצום. קיים יבול מחקרי מרשים ביותר, שאף ממשיך לצמוח ולהניב פרי, של חיבורים על גרמניה הנאצית, על מלחמת העולם השנייה, על השואה וכו'. לעומת זאת, הפשעים נגד האנושות שביצעו המשטרים הקומוניסטיים תוארו מעט מאוד בספרות העיון המיועדת לקהל הרחב.

השתלטות במסווה של "מאמצי שיקום". פועלים שובתים, פולין, 1980 צילום: אי.אפ.פי

השתלטות במסווה של "מאמצי שיקום". פועלים שובתים, פולין, 1980
צילום: אי.אפ.פי

רמוסה ושדודה

ובכן, כיצד קמו משטרים קומוניסטיים במזרח גרמניה? אף עם אינו הולך לישון בדמוקרטיה יציבה וחזקה ומתעורר למחרת בדיקטטורה. אפלבאום פורסת רקע יסודי להקמתו של "מסך הברזל", והוא ההרס הנורא שפקד את מזרח אירופה בעקבות מלחמת העולם השנייה. איתרע מזלן של מדינות מזרח אירופה לחיות בתווך בין שני משטרים רודניים – נאצי וקומוניסטי – ולספוג את החורבן ששניהם המיטו. חלק גדול מאוד מהאחריות על ההרס מוטל כמובן על גרמניה הנאצית, בייחוד על רקע ההוראות של היטלר בימיו האחרונים להשאיר אדמה חרוכה בכל מקום שממנו נסוגים חיילי הוורמאכט. אך לצד זה היו גם מעשי הרס, שוד, ביזה ואונס מרובים מספור שביצעו חיילי הצבא האדום.

אפלבאום גם מסבירה את הרקע וההקשר. חיילים סובייטים שהגיעו לאירופה במהלך המלחמה גדלו על סיפורי תעמולה על אודות השפע האדיר שיש בברית המועצות, לעומת הריקבון וההתפוררות השוררים בעולם הקפיטליסטי. הם היו המומים לגלות שבמדינות שבהן שורר משטר קפיטליסטי, מדינות שסבלו הרס רב במלחמה, עדיין מתקיימת רמת חיים גבוהה יותר מזו שהייתה להם בברית המועצות. רבים מהחיילים השיבו לעצמם שההסבר ההגיוני היחיד לכך הוא שמדינות אלה פשוט שדדו את רוסיה ואת מדינות הכיבוש הנוספות במהלך המלחמה, ולכן יהיה זה רק ראוי שכעת נבזוז אותם חזרה, בבחינת "גונב מגנב פטור".

במאמר מוסגר יש לציין שזו הייתה גם הסיבה לכך שהמונים מחיילי הצבא האדום, מנצחי הנאצים, נשלחו לגולאג מיד עם שובם לברית המועצות. סטאלין לא רצה עדים מיותרים לכישלון הכלכלה הקומוניסטית. ועוד אמירת אגב שאפלבאום ציינה כבר בספרה הקודם: דווקא השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה היו שנים של פריחה אינטנסיבית ביותר של מחנות העבודה בגולאג הסובייטי.

מזרח אירופה עמדה לרגלי המנצחים, רמוסה ושדודה. סטאלין הבין שמדובר בהזדמנות פז לייצא את הקומוניזם מברית המועצות, על מנת להקים גוש השפעה. כיצד עושים זאת? מובן שראשית הפעילות הסובייטית הייתה תחת מחסה של "מאמצי השיקום" של מדינות מזרח אירופה, וביתר שאת לאחר שארה"ב פצחה בתוכנית מרשל לשיקום מערב גרמניה. מאמצי שיקום אלו כללו השתלטות הדרגתית במספר צורות – השתלטות המשטרה החשאית על כל ערוצי ההשפעה, השתלטות סוכנים סובייטים על ערוצי התקשורת, חיסול הדרגתי של כל הארגונים האזרחיים, כולל תנועות נוער וארגונים דתיים, וביסוס של ארגונים קומוניסטיים.

ספרה של אפלבאום משופע בדוגמאות רבות שעלולות אולי לשעמם חלק מהקוראים, אך באמצעות פרטים אלו היא משרטטת ביד אמן את תהליך ההרס ההדרגתי של תשתיות החברה האזרחית ואת החלפתה במשטר טוטליטרי. הספר נפתח בתיאור של ארגון אזרחי שכזה – ליגה של נשים פולניות, ארגון צדקה פמיניסטי־פטריוטי. ארגון זה עבר במהלך חמש שנים שינוי מקצה לקצה והפך לארגון הטפה קומוניסטי שעיקר תפקידו לארגן את מצעדי אחד במאי ולהחתים על עצומות נגד האימפריאליזם המערבי. מחברות ארגון ציבורי התנדבותי הן הפכו לתא של המפלגה הקומוניסטית. וב־1989, עם קריסת הגוש הקומוניסטי, הארגון שוב שינה את פניו וחזר למתכונתו המקורית כארגון צדקה ארצי.

זיופי בחירות

כך השתלטו הקומוניסטים במזרח אירופה, לאט ובהדרגה, על כל הארגונים הלא ממשלתיים, ארגוני הנוער ואמצעי התקשורת. תוך כדי כך בוצעו עוד מספר פשעים, שבמהומה שלאחר המלחמה קל היה לא לשים לב אליהם. אפלבאום מתארת בהרחבה מספר מעשים של טיהור אתני. גירוש המוני של גרמנים תושבי מזרח אירופה ושל פולנים ואוקראינים מאזורים שנויים במחלוקת נעשה באכזריות רבה, וכל זה זמן קצר בלבד לאחר פורענויות הכיבוש הנאצי. באותה הזדמנות אפלבאום מציינת את האיפוק הרב בתגובת השלטונות הקומוניסטיים כלפי הפוגרומים ביהודים שנעשו בהרבה ערים בפולין ובהונגריה בתום המלחמה, גם על רקע הניסיונות של ניצולי השואה לשוב לבתיהם ששכניהם הגויים פלשו לתוכם.

השלטונות ביקשו מהיהודים "לגלות הבנה" לשוד רכושם ו"להגיע להסכם". תיאורים אלו מהווים השלמה חשובה לתפיסה הנפוצה, שלפיה הצבא של סטאלין "הציל את העם היהודי מהשואה". מקומם של היהודים במזרח אירופה הפוסט מלחמתית היה מורכב. רבים מהם היו בצמרת המפלגה הקומוניסטית בפולין ובהונגריה וגם תפסו תפקידים בכירים במשטרה החשאית. הדבר אף הוביל את אחד הנציגים הסובייטים בהונגריה לשגר לברית המועצות מכתב שבו הוא מתריע על התנגדות האוכלוסייה המקומית למשטר הסובייטי, עקב העובדה שרבים מנציגיו הבכירים "אינם ממוצא הונגרי" (קרי יהודים). יהודים אלו לא זו בלבד שמעולם לא הזדהו מבחינה לאומית, הם גם דאגו לא להפלות לטובה את בני עמם, ולא פעם אף להפלותם לרעה. על מנת להתקרב לעמים שאותם הם היו מעוניינים לייצג, הם נטו לעתים קרובות גם להעלים עין ממעשים בעלי אופי אנטישמי בעליל – למשל גיוסם של בעלי עבר נאצי לשורות המפלגה או המשטרה החשאית.

לאחר ההשתלטות על מוסדות הציבור, הגיע זמן המערכה על השלטון. במדינות מזרח אירופה נערכו בחירות, שלפחות בהתחלה צריכות היו להיראות כדמוקרטיות, עם נציגים של מגוון מפלגות. דוגמה מובהקת אחת היא הבחירות בפולין. נציג פופולרי ביותר היה איש מפלגת הפועלים הסוציאל דמוקרטית, מיקולייצ'יק. הנציגים הסובייטים עשו מאמץ אדיר על מנת שהמועמד הקומוניסטי יזכה, אך המאמצים כשלו ומיקולייצ'יק זכה לרוב קולות, בעוד נציג הקומוניסטים התבזה במקום השלישי.

יושר מידות מעולם לא היה דבר שעצר את הקומוניסטים, והנציגים שלהם בקלפיות זייפו את התוצאות עד כדי היפוך מגמה. בשלב הזה מנגנון הדיכוי כבר היה משומן יחסית ומתנגדי המשטר שמחו נגד זיוף התוצאות טופלו ביד קשה. משטר האימים הלך והתחזק, כשבכל המדינות שבהן הייתה קיימת שליטה סובייטית (להוציא יוגוסלביה) עלו לשלטון מפלגות קומוניסטיות שבראשן עמדו פונקציונרים מקומיים שתפקידם היה לבצע את ההוראות ממוסקבה. כך המצב נותר עד מותו של סטאלין ב־1953. אז החלה ההתערערות שהגיעה לשיאה במרד בודפשט ב־1956 ודוכאה באלימות בידי כרושצ'וב. בנקודת הזמן הזו הספר מסתיים.

כך צמח פוטין

ספרה של אפלבאום הוא בעל ערך מכמה בחינות, שמאפשרות לנו גם להשקיף מנקודת מבט חדשה על אירועי העבר וגם להעריך בצורה שונה כמה מהתפתחויות ההווה. ראשית, אם נעשה פרפרזה על משפטו של פוטין על כך ש"קריסתה של ברית המועצות הייתה האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה העשרים", הרי שניתן לומר כי המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה היה אסונן החברתי־תרבותי הגדול ביותר. מעבר להרס הרב ברמה החומרית, רוב מוסדות החברה האזרחית והתרבות נהרסו או שונו מן היסוד. לשם השוואה, השלטון הנאצי בגרמניה נמשך 13 שנה בלבד. לעומת זאת, 44 שנות השלטון הקומוניסטי הותירו חלל ריק עצום מבחינת האליטות והיה צורך בשיקום חברתי מקיף, שיקום שעד היום חלק מאותן מדינות מתקשה לבצע.

שנית, מעניין לראות שבהשתלטות הקומוניסטית האלימה על המערכת הפוליטית, הנפגעים העיקריים היו דווקא בשמאל. מפלגות ימין לאומני לא היו פופולריות במזרח אירופה שלאחר המלחמה, מטבע הדברים, ולכן היריבים העיקריים של הקומוניזם במדינות אלו היו סוציאל דמוקרטים. אפלבאום מזכירה לנו שהעימות הזה בעצם אינו חדש ושעוד מייסד הקומוניזם לנין תיעב את הסוציאל דמוקרטיה כתעב אורתודוקס את הרפורמים. בכתביו הוא מנאץ ומגדף כל ניסיון לשלב סוציאליזם עם "דמוקרטיה בורגנית" חלילה, ומטיף בכל פה לדיקטטורה של הפרולטריון. בשנים שלאחר המלחמה, הדבר הוביל למלחמה אלימה כלפי מפלגות סוציאל דמוקרטיות מקומיות ברוב מדינות מזרח אירופה, כאשר בחלקן נלחמים ישירות על ידי דיכוי אלים ובחלק אחר מפעילים את שיטת "הפרד ומשול" – בהתחלה מצרפים אותן לקואליציה ואז, לאט ובהדרגה, מרוקנים אותן מתוכן ומוציאים את דיבתן ברבים. ייתכן שהקומוניזם ייזכר גם כאסון הגדול של הסוציאליזם האירופי.

הקריאה בספר גרמה לי למספר תובנות. לטעמי, היא הופכת את תמיכתו המפתיעה של סטאלין בהקמת ישראל למובנת הרבה יותר. ההשתלטות על מדינות מזרח אירופה הייתה בעיניו תקדים לכך שהמדינה החדשה, שהוקמה גם בתמיכה סובייטית, תהיה מעוז הקומוניזם במזרח התיכון. זאת במיוחד לאור העובדה שהשמאל המרקסיסטי היה אז בעל מעמד חזק בארץ. הספר גם עוזר להבין מדוע הדבר לא קרה בפועל – השתלטות קומוניסטית לא התרחשה על פי רוב במדינות שבהן הסובייטים לא שלטו בפועל מבחינה צבאית. וזה כולל מדינות שהיו בהן מפלגות קומוניסטיות גדולות וחזקות שנציגותן בפרלמנט הגיעה לעתים לכדי 25%, כמו איטליה וצרפת. מפלגות אלו היו בעלות השפעה בארצותיהן ומדי פעם הצטרפו לקואליציה, אך מעולם לא היו בשלטון.

תיאורי הספר מאירים באור אחר גם את הרקע של נשיא רוסיה הנוכחי פוטין. בתיאורי הרקע שלו כקולונל בקג"ב הוא והביוגרפים שלו מקפידים לציין שהוא לא לקח חלק פעיל בדיכוי מתנגדי המשטר, אלא הוצב רוב הזמן ביחידה במזרח גרמניה. תקופת שירותו היא כמובן מאוחרת הרבה לזו המתוארת בספר, אך אפלבאום מתארת בפרוטרוט את תפקידם של סוכני הקג"ב הסובייטים במזרח אירופה, בהפעלת מערכת של איומים וחיסולים ובכינון המשטרות החשאיות המקומיות, כולל השטאזי הזכור לשמצה. אמנם בספר עצמו פוטין לא מוזכר אפילו פעם אחת, אך כתיבתה הפובליציסטית של אפלבאום, בין היתר ב"וושינגטון פוסט", התריעה רבות על מדיניותו של פוטין באוקראינה וגם הביעה חשש מכך שהמדינות הבאלטיות של ברית המועצות לשעבר או אולי פולין ופינלנד עלולות להיות הבאות בתור.

הספר הוא יסודי ורחב יריעה. הוא בהחלט משאיר טעם של עוד. לאפלבאום תרומה חשובה להבנתנו את ההיסטוריה של הטוטליטריות ואת ההווה שלה. היה מעניין מאוד לקרוא תיאור של בניית חומת ברלין ושל מסלולי החיים השונים שאליהם נפרמו החיים בגרמניה המזרחית ובזו המערבית. היה חשוב לצפות בהתפתחות ובהסתאבות של כל המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, ובקשרים שלהם עם הטרור הערבי והפלשתיני.

הכרכים שעתידים להופיע עוד יספרו את הסיפורים של דיכוי מרד פראג ב־1968, את פשעי משטרו של הרודן צ'אושסקו ברומניה, את הבריחות ההמוניות דרך חומת ברלין, את הקמתו של ארגון "סולידריות" הפולני וכמובן את הפירוק של מסך הברזל ושל חומת ברלין, כולל הסחרור שהגיע בעקבותיהם – מהצמיחה המרשימה של פולין וצ'כיה והכללתן באיחוד האירופי, דרך שקיעתה של הונגריה בעוני ובלאומנות קיצונית וכלה בהתפרקות האלימה של יוגוסלביה, וכן בטיהורים האתניים ובגוש המדינות הקטנות שקמו לאחר מכן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' תשרי תשע"ה, 24.10.2014

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: