מיותר האדם

 

Yuval Noah Harari teaches history at the Hebrew University of Jerusalem.

יובל נח הררי, ההיסטוריה של מחר, הוצאת דביר, 2015, 480 עמ'

אם אתם לא היסטוריונים מקצועיים או סטודנטים להיסטוריה, רוב הסיכוי שלפני שנת 2011, שם "יובל נוח הררי" לא אמר לכם כלום. יתרה מזאת, רוב הסיכוי שגם אם הייתם שומעים שיש פרופסור להיסטוריה עם שם כזה, הייתם מניחים שהסיכוי שמשהו שפועלו המחקרי יעניין אתכם הוא קלוש. חוקר לוגיסטיקה צבאית של ימי הביניים… נו מאמת. מה כבר יכול להיות מעניין בזה?

אך כשבשנת 2011 יובל הררי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטה עברית, פרסם את הספר "קיצור תולדות האנושות", שזה בעצם פיתוח כתוב לקורס כללי להיסטוריה אנושית הוא מעביר לסטודנטים שלו,הספר זכה להצלחה יוצאת מן הכלל והיה לרב מכר בישראל. בשנה שעברה הספר תורגם לאנגלית, תחת שם
Sapiens וזכה גם להצלחה בינלאומית. חבר שערך טיול בדרום קוריאה ונכנס לחנות ספרים באנגלית סיפר בגאווה פטריוטית על ספר עיון ישראלי שנערם על המדפים ונחטף מחנויות הספרים. אז הנה, גם רבי מכר בתחום העיון אנו מסוגלים לייצר ! מישהו דיבר כאן על פרובינציאליות תרבותית ?

כמו שאומרים, לאור ההצלחה,הררי יצא כעת עם ספר המשך שכולל מסר פרובוקטיבי, אך לפני שניגש אליו,אבקש להטוות את הרצף הרעיוני של הספר ואת הקשר בינו לספר הראשון. הררי פותח בסקירה על מצבה של האנושות בתחילת מאה ה- 21 ומציין מצב של התגברות כללית על שלושת הבעיות הקשות: רעב, מגפות ומלחמות. כל אלו קיימות בזמננו כתופעות שוליים שאין להקל בהן ראש, אך אינן משבשות את סדר ההתנהלות הכללי של העולם ואינן מאיימות בזמן הקרוב לגבות מחיר של מאות אלפים או מיליוני קורבנות, כפי שזה היה משחר ההיסטוריה. למעשה, היום יותר אנשים בעולם מתים מהתקפי לב הקשורים לעודף משקל ולאכילת יתר, מאשר מתת תזונה. מגיפת אבולה נגדעה באיבה. יתרה מזאת, נראה כי הפרויקט השאפתני הבא של הרפואה המודרנית היא ניצחון על מלאך המוות בכבודו ובעצמו. יש גם מי שמספקים לנו תאריכי יעד לצאת הלוויה של מלאך המוות- שנת 2200, 2100 או אולי אפילו 2050. אך ייתכן שלצד פרידה ממלאך המוות נצטרך להיפרד גם מהמין האנושי. אך בואו נלך לפי הסדר.

בשני חלקיו הראשונים של ספרו חוזר הררי בקווים כלליים על מה שכבר נכתב בספר הקודם. הוא מתאר את התפתחותה של האנושות ואת השתלטותה על כדור הארץ. בספר הקודם וגם בנוכחי קשה שלא להתפעל מהיקף ורוחב ההסתכלות ההיסטורית של הררי- בשונה מרוב עמיתיו,הוא לא מתמחה באיסוף של כל העובדות האפשריות על תקופה היסטורית קצרה,אלא פורס בפנינו, בשפה קולחת ומשעשעת, אך גם רצינית , את קורותיו של המין האנושי מן התקופה בה היינו "קופים חסרי חשיבות בסוואנה מזרח אפריקאית לפני 70 אלף שנה", כלשונו, ועד לימינו אלה. בהסבריו הררי נאמן לגמרי לתורת האבולוציה וכופר בכל "מותר אדם מן הבהמה" דתי או פילוסופי. הוא מחדד את מה שידוע לנו היום מבחינה מחקרית- שלבעלי חיים יש תחושות ורגשות וגם רמה מסוימת של אינטליגנציה. אם כן,מהו ההסבר שהיום בני אדם סוגרים את הקופים בכלובים ומביטים בהם ולא הפוך?- זה בגלל המיומנות של קופי אדם מסוג הומו סאפיינס לשתף פעולה אחד עם השני במספרים גדולים. ברגע שבני אדם התחילו לצוד ביחד ממותות- הדרך לחברת מייקרוסופט הייתה סלולה, פחות או יותר. יש לציין שהררי מיישם את הדברים עליהם הוא כותב גם באורחות חייו האישיים- הוא טבעוני אדוק ( אך נגד שימוש באלימות, כמו גארי יורופסקי, איתו ערך ראיון שהתפרסם בעיתון "הארץ"). גם בספר הקודם וגם בנוכחי הררי מדבר על התאכזרות כלפי בעלי חיים שמגדלים אותם בצורה תעשייתית ועל הצורך לחדול ממנה. בכל מקרה, סאפיינסים למדו לתקשר אחד עם השני באמצעות שפה, אחרי זה הגיעה מהפכה החקלאית ומהפכת הכתב, מאוחר יותר קשרי התעשייה והמסחר התחילו לחבר ביניהם ארצות רחוקות ואדם הפך לשליט עליון על כדור הארץ.

כעת הררי מגיע לתקופה מודרנית. אמנם, גם לפניה היו שינויים גדולים וחשובים, אותם ציינו בפסקה הקודמת, אך הם התנהלו בקצב איטי למדי. זאת ועוד, רוב בני האדם לא נהנו מכך. איכר במצריים העתיקה עבד קשה יותר ושעות רבות יותר מלקט- צייד קדמון. הוא סיפק רמת חיים גבוהה לכוהני דת ופרעונים מצריים, אך לו עצמו נותר לעבוד בפרך מצאת החמה ועד צאת הנשמה תמורת תנאי מחיה בסיסיים. כך היה הדבר גם לאורך ימי הביניים עד לעידן החדש. רק כשהגיע לעולם מהפכה תעשייתית, ויחד איתה התפתחות של מדע מודרני, תוחלת ורמת החיים של אדם ממוצע התחילו לעלות. את רוב סיפור ההצלחה המודרני תולה הררי בשידוך מוצלח בין שתי מערכות על, שהוא גם מכנה אותן "דתות"- קפיטליזם ומדע. קפיטליסט אמנם שאף במשך כל ההיסטוריה למקסם את הרווחים של עצמו, אך בדרך הוא גם עזר לגלות ארצות, לבלום מגיפות, להדביר רעב ועוני ולשפר את רמת החיים גם לאנשים אחרים. בניגוד לדתות המסורתיות, שמדברות על שכר ועונש למאמינים בעולם הבא, קפיטליזם, אומר הררי, הבטיח וקיים. אדם מודרני חתם על עסקה בעלת שני סעיפים: הוא מוותר על משמעות ומקבל כוח. במאה ה- 21 אין יותר משמעות על לקיום האנושי כי האלים לא מכתיבים לנו יותר תכניות. לעומת זאת, אנו זוכים להרבה כוח שמאפשר לנו רמת חיים נוחה יותר, חיים ארוכים יותר ואולי אף חיי נצח ויכולת לספק את הצרכים שלנו ברמה הרבה יותר גבוהה. קיימת אמנם שאלת המשאבים המוגבלים, ששואלת האם עוגת הרווחים של הקפיטליזם תגדל לנצח ולא תוביל להידלדלות המשאבים הטבעיים של כדור הארץ. על זה אין להררי תשובה, זולת האמירה שעד עכשיו המדענים הצליחו להרגיע את מי שמודאג ושהם מצליחים, לעת עתה, לרוץ מהר יותר מהמשאבים שמתכלים. השאלה היא, היכן התחנה הבאה?

בספר הקודם הררי רק רמז לכך בפרק האחרון. אך כעת הוא מפתח את הטענה המרכזית – זן הומו סאפיינס המוכר לנו הולך להיעלם מבמת ההיסטוריה. יתברר שהוא היה בסך הכול עוד שלב אבולוציוני ותו לא. וזה יקרה לא במהלך ברירה טבעית המוכרת לנו שלוקח עשרות אלפי שנים- אלא תוך מאות ואולי אפילו עשרות שנים הקרובות, עקב פריצת דרך טכנולוגית מדהימה שאנו יצרנו. עולם האינטרנט ותאגידי העל הגדולים הולכים להיות מעורבים בחלקים גדולים יותר ויותר של חיינו. הם יחליפו יותר ויותר בעלי מקצוע- לא רק קופאיים בסופר ועובדי הזבל, אלא גם את נהגי המוניות, רוקחים ואולי גם רופאים, מהנדסים ומלחינים. כבר היום, רובוט יכול לנהל בית מרקת בסאן פרנסיסקו ולחלק תרופות למיליון מרשמים מבלי לעשות אפילו טעות אחת ( בשונה מרוקח בשר ודם). תכנת מחשב גם יכולה להלחין מוסיקה הדומה להפליא ליצירות של באך, עד כדי כך שאפילו מאזינים אדוקים ביותר יתקשו להבחין בין מוסיקה "מקורית" לממוחשבת. זה הגיוני. הרי, אומר הררי, אין נפש ואין מותר האדם מהבהמה. כל הפעילות שלנו היא בסך הכול פעילות של אלגוריתמים ביוכימיים משוכללים מאד. לכן, אם נחקור אותם די הצורך, נוכל ללמד את רובוט ואת תכנת המחשב לעשות את כל אותם הדברים ואפילו יותר טוב. ואז- בשביל מה יצטרכו אותנו ? יתרה מזאת- מתברר שתודעה ורצונות שלנו גם הם בסך הכול אלגוריתם שניתן לתמרן ולשנות אותו. ואם כך- השאלה היא מה נרצה לרצות? "מי שלא נבהל מהשאלה הזו"- כותב הררי בעמוד האחרון של הספר הקודם- "כנראה לא חשב עליה מספיק לעומק".

אך בספר החדש הררי כבר מדבר על ההתפתחות הבאה כסבירה ביותר וכמעט בלתי נמנעת. שתי אפשרויות שהוא צופה היא התפצלות של כל בני האדם לשני זנים- משודרגים שנהנים מכל פלאי הננו טכנולוגיה החדשה, לא מזדקנים, לא חולים ואולי לא מתים- לכל היתר, בלתי משודרגים. יתרה מזאת, המשודרגים כנראה ילכו ויתחברו בהדרגה לרשת המידע העולמית שבה המידע יזרום ללא הרף לכל הכיוונים, כמובן רק כדי להבטיח לאנשים רמת חיים גבוהה יותר. כבר היום, משל, גוגל יודע לזהות מגפות שפעת לפני משרד הבריאות, בגלל שהוא יודע לציין באיזו תדירות אנשים מחפשים במנוע חיפוש את המילים "חום" "כאב ראש", ו"חולשה". פשוט מאד- אומרת לנו טכנולוגיה חדשה. תוותר על האוטונומיה ועל הפרטיות שלך, תסרוק את ה- DNA שלך, תן לבדוק את כל המיילים והחיפושים שלך, תן לקרוא את יומנך האישי- וניתן לך תשובות לכל השאלות שמציקות לך. נכיר אותך הרבה יותר טוב ממה שאתה תכיר את עצמך. אתה יכול כמובן לא לרצות- אבל אז כולם מסביב יהיו משודרגים ורק אתה לא. אז למה לך? וכך הומו סאפיינס יעבור לשלב אבולוציוני הבא- הוא יהיה ייצור חצי דיגיטלי וחצי וירטואלי, מחשבים יתכנתו כל צעד בחייו והוא יהפוך לשבב בלתי חשוב במאגר זרימת המידע הכללי. להיפך, חוויות אישיות שלו אפילו יפריעו לזרימת המידע. לכן רשת המידע תשתדל להוציא אותו מהמשחק. תגידו שלום יפה למין האנושי. דרמה של שבעים אלף שנה מגיעה לסיומה.

כמה שספרו של הררי מעצבן ואולי מפחיד, יש להודות שהוא רוקם את הטיעונים שלו בכישרון רב. תסריט האימה של רובוטים שרוצים לשעבד בני אדם לא יקרה. במקום להילחם במטריקס המאיים, בני אדם יתמסרו אליו באהבה, כדי לשדרג ולשפר את חייהם. הרי בשביל מה הם המציאו את המחשבים ואת הטלפונים הניידים מלכתחילה, אם לא כדי לשפר את איכות החיים? אין צלם אלוהים באדם, אין נפש ייחודית. יש בסך הכול הסתגלות אבולוציונית שהייתה מוצלחת לאורך כמה עשרות אלפי שנים. אפילו מוצלחת מאד. עד כדי כך שבמקום להעלם לאט במהלך הברירה הטבעית, היא העבירה את עצמה לשלב האבולוציוני הבא. ספר של הררי יעצבן מאד אדם דתי- אבל הוא יעצבן מאד גם הומניסט חילוני ( והררי מודע לזה לגמרי וגם נהנה מאד למשוך אש). כפי שהומניסט חילוני הסתכל בעבר מלמעלה למטה על חברו הדתי , כך עמיתו בעידן הווירטואלי מסתכל כעת עליו. כפי שדתי המציא לעצמו סיפורים על אלים ודתות- גם החילוני מספר לעצמו על זהות אנושית ייחודית, על התחברות לעולם הפנימי ועל חופש בחירה. האמת היא שכל זה בדיה שהולכת להיעלם.

כאן הקושי המרכזי שלי עם הטיעון של הררי. לאורך הספר הוא מודה שלאורך האבולוציה בני אדם אימצו לעצמם מנהג משונה שלא ברור מה הוא משרת מבחינה אבולוציונית- צורך לספר לעצמם סיפור קוהרנטי. דתי, לאומי או אידיאולוגי. הצורך הזה לא נעלם במאה ה- 21 והוא זה שמסביר את קיומם של הדתות שלכאורה אין בהן צורך בעידן המדעי. הררי פוטר את הצורך הזה כמשהו שמתלווה לקורות ימיה של אנושות, אך לא רואה בו ערך של ממש. אך לדעתם של הרבה היסטוריונים וחוקרי רעיונות זהו הכוח המניע את ההתפתחות האנושית. נכון, שאין כל הסיפורים שווי ערך. ייתכן שסיפור משמעותי שאדם מספר לעצמו דורש ממנו לערוף את ראשם של כופרים ולקבור אותם בעודם בחיים. אך ייתכן גם שהוא דורש ממנו להילחם בעורפי הראשים כדי לצמצם את הסבל העולמי. ייתכן גם שסיפורים משמעותיים אחרים של אנשים ימנעו מהם השתלבות ב"רשת המידע העולמית" והם יבחרו להיות בלתי משודרגים, למרות המחיר החברתי שיהיה כרוך בזה. ראשית, כפי שהררי מציין, לבני אדם יש מוטיבציות מורכבות. אחת מהן היא להיות אוטונומי. כולנו יודעים כמה פעמים אנו לא שומעים לעצות טובות שנותנים לנו רופאים, חברים או בני המשפחה. אם כן, מדוע נשמע לעצות שנותן לנו אלגוריתם ממוחשב? כי הוא יודע הרבה יותר טוב מאיתנו? כי כל המידע בעולם נגיש לו?? או קיי, אז מה? ייתכן גם אדם שאוהב מאד את הפרטיות שלו וקנאי לה. הוא לא רוצה פייסבוק גם כשלכולם יש ( כותב שורות אלו הוא כזה, למשל). ייתכן שאדם כזה יוותר מאחור וייתכן גם שהוא יישבר בסוף. אבל ייתכן שלא וגם בעידן בו בני אדם יתחילו להיעלם ברשת המידע העולמי אחד אחרי השני, הוא יהיה זה שיהווה חלופה.ואגב, דרך אותה רשת הוא יוכל לגלות עוד אנשים שחושבים כמוהו. יהיו עוד מורדים- למשל יהודים שומרי שבת שיתנתקו לעשרים וארבע שעות מכל הרשתות והמאגרים פעם בשבוע. כך שנראה כי אנושות לא תוותר בכזאת קלות על הייחודיות שלה.

אך יש כאן משהו עמוק אף יותר. שכלול טכנולוגי גדול ביותר יותיר על כנו את הטבע האנושי הבסיסי שיבוא לידי ביטוי גם בתוכנות- שלפחות בהתחלה, בני אדם יצרו אותם. הררי מציין מאגר מידע עולמי אחיד שלבני אדם תהיינה פחות או יותר שתי אפשרויות- להתמזג איתו או להיעלם. אך ייתכן מאד שבתוך המאגר עצמו תתעורר בעיה. הרי קיימות צורות שונות של עיבוד מידע וניתן להתווכח איזו מהן יעילה יותר. לכן אולי חלק ממערכות מידע ינסו להשתלט על מערכות אחרות, בעוד שאחרות יגנו על הייחודיות שלהן ואולי אף ירצו להילחם חזרה, וכך, במקום מלחמת בני אדם בתוכנות נקבל מלחמת תוכנות נגד תוכנות. וגם באופן כללי יותר, תוכנות עדיין יצטרכו להתמודד מול מגוון עצום של מוטיבציות אנושיות סותרות והצעת כלים משוכללים יותר לסיפוק אותן רצונות ומוטיבציות רק תאיץ אותן בכל פעם לרמה גבוהה יותר, אך הוויכוח ביניהן יוותר על כנו. בשנה שעברה התפרסם במגזין אמריקאי מאמר גדול על מרדף בלתי פוסק של "אפליקציות בגידה" מול "אפליקציות מעקב", שבו אנשים מנסים להסתיר מבני זוגם לחיים רומנים מחוץ לנישואין , בעוד שבני זוג מתאמצים כדי לגלות זאת. אז יש עוד ועוד אפליקציה כדי לטשטש עקבות בגידה וירטואלית ועוד אפליקציה כדי לגלות עקבות מטושטשים ועוד אפליקציה שאפילו עוזרת להחזיר אמון. אבל לא פתרנו את הבעיה. שדרגנו אותה.

ספרו של הררי יצית דיון ועניין וכנראה לזה הוא נועד. ניתן להסכים או לחלוק על הקביעות ועל ניתוחים שלו. אך עלי אישית להתוודות, שבזמן הקריאה חוויתי חדווה שחשבתי כי כבר נשכחה ממני. חדוות חשיפה לאוקיינוס עצום של ידע היסטורי ומדעי, שמתגבש מול עיני לתמונה בהירה ומאפשרת לי להבין טוב יותר את העולם סביבי, על שלל היבטיו ותופעותיו. זה הזכיר לי את עצמי בתור ילד בן עשר שנובר באנציקלופדיות ומגלה מולו תמונת ענק המרהיבה ביופייה של ידע אנושי. חשבתי שבעידן הויקיפדיה וזרימת המידע בלתי פוסקת חוויות מסוג זה כבר לא קיימות. והנה- אני מחזיק ביד ספר מודפס ( לא קורא אלקטרוני ) ומרגיש שוב ילד בן עשר עם אנציקלופדיה ביד. זהו פלא שהררי הצליח לייצר בפעם שנייה ומגיע לו כל הכבוד על כך. והנה- עוד ראיה לזה שבני אדם יכולים לעשות משהו שמחשבים ( עדיין) לא מסוגלים.

 

ביקורת זו התפרסמה גם במוסף “שבת” של העיתון “מקור ראשון”, 1.5.15. כאן מובאת הגרסה המורחבת טרם העריכה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: