איך לצאת מהארון בקהילה שלך ולהישאר בחיים

 

לפני הכל – בשום פנים ואופן לא להופיע בטלוויזיה בהסוואה שדרכה כל אחד יכול לזהות אתכם (שזה מה שאני עשיתי). אם יוצאים – אז יוצאים! ועדיין – זה הצליח לי בגדול. אני לגמרי מחוץ לארון בבית הכנסת שאני מתפלל בו, קהילה בורגנית דתית בפתח תקווה.

ראשית תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם עצמכם. קחו את הזמן. אף אחד לא יקבל אתכם אם אתם לא מקבלים באמת את עצמכם. קלישאתי, אבל נכון. וחוץ מזה – אם תקבלו את עצמכם, לא באמת יהיה לכם אכפת.

תתחילו את החשיפה בהדרגה. תתחילו מאנשים שנראים לכם סובלניים ומקבלים יותר. ידוע מבחינה מחקרית וגם מניסיון חיים, שנשים פתוחות יותר מגברים, צעירים יותר ממבוגרים, אקדמאים יותר מלא אקדמאים ומדעי רוח וחברה יותר מטבע ומדעים מדויקים. וגם אלו שמכירים הומואים לסביות פתוחים יותר מאלו שלא. אז בשביל התחלה, חברה דתית שלומדת חינוך מיוחד יכולה להיות אחלה. ומצד שני – בשלב מסוים תהיו ההומואים הראשונים שמישהו מכיר. מישהו צריך להיות הראשון, לא?

אל תשאלו – למה דווקא אני צריך לצאת מהארון ולקחת סיכון? למה לא? ככה זה. החיים תמיד מציבים לנו אתגרים. אנחנו כאן כדי לעבור אותם בגאון.

אשכנזים שבינינו – עושה לאנשים טוב לראות אם תתחילו להגיע עם טלית. זה מצד אחד לצאת מהארון ומצד שני מראה דווקא על חיזוק של מחוייבות דתית.

תהיו מעורבים בקהילה. זה עוזר בלי קשר. אבל באמת תעשו את זה בלי קשר: אל תתחילו להראות ש"אני בסדר אפילו שאני הומו", "אני הומו שימושי".

אם השיחה לא קוראת – תגלו יוזמה ותהיו יצירתיים.

אין "יום טוב" לצאת מהארון. יום שאתם תחליטו עליו יהיה יום טוב.

תמיד עדיף שיידעו ממכם מאשר ממקור אחר.

יש אנשים שלא יקבלו אתכם, לא משנה מה. אבל הם מיעוט. ואם הם ירגישו שהרוב מקבל, הם יעקמו פרצוף ויחייכו אליכם.

אל תתחילו להרצות. למי שרוצה מידע על נטייה מינית – יש ויקיפדיה. תספרו על החוויות שלכם.

תהיו בראש של "אני נשאר כאן ולאף אחד אין זכות להרחיק אותי".

תזכרו שבזכותכם, דרכו של מישהו אחר תהיה קלה יותר. ואתם בטח לא הגייז היחידים בבית הכנסת וביישוב.

והכי חשוב: זה אפשרי. אפשרי להגיע לבית הכנסת עם ראש מורם, עם טלית ביד ולעלות לתורה ולהיות שליח ציבור ולא לשמוע הצעות נישואין. אפשרי אפילו להגיע לשם עם בן הזוג. להרגיש שם בבית. כי זו אולי המהות של בית הכנסת – בית שכל יהודי צריך להרגיש שם בנוח.

 

פורסם באתר חברותא

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילה  On מאי 30, 2015 at 10:40 am

    איזה יופי שזה ככה הצליח לך! והעיצות טובות ואופטימיות. תודה. הפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: