למה לי בחירות עכשיו? ( על “כניעה” מאת מישל וולבק

 

מישל וולבק, "כניעה", הוצאת ספריה של בבל, 280 עמ', 2015.

טוב, לא יכולתי להרשות לעצמי לדלג על הספר השערורייתי ביותר של 2015… אפילו שאני לא מבקר סיפורת מקצועי. כפי שכתבתי כבר, יש אנשים שעד גיל מסוים מייצרים פרובוקציות ואז הפרובוקציות מתחילות להיווצר מעצמן. ספר שמדמיין שלטון של אסלם בצרפת העתידית היה חייב להתפרסם דווקא ביום הפיגוע ב"שארלי הבדו". ואם זה עוד לא מספיק- אז באותו יום "שרלי הבדו" יצא עם קריקטורה בשער שמציירת את מישל וולבק כשיכור שמאונן.

אז ראשית, שתדעו שהחבר"ה של "שרלי הבדו" לא צחקו רק על המוסלמים ושנית…אולי יש אלוהים ויש לו חוש הומור ?

ברצוני להתייחס לנקודה אחת קטנה בעלילה, אך בתור מבוא אצטט סיפור מספר אחר. איין הירסי עלי מספרת בספרה "כופרת" את סיפור חייה, שבשלב מסוים הגיע לכך שכאשר משפחתה הסומלית ניסתה לחתן אותה בעל כורחה עם מוסלמי תושב קנדה. בדרכה אליו באירופה, הירסי עלי החליטה לבקש מקלט בתור פליטה והגיעה קודם לגרמניה ולאחר מכן למרכז פליטים בהולנד, שם חיכתה לדיון בבקשת האזרחות שלה. ויום אחד בהיר היא שמעה דפיקות בדלת- משלחת נכבדה של זקני השבט באה להשיב את הבת הסוררת הביתה. הירסי עלי רצה לעובדת הסוציאלית של המרכז והיא הבהירה לה שאם ינסו לחטוף אותה או לאיים עליה, צוות של המרכז יזמין משטרה. הירסי עלי מצדה העבירה זאת לזקני השבט הנכבדים והם החליטו לפעול בדרכי נועם. הם הזמינו אותה להגיד להם, בצורה יפה ומכובדת, מדוע היא מסרבת להינשא לבעלה המיועד ? מה פגם מצאה בו? האם היכה אותה, השפיל אותה, רימה אותה או נהג בה בחוסר כבוד? האם הסתיר מחלה או מום ? האם לא קנה לה משהו שהיא ביקשה? הם שאלו אותה מכל כיוון אפשרי, אך היא דבקה בגרסתה שהיא לא רוצה לדעת עליו שום דבר, מטוב עד רע ופשוט אינה מעוניינת להינשא לו אלא לבחור לעצמה את בן הזוג. זקני השבט הנכבדים לא הצליחו לרדת לסוף דעתה של ההפקרות המודרנית שאחזה בבת שבטם המרדנית.

נחזור לספרו של וולבק. גיבורו, פרנסואה, הוא מרצה לספרות צרפתית, איש מנוכר ובודד, כמו רבים מגיבוריו של וולבק. כשנשיא מוסלמי עולה לשלטון, הוא מפוטר מאוניברסיטה עם תנאים סוציאליים טובים מאד, אך רוצה לשוב וללמד, אלא שעליו להתאסלם לשם כך. הוא יכול לבחור לעצמו אישה, כולל סטודנטית שלו, ואפילו יותר מאחת.  אם ירצה. את ההצעה הוא מקבל מנשיא האוניברסיטה, שהתאסלם כבר מבעוד מועד וכעת נשוי לאישה בת 40 שמשמשת עקרת בית וילדה בת 15 שמשמת אותו מינית. פרנסואה נוטה לקבל את ההצעה, אך יש פרט אחד שמביך אותו. לאחר היסוס מה, הוא שואל את הנשיא :

"יש גם…טוב, זה באמת עדין…נאמר שללבוש האיסלאמי יש יתרונות משלו, האווירה הכללית בחברה נעשתה הרבה יותר רגועה, ובכל זאת…הוא מאד מכסה, הייתי אומר. במצב של בחירה, זה עלול לעורר כמה בעיות…"

החיוך של רדיז'ה המשיך להתרחב. " אל תרגיש לא בנוח לדבר על זה, באמת! לא היית גבר אם לא היית מוטרד בגלל דברים כאלה…אבל אשאל אותך שאלה שאולי תפתיע אותך: אתה באמת רוצה לבחור?"

"ובכן…כן, נדמה לי שכן."

"זו לא אשליה, במידת מה ? מצאו שכל הגברים שעמדו בפני צורך להחליט, עשו בדיוק את אותה הבחירה. זה מה שהוביל את רוב הציוויליזציות, ובעיקר את הציוויליזציה המוסלמית, לפיתוח מוסד השדכנות. זה מקצוע מאד חשוב, ששמור לנשים בעלות ניסיון רב וחוכמה רבה. הן רשאיות, כמובן, בתור נשים, לראות את הבחורות עירומות, לערוך את מה שאין מנוס לכנות אלא ערך שווי, ולהתאים את המראה שלהן למעמד החברתי של הבעל המיועד. במקרה שלך, אני יכול להבטיח לך שלא תהיה לך סיבה להתלונן"

שתקתי. פי נותר פעור, למען האמת.

אז מה? האם אנחנו באמת רוצים לבחור? אני יודע שלכולנו כבר חפרו על זה אלפי פעמים ולאף אחד כבר אין כוח לכל הדיבורים על האחריות האישית ועל הבגרות ועל צלם אלוהים שבבחירה. ובכל זאת…כנראה שלא חפרנו מספיק, או שחפרנו יותר מדי. אדם מערבי מודרני, אומר לנו וולבק, התעייף מלהיות אחראי ובוגר כל הזמן. הוא מת קצת להישען על מישהו. או מישהי "בעלת ניסיון רב וחכמה רבה". שתקבל בשבילו את ההחלטה. בינינו, ההחלטות שלנו עד עכשיו היו כולן מבריקות? אז אולי ניקח את האוטונומיה שלנו ואת ההכרעה האישית יחד אתה ונמסור אותן באהבה לרב הגדול/ החכם הדגול/ יו"ר המפלגה/ הורים/ סבא וסבתא/ נשים בעלות ניסיון רב וחכמה רבה ? הם מבטיחים לנו שלא תהיה לנו סיבה להתלונן…בכלל, הם הרי מומחים בלהבטיח. בזה בטוח שיש להם ניסיון. ותמיד יש מי שקונה את ההבטחות שלהם- אז כנראה שיש להם באמת גם חוכמה רבה.

תצפו, למשל, בסרט "בושה" בכיכובו של מייקל פסבינגר. רווק עירוני מערבי חוזר בערב אחרי עבודה לדירתו הנאה והמעוצבת בטוב טעם ומתחיל להשתגע ולטפס על הקירות מבדידות איומה. הוא מנסה לגאול את עצמו ממנה- לשווא. אז אולי, אם אנו לא מצליחים- מישהו מנוסה וחכם ממנו יקבל את ההחלטה ? הירסי עלי עצמה כותבת, בספרה האחר, "נוודת”, שסבתה אמרה לה "העולם מחוץ לשבט הוא עולם קשה ואת ניצבת בו לבדך ". ללוקסוס ההחלטות יש מחיר ויש אנשים שזה עולה להם מאד ביוקר.

אולי בגלל זה גיבורו של וולבק מחליט להתאסלם. הוא עושה את זה בצורה שמזכירה בדיחה – חידה ישנה: " שלושה צפרדעים ישבו על שפת השלולית. צפרדעה אחת החליטה לקפוץ לשלולית. כמה צפרדעים נותרו על שפת השלולית? התשובה הנכונה היא- שלוש. היא רק החליטה, היא עוד לא קפצה". פרנסואה מקבל החלטה ומדמיין אותה לפרטי פרטים בסוף הספר…רק שהוא לא מקיים אותה בפועל. כנראה שאי קבלת החלטות זה משהו שמתרגלים אליו מהר. ומילותיו האחרונות של הספר הן "לא יהיה לי דבר להתחרט עליו"

ברור לי שוולבק נוקט כאן באמירה פארודית על שירה המפורסם ביותר של אדיף פיאף, שהפך למעין סמל לתרבות צרפתית חופשית. "Je ne regrette rien"- איני מתחרטת על דבר- שרה אדיף פיאף בקולה הצרוד ואתה שר העולם המודרני. נכון, עשינו כמה טעויות ונכשלנו בכמה דברים, אך את החופש אנו בוחרים לשמור לעצמנו. כולל את החופש לטעות. כי הוא עדיף על לשלם על טעויות של אנשים אחרים. והיום אני בוחר לשיר יחד עם אדיף פיאף- ולא לכרוע ברך לאיסלאם יחד עם גיבורו של וולבק. ואני מזמין אתכם להצטרף אלי.

דרך אגב, הירסי עלי דווקא הסתדרה לא רע בסוף. היא, שהייתה ילדה פליטה חסרת כול מסומליה, הפכה לכותבת מוכרת בעולם, חברת פרלמנט הולנדי, חוקרת במכון יוקרתי בארה"ב ולבסוף נישאה לאחד הכוכבים האינטלקטואליים של השמרנים בארה"ב- היסטוריון ניאל פרגוסון. במקום מוסלמי קנדי שהוריה רצו.

לא שוחחתי אתה, אך לא נראה לי שהיא מתחרטת.

 

אריק גלסנר על "כניעה"

אמרי סדן על "כניעה"

יובל גלדע בעיתון 77 על "כניעה"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: