הנרות שכבו

לזכרה של מאי פלג

גדעון הירש       Mai Peleg

 

לא זכיתי להכיר את מאי פלג.

לצערי, למדתי על פועלה רק אחרי שכבר הלכה מאיתנו. אבל המחשבות עליה לוקחות אותי לסיפור מלפני שבע שנים, שקרה בחנוכה.

במוצאי שבת "וישב" התבשרתי שמנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, ד"ר גדעון הירש, שם קץ לחייו. כתבתי על זה ברשימה "לזכרו של לוחם". כאב לי מאד על מותו של הירש וכאב לי עוד יותר על המחשבה, מה מעשה כזה עלול לגרום למאות חולי ונשאי איידס בקהילה, שהירש היה עבורם דגל ודוגמה.

אני חושב גם על מותה של מאי. דרך הרשימות על חייה, התוודיתי גם לפעילות הציבורית המבורכת שלה, אך גם למסכת חיים קשה ומייסרת במיוחד. אני איש טיפול ויוצא לי לשמוע סיפורים קשים- אך כאן גודש ההתמודדויות באמת נראה כאחד שלא מסתיים. חוויה עצמית כטראנסית בתוך משפחה חרדית, שינוי מין, פיברומיאלגיה, אנורקסיה, התקפים פסיכיאטריים, ניתוק מן הילדים- והכול "אחד על השני". ברור לי שאיני רשאי לדון אף אדם שלא עמדתי במקומו.

אז אני כותב את הדברים לאור נרות חנוכה. נרות , אותן אנו מדליקים בלילות הקרים והארוכים ביותר של השנה. מתוך תקווה שאור קטן יתווסף לאור קטן אחר. דווקא בחושך ובקור הגדול. ואני רוצה להרים תפילה שנכבד את המורשת האמיתית השהאירו לנו גדעון הירש ומאי פלג. מורשת של אהבת הזולת, קבלתו באשר הוא, סבלנות. וגם של אמירת "הן" לחיים בכל הנסיבות. נרות חנוכה אסור לכבות. החיים עלולים להיות קשים וכואבים ביותר, ובלי כל אשמה מצדנו. ובכל זאת, דווקא במצב קשה חשוב שנכריע, עבורנו ועבור הקרובים לנו, שהתאבדות אינה אופציה! לעולם! שלעולם לא נכבה את הפתיל של נר החיים. ואסיים בציטוט כפול.

את החיים יש לחיות ועל הסקרנות יש לשמור. בשום פנים ואופן ויהי מה- אין להפנות גב לחיים ( אלאונורה רוזוולט )

אוכלוסיית להט"ב נחשבת כמועדת להתנהגות אובדנית. לצערנו זה עדיין כך, ובפרט בקרב צעירים להט"בים , שאובדנות בקרבם גבוהה פי 2-3 מבני גילם הסטרייטים. ייתכן שאלו שיש להם פחות חופש להביע את השוני שלהם או ללא גישה לקהילה תומכת יראו הבתאבדות את הדרך להימלט מבדידות וחוסר ערך עצמי.

תהיה לנו קהילה בריאה רק אם נבין את החשיבות של תמיכה ועזרה שנגישים לכל דורש. עלינו לסרב להתאבדות על כל צורותיה, כולל התאבדות איטית של הרס עצמי או התמכרות. ואם מישהו שאנו מכירים מאיים להתאבד- לעינו לפנות לסיוע מקצועי.

אם אנו מרגישים דחף לתהאבד- עלינו לבקש עזרה. לא משנה כמה אנו בצרות, תמיד יהיה שם מישהו שיקשיב ויסייע לנו בתהליך ההחלמה. אנו לא צריכים לסבול לבד או בדממה. כעת זה הזמן לסרב לתהום החשוכה ולבחור בחיים.

היום אבחר בחיים.

מתוך ספר התובנות היומיות עבור להט"בים מאת המשוררת לסבית יהודיה Joan Larkin. שם הספר Glad Day.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומי  On דצמבר 12, 2015 at 8:39 pm

    חנוכה שמח. בשורות טובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: