התקדמות ולא שלמות

על כנס של “בית הלל”

בית הלל

כשאין ציפייה מוגזמת- אין גם אכזבה, אומר פתגם עממי.

או כמו שידיד נוהג לומר- כגודל הציפיות- גודל הכריות. שאז כמובן מאד לא נוח לישון, כי הציפיות צריכות להיות גדולות יותר.

כשהלכתי לכנס של "רבני בית הלל", השתדלתי לא לטפח ציפיות, מתוך תפיסה כללית שלמקסימום אמירות סובלניות של רבנים אורתודוקסים בדור הזה כבר הגענו ולא ניתן לצפות ליותר מזה.
במובן מסוים צדקתי.

אבל בכל זאת- היה בכנס הזה משהו אחר, שלא היה דומה ליתר הכנסים מן הסוג הזה, שהיו עד עכשיו. היה משהו שונה באווירה, ולכן יצאתי משם לא ב"היי", אבל מעודד.

בלי להמעיט בערכו של פסק רבני "בית הלל" על אודות "אנשים חד מיניים" , חשיבות הערב לא הייתה בו, אלא במה שנאמר עליו ואולי לא פחות בכך מי אמר את הדברים.

בדברים מרחיבי הלב והנפש שאמר אבא של שירה בנקי ז"ל, שגרמו לצביטה בלב ובזווית העין לרבים בקהל.

בכך שסוף כל סוף חדלו לדבר עלינו בגוף שלישי וגם לא הושיבו אותנו בפאנל מקוטע וצעקני, אלא נתנו את רשות הדיבור לנציג של ארגון דתי גאה, סגן יו"ר "חברותא" נדב שוורץ, שאמר דברים יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.

בדברים שאמרה ד"ר רבנית חנה פרידמן , שחיה את חייה הדתיים בקהילת יחד, ולא רק לא מפחדת לומר את המילה "הומו" או "לסבית" ( ולא "חד מיניים"), אלא גם לא חוששת לומר "משפחה גאה". ומגדלת את ילדיה בקהילה שכמחצית הלידות בה קרו באותן משפחות גאות.

בדברים של איש טיפול בכיר ומוכר, פרופ" טוביה פרי, שאתגר את המציאות החברתית הקיימת ואת ההלכה, הציג את הדילמות ללא כחל וסרק, ביטל כלאחר יד את ההבל של טיפולי ההמרה ושם בפני הרבנים והקהילה הדתית את כל המצוקות והדילמות המוכרות. לא פעם ראשונה שהוא עושה זאת…אבל בצורה כה נוקבת, נדמה לי שזו הפעם הראשונה.

בעובדה שהסמן הימני של הערב היה רב חיים נבון. קצת פאדיחה שהוא לא הספיק לקרוא את המסמך, אבל שאפו על מוכנות להתמודד מול קהל שאינו ידידותי מראש.

ובכלל באווירה, שבה בקהל ישבו רבנים, מחנכים, הורים, ילדים, ולא ניתן היה "לסווג" מיד כל אחד ולומר לאן הוא בדיוק שייך. באווירה שבה גם אם אין פתרון, יש רצון טוב, וחיבוק, והכלה ונכונות ומבט מבין. אווירה שבה הפה אינו יודע תמיד מה לומר והמקלדת מגששת אחרי ניסוחים ומתקנת את תי הסעיפים ואת הערות השוליים- אבל המנגינה אומרת יותר מהמילים. והמנגינה ששמענו אתמול בערב במרכז "מתן" ברעננה אמרה- הכלה, קבלה , תמיכה ובעיקר- ראיית האחר. לכולנו לא היה קל ברגעים מסומים ורובנו היינו רוצים עוד קצת לכיוון זה או אחר- אבל הייתה כאן דוגמה ומודל לצורת שיח שניתן לנהל.
ברור שזה לא יעבור בשקט וברור שיהיו מתקפות משמאל ומימין. ואולי דווקא זה אומר שעם כל הקושי, בחרנו בכיוון הנכון.

אז איך הרגשתי כשיצאתי מהכנס של בית הלל". בתור איש טיפול, אני מאד מחובר לסיסמה "התקדמות ולא שלמות". לשלמות- לא יודע אם נגיע אי פעם. התקדמות אדירה- השגנו היום. לפני 10-12 שנה, לא העזנו לחלום על מה שקרה אתמול. והנה- זה קרה.

בחודש ניסן הזה, ראוי שקהילה דתית גאה והציונות הדתית כולה יברכו "שהחיינו". וגם "הטוב והמטיב".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: