זהות (לא) בדויה

תגובה ליואב שורק

תוצאת תמונה עבור יואב שורק

מאמר זה נולד מקריאה במאמר " אין סוטים ואין סטרייטים" של עמיתי ובר פלוגתא מזה תקופה, יואב שורק. יש לנו חילוקי דעות מהותיים בנושא וחשוב להביע אותם. אך הקריאה במאמר זה וגם בקודמו, "רצוף בכוונות טובות" עזרה לי להבין את הצורך לדייק את הדברים יותר. לכן, שלא כהרגלי, אשלב דברים אישיים במהלך הטיעונים העיוניים.

עובדת היותי הומוסקסואל הייתה בערך הדבר האחרון בעולם שהייתי רוצה או מעוניין לגלות על עצמי. גדלתי בסביבה סובייטית, שבה לא הייתה גישה זמינה לכל מידע לגבי זהות הומולסבית. לא הכרתי אף הומוסקסואל או לסבית בסביבתי הקרובה. "הומו" הייתה קללה מכוערת, שלא ידעתי בבירור למה כוונתה, אך היה לי ברור שהיא לא יכולה להיות קשורה אלי. בהמשך, עליתי לארץ וחזרתי בתשובה סביב גיל התיכון. שמרתי מצוות, סיימתי צבא והגעתי לאוניברסיטה, כאשר אני משלב בין לימודים אקדמיים לתורניים והיה לי ברור שאתחתן עם אישה מתישהו סביב גיל 26, כמו שעשו אבא שלי ואחי. גם בישראל, לא הכרתי אף הומוסקסואל או לסבית בסביבתי הקרובה והנושא היה רחוק ממני כמזרח ממערב. אך במשך כל תהקופה הזו, מתחילת גיל ההתבגרות המינית, כוננה בי הרגשה שלא ידעתי כיצד לקרוא לה. וגם פחדתי לדעת זאת.

אעזוב בנקודה הזו את תיאור חוייתי האישית, על מנת לשוב אליה לקראת סיום דבריי. כדי להסביר, מדוע אני חולק עקרונית וחזיתית על דבריו של יואב ואף חושב שהם בנויים על סתירה פנימית עמוקה, ארשום כמה מילים של הסבר על אודות הבנה מדעית מחקרית מודרנית של נושא הנטייה המינית האנושית. חוקרי המיניות מתחלקים ביחס להבנתם את הנטייה המינית לאסכולת המהותנים ( essentialists) ואסכולת ההבנייה החברתית ( social construction). בתמצות העניין, טענת המהותנים היא שנטייה מינית, הטרוסקסואלית והומוסקסואלית, היא חלק מובנה ונדבך חשוב בזהותו של האדם. הם חושבים שאנשים בעלי נטייה הומולסבית מהווים מיעוט קטן שהגודל שלו בכל אוכלוסייה זהה פחות או יותר ( ישנם חילוקי דעות לגבי האחוז המדויק ), שמתאפיין בדפוסי התנהגות החריגים למגדר בילדות ועיסוק מקצועי חריג למגדר בבגרות, ושקיים בכל התרבויות המוכרות לנו ובכל החברות, כאשר מידת החשיפה של אותו מיעוט תלויה במידת הסבלנות של כל חברה נתונה בתקופה היסטורית נתונה. רבים מחוקרי גנטיקה ונוירופיזיולוגיה של נטייה מינית נמנים עם האסכולה המהותנית, אך עצם התפיסה המהותנית אינה מחייבת לתלותה במערך גנטי או נוירולוגי כזה או אחר. כמובן, איש גם לא חייב להיות הומוסקסואל או סטרייט כדי לאמץ גישה מהותנית.מאידך, אסכולת הבנייה חברתית היא חלק מאסכולת דה קונסטרוקציה , הטוענת שמהויות וזהויות לא קיימות ולכן אלו החוקרים את טבע הזהות ההומולסבית מבזבזים את זמנם לשווא, כיוון שאין טבע כזה. בכל חברה קיימות התנהגויות מיניות כאלה ואחרות בין אנשים שיכולות להעיד או לא להעיד את זהות כלשהי. אין הומואים, אין סטרייטים, וכתוצאה מזה "אין סוטים".

כבר נאמר פעמים רבות, בהלצה, שהומוסקסואליות זה הדבר היחיד שהשמרנים תולים אותו בסביבה והליבראלים- בתורשה. אך לפליאתי הרבה, ראיתי שיואב שורק, השמרן והמאמין בזהויות, מאמץ את טענת ההבניה החברתית. הוא מצטט את דייויד גרינברג. כאשר רצונו הוא "להרוג שני ציפורים במכה": גם להתנגד להתבטאויות הומופוביות ( נוסח הרב לוינשטיין ) וגם למנוע יציאה מהארון או שינוי סדר חברתי ברמה כזו שיכיר בזהות הומולסבית בהיבטיה הציבוריים. בתפיסתו של יואב, יחסים בין גברים קורים בכל תרבות ( על קשרים בין נשים הוא מדלג) ואינם מעידים על זהות. מעולם לא הייתה תפיסה של מישהו ש"הומו", וגם היום אין סיבה לקיים תפיסה כזו, למעט כלפי חריגים בודדים ביותר.

לשם המחשה, אקח דוגמה מהשיח הישראלי העכשווי. פרופ' שלמה זנד פרסם לאחרונה שלושה ספרים שמטרתם היא להפריך את קיומה של הזהות היהודית. הוא נוקט בטיעונים כאלה ואחרים, שלדעתי אין צורך לדון בהם בצורה פרטנית. וזאת בשל עובדה פשוטה – כ- 14 מיליון איש ברחבי העולם מזהים את עצמם כיהודים והם בעלי זהות יהודית, כפרטים וכקולקטיב. קיום של שטחים אפורים או מקרי גבול ( גיורים רפורמיים, יוצאי חבר העמים שרק אביהם יהודי וכו) רק מעידים לגבי רמת החשיבות של זהות יהודית בעיניהם. לכן אפשר לסתום את הגולל על הטיעונים של זנד, מבלי להתדיין בטענות הנקודתיות, כגון "האם קיים רצף גנטי שהוא ייחודי ליהודים" ו"מהו האחוז המדויק של האשכנזים שהם צאצאי הכוזרים?"

זו בדיוק הנקודה שבה הזהות ההומולסבית דומה לזהות היהודית. אנחנו מאות אלפי אנשים בארץ ומיליוני אנשים ברחבי העולם המגדירים כך את עצמנו ורואים באותה זהות חלק בלתי נפרד מאישיותנו. רובנו עברנו תהליך של סוציאליזציה הטרוסקסואלית ( איזה עוד תהליך יכולנו לעבור ?) רובנו נולדו ( וחלקנו חיים עדיין) בחברות בהן לא מתקיים כל שיח על זהות הומוסקסואלית ואין אנשים שחיים "מחוץ לארון". קיום זהות הומוסקסואלית לא השתלם לנו משום בחינה- וקיום זהות הטרוסקסואלית היה מתגמל אותנו מכל כיוון אפשרי. בגלל כל זה, רבים מאתנו הכחישו במשך שנים ארוכות את נטייתם והדחיקו אותה ואף נעזרו באמצעי טיפול שונים ( הידועים בציבור כ"טיפולי המרה") כדי לא להיות את מה שהם כל כך לא רצו להיות. ולאחר זמן, התברר שמשהו פנימי בתוכנו חזק יותר מכל זה. שהוא ממשיך לקונן בנו, גם אם אנו לא מביאים אותו לכל ביטוי התנהגותי. גם אם נלחמים בו במשך שנים. גם אם עושים הכול כדי להיפטר ממנו. אבל זה לא הצליח לנו יותר מאשר ליהודים המתבוללים הצליח לוותר על יהדותם. והאמת היא, שלהם זה הצליח הרבה יותר מאתנו.

כמה הערות עובדתיות. כל הדוגמאות ההיסטוריות שיואב מביא מוכרות היטב לחוקרי המיניות ואף אחת מהן לא מכיחה את טענתו. מה שהן מוכיחות זה ש: במשך ההיסטוריה הייתה מוכרת התופעה בה גברים שלא הייתה להם גישה למין השני ( במנזרים, בבתי סוהר , בפנימיות או בחברות עם איסור חמור על יחסי מין טרם הנישואין ) נטו לקיים יחסי מין עם גברים אחרים וכשזה היה המצב, הם העדיפו נערים צעירים מאד, כאלה שמבחינת המראה החיצוני דומים לנשים. רובם קיימו יחסים הטרוסקסואליים ברגע שהתאפשר להם. בנוסף ובמקביל, ברוב אותן חברות הייתה מוכרת התופעה של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים בלבד, שהם לרוב גם נוטים להתלבש בצורה נשית ולהפגין מניירות נשיות. בלטינית הרומאית היה להם שם מיוחד ובתרבויות אחרות נהגו לכנותם "סדומיים" ולהתייחס אליהם בבוז. כך שהומופוביה בהחלט אינה תופעה המודרנית ולא באה לעולם בעקבות ספר "ויקרא". דוגמאות נוספות לעניין והסברים מפורטים ניתן לקרוא בספרו של חוקר חשוב של זהות ונטייה מינית, מייקל ביילי ( Bailey, 2003). סקירה מקיפה על יחסים הומולסביים במהלך ההיסטוריה, ניתן למצוא בספרו המקיף של קרומפטון " הומוסקסואליות וציוויליזציה" ( Crompton, 2003)

זאת ועוד. טענה שכבר העליתי בדיונים שלי עם שורק, אך אין מנוס מלחזור עליה- אין כל ראיה לכך שבחברה המודרנית אחוז של אנשים המגדירים את עצמם כבעלי זהות הומוסקסואלית גדל ! מספיק לעיין בערך ויקיפדיה "דמוגרפיה של נטייה מינית" ולראות שאחוז האנשים המגדירים את עצמם הומוסקסואלים, בכל המדינות המפותחות, ממשיך לנדוד אי שם בין אחוז וחצי לחמישה אחוז. בשום מקום אינו מתקרב לרף הדו ספרתי. לאחרונה אף נערך מחקר שבדק האם נטייה מינית "מתפשטת" בקרב בני נוער דרך הרשתות החברתיות. תשובתם של המחברים הייתה שלילית- להפתעתם. הם ציינו מספר פעמים שרשתות חברתיות דווקא משפיעות על בני הנוער במגוון התנהגויות מיניות אחרות ( גיל של מגע מיני ראשון, בין מוגן וכדומה), אך לא לגבי נטייתם. אין להם הסבר לכך ( Brakfield et. Al., 2014).

כמה מילים על בני נוער וגם על הצבא. חשוב לציין, שאחת האי הבנות המהותיות שמשבשת את כל הטענה של יואב היא הבנה שגויה שכל התנהגות הומוסקסואלית ואף כל בדל הרגשה האו פנטזיה כבר מספיקות כדי "לצאת מהארון" או אף "להוציא מהארון". גיבוש נטייה מינית כחלק מזהות הוא עניין מורכב, שיש בו כמה וכמה שלבים ( Cass, 1979 ). רק חיבור בין ההרגשה, המשיכה, הפנטזיה וההתנהגות מייצרים ביחד את החוויה של זהות הומולסבית כחלק מזהות אישית. אפשר בהחלט לנהוג התנהגות הומוסקסואלית בלי שהומוסקסואליות היא חלק מהזהות ( כמו במקרים שיארנו לעיל ) ואף להיות הומוסקסואל מבחינת זהות מבלי להיות מעורב בפעילות מינית הומוסקסואלית ( עקב איסור דתי, מצב בריאות או סיבה אחרת ). לכן לנער או נערה צעירים אין כל צורך להיבהל אם הם חשים משיכה כלשהי לבני מינם. מה שיסיר מהם את הבהלה יהיה לא "חזרה לארון", אלא חינוך מיני יסודי בגיל הרלוונטי שיסביר להם נטייה מינית מהי וגם יסביר באותה הזדמנות שהרגשה אין פירושה התנהגות והתנהגות אין פירושה בהכרח זהות ושצריך לעשות סדר בדברים. שכן גם אם יתברר שזהותם היא הומולסבית, אין בכך כל פסול או פגם, זולת אולי קונפליקט דתי. אז יש קונפליקטים דתיים בעולם. כנ"ל לגבי חיילי צה"ל- אין כל סיבה לדאגה. מזה עשרים שנה ( !) שירות בריאות הנפש של צה"ל הסיר את כל המגבלות על שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים בכל היחידות, כולל יחידות קרביות ומסווגות ( ארה"ב פיגרה בזה הרבה אחרנו). וראה זה פלא, צה"ל לא הפך לזירה של של הוללות ופריצות הומוסקסואלית- וגם לא למוקד של רדיפות הומופוביות. חיילים הומואים וסטרייטים לומדים לנהל את היחסים ביניהם מבלי ליצור סיטואציות לא נעימות איש אצל רעהו. מה שעוצר את האנשים מניצול מיני- זו מסוגלות לראות בזולת בן אדם ולא אובייקט. וכידוע, השלט "אין כניסה למגורי בנות, בפקודה", עוד לא עצר איש שבאמת היה מעוניין להגיע לשם.

אתייחס כאן בקצרה לעוד טיעון עובדתי שגוי לחלוטין מהמאמר הקודם, שזולג גם אל הנוכחי. יואב שב וטוען בצורות שונות, שהכרה בזהות הומולסבית פירושה הסרת כל גבול ורסן מעל התנהגות מינית, כל עוד היא נעשית בהסכמה. במאמר הנוכחי הוא אף טוען שהחברה כביכול תתייחס להבנה גדולה יותר לאישה נשואה שבוגדת בבעלה עם אישה, מאשר לכזו שעושה זאת עם גבר ושהיא בכלל לא הייתה עושה זאת עם גבר אחר "כי אינה בוגדנית". ובכן, אומר בכנות שאיני מצליח לראות כיצד טענה זו אפילו קרובה למציאות. קיים , גם בחברה המודרנית, שלל התנהגויות מיניות שנעשות בהסכמה- אך החברה רואה בהן טעם לפגם גדול. ראש וראשונה להם היא מין קנוי- זנות. וזה בתוקף גם כשלא מדובר בזונה קטינה שהסרסור לקח ממנה בכוח את תעודת הזהות. בגידה בזוגיות בהחלט ממשיכה להיות מגונה – ואני מכיר אישית לא מעט הומוסקסואלים דתיים ( וגם חילוניים ) שעשו מאמץ לסיים את הקשרים ההטרוסקסואליים הכושלים שלהם, לפני שהם התחילו לפתח קשרים הומוסקסואליים. במקרים רבים, בני הזוג הסטרייטים הצליחו לגייס הבנה ואמפתיה , לאחר תגובה ראשונית מובנת של עלבון וכעס, וכיום רבים מהם מנהלים קשרים תקינים, שכוללים הסדרי ראיה ומשמורת ראוייים של ילדים, שמודעים לגמרי לזוגיות החדשה של ההורה ההומסקסואל, כמובן בהתאם לגיל.

בתור איש טיפול בתחום ההתמכרויות, אוסיף גם שמסוף שנות ה- 70, קיימות חמש ( !!!) חברותות עולמיות עבור אנשים שסובלים מהתמכרות למין, המבוססות של שיטת "12 צעדים". אלפי הומואים ולסביות בעולם מגיעים לקבוצות אלו. אחת מהן- "מכורים למין כפייתי אנונימיים" ( Sexual Compulsive Anonymous, SCA) אף נוצרה ע"י הומולסביים. למען הסר ספק, הקבוצות או לא נועדו לשינוי נטייה מינית או "טיפולי המרה" מסוג כלשהו. הן נועדו לשחרר את האנשים, ללא קשר לנטייתם המינית או זהותם המגדרית, מהתנהגויות מיניות כפייתיות ולא אינטימיות ( בהחלט גם כאלה שנעשות בהסכמה או בכלל לא כוללות פרטנר אנושי אמיתי) ולאפשר להם הנאה מאינטימיות בריאה- מכל סוג שהם יבחרו לעצמם. לקבוצות כאלו מגיעים גברים ונשים מכורים למין מכל נטייה מינית וזהות מגדרית- ושם לומדים לראות אחד בשני לא אובייקטים, אלא בני אדם.

מה שמחזיר אותי לשנת 2016- ולסיפורה של הקהילה הגאה בישראל, שהוא גם סיפורי האישי. לפני קצת יותר מעשור, חבריי ואני התחלנו לצאת מהארון. אז לא היה ברור לנו לאן פנינו מועדות, אך היה ברור שככה אי אפשר להמשיך וששהות בארון גובה מאתנו מחירים נפשיים בלתי נסבלים. בינתיים, קרו מספר דברים: ניסיונות של פתרונות מערכתיים כמו טיפולי המרה או נישואי הומואים עם לסביות התבררו ככישלון חרוץ ברמה המערכתית, מספרם של אנשים דתיים שמכירים באופן אישי הומואים ולסביות גדל בצורה משמעותית והתגבשה קהילה דתית גאה. חשוב מזה- התגבשה קהילה דתית סטרייטית התומכת בקהילה הגאה. ראינו מאות מנציגיה במצעד הגאווה האחרון בירושלים- אבל עוד יותר מכך אנו רואים ושומעים ברשתות החברתיות ובקשרים היומיומיים. לא מדובר באנשים שאיבדו את הצפון או את העוגן המוסרי, אלא בבני אדם טובים, ערכיים וישרי דרך שמאמינים מאד בדרכם הערכית ובטוחים כל כך בזהותם, שהם מוכנים לאפשר הופעה חיצונית של זהות שונה משלהם, מבלי חשש להתערער. בנוסף, רבים מהן קצו באלימות המילולית ובבדלנות הרעיונית של הזרם חרד"לי ( ישיבות הקו) , בדלנות שיואב היטיב לתאר בתחקיר שלו במוסף "דיוקן". מדובר כבר במאסה גדולה של אנשים שלא יסכימו לחזור לארון כתוצאה מכנסים מלומדים או מאמרים נרגשים. הדבר היחיד שיחזיר אותנו לארון תהיה אלימות קיצונית ואיומים- ומהיכרותי האישית עם יואב אני סבור שהוא אדם טוב מכדי לייחל לפתרון כזה, שאינו מעשי בכל מקרה.

זה משאיר אותנו במצבנו העכשווי. בסוף דבריו, יואב מתאר את העולם הפטריארכלי הישן ואת העולם הקווירי החדש ואומר נחרצות שאין בכוונתו לחזור לעולם הישן. אני חושב שזה גם בלתי אפשרי. אך העולם החדש שהוא מתאר הוא בלתי אפשרי באותה מידה. ולכן אני וחבריי חותרים לעולם שונה. לעולם של משפחות חזקות ויציבות- גם כי אף משפחה לא צריכה לשאת בתוכה סודות אפלים של ארון, בושה והסתרה. עולם שבו קיים רוב הבטוח בעצמו- ומיעוט הבטוח בעצמו לא פחות. עולם שבו למיעוט שלא בטוח מותר להתלבט ושהרוב לא מפעיל עליו אמצעי לחץ נוספים לעצם הדומיננטיות של הרוב. והחשוב ביותר- עולם שבו אנו לא מנסים למחוק או לטשטש אחד את הזהות של השני. ושמא זהו עוד ביטוי לאיסור לעשות לחברך את אשר שנוא עליך.

Bailey, J. M.(2003). Man Who Would be Queen. Washington DC : Joseph Henry

Press.

Brakfield et. Al. ( 2014). Same-Sex Sexual Attraction Does Not Spread in Adolescent Social Networks. Archives of Sexual Behavior, 43, 335 – 344.

Cass, V.C. (1979) Homosexual identity formation: A theoretical model. Journal of

Homosexuality, 4, 219-235.

Crompton, l. ( 2003 ). Homosexuality and Civilization. Belknap Press.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהונתן  On ספטמבר 11, 2016 at 5:01 pm

    אני חושב שהפולמוס בינך לבין יואב שורק הוא בין הצד המנסה להבין את העולם כפי שהוא בהסתמך על כיתות רגליים של אלפי חוקרים וסוקרים שניסו באמת להבין בני אדם ותחושותיהם וכך גילו שהומוסקסואליות היא תכונה אישית יציבה שאינה פרי בחירה ושינוי רצוני. ובינו לבין הצד שמנסה להבין את העולם כפי שהוא על סמך איזו מימרה תלמודית פלוס איזה מדרש פלוס איזה הרהור כורסה פלוס בדל היסטוריה יוונית והכול בהגזמות ובהפלגות שנועדו לקבע מסקנה שנרשמה מראש מתוך אינטואיציות דתיות שמרניות.

    הרב קוק בזמנו אמר שזכות בחירה לנשים תעורר תימהון באומות העולם ותביא אותם לפקפק בזכותנו על הארץ. אז האם כל הרגעים הקשים באו"ם נובעים מכך שנתנו לדניאלה וייס להיות ראש מועצת קדומים (או בכלל להצביע?). אולי. כאשר המסקנה נקבעת מראש על פי דבקות בשמרנות עתיקה, כל היקש שהוא לגיטימי כדי להצדיק אותה.
    אומות העולם שרדו את זכות הבחירה לנשים שהונהגה בארץ ישראל ומקצתן עדיין תומכות בנו. 95% הגברים הסטרייטים שרדו את הלגיטימציה של ההומוסקסואליות ועדיין מעדיפים בנות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: