על שירה שבפרוזה

200px-Shira_3rd_edition

מי אמר שצריך לעשות סיום רק על מסכת בגמרא ? באמת, מי אמר?

אדם שמתאמץ וקורא יצירה עברית קלאסית, של 540 עמ', כתב צפוף עם רווחים קטנים ופונטים מיושנים, עם מילים ארכאיות- לא מגיע לו לחגוג את הסיום ?

או אולי אנסה את זה בסגנון עגנוני?

"קורא אדם ספר עברי של סופר עברי. כך וכך ערבים מתייגע בו, כך וכך שבתות אינו ישן שנת צהרים, כך וכך מייגע את מוחו ונפשו. והספר גדול עצום ורב כספר הזוהר בשעתו, ויש בו מן הפשט, מן הרמז, מן הדרש ומן הסוד. ויש בו כך וכך דברי סאטירה, כך וכך מסימני העתים, ומדברי ימי העם והעולם, ומתיאורי נופים, וממעשים שבינו לבינה. והסופר הוא עמקן ובעל מחשבות ומצודתו פרוסה לו מקצה העולם ועד קצהו מדברי תורה ודברי סופרים וחכמת ישראל ואומות העולם. קורא אדם את הספר לא כשם שקוראים קונטרס קליל ולא כשם שמעיינים בעיתון בוקר ולא כשם שמדפדפים בספר שיש בו כדי להפיג שעמום. אלא קורא אדם את הספר ועושה בו סימנים ומהרהר בדברים והוגה בהם ומניח הספר לשעה קלה מידו, כדי לעיין בדברים ביתר שאת. אינו דין שישמח שמחה גדולה על שזכה להשלים קריאה זו? הסופר עיתותיו בידו וכל מלאכתו כתיבה היא. אך הקורא אין עתותיו בידו ומלאכת יומו וטרחת הפרנסה וצער גידול בנים עליו- אינו דין שיתנו לו כבוד ועיקר ? ובדק הקורא, האי גברא רבא, וחיפש ומצא ספר עברי שראוי להתכבד בו, שכן סופרים עבריים עושים ספרים לרוב ומכסים בהם את עין הארץ ושוכחים את אשר אמר החכם שבאדם "רק היזהר מעשות ספרים הרבה אין קץ" ומוצא הספר והוגה בו ומסיים אותו- אינו ראוי שיקבע עליו סעודה כשלמה המלך בשעתו ויתנו לו חבריו כבוד ועיקר"?

ובכן, בגילי המופלג, זכיתי לקרוא את יצירת המופת "שירה", ה"סימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון.

כמה הערות

  1. לא אחדש דבר לאיש, אבל יש דברים לא מחודשים שראוי לחזור עליהם. יש יתרון גדול בקריאת יצירות קלסיות דווקא לקראת גיל העמידה. בייחוד כשמדובר בספר כמו "שירה" – רווחים צפופים ופונטים מיושנים כבר אמרנו. אבל עוד לא אמרנו על מילים ארכאיות כמו "אבטומוביל", "בית קהוה" ו"ציגרטה". ועל הקווי העלילה המורכבים, ועל הסטירה, ועל ההבנות המורכבות על היחסים הזוגיים…יותר מדי דברים שירתיעו תיכוניסט סקרן ביותר. או ישעממו אותו. מכאן המסקנה: אם לא קראתם ספר קלאסי בגיל צעיר- תקראו אותו עכשיו. ואם קראתם- גם תקראו אותו עכשיו. תראו איך אתם מבינים אותו אחרת
  2. אפרופו הבנות על היחסים הזוגיים. לכל אלו שהתרגלו למחשבה ש"גבר מתחיל לרצות אישה אחרת סתם כי הוא חרמן"- תראו באיזו עדינות והבנה עגנון מתאר מרצה מזדקן שמתחיל לגלות עניין באישה אחרת לא בגלל שלא טוב לו עם אשתו, אלא בגלל שלא טוב לו עם עצמו. אגב, אודה שרציתי לקרוא את "שירה" גם כי כמה ממוריי הפליגו בשבחן של התיאורים האינטימיים העדינים אצל עגנון. ובכן, התיאורים הן עדינים לחלוטין ובשום מקום לא מתקרבים לגבול הנועז, אבל …בואו נאמר שבסצנה אחת מופיע שוט. גבר, אישה ושוט. שווה בעיני את כל ה"גוונים של אפור" למיניהם

  3. סאטירה. יש ב"שירה" הצגה סאטירית יוצאת מן הכלל של כמה מאנשי האקדמיה מהקהילה היקית שסביב האוניברסיטה העברית בירושלים. בולט ביניהם דיוקנו הבלתי- מחמיא של פרופ" קלוזנר- המוצג תחת השם "פרופסור בכלם". ההתעסקות של מגדל השן האקדמי שמנתקת את האנשים מחיי המציאות הולכת משם ועד ל"הערת שוליים" של שנות האלפיים. היא חיברה אותי גם למשהו נוסף- סרט רוסי של שנות ה- 70 "מרתון סתיו". הוא מציג אמנם לא מרצה באוניברסיטה, אלא מתרגם, גם אינטלקטואל, שנקרא בין אשתו למאהבת שלו , ואינו מסוגל להגיד לאף אחת מהן "לא". "מרתון סתיו" מתחבר בקלות לדמות הראשית של שירה, מנפרד הרבסט, שתרגום שם משפחתו לעברית הוא "סתיו".
  4. קצת מבהיל להיווכח שיש דברים שלא חל בהם שינוי לטובה מתקופת עגנון. תראו למשל את זה "ספסר קרקעות בור ועם הארץ עשה לו הון. הלך ובנה לו בית גדול ולא מכוער. אילו היה מכוער הייתי מייעץ את השלטונות לעשותו בית אסורים ולאסור שם את בעל הבית ואת שותפיו ושותפי שותפיו ואת הפקידים הגבוהים שקיבלו שוחד ממנו בסתר ובגלוי" ( עמ' 422). תעשו העתק הדבק- והרי לכם כתבה על "הולילנד".
  5. אולי הגיע זמן ש"שירה" תתפרסם מחדש? עם פונטים ורווחים נורמליים, עם הערות ופירושים, אולי אפילו בשני כרכים, עם הקדמה שפותחת את השער בפני קורא של שנות האלפיים ( חיים באר? דן לאור ? זיווה שמיר?) ואולי אפילו עם החלפת מילים "ציגרטה" ו"בית קהווה" ?
  6. אז "יהי רצון לפניך, אלוהי היצירה העברית, שנזכה לקרוא וללמוד ולהבין ולהתחבר ולהתענג ליצירה העברית המשובחת והראויה לשמה. שנזכה לנחת, ולהרחבת הדעת והנפש. וכפי שסיימתי את "שירה" שאזכה להתחיל ולסיים יצירות רבות וטובות, שלא יהיה חלקי עם יושבי קרנות ובוהי ריאליטי, ושים חלקי בין אנשים מרחיבי הדעת והנפש.
  7. ונאמר אמן
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רז  On פברואר 14, 2017 at 5:24 am

    "… ואולי אפילו עם החלפת מילים "ציגרטה" ו"בית קהווה" ?" אתה מן הסתם גם מציע ללמד מתנ"ך רם…

  • רות יצחקי  On אפריל 26, 2017 at 3:17 pm

    הקטע העגנוני שלך – נהדר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: