שעה קלה על אי הפללה

קנאביס

ישראל עשתה צעד לכיוון של אי הפללה – וכל הציבור כמרקחה.

יש מי שאומר שזהו הישג חשוב לליבראליות הישראלית, לא פחות.

מאידך, יש מי שסובר שזה ימיט עלינו נחשול של התמכרויות ושבקרוב נראה על כל ספסל ציבורי מתבגרים עם שלושה מזרקים תקועים להם בכל יד.

איפה כל זה שם אותי כאיש טיפול בתחום ההתמכרויות ?

ארשום מספר הערות על המצב להבנתי ואשמח להמשך הדיון

1. אנחנו ממש לא הגענו ללגליזציה. רחוק מזה. למעשה, כעת מעשני קנאביס קבועים ישלמו מחיר יקר יותר על התחביב שלהם. אם על עישון של כמות קטנה התיק שלהם עד עכשיו היה נסגר, כעת הם יצטרכו לשלם 1000 ₪ בפעם הראשונה, 3000 ₪ בפעם השנייה, יכפו עליהם הסדר כלשהו בפעם השלישית ויפתחו להם תיק בפעם הרביעית. החגיגות היו מוקדמות. הולנד, פורטוגל וקולורדו זה לא כאן. ממש לא כאן

2. עוד לפני שהגענו לדעתי האישית על קנאביס, ברור לי שהם לחלוטין לא חייב לשמש "מקפצה" לסמים קשים יותר. על פי רוב זה לא קורה. אני יכול להעיד על כך כאיש טיפול. לפני 5-6 שנים סמי פיצוציות סינטטיים ( והמפורסם שבהם- נייס גיי ) היו פופולריים מאד. הפופולריות ירדה במהרה, לאו דווקא בגלל שהם נעשו בלתי חוקיים ( חשיש וגראס היו לא חוקיים כל הזמן ), אלא בגלל שלסמי הפיצוציות יצא שם של "זבל שדופק את המוח ויכול להפוך אותך למשוגע"

3. מאידך, אין שחר לתעמולה שמנסה להפוך את קנאביס ל"סם החיים ותרופה אוניברסלית". עד עכשיו, התחום היחיד שבו היעילות שלו הוכחה בבירור היא כלפי אוכלוסייה מצומצמת של אנשים הסובלים מכאבים כרוניים קשים, כתוצאה מכוויות קשות או כמותראפיה במקרה של מחלות ממאירות. גראס מקל על מצוקתם של חולים אלו והכמות של 20 גר' לחודש בהחלט מספיקה להם

4. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה מכריעה. נראה שלגליזציה היא הכיוון בכל העולם. אני אומר זאת לא בהתלהבות יתרה ואף לא בהיסטריה, אלא כציון עובדה. צמח הקנאביס נגיש מאד לכל דכפין, גם כעת כשהוא לא חוקי. לנסות להפוך אותו לבלתי נגיש זו עבודה סיזיפית שנידונה לכישלון. וזה מעמיד בפני כולנו, מתנגדים ומצדדים כאחד, אתגר גדול. אנחנו צריכים ללמד את בני הנוער- אבל לפני כן את עצמנו- אוריינות רגשית. אנו צריכים להכיר את העולם הפנימי שלנו. עלינו לדעת, מתי החיים נעשים קשים עלינו ואנו בורחים לסם. או למזון, או לבהייה במסכים, או לעבודה. אנו צריכים לפתח, אצלנו קודם כל, את היכולת להיות נוכחים בעולם, גם בעולם שבו לא הכול קורה לפי רצוננו. כי אדם שחי את החיים ומתמודד אתם, מדי יום ביומו, שמקבל את כל המנעד של רגשותיו ואת כל מנעד החוויות שהחיים מזמנים, לא צריך את הסם, מכל סוג. ובן אדם שמרגיש שהחיים האלו גדולים עליו ושהוא זקוק למשהו כדי "לעבור אותם בשלום" לא יעזרו צעקות פאתטיות של דודות ומורות "רק אל תשתה חשיש"! עם זה כולנו נצטרך להתמודד, עם או בלי הפללה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: